ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ח1 לֹא יְהַלֵּךְ תַּלְמִיד חֲכָמִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְגָרוֹן נָטוּי, * כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" * (ישעיה ג,טז). וְלֹא יְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל * בְּנַחַת, כְּמוֹ הַנָּשִׁים וְגַסֵּי הָרוּחַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, * וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" * (שם).
ח2 וְלֹא יָרוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִנְהֹג בְּשִׁגָּעוֹן, וְלֹא יִכְפֹּף קוֹמָתוֹ * כְּבַעֲלֵי חַטֹּרֶת, * אֶלָּא מִסְתַּכֵּל לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, * וּמְהַלֵּךְ בְּשָׁוֶה * כְּאָדָם שֶׁהוּא טָרוּד בַּעֲסָקָיו.
ח3 גַּם בְּמַהֲלָכוֹ * שֶׁלָּאָדָם נִכָּר אִם חָכָם בַּעַל דֵּעָה הוּא אוֹ שׁוֹטֶה וְסָכָל. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ – לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל: סָכָל הוּא" (קהלת י,ג) – מוֹדִיעַ לַכֹּל עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא סָכָל.
מלבושו
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
33 - הלכות דעות פרק ה' הלכה ז'
34 - הלכות דעות פרק ה' הלכות ח'-ט'
35 - הלכות דעות פרק ה' הלכות י'-י"ג
טען עוד
ט2 וְלֹא יְהֵא בְּשָׂרוֹ נִרְאֶה מִתַּחַת מַדָּיו, * כְּמוֹ בִּגְדֵי הַפִּשְׁתָּן הַקַּלִּים * בְּיוֹתֵר שֶׁעוֹשִׂים בְּמִצְרַיִם; וְלֹא יִהְיוּ בְּגָדָיו סְחוּבִין עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ בִּגְדֵי גַּסֵּי הָרוּחַ, אֶלָּא עַד עֲקֵבוֹ, * וּבֵית יָד * שֶׁלּוֹ עַד רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְלֹא יְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּגַסּוּת רוּחַ, אֶלָּא בַּשַּׁבָּת בִּלְבַד, אִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף. * וְלֹא יִלְבַּשׁ מִנְעָלִים מְטֻלָּאִים * בְּבֶגֶד, טְלַאי עַל גַּבֵּי טְלַאי, בִּימוֹת הַחַמָּה; אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – מֻתָּר, * אִם הָיָה עָנִי.
ט3 לֹא יֵצֵא תַּלְמִיד חֲכָמִים מְבֻשָּׂם לַשּׁוּק, וְלֹא בִּבְגָדִים מְבֻשָּׂמִים, וְלֹא יָשִׂים בֹּשֶׂם בִּשְׂעָרוֹ; אֲבָל אִם מָשַׁח בְּשָׂרוֹ בַּבֹּשֶׂם כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה * – מֻתָּר. וְכֵן לֹא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה, אֶלָּא אִם הָיָה לוֹ זְמַן קָבוּעַ לָצֵאת בּוֹ לְתַלְמוּדוֹ. * כָּל אֵלּוּ – מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. *
___________________________________
גָּרוֹן נָטוּי – כלפי מעלה, כביטוי לגאווה. מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם – מביטות (סוקרות) בגסות. ואפשר שמשמעותו צובעות בסקרא (=צבע אדום) את עיניהן למשוך תשומת לב (רש"י). עָקֵב בְּצַד גּוּדָל – פסיעות קטנות, שהעקב של הרגל הקדמית סמוכה לאגודל של הרגל האחורית כדי למשוך תשומת לב. הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה – הולכות ומודדות בדיוק (=טופפות) את צעדיהן בגאווה. תְּעַכַּסְנָה – מצלצלות בפעמונים התלויים בעכסים [=השרשרות] שברגליהן. וְלֹא יִכְפֹּף קוֹמָתוֹ – לא ילך כפוף כדי להראות שהוא עניו. חַטֹּרֶת – חטוטרת, גיבנת. כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה – שבתפילה הלב והמחשבות פונים למעלה, והעיניים מושפלות כלפי מטה (תפילה ה,ד). מְהַלֵּךְ בְּשָׁוֶה – הולך בקצב ממוצע. בְּמַהֲלָכוֹ – בהליכתו. וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּבִגְדוֹ כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית – מפני שיש בזה משום חילול השם (יסודי התורה ה,יא). אַרְגָּמָן – צבע אדום כהה (כלי המקדש ח,יג). מַדָּיו – בגדיו. בִּגְדֵי הַפִּשְׁתָּן הַקַּלִּים – בגדים אווריריים. הפשתן הוא חומר הגלם העיקרי בתעשיית הטקסטיל הקדומה, בדומה לכותנה בימינו. עַד עֲקֵבוֹ – מעל לעקב. בֵּית יָד – שרוול. וְלֹא יְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ... אִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף – לא יפתח את טליתו המקופלת ויתעטף בה, שבימיהם היו הולכים כשטליתם מקופלת ומונחת על הכתף. אבל בשבת, שמצוה להחליף את הבגדים, אם אין לאדם בגד אחר, ישלשל את טליתו למטה, אך לא יקפל אותה (שבת ל,ג וק' שם). מְטֻלָּאִים ¬¬– בלויים ומתוקנים בחתיכות עור או בד. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מֻתָּר – כיוון שאז הטלאים הרבים מונעים מן המים לחדור לנעליים. נוסף על זה, הבוץ מכסה את הנעליים ואין מבחינים בטלאים שבהן. הַזֻּהֲמָה – ריח הזיעה. זְמַן קָבוּעַ לָצֵאת בּוֹ לְתַלְמוּדוֹ – שאז ברור לכל אדם לשם מה הוא יוצא. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד – שיוצא לזנות.
ביאורים
לשפת הגוף של האדם תפקיד מרכזי בביטוי האישיות שלו. בה אנו פוגשים את התת-מודע ואת הטבעיות האוטומטית שיוצאת ממנו בלא שימת לב מיוחדת. אם חכמת החכם חדרה לעומק אישיותו – נוכל לראות זאת בהתנהגותו הכללית, בתנועותיו העדינות ובאופן הליכתו. מבט קל בו יספיק כדי להתרשם ממנו ולראות את השלווה והמרגוע של לבו, לב הפונה כולו לחכמה, לחכמתו שבתוכו, ואינו לב ריק הצמא תמיד לעניינים שמחוצה לו ומושפע מסערות הסביבה. לבו שלם עם עצמו, ולכן הוא תמיד רגוע וטוב לב, בינו לבין עצמו, ואפילו כשבסביבתו יש כעס או מתח – מהמרגוע שבתוכו הוא עוזר ומוסיף מרגוע ושמחה.
גם אדם שלא זכה למדרגה זו של הפנמת החכמה עד לעומק הלב, יוכל להתקדם לעברה על ידי ההתנהגויות השייכות למדרגה זו. הוא ילך ויפנים את החכמה על ידי שיכבה את משיכתו לגאווה ולא ילך בקומה זקופה ובפסיעות השייכות לבעלי גאווה. כמו כן אם ירגיש רוחות סערה בתוכו הוא ירגיען, ויכפה על עצמו הליכה מתונה ורגועה, וכך הוא באמת יביא את עצמו למרגוע. ובעצם היותו מתנהג כאנשי החכמה, גם שאין זו מדרגתו, הוא יבטא לכל הפחות את שאיפות לבו.
החכם גם מבין את תפקידו והשפעתו של הבגד. הבגד מייצג את האדם בהרבה עניינים, וביכולתו להבליע או להבליט אותו בין ההמון. אנשים שופטים ומנתחים אחרים על פי בגדיהם, ובגדים שונים אף משפיעים על נפש הלובשם לחיוב או לשלילה. החכם יקפיד שבגדיו יהיו נקיים, ואם יופיים יגרום הנאה לנפשו וישפיע עליו לטובה – גם בזה יראה דבר טוב. אולם לא ילבש בגדים שאינם רגילים המביאים להבלטתו בעיני אחרים, אלא יישאר תמיד 'איש בין אנשים', וכן יקפיד שהם לא יגרמו לזלזול בחכמה אותה הוא מייצג.
הרחבות
חובתו של תלמיד חכם להאהיב שם שמים במעשיו
כָּל אֵלּוּ - מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. הרמב"ם מלמד על הזהירות הנדרשת מתלמיד חכם להתרחק מכך שיחשדו בו שהוא עושה מעשים שאינם הגונים. הגמרא מלמדת שמצוות אהבת ה' כוללת גם את החובה להאהיב את ה' על הבריות: "ואהבת את ה' אלוהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך", ומפרטת הגמרא: "שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלִמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" [יומא פו.]. מדוע המסקנה המתבקשת של הרואה אדם העושה מעשים טובים והולך בדרכים ישרות, היא שכדאי ללמוד תורה? הסביר הרב צבי ברוידא שעל תלמיד חכם מוטל שיראו שמעשיו הטובים הם פועל יוצא של תורתו, שדווקא הדרכה רוחנית ממקורה של תורה היא שיכולה לעצב אישיות מעין זו (מובא בשמו בקובץ מוריה, אלול תש"ס, עמ' רכו).
לעילוי נשמת רבי שלום בן תמו עמאר ז"ל
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
