ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה א'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הלכות יסודי התורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

א' שבט התשע"ה

הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה א'

א' שבט התשע"ה



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פרק תשיעי – נצחיות התורה והציות לנביא
אין נביא מחדש

א1 דָּבָר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:* אֵין לָהּ לֹא שִׁנּוּי וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת,* שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג,א), וְנֶאֱמַר: "וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם* לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (שם כט,כח) – הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה מְצֻוִּין אָנוּ לַעֲשׂוֹתָן עַד עוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא ג,יז ועוד), וְנֶאֱמַר: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל,יב) – הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה.
א2 לְפִיכָךְ, אִם יַעֲמֹד אִישׁ, בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין מִן הָאֻמּוֹת, וְיַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת, וְיֹאמַר שֶׁיי שְׁלָחוֹ לְהוֹסִיף מִצְוָה, אוֹ לִגְרֹעַ מִצְוָה, אוֹ לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמֹּשֶׁה, אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאוֹתָן הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֵינָן לְעוֹלָם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, אֶלָּא מִצְווֹת לְפִי זְמַן הָיוּ* – הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה,* וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, עַל שֶׁהֵזִיד לְדַבֵּר בְּשֵׁם יי אֲשֶׁר לֹא צִוָּהוּ, שֶׁהוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ צִוָּה לְמֹשֶׁה שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (דברים כט,כח), וְ"לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב"* (במדבר כג,יט).
___________________________________
עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים – שהרי כולה מאת ה' והיא בתכלית השלמות (תשובה ג,ח2; מו"נ ב,לט. למטבע הלשון ראה לעיל ביאור ד,ט). אֵין לָהּ לֹא שִׁנּוּי וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת – לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה (הקדמה למשנה תורה, א; מלכים יא,ג). עַד עוֹלָם – לנצח (מו"נ ב,כח). מִצְווֹת לְפִי זְמַן הָיוּ – המצוות באו לשעתן בלבד. שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה – ונבואתו של משה עולה על כל נבואה של נביא אחר (לעיל ז,ו). לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב – ה' אינו כאדם העשוי לשקר או לשנות את דעתו.


ביאורים
הרמב"ם מונה שני יסודות ביחס לנצחיות התורה:
א. אסור לאף אדם להוסיף על מצוות התורה או לחסר מהן. התורה היא גוף אורגני שלם, ולכן כל סוג של שינוי, לא רק חיסרון אלא גם תוספת, נחשב לפגיעה בה.
ב. התורה היא אמת נצחית שאיננה תלויה בזמן ובתקופה מסוימים, ואנו מצויים לקיימה בכל הדורות.
לאיש אין רשות לעשות שינויים בתורה, אף לא לנביא, לכן אם מופיע נביא כזה, הריהו מעיד על עצמו שאיננו נביא אמת אלא נביא שקר המחויב מיתה.
נבואה על שינוי בתורה מתייחסת לשני היסודות הנ"ל - תוספת או חיסרון של מצוה, ונצחיות התורה:
א. לא ייתכן שנביא אמת ישנה את דברי התורה, בין על ידי תוספת או חיסרון במצוות, ובין על ידי נתינת פרשנות מחודשת שלא ניתנה למשה מסיני.
ב. לא ייתכן שנביא אמת יאמר שהתורה איננה נצחית, ואיננו מחויבים לקיים את המצוות בכל הדורות.
כמו כן, לדעת הרמב"ם הנבואה איננה כישרון מיוחד לעם ישראל, אלא עניין של כלל האנושות, ולכן גם גוי יכול להיות נביא. מאידך, המגבלות שחלות על הנביא כוללות גם את עם ישראל, ולכן גם נביא מישראל איננו יכול לשנות את התורה.
נקודה זו מהווה טענה עקרונית כנגד שתי הדתות החדשות – הנצרות, שנגדה יש עוד הרבה טענות, והאסלאם, שזו אחת הטענות העיקריות נגדה. לשיטתם, באה נבואה חדשה ועקרה את התורה. לדברי הרמב"ם גם אילו היו נביאיהם עומדים בכל הדרישות הנדרשות מנביא, היה ברור שנבואותיהם שקר, כיוון שבאו לעקור דברים מתורת משה.

הרחבות
התורה השלמה
לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. מדוע אין להוסיף על מצוות התורה? בספר החינוך מבואר שאיסור זה נובע משלמות התורה: "כי האדון המְצַוֶּה אותנו על התורה ברוך הוא בתכלית השלמות, וכל מעשיו וכל ציוויו הם שלמים וטובים, והתוספת בהם חסרון וכל שכן הגרעון, זה דבר ברור הוא" [מצוה תנד]. (להרחבה בטעמים לאיסור זה עיין בהרחבות – יום כ' אדר).

נביא שמשנה בביאור הפסוקים
לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמֹּשֶׁה. נביא שמשנה מפירוש התורה שקיבלנו ממשה, הרי הוא נביא שקר. הרמב"ם ביאר זאת בהרחבה בהקדמות למשנה: "או שֶיְשַׁנֶּה בקבלה איזה שינוי שיהיה, אף על פי שפשטי הכתובים מסייעים אותו. כגון שיאמר שמה שנאמר בתורה: "וְקַצֹּתָה את כפה לא תחוס עיניך" [דברים כה, יב] שהוא קציצת היד ממש, ואינו קנס... כמו שביארה הקבלה (המסורת ממשה רבנו), וייחס דבר זה לנבואה, ויאמר שה' אמר לי שזה שנאמר וְקַצֹּתָה את כפה הוא כפשטו, גם זה יומת בחנק לפי שהוא נביא שקר ויחס לה' מה שלא אמר לו " [הקדמות למשנה ב].
למדנו שאדם נחשב לנביא שקר אף אם הוא משנה רק את פירוש הפסוקים. ממשיך הרמב"ם ואומר שכל שכן שאם שינה את הפסוקים עצמם נחשב לנביא שקר: "ההוספה והגרעון במקראות כגון שיאמר שה' אמר לי שהערלה שנתים בלבד, ואחרי שנתים מותר לאכול פירות הנטיעה.... במקום אמרו יתעלה שלש שנים יהיה לכם עֲרֵלִים לא יאכל" [ויקרא יט כג]".
דין זה, שלא ייתכן שינוי בתורה או בפירושה, לומד הרמב"ם מהפסוק "וגם בך יאמינו לעולם" [שמות יט, ט], ופירש: "כבר הודיענו על פי ה' שלא תבוא מאת ה' שום תורה זולת זו" [שם].

לעילוי נשמת גואל בן שרה ז"ל
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il