ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
האחד - "בן זקונים",
והאחר - בפרשתנו - "ילד זקונים".
מי הם אלו שני הבנים?
ב- ברש"י ב"וישב" - פרושים שלשה
ל"בן זקונים" ששם בפרשה.
האם תתכן זו ה"שלישיה",
גם אצלנו בפרשה?
ג- ולאיזה מהשלושה הוכחה ברורה,
בפרשה "וירא", לכאורה?
ב. פעמיים מסופר על ערבון בתורה,
ואולי, יחידות - אלו השניים - במקרא.
ובפעמיים הללו יערוב אחד -
רביעי הוא לשנואה, אך מבניה - המיוחד!
פעם כעירבון את בגדו, בין השאר נותן,
ופעם שניה - ערב בעצמו - מבלי למשכן.
פעמיים מפסיד הוא, כמעט, את ערבונו,
למרות השתדלותו ורוב ניסיונו.
וזאת עקב מעשי תחבולה של בני משפחתו,
ורק בהתגלות המתנכרים לו - ישועתו!
ג. "חמישיות" בפרשה:
א- בפרשה שעברה חמש ידות מופיעות,
ואצלנו - ארבע ידות והחמישית - נמצאות.
ב- חמש חליפות - אף הן נזכרות,
ג- חמש משבע - עדיין נותרות.
ד- ובסיום רשימת ה"חמישיות",
זו הנלקחת לתצוגה מהקצוות.
(אגב, מי הם החמישה
שהוזמנו לפגישה?
ברש"י מופיעות
בענין זה - שתי דעות.)
ד. א- אם חמישיות - הזכרנו,
הרי שבהן כבר נפגשנו.
הקריאה של ימי החנוכה,
בשלוש(!) חמישיות, כל יום, עסקה.
ב- ובקריאת החנוכה עוד מספרים אחרים,
ואף הם, כולם (5), בפרשתנו נזכרים.
השווה ומצא בשני המקרים,
מה מציינים אלו המספרים.
ה. א- כוהנים - ולא יהודים,
ובכל אופן, במעמדם מיוחדים.
תפקידיהם וזכויותיהם דומים,
לאחיהם היהודים - הכהנים.
אך בין הדומים גם הבדלים עקרוניים.
למשל, הבעלות על קרקעות פרטיים.
ב- עוד פעמיים בבראשית נזכרים,
כוהנים שהם נוכרים:
האחד – מלך,
והשני - חותן משנה המלך.
(התדע למצוא נכרי נוסף - כהן,
אף הוא ל"ויהי בישורון מלך" - חותן.)
ג- רש"י מעיר שלמילה כוהנים
יש שני מובנים.
ואין הכוהנים החותנים
דומים לנזכרים ראשונים.
ו. תועבה למצריים - אצלנו בסדרה,
ותועבה נוספת - בפרשה שעברה.
האם יש קשר בין אלו התועבות?
אם באונקלוס תעיין – תוכל זאת לגלות.
ז. פעמיים נזכרה ברכה בסדרה,
וזו, פעמיים, לגוי נאמרה.
נסה לברר מה תוכן הברכות,
שבפרשתנו מופיעות – זו לזו סמוכות.
ח. לעיתים, בפסוק אחד חולפות,
שנים רבות ואף תקופות.
ולעיתים, פרקים ארוכים,
בזמן מועט וקצרצר עוסקים.
וכך גם פרשיות ופרשות,
לימים מועטים מוקדשות.
לזאת התופעה - בפרשתנו דוגמא:
הפרשה כולה סוקרת מאורעות של כשנה
ואילו פסוק אחד - ה106- בפרשה -
מסכם תקופה ארוכה פי כמה.
ט. לעתים, נזכרות פעולות,
שלא ברור למי מתיחסות.
בפרשתנו, לכך מצויות,
לפחות, שתי דוגמאות:
הראשונה - בנאום בפסוק החמישי,
שם יש לעיין בפרשנים, ולא רק ברש"י.
האם בהמשך דברי יהודה יש ראיות,
שניתן להביא כסיוע לשתי האפשרויות?
והשניה - בפגישת אב זקן ואב רך בן זקונים,
לאחר פרידה של כ"ב שנים.
כדי לעמוד על הבעייתיות שבעניין,
ברש"י וברמב"ן בדקדוק יעוין.
תשובות
א. א- יוסף מכונה 'בן זקונים' (ל"ז,ג') ובנימין מכונה 'ילד זקונים' (מ"ד,כ').
ב- רש"י מפרש שיוסף כונה בן זקונים כי נולד לעת זקנותו של יעקב, או בגלל שהיה בן חכם ויעקב מסר לו את התורה שלמד משם ועבר או שהיה זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב (פניהם היו דומות, זקונים נוטריקון של זיו איקונין). ונראה שהפירוש הראשון מתאים לפרשתנו.
ג- בפסוק "ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו" (כ"א,ב') רש"י מפרש (לרוב הגרסאות) 'לזקוניו- שהיה זיו איקונין שלו דומה לו' וכמו הפירוש השלישי.
ב. יהודה מוסר לתמר בערבות את החותם והפתילים והמטה. יהודה מחפש את תמר כדי לקחת את משכונו ולא מוצא אותה, עד שתמר שולחת אותם ליהודה כשהיא מוצאת להישרף (פרק ל"ח).
יהודה מבקש מיעקב שייתן לבנימין ללכת למצרים ומתחייב שהוא יהיה ערב עליו. במצרים יוסף רוצה לקחת את בנימין לעבד, עד שיוסף מתגלה לאחיו.
ג. א- "ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות" (מ"ג,ל"ד)
"והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם" (מ"ז כ"ד)
ב- "ולבנימין נתן... וחמש חליפות שמלות" (מ"ה,כ"ב)
ג- יוסף אומר לאחים שנשארו עוד חמש שנים משבע שנות הרעב (מ"ה,ו')
ד- "ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים" (מ"ז,ב')
וברש"י- ראובן, שמעון, לוי, יששכר ובנימין או- גד, נפתלי, דן, זבולון ואשר.
ד. א- "אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה" (במדבר ז').
ב- "קערת כסף אחת"- "ויצא האחד מאתי" (מ"ד,כ"ח)
"קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה" – "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה" (מ"ז,ט')
"מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש" – "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" (מ"ו,כ"ב)
"כף אחת עשרה זהב" – "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים" (מ"ה,כ"ג)
"בקר שניים" - "כי שניים ילדה לי אשתי" (מ"ד,כ"ז).
ה. א- לכהנים במצרים לא נלקחה האדמה והיא נשארה בבעלותם, ואילו בעם ישראל לכל העם יש קרקעות ולכהנים אין קרקע.
ב- "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון" (י"ד,י"ח), יוסף נושא לאשה את אסנת בת פוטי פרע כהן און (מ"א,מ"ה), יתרו כהן מדין היה חותנו של משה רבנו (שמות ג',א').
ג- רש"י מבאר (מ"ז,כ"ב) שכהנים בפרשתנו הם כמרים משרתים לאלוקות, ואצל פוטי פרע ויתרו כהן הוא לשון גדולה וחשיבות.
ו. בפרשתנו כתוב שרועי צאן הם תועבת מצרים (מ"ו,ל"ד). בפרשה שעברה כתוב שהמצרים לא יכולים לאכול עם העברים לחם כי תועבה היא למצרים (מ"ג,ל"ב).
אונקלוס שם מתרגם- "לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין לה עבראי אכלין", תרגום- לא יכולים המצרים לאכול עם העברים לחם כי את הצאן שהמצרים עובדים לו העברים אוכלים".
ז. יוסף מביא את יעקב לפני פרעה, ובתחילה כתוב "ויברך יעקב את פרעה" (מ"ז,ז'), וכן בסוף "ויברך יעקב את פרעה" (מ"ז,ט').
רש"י מבאר שבתחילה היתה שאילת שלום, ובסוף בירכו כדרך הנפטרים משרים חשובים, וברכו שיעלה הנילוס לרגליו.
ח. הפסוק האחרון בפרשה (בפרשה 106 פסוקים) "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד" מסכם 17 שנים (מביאת יעקב למצרים בגיל 130 עד פטירתו בגיל 147).
ט. א- בפסוק "לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת" (מ"ד,כ"ב) רש"י מפרש שהנער בנימין לא יוכל לעזוב את אביו, ואם יעזוב בנימין ימות. הרמב"ן מביא את פירוש ר"א אבן עזרא ש"ומת" פירושו שיעקב ימות אם בנימין יעזבו, ואת המילים "לא יוכל" אפשר לפרש בשני אופנים- יעקב לא יוכל לעזוב את בנימין, או שהבנים לא יוכלו לקחת את בנימין מיעקב כי יעקב ימות.
ב- בפגישת יעקב ויוסף נאמר "וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד" רש"י מפרש שיוסף נראה אל יעקב, ויוסף נפל ובכה על צואר יעקב. הרמב"ן מפרש שיוסף נראה אל יעקב, ויעקב נפל ובכה על צואר יוסף.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
