ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות יסודי התורה
ח1 לֹא יְהַלֵּךְ תַּלְמִיד חֲכָמִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְגָרוֹן נָטוּי, * כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" * (ישעיה ג,טז). וְלֹא יְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל * בְּנַחַת, כְּמוֹ הַנָּשִׁים וְגַסֵּי הָרוּחַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, * וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" * (שם).
ח2 וְלֹא יָרוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִנְהֹג בְּשִׁגָּעוֹן, וְלֹא יִכְפֹּף קוֹמָתוֹ * כְּבַעֲלֵי חַטֹּרֶת, * אֶלָּא מִסְתַּכֵּל לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, * וּמְהַלֵּךְ בְּשָׁוֶה * כְּאָדָם שֶׁהוּא טָרוּד בַּעֲסָקָיו.
ח3 גַּם בְּמַהֲלָכוֹ * שֶׁלָּאָדָם נִכָּר אִם חָכָם בַּעַל דֵּעָה הוּא אוֹ שׁוֹטֶה וְסָכָל. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ – לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל: סָכָל הוּא" (קהלת י,ג) – מוֹדִיעַ לַכֹּל עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא סָכָל.
מלבושו
הלכות יסודי התורה (79)
בשביל הנשמה
33 - הלכות דעות פרק ה' הלכה ז'
34 - הלכות דעות פרק ה' הלכות ח'-ט'
35 - הלכות דעות פרק ה' הלכות י'-י"ג
טען עוד
ט2 וְלֹא יְהֵא בְּשָׂרוֹ נִרְאֶה מִתַּחַת מַדָּיו, * כְּמוֹ בִּגְדֵי הַפִּשְׁתָּן הַקַּלִּים * בְּיוֹתֵר שֶׁעוֹשִׂים בְּמִצְרַיִם; וְלֹא יִהְיוּ בְּגָדָיו סְחוּבִין עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ בִּגְדֵי גַּסֵּי הָרוּחַ, אֶלָּא עַד עֲקֵבוֹ, * וּבֵית יָד * שֶׁלּוֹ עַד רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְלֹא יְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּגַסּוּת רוּחַ, אֶלָּא בַּשַּׁבָּת בִּלְבַד, אִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף. * וְלֹא יִלְבַּשׁ מִנְעָלִים מְטֻלָּאִים * בְּבֶגֶד, טְלַאי עַל גַּבֵּי טְלַאי, בִּימוֹת הַחַמָּה; אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – מֻתָּר, * אִם הָיָה עָנִי.
ט3 לֹא יֵצֵא תַּלְמִיד חֲכָמִים מְבֻשָּׂם לַשּׁוּק, וְלֹא בִּבְגָדִים מְבֻשָּׂמִים, וְלֹא יָשִׂים בֹּשֶׂם בִּשְׂעָרוֹ; אֲבָל אִם מָשַׁח בְּשָׂרוֹ בַּבֹּשֶׂם כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה * – מֻתָּר. וְכֵן לֹא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה, אֶלָּא אִם הָיָה לוֹ זְמַן קָבוּעַ לָצֵאת בּוֹ לְתַלְמוּדוֹ. * כָּל אֵלּוּ – מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. *
___________________________________
גָּרוֹן נָטוּי – כלפי מעלה, כביטוי לגאווה. מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם – מביטות (סוקרות) בגסות. ואפשר שמשמעותו צובעות בסקרא (=צבע אדום) את עיניהן למשוך תשומת לב (רש"י). עָקֵב בְּצַד גּוּדָל – פסיעות קטנות, שהעקב של הרגל הקדמית סמוכה לאגודל של הרגל האחורית כדי למשוך תשומת לב. הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה – הולכות ומודדות בדיוק (=טופפות) את צעדיהן בגאווה. תְּעַכַּסְנָה – מצלצלות בפעמונים התלויים בעכסים [=השרשרות] שברגליהן. וְלֹא יִכְפֹּף קוֹמָתוֹ – לא ילך כפוף כדי להראות שהוא עניו. חַטֹּרֶת – חטוטרת, גיבנת. כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה – שבתפילה הלב והמחשבות פונים למעלה, והעיניים מושפלות כלפי מטה (תפילה ה,ד). מְהַלֵּךְ בְּשָׁוֶה – הולך בקצב ממוצע. בְּמַהֲלָכוֹ – בהליכתו. וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּבִגְדוֹ כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית – מפני שיש בזה משום חילול השם (יסודי התורה ה,יא). אַרְגָּמָן – צבע אדום כהה (כלי המקדש ח,יג). מַדָּיו – בגדיו. בִּגְדֵי הַפִּשְׁתָּן הַקַּלִּים – בגדים אווריריים. הפשתן הוא חומר הגלם העיקרי בתעשיית הטקסטיל הקדומה, בדומה לכותנה בימינו. עַד עֲקֵבוֹ – מעל לעקב. בֵּית יָד – שרוול. וְלֹא יְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ... אִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף – לא יפתח את טליתו המקופלת ויתעטף בה, שבימיהם היו הולכים כשטליתם מקופלת ומונחת על הכתף. אבל בשבת, שמצוה להחליף את הבגדים, אם אין לאדם בגד אחר, ישלשל את טליתו למטה, אך לא יקפל אותה (שבת ל,ג וק' שם). מְטֻלָּאִים ¬¬– בלויים ומתוקנים בחתיכות עור או בד. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מֻתָּר – כיוון שאז הטלאים הרבים מונעים מן המים לחדור לנעליים. נוסף על זה, הבוץ מכסה את הנעליים ואין מבחינים בטלאים שבהן. הַזֻּהֲמָה – ריח הזיעה. זְמַן קָבוּעַ לָצֵאת בּוֹ לְתַלְמוּדוֹ – שאז ברור לכל אדם לשם מה הוא יוצא. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד – שיוצא לזנות.
ביאורים
לשפת הגוף של האדם תפקיד מרכזי בביטוי האישיות שלו. בה אנו פוגשים את התת-מודע ואת הטבעיות האוטומטית שיוצאת ממנו בלא שימת לב מיוחדת. אם חכמת החכם חדרה לעומק אישיותו – נוכל לראות זאת בהתנהגותו הכללית, בתנועותיו העדינות ובאופן הליכתו. מבט קל בו יספיק כדי להתרשם ממנו ולראות את השלווה והמרגוע של לבו, לב הפונה כולו לחכמה, לחכמתו שבתוכו, ואינו לב ריק הצמא תמיד לעניינים שמחוצה לו ומושפע מסערות הסביבה. לבו שלם עם עצמו, ולכן הוא תמיד רגוע וטוב לב, בינו לבין עצמו, ואפילו כשבסביבתו יש כעס או מתח – מהמרגוע שבתוכו הוא עוזר ומוסיף מרגוע ושמחה.
גם אדם שלא זכה למדרגה זו של הפנמת החכמה עד לעומק הלב, יוכל להתקדם לעברה על ידי ההתנהגויות השייכות למדרגה זו. הוא ילך ויפנים את החכמה על ידי שיכבה את משיכתו לגאווה ולא ילך בקומה זקופה ובפסיעות השייכות לבעלי גאווה. כמו כן אם ירגיש רוחות סערה בתוכו הוא ירגיען, ויכפה על עצמו הליכה מתונה ורגועה, וכך הוא באמת יביא את עצמו למרגוע. ובעצם היותו מתנהג כאנשי החכמה, גם שאין זו מדרגתו, הוא יבטא לכל הפחות את שאיפות לבו.
החכם גם מבין את תפקידו והשפעתו של הבגד. הבגד מייצג את האדם בהרבה עניינים, וביכולתו להבליע או להבליט אותו בין ההמון. אנשים שופטים ומנתחים אחרים על פי בגדיהם, ובגדים שונים אף משפיעים על נפש הלובשם לחיוב או לשלילה. החכם יקפיד שבגדיו יהיו נקיים, ואם יופיים יגרום הנאה לנפשו וישפיע עליו לטובה – גם בזה יראה דבר טוב. אולם לא ילבש בגדים שאינם רגילים המביאים להבלטתו בעיני אחרים, אלא יישאר תמיד 'איש בין אנשים', וכן יקפיד שהם לא יגרמו לזלזול בחכמה אותה הוא מייצג.
הרחבות
חובתו של תלמיד חכם להאהיב שם שמים במעשיו
כָּל אֵלּוּ - מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. הרמב"ם מלמד על הזהירות הנדרשת מתלמיד חכם להתרחק מכך שיחשדו בו שהוא עושה מעשים שאינם הגונים. הגמרא מלמדת שמצוות אהבת ה' כוללת גם את החובה להאהיב את ה' על הבריות: "ואהבת את ה' אלוהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך", ומפרטת הגמרא: "שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלִמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" [יומא פו.]. מדוע המסקנה המתבקשת של הרואה אדם העושה מעשים טובים והולך בדרכים ישרות, היא שכדאי ללמוד תורה? הסביר הרב צבי ברוידא שעל תלמיד חכם מוטל שיראו שמעשיו הטובים הם פועל יוצא של תורתו, שדווקא הדרכה רוחנית ממקורה של תורה היא שיכולה לעצב אישיות מעין זו (מובא בשמו בקובץ מוריה, אלול תש"ס, עמ' רכו).
לעילוי נשמת רבי שלום בן תמו עמאר ז"ל
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך להתכונן לחגים?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
