ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
תחילת עבודה זרה
א1 בִּימֵי אֱנוֹשׁ* טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גְּדוֹלָה, וְנִבְעֲרָה* עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר, וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַטּוֹעִים. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם:* אָמְרוּ: הוֹאִיל וְהָאֵל בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים* אֵלּוּ לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם, וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֵן שַׁמָּשִׁין* הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנָיו – רְאוּיִין הֵם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם וְלַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד עֲבָדָיו וְהָעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְזֶה הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ.
א2 כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם, הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת,* וּלְהַקְרִיב לָהֶן קָרְבָּנוֹת, וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים, וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם, כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה הָיָה עִקַּר* עֲבוֹדָה זָרָה.
א3 וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ; לֹא שֶׁהֵן אוֹמְרִים שֶׁאֵין שָׁם* אֱלוֹהַּ אֶלָּא כּוֹכָב זֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר: "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם* כִּי לְךָ יָאָתָה,* כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ* – מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא" (ירמיה י,ז–ח). כְּלוֹמַר: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאַתָּה הוּא הָאֵל לְבַדְּךָ, אֲבָל טָעוּתָם וּכְסִילוּתָם – שֶׁמְּדַמִּים שֶׁזֶּה הַהֶבֶל רְצוֹנְךָ הוּא.
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
53 - לימוד שבועי באמונה ג- ט אדר תשע"ה
54 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק א' הלכות א'-ב'
55 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק א' הלכה ג'
טען עוד
ב1 וְאַחַר שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, עָמְדוּ בִּבְנֵי הָאָדָם נְבִיאֵי שֶׁקֶר, וְאָמְרוּ שֶׁהָאֵל צִוָּה לָהֶם וְאָמַר לָהֶם 'עִבְדוּ כּוֹכָב פְּלוֹנִי', אוֹ 'כָּל הַכּוֹכָבִים', 'וְהַקְרִיבוּ לוֹ וְנַסְּכוּ לוֹ* כָּךְ וְכָךְ, וּבְנוּ לוֹ הֵיכָל, וַעֲשׂוּ צוּרָתוֹ* כְּדֵי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ כָּל הָעָם, הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ'. וּמוֹדִיעַ לָהֶם צוּרָה שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ,* וְאוֹמֵר: זוֹ הִיא צוּרַת הַכּוֹכָב הַפְּלוֹנִי שֶׁהוֹדִיעוּהוּ בִּנְבוּאָתוֹ.
ב2 וְהִתְחִילוּ עַל דֶּרֶךְ זוֹ לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת בַּהֵיכָלוֹת, וְתַחַת הָאִילָנוֹת, וּבְרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת. וּמִתְקַבְּצִין וּמִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם, וְאוֹמְרִים לְכָל הָעָם שֶׁזּוֹ הַצּוּרָה מְטִיבָה וּמְרֵעָה,* וְרָאוּי לְעָבְדָהּ וּלְיִרְאָה מִמֶּנָּה. וְהַכּוּמָרִין* אוֹמְרִים לָהֶם שֶׁ'בַּעֲבוֹדָה זוֹ תִּרְבּוּ וְתַצְלִיחוּ', וַ'עֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ', וְ'אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ'.
השלב השלישי
ב3 וְהִתְחִילוּ כּוֹזְבִים אֲחֵרִים לַעֲמֹד וְלוֹמַר שֶׁהַכּוֹכָב עַצְמוֹ אוֹ הַגַּלְגַּל עַצְמוֹ אוֹ הַמַּלְאָךְ* דִּבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם 'עִבְדוּנִי בְּכָךְ וְכָךְ' וְהוֹדִיעַ לָהֶם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, וַ'עֲשׂוּ כָּךְ', וְ'אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ'. וּפָשַׁט דָּבָר זֶה בְּכָל הָעוֹלָם – לַעֲבֹד אֶת הַצּוּרוֹת בַּעֲבוֹדוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ, וּלְהַקְרִיב לָהֶן וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת.
ב4 וְכֵיוָן שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נִשְׁתַּקַּע הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מִפִּי כָּל הַיְּקוּם וּמִדַּעְתָּם, וְלֹא הִכִּירוּהוּ. וְנִמְצְאוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים אֵינָם יוֹדְעִים אֶלָּא הַצּוּרָה שֶׁלְּעֵץ וָאֶבֶן וְהַהֵיכָל שֶׁלְּבִנְיָן שֶׁנִּתְחַנְּכוּ מִקַּטְנוּתָם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן וּלְעָבְדָן וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמָן.
ב5 וְהַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם, כְּגוֹן הַכּוּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מְדַמִּין שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ בִּגְלָלָם וְלִדְמוּתָן. אֲבָל צוּר הָעוֹלָמִים* – לֹא הָיָה שָׁם מַכִּירוֹ וְלֹא יוֹדְעוֹ אֶלָּא יְחִידִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן חֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְנֹחַ וְשֵׁם וָעֵבֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁנּוֹלַד עַמּוּדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, שֶׁהוּא אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
___________________________________
אֱנוֹשׁ – נכדו של אדם הראשון (בראשית ד,כו). נִבְעֲרָה – נעשתה מטופשת. וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתָם וכו' – ההנחה היא שאין בר דעת החושב שפסל ברא את העולם, אלא שהפסל הוא אמצעי להתחבר אל האלוהים. ונאסר כל אמצעי בין האדם לבין אלוהיו, כדי שלא יישכח האל (מו"נ א,א; א,לו). גַּלְגַּלִּים – לפי האסטרונומיה העתיקה, גרמים שמימיים כדוריים שקופים ובהם הכוכבים (לפירוט העניין ראה ההקדמה לפרק ג ביסודי התורה). שַׁמָּשִׁין – משרתים. הֵיכָלוֹת – מבנים גדולים. עִקַּר – שורש, יסוד, תחילת. אֵין שָׁם – אין. המילה 'שם' היא מילת קישור שתורגמה מהסגנון הערבי, ואינה ציון מקום. מֶלֶךְ הַגּוֹיִם – מלך על כל האנושות. לְךָ יָאָתָה – לך נאה (היראה). וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ וכו' – ובדבר אחד הם טיפשים, שתורתם (מוסרם) הבל, שהם מבקשים לעבוד אותך באמצעות פסל עץ. וְנַסְּכוּ לוֹ – צְקו על מזבחו לכבודו נוזלים, כגון יין. וַעֲשׂוּ צוּרָתוֹ – פסל הקשור לכוכב (מו"נ ג,כט). שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ – שהמציא אותה מדעתו. שֶׁזּוֹ הַצּוּרָה מְטִיבָה וּמְרֵעָה וכו' – כדי לשלוט על העם (פה"מ ע"ז ד,ז; להלן יא,טז1). וכדי למחות טעות זו, קבע ה' שדווקא עבודה זרה תביא למניעת הטובה (מו"נ ג,ל). הַכּוּמָרִין – כוהני (שמשי) עבודה זרה. מַלְאָךְ – שליח האל, כוח בהנהגת האל (מו"נ ב,ו). צוּר הָעוֹלָמִים – מקור הבריאה (מו"נ א,טז).
ביאורים
אנו רגילים להתבונן על סיפורי אבות אבותינו שהיו עובדי עבודה זרה במין זלזול של פרימיטיביות וחוסר קידמה. איננו מבינים כיצד יכול אדם לטעות ולחשוב שהפֶּסֶל שיצר בעצמו יהיה לו לאל ואותו הוא יעבוד. הרמב"ם כותב שהאמת רחוקה מהסתכלות זו. לדבריו, הטעות של דור אנוש והבאים אחריו אינה פגאניות ופרימיטיביות, אלא התבוננות מעמיקה במציאות הרוחנית. הם האמינו בקיום האל ולא דימו שהפסל או הכוכב הוא היוצר אותם, אך הם זיהו את האלוהות שמופיעה דרך הטבע בעוצמתו וגדלותו. כשהתבוננו לשמיים וראו את הכוכבים, הם הבינו שעוצמה זו ניתנה להם ע"י האל, ואלוהותו מופיעה דרכם. לעוצמה זו של הטבע ניתנה היכולת לנהל את העולם והם "שליחים" של הבורא להנהיגו בדברים מסוימים כמו עוֹנוֹת השנה, זמני היום והלילה, שנִים וכדומה. טעותם היתה בכך שחשבו שרצון האל הוא להתפלל לגרמי השמיים, לעבדם ולכבדם, כשם שהוא עצמו נתן להם כוח וממשלה גדולים, ובזאת יכבדו את האל עצמו.
מתוך התבוננות זו הלכו והתרחקו מעבודת האל והתמקדו אך ורק בעבודת הכוכבים והמזלות. הם האמינו לנביאי שקר שבדו נבואות המְצוות על כך ואף לכאלו ששיקרו וטענו שקיבלו נבואה מפי הכוכבים עצמם שאותם ראוי לעבוד ובאופן מסויים.
עם הזמן ובגודל הטעות, השתכח האל מדעת האנושות כולה שדימתה שהאלוהים הוא הדמויות והצורות עצמן. אך היו מתי מעט במהלך ההסטוריה, שהשכילו להבין את האמת ואת מי ראוי לעבוד ולא התפתו אחרי ההבל הזה. אלה דמויות כדוגמת חנוך, מתושלח, נח, שם ועבר. כשהגיע אברהם אבינו - השתנתה התמונה.
הרחבות
יצר עבודה זרה
טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גְּדוֹלָה. בגמרא מסופר שמנשה מלך יהודה נראה בחלום לרב אשי ושאלו שאלה הלכתית. משלא ידע רב אשי להשיב, לימדו מנשה את התשובה. שאל רב אשי את מנשה: "אם הייתם כל כך חכמים, מדוע עבדתם עבודה זרה?" ענה לו מנשה שאם הוא (רב אשי) היה בדורו, היה רץ אחריו לעבוד עבודה זרה [סנהדרין קב:]. מדוע, לטענת מנשה, היה רב אשי עושה זאת? מסביר רש"י : "מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט". נמצאנו למדים, שהטעות ההשקפתית בימי דור אנוש המתוארת בדברי הרמב"ם, אינה הגורם הבלעדי לעבודה זרה, בימי מנשה הייתה תאווה גדולה לעבודה זרה.
במקום אחר מספרים חז"ל שאנשי כנסת הגדולה הצליחו בתפילתם לבטל את היצר הרע של עבודה זרה [יומא סט:]. באותה התקופה גם בטלה הנבואה מישראל. הגר"א מקשר בין הדברים: "משהרגו את היצר הרע בטלה הנבואה" [ביאור הגר"א לסדר עולם ל, יב]. פירושם של דברים הוא, שיצר העבודה הזרה נובע מגרעין חיובי של כוחות גדולים של תשוקה לקרבת אלוהים. תשוקה זו באה לידי ביטוי באופן שלילי בעשיית פסלים ובכניעה להם. הופעות אלו של היצר הן מתועבות מצד עצמן וגם כרוכות בתועבות רבות נוספות, אולם במקביל, באותה התקופה, הופיע הגילוי גם בצורתו החיובית - הנבואה. כאשר גרם כח זה להתדרדרות נוראה, התפללו עליו לבטלו. הוא בטל אך יחד עימו בטלה גם הנבואה.
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
