ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תחיית השפה העברית

דף הבית בית מדרש מדורים מגד ירחים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

טבת תשע"ג

תחיית השפה העברית


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

"בתחית שפת קודש תנוב דעת אלוהים ואך בדעת אלוהים תמצא השפה נשמתה".
מגד ירחים-טבת תרע"ב, מאמרי ראי"ה ח"ב עמ' תק.


הרב בפתגם חודש טבת עוסק בתחיית השפה העברית, תחייה שהתרחשה בתקופתו. בתאריך ח' בטבת, בימי תלמי המלך, תרגמו שבעים זקנים מירושלים את התורה ליוונית בפקודתו של תלמי. הם ירדו לאלכסנדריה שבמצרים, כל אחד תרגם לבדו ובכל זאת התרגום היה זהה, הם שינו את המשמעות הרגילה של מספר מילים על מנת שלא לעורר את חמתו של תלמי. רצונו של תלמי בתרגום זה נבע כנראה מניסיון לשלב בין התרבות היהודית לתרבות ההלניסטית וחכמי ארץ ישראל לא ראו זאת בעין יפה. אירוע זה של תרגום התורה ליוונית משמש אות אזהרה מפני השפעות זרות מאומות העולם על ישראל (גמרא מגילה ט, טור אורח חיים סימן תק"פ). תחיית השפה העברית בדורנו הוא אירוע מכונן המחזיר את עם ישראל לתרבותו המקורית. שפה היא בסיס התרבות ובתוכה טמונה התרבות. השפה העברית הייתה שנים רבות, שפה שמדוברת בבתי כנסת ובתי מדרש ולא הייתה שפה שימושית בחיי היום-יום. בימינו מיליוני יהודים ואפילו שאינם יהודים חיים ומדברים בשפה זו.

"כָּל לָשׁוֹן נוֹבֵעַ מֵהַשְׁקָפָה מְיֻחֶדֶת עַל הַמְּצִיאוּת. הַשְׁקָפָה שֶׁל קדֶשׁ עַל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ הִיא הַהַשְׁקָפָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְזאת הַהַשְׁקָפָה הַמְיֻחֶדֶת חוֹלְלָה אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית, שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הַשָּׂפָה הַקְּדוֹשָׁה" (אורות ישראל קס"ד), הלשון מוציאה מהכוח אל הפועל את המחשבות, ההסתכלות על המציאות מתבטאת על ידי הלשון. עם ישראל מתבונן על המציאות בהשקפה של קדושה ולכן הלשון העברית היא שפת הקודש. הקרבה אל הקודש מאדירה את ערך השפה, האומה אוהבת את שפתה, השפה ברורה ומדויקת. ככל שמתרחקים מהקדושה, השפה עלולה להיות שנואה, והיא הופכת להיות עילגת ולא ברורה:
"הָרִחוּק מֵהַהַשְׁקָפָה הַקְּדוֹשָׁה נוֹטֵל אֶת זִיו הַשָּׂפָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁיַּטִּיפוּ הַטָּפוֹת רַבּוֹת לְחַבֵּב אוֹתָהּ, מִפְּנֵי כַּמָּה טְעָמִים, שֶׁנִּרְאִים הֲגוּנִים, מִכָּל-מָקוֹם בְּתוֹךְ הַמְּגַמָּה שֶׁל הַחַיִּים, הַפּוֹנִים אָחוֹר לִמְגַמַּת הַהַשְׁקָפָה הַמְּלֵאָה קדֶשׁ, מִסְתַּתֶּרֶת שָׁם שִׂנְאָה לְרוּחַ הַשָּׂפָה, הַמָּלֵא אֶת כָּל מַהוּתָהּ. עַל-כֵּן הַשָּׂפָה תִּהְיֶה בְרוּרָה רַק בְּאוֹתָהּ הַמִּידָּה שֶׁיִּקְרָא בָּעוֹלָם בְּשֵׁם ד'" (שם).

השפה בפי האומה מגלה את ערכה של האומה.

קיים גם מהלך הפוך, תחיית השפה עשויה לחבר את האומה לקדושה, כיוון שבתוך השפה טמונים מושגי קודש, עם שידבר בשפת הקודש ייחשף לקדושה, שהיא נשמת השפה. "בתחיית שפת קודש תנוב דעת אלוהים", דעת אלוקים הוא השאיפה לחבר את המציאות כולה כלליה ופרטיה לאלוקות:
"העסק האידיאלי להרחבת דרכי ד', מצד אור החיים, ההתאמה וההשויה הנצחית שמוצאת בקרבה האומה כולה אליהם, הוא מפנה מקום לתביעה תמידית של דעת אלהים, ולהתעוררות גבורה לאומית למטרה הנצחית שלה, "דוד מלך ישראל חי וקיים", "ויעש דוד שם דעביד שמא קדישא דקוב"ה". המטרה שהיא מתאחדת עם החיים הכלליים לא תעשה את עסקה עראי, לא תשים את היחש האלהי לאיזה מקצוע מיוחד שבחקירה. "כי לא דבר ריק הוא מכם', 'כי הוא חייך', ונחלת יעקב היא בלא מצרים" (מאמר דעת אלוקים, עקבי הצאן עמ' קל"ג).

תפקידו של עם ישראל בעולם להרחיב ולגלות את דרכי ה', בתוך העם קיים רצון עז למלא תפקיד זה. דוד מלך ישראל בחייו מימש ייעוד זה, שהוא נמצא במרכז שאיפותיו של עם ישראל. דוד גילה את שם ה' בעולם. דוד חיבר רוח וחומר, הוא היה "נעים זמירות ישראל" חיבר את רוב מזמורי תהילים ובנוסף היה מלך ישראל, נלחם את מלחמות ישראל וביסס את מלכות ישראל. השפה העברית, לשון הקודש המגיעה לכל חלקי החיים אמורה להעצים שאיפה זו, ושאיפה זו תחשוף את נשמתה של השפה הקדושה.
"השָּׂפָה, מִתּוֹךְ שֶׁהִיא נוֹבַעַת מֵרוּחַ הָאֻמָּה, פּוֹעֶלֶת הִיא לְהַטְבִּיעַ יָפֶה אֶת חוֹתַם הָאֻמָּה עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתָהּ וְשִׁלְטוֹנָהּ בַּחַיִּים וּבַסִּפְרוּת" (אורות ישראל שם).


קיימת מסורת (ט"ז או"ח תק"פ א') שבתאריך ט' טבת מת עזרא הסופר.עזרא עלה מבבל בתחילת ימי בית שני, ותפקידו היה לחזק את העם היושב בציון במישור הרוחני. עולי בבל היו חלשים בשמירת תורה ומצוות, ובנוסף היו טרודים בבעיות קיומיות עקב הקשיים שהיו בארץ. עזרא הגיע על מנת לחזק את מעמדה של התורה בחיי העולים שהגיעו מבבל. במסגרת תפקידו, עזרא שינה את הכתב. בבית ראשון היו כותבים בכתב עברי קדום ועזרא שינה לכתב אשורי, זה הכתב שבו אנו משתמשים. מטרת השינוי הייתה להנגיש את התורה להמוני העם שהכירו את הכתב האשורי, וכך יכלו ללמוד תורה בקלות. דמותו של עזרא מחייבת אותנו לחזק את הקשר למהות המיוחדת שלנו שהכתב האשורי שהפך להיות כתב יהודי והשפה הם הכלים שבתוכם חבויה נשמת האומה. במיוחד בתקופתנו שזכינו לתחיית השפה העברית ולשימוש בכתב האשורי שכיום כולם מכירים אותו כעברי, שומה עלינו לנסות ולגלות נשמתם שהיא נשמת קודש.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il