ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
אמנם הרי"ף (נ ע"א בדפי הרי"ף) הביא את הדין שאסור להתחיל לפנות אוצר אלא מותר לעשות בו שביל. בעל המאור הסביר שמה שכתב הרי"ף אין כוונתו לפסוק כך, אלא רק לשלול את הדין הזה. גם הר"ן הסביר שהרי"ף מפרש בדבריו את המשנה שהביא, אבל אין כוונתו לפסוק כרבי יהודה. לעומת זאת, הרמב"ן במלחמות ד' מבאר שהרי"ף אמנם לא פסק כמו ר' יהודה בזה, ולא סובר שתבואה היא מוקצה, אבל רצה שנלמד מזה שבמקום שיש דברים מוקצים, כמו טבל, מותר לעשות שביל ברגליים כדי להיכנס ולצאת.
האשל אברהם (שח, ז) למד שמזה שבעל המאור והר"ן לא הסבירו את הרי"ף כהסבר המלחמות רואים שלשיטתם כל ההיתר של הגמרא הוא רק במוקצה קל, שרק לא חשב להשתמש בו בשבת, אבל במוקצה שגם לשיטתנו הוא מוקצה, כמו טבל, לא יתירו לטלטל אותו ברגל. אמנם המגן אברהם (שח, ז) הכריע מהגמרא זו רואים שמותר לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו, ולא פסק כך.
רעק"א (על הגמרא ד"ה עושה שביל) חולק על הבנת האשל אברהם בר"ן ואומר שגם לשיטתו, וודאי יהיה מותר לטלטל מוקצה ברגליו בדרך הליכתו, אלא שלא רצה לפרש שזהו החידוש בגמרא, כיון שזהו חידוש שכבר מופיע במשנה (קמא ע"א) שאם יש קש על המטה (שמשמש לריפוד) למרות שהוא מוקצה, יכול לנענע אותו בגופו כדי שיסתדר, ואין הבדל בין לטלטל בגוף או ברגל.
לעומתם החזון אי"ש (מועד מז, יג) טען שאסור לטלטל מוקצה ברגליים, כמו שאסור לטלטל ביד, ורק באופן שהמוקצה בדרך הליכתו מותר לטלטל, כי אז אין הכוונה של המטלטל לטלטול אלא להליכה, וכן כששוכב על קש, אם מנענע כשהוא שוכב אין כוונתו לטלטול אלא לשכיבה, אבל טלטול בגוף אסור. נראה שגם האליה רבה (שח, ז) למד כך בגמרא שמותר לטלטל את התבואה רק בגלל שזה תוך כדי הילוכו. אמנם שבט הלוי (ח, נ) דוחה את ראייתם וכותב שוודאי שאם ניתן לעשות בדרך הילוכו צריך לעשות כך, ורק כשאי אפשר לעשות בדרך הילוכו יטלטל ברגליו ממש. וכתבו שבט הלוי ומנחת שלמה שהלכה היא לא כחזון איש שבעצמו אמר שדבריו הם נגד דברי טור ושו"ע ומג"א (שהובא לעיל).
מנחת שלמה (א, יד אות ב) כתב שהסיבה שלא אסרו לטלטל מוקצה ברגל או בגוף היא בגלל שאם היו מטלטלים באופן הזה בדבר שיש בו איסור דאורייתא (כמו הוצאה מרשות לרשות) לא היו חייבים חטאת וממילא גם חכמים לא גזרו על טלטול מוקצה באופן הזה. לפי"ז הסיק שאם יטלטל ברגל חפץ מוקצה שדרכו שמטלטלים אותו ברגל, יהיה אסור מצד טלטול מוקצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
