בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

הלכות מתנות כהונה ב' - הזרוע, הלחיים וקיבה

האיברים החייבים בנתינה ודרך אכילתם; מיהו הזכאי במתנות כהונה - סדרי עדיפויות; על מי מוטלת חובת הנתינה; דרך הנתינה והקבלה; דין מתנות כהונה בחוץ לארץ.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשנ"ד
3 דק' קריאה
הקדמה
הואיל ועסקנו במתנות שנותנים לכהן מבעלי חיים, נזכיר בקצרה גם את המתנות שנותנים לכהן לאחר שחיטת הבהמה, שנאמר (דברים יח, ג): "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה, ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה". וזאת כדי שיוכלו הכהנים להתפנות לעבודת ה'.

האיברים החייבים בנתינה
הזרוע היא שני הפרקים העליונים של הרגל הימנית הקדמית של הבהמה, הלחיים הם שני הלחיים של הבהמה כולל הלשון, והקיבה כוללת מה שבתוכה ועליה. את כל זה צריך ליתן לכהן. נותנים המתנות מבהמות, היינו משור, כבש ועז, ולא ממיני חיות טהורות כדוגמת צבי ואייל, ולא מעופות. במתנות הללו אין קדושה, לפיכך יכולים הכהנים לאוכלם גם כשהם טמאים. ויכול הכהן לאכול המתנות בכל דרך שתערב עליו, ואם אין דרך בישול שעדיפה עליו, יאכלם בצלי וחרדל, שכך רגילים המלכים לאכול, וזו דרך אכילה שתכבד את המתנות (שו"ע יו"ד סא, יב). ואם אינו צריך את הבשר לאכילתו, יכול ליתנו למי שירצה או למוכרו (שם יג).

איזה כהן זכאי במתנות
מלכתחילה יש לתת את המתנות לכהן תלמיד חכם, שכן כל עניין המתנות הוא כדי לסייע להם כדי שיוכלו להתחזק בלימוד התורה. אם אין שם כהן תלמיד חכם יכול לתת המתנות לכהן עם הארץ (שו"ע סא, ז). המצווה מוטלת על הישראלים שיתנו מתנותיהם לכהנים, אבל כהן ששחט את בהמתו פטור מנתינת המתנות. וכן ישראל הנשוי לבת כהן פטור מנתינת מתנות 1 (שו"ע יו"ד סא, ח). ופטור הכהן מנתינת המתנות הוא דווקא כאשר הכהן שוחט לעצמו, אבל אם הוא רגיל לשחוט ולמכור בבית המטבחיים, חובה עליו לתת את המתנות לכהן אחר (שו"ע יו"ד סא, כד, חולין קלב, ב, לרש"י מדאורייתא, לתוס' מדרבנן). לגבי הלוויים הסתפקו חכמים אם הם בכלל "העם זובחי הזבח" שחייבים לתת המתנות. וכיוון שהוא ספק של ממון, הכלל הוא ש"המוציא מחבירו עליו הראייה", וכיוון שאין הכהנים יכולים להוכיח שהלוויים מחויבים לתת המתנות, אינם צריכים לתת (חולין קלא, א; שו"ע יו"ד סא, כג).

פרטי המצווה
קיום המצווה בפועל מוטל על השוחט, שהוא צריך לטרוח ולתת המתנות לכהן, אלא שעליו לשאול את הבעלים לאיזה כהן ברצונו לתת (שו"ע יו"ד סא, כח). ואין לכהן לחטוף את המתנות, או לבקשם מאת השוחטים, אלא אם יתנו לו דרך כבוד - יטלם (שו"ע סא, יא), וכן צריכים הישראלים שלא לחלק את המתנות לחלקים קטנים, כדי שיתנו לכל כהן מתנה חשובה (שם ט'). אם אין שם כהן, יעריכו את שווי המתנות, והישראל יאכלם, ואח"כ יתן את דמי שוויים לכהן. וזאת כדי שהכהן לא יפסיד מתנותיו, שאם לא היו אוכלים את המתנות מיד היו מתקלקלות ונפסדות (שם י'). במקום שרגילים לשחוט את הבהמות אצל גוי, כדי שאם תימצא הבהמה טרפה תהיה שייכת לגוי ואם כשרה ליהודי, אין צריך להפריש את המתנות, כיוון שהגוי שותף בבהמות, וכל בהמה יתכן ותהיה שלו אם תימצא טריפה (שו"ע סא, כה).

נחלקו הפוסקים אם חייבים להפריש מתנות לכהן גם בחוץ לארץ. לדעת הרבה פוסקים דין המתנות שווה לתרומות ומעשרות, וכשם שאין מפרישים תרומות ומעשרות בחוץ לארץ, כך אין צריכים לתת מתנות בחוץ לארץ (רש"י, תוס', המאור, מהר"ם מרוטנבורג, רשב"א). אבל מפשט הגמרא וכן דעת כמה ראשונים, חייבים להפריש מתנות גם בחוץ לארץ. ולדעתם אין להשוות דין תרומות ומעשרות הנוגע לפירות הגדלים בקרקע שחיובם קשור בארץ, למתנות מבהמה שאינה גדלה בקרקע, לפיכך מצוותה בכל העולם (רמב"ם הל' בכורים ט, א). למעשה המנהג הרווח בחוץ לארץ שלא לתת המתנות לכהן (שו"ע סא, כא). ואע"פ כן היו מגדולי ישראל שהידרו במצווה ונתנו מתנות בחוץ לארץ, וכן נהג בעל תשובות חתם סופר (יו"ד שא).


^ 1 להלכה ניתן לתת המתנות לבת כהן הנשואה לישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il