ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יום טוב שני בארץ ישראל ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר התשע"ג

יום טוב שני בארץ ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

יום טוב שני לבני חו"ל שנמצאים בארץ

שאלה : שלום הרב, במדרשה שבה אני מלמדת יש כמה בנות שאין להן מקום לליל הסדר (ולחלק אין איפה להיות בשאר ימי החג). לפי מה שלמדנו הן צריכות לקיים יום טוב שני של גלויות, ועליהן לערוך שני סדרים. עקב קשיים שונים, המדרשה אינה יכולה לארגן להן אפשרות לקיים את החגים במסגרת המדרשה. לרוב הבנות נמצא סידור, חלקן חזרו להוריהן שבחו"ל, וחלקן מצאו מקום אצל בני משפחה בארץ. כמה בנות נותרו ללא פתרון, והן ממש נואשות. יש מהן שהחליטו לוותר על קיום החג השני.
אני יודעת שהיה אפשר להציע להן ללכת לבית מלון שבו מקיימים שני ימים טובים של גלויות כולל שני סדרים, אבל זה יקר בשבילן, מפני שאלו שנותרו ללא משפחות מארחות באו ממשפחות עניות יחסית.
חשוב לי מאוד לתת להן תחושה טובה בשנה שהן כאן. הזמנתי אותן להשתתף בסדר שלנו אצל הוריי, הבעיה שאנחנו צריכים לחזור לביתנו במוצאי החג. האם יש אפשרות שהן יהיו איתנו בסדר אצל ההורים, ואחר כך ניקח אותן ברכב לביתנו, באופן שהן לא יעשו שום מלאכה? אנחנו נפתח ונסגור להן את דלתות הרכב, והן ישהו אצלנו עד סוף החג. אצלנו בבית יוכלו לעשות עוד סדר וכן לקיים את היום השביעי של פסח במשך יומיים.

תשובה
תיקנו חכמים שבחוץ לארץ יקיימו כל חג וחג במשך יומיים. וכל האיסורים שחלים ביום טוב ראשון, ובכללם איסורי חכמים, יחולו ביום טוב שני. וכן יתפללו ביום טוב השני את כל התפילות שמתפללים בראשון. וכן חוזרים לקדש ביום טוב שני על היין ומברכים 'שהחיינו' כמו ביום טוב ראשון (שו"ע תרסא, א). ובפסח עורכים את ליל הסדר פעמיים על כל מצוותיו וברכותיו.
וכבר הזכרתי בטור הקודם, שהלכה זו מבטאת את מעלתה של ארץ ישראל, שאפשר לקלוט בה את קדושת החג ביום אחד, כמצוות התורה. אבל בחוץ לארץ אין קדושת החג מתגלה ביום אחד, וצריכים לקיים שני ימים כדי לקלוט את קדושת החג. כיוצא בזה ביאר רב האי גאון (אוצר הגאונים יו"ט ד, ב), וכן כתב האדמו"ר צמח צדק (דרך מצוותיך קיד, א).

דינו של בן חוץ לארץ שמבקר בארץ
יש אומרים שבן חוץ לארץ שעלה לביקור בארץ, בכל עת שהייתו בארץ דינו כבן ארץ ישראל (חכם צבי קסז; שועה"ר תצו, יא). אבל לדעת רוב הפוסקים, כיוון שמקום מגוריו בחוץ לארץ, גם כשהוא מבקר בארץ דינו כבן חוץ לארץ, וכן נוהגים למעשה (ברכ"י תצו, ז; מ"ב יג).
לפיכך צריכים בני חוץ לארץ שמבקרים בארץ בחגים לקיים יום טוב שני של גלויות, להיזהר מלעשות בו מלאכות האסורות ביום טוב, להתפלל בו תפילה של חג, לקדש בו על היין ולקיים סעודות חג.

האם יכול לבקש מבן הארץ לעשות בעבורו מלאכה
לצורך מצווה או לצורך גדול אחר, מותר לבן חוץ לארץ לבקש מבני הארץ לעשות בעבורו מלאכה, הואיל והוא 'שבות דשבות'. שכן עצם מנהג יום טוב שני הוא מדברי חכמים, וגם הבקשה לעשות בעבורו מלאכה אסורה מדברי חכמים. אבל שלא לצורך מצווה או צורך גדול - אסור.
ובלא להיכנס לפרטים, נראה שבשעת הדחק מותר להסיע את הבנות כל זמן שהן לא עושות שום מלאכה, לא פותחות דלת ולא סוגרות (ואף שייתכן שבנסיעה יצאו מחוץ לתחום שבת, כיוון שהן נמצאות בתוך הרכב שהוא רשות היחיד, יש מקום לסמוך על הסוברים שאין ביציאה זו איסור).
אמנם כפי שיבואר בהמשך, כיוון שהן באו לשנת לימודים בארץ, הרי הן פטורות מיום טוב שני של גלויות.

מדוע לא יפטרו את המבקרים בארץ מיום טוב שני
לכאורה יש לשאול, הואיל ודין יום טוב שני הוא מדברי חכמים, היה צריך לנהוג כדעת המקלים (חכם צבי ושועה"ר) ולפטור את המבקרים בארץ מקיום יום טוב שני, שכן ספק דרבנן לקולא. בנוסף לכך, כיוון שהדבר שנוי במחלוקת, היה מקום לומר שלכל הפחות לא יברכו ברכות של חג ביום הטוב השני, מפני שספק ברכות להקל (וכך סבר הרב שמואל סלנט, ולכך נטה גם מרן הרב קוק).
ויש לבאר, שהואיל וכך נהגו בכל הדורות להחמיר, שהמבקרים בארץ מקיימים שני ימים טובים של גלויות למרות שמדובר באיסור דרבנן, אין מתחשבים בדעות המקלים. שכלל ידוע הוא שאין אומרים ספק דרבנן להקל או ספק ברכות להקל כנגד מנהג.

דינו של מי שהגיע ליותר מביקור
אולם דין זה משתנה כאשר מתעורר ספק נוסף, כגון שהמבקר בארץ מתכוון לשהות בה זמן רב, או שיש לו תכנית לעלות לארץ, או שילדיו גרים בארץ. במצב כזה מצרפים את דעת הסוברים שעליו לעשות תמיד יום אחד, ואת העובדה שבדורות האחרונים גברו הסיכויים שיהודים שמבקרים בארץ יחליטו לעלות אליה, ומורים לו לנהוג כמנהג ארץ ישראל.
וכן מצינו כיוצא בזה, שבעבר בכל עת שאדם היה בא יחד עם בני משפחתו לתקופה מסוימת מהארץ לחו"ל או מחו"ל לארץ, כאשר היה סיכוי מסוים שיישאר, החילו עליו את דיני המקום שבו הוא נמצא (רדב"ז, מ"ב תצו, יג). וכן הורו על פי זה לתלמידים שבאו ללמוד בארץ למשך תקופה, שינהגו כמנהג ארץ ישראל (חיד"א בחיים שאל א, נה).

הלכה למעשה לעולים לשנת לימודים
לפיכך, העולה לארץ למשך שנת לימודים, דינו כבן ארץ ישראל. ואף שיש לו תכנית ברורה לחזור ולהתגורר בחוץ לארץ, והוריו גרים בחוץ לארץ, ובאמצע השנה הוא יורד לבקר אצלם, שהייתו הארוכה בארץ הופכת אותו לבן ארץ ישראל במשך שהותו כאן. בנוסף לכך, תמיד יש סיכוי כלשהו שיחליט לעלות לארץ, שכן מצווה מהתורה לעלות לארץ.
ואף ששנת לימודים בפועל היא כעשרה חודשים, מכל מקום כיוון שיש לה חשיבות - במשך זמן השהייה בארץ התלמיד נחשב כבן הארץ. אבל אם הגיע לפחות משנת לימודים, עדיין אינו נחשב כבן הארץ למשך אותה תקופה.
על פי זה עניתי לאותן תלמידות מדרשה שיקיימו פסח יום אחד כבני ארץ ישראל.
אגב, זכורני שמו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מורה לתלמידים שבאו לשנת לימודים בארץ, שיקיימו יום אחד. וכשירצו לחזור לחוץ לארץ יבואו לשאול שאלת חכם אם מותר להם לחזור...

הבא לבקר בארץ
הבא לבקר בארץ, אפילו אם בא למשך חצי שנה, כל זמן שבתכניתו לחזור לחוץ לארץ, דינו עדיין כבן חוץ לארץ. ואם יחזור לבקר שוב ושוב, כאשר ביקוריו יצטברו לשנה, הרי שהוא כבר קצת בן המקום, וגם יש סיכוי מסוים שיעלה, ומעתה במשך החגים שישהה בארץ ינהג יום אחד בלבד.
ואמנם אפשר להתווכח על משך הזמן הקובע, אבל אי אפשר להורות הלכה לשיעורים, מפני שכאשר ההלכה אינה מוגדרת אין לה קיום. אנשים רגילים להחשיב שנה כמרכיב חשוב בחייהם, שכן אדם אינו חי אלף שנה, ואם צבר שלוש מאות ושישים וחמישה ימים בארץ מסוימת, כבר אי אפשר להגיד שאין לו שייכות למקום ושהוא עדיין אורח. בנוסף לכך, גם הסיכוי שירצה לעלות גובר.

דין מבקר שמתכוון לעלות בעתיד הרחוק
הבא לבקר בארץ ובתכניתו לעלות לארץ כאשר הדבר יתאפשר, גם אם הוא מבקר למשך זמן קצר ויעברו עוד שנים עד שיוכל להגשים את תכניתו, במשך שהייתו בארץ ינהג כבן הארץ.

מבקר שיש לו ילדים או הורים או דירת מגורים בארץ
אם יש למבקר בארץ ילדים או הורים שעלו לארץ, גם אם אינו מתכוון לעלות, כיוון שיש לו קשר משפחתי עמוק לארץ, הרי שיש לו זיקה חזקה לארץ, ובנוסף לכך יש סיכוי כלשהו שיעלה, ולכן במשך שהותו בארץ דינו כבן ארץ ישראל.
וכן מי שקנה דירה בארץ ישראל כדי לגור בה במשך ביקוריו, בשעה שהוא בארץ דינו כבן ארץ ישראל. אבל אם קנה דירה להשקעה, אין היא יוצרת זיקה לארץ, שכן ישנם אנשים שרגילים כיום להשקיע בנכסי דלא ניידי בכל רחבי העולם, מפני שאפשר לנהל את הנכסים על ידי טלפון ודוא"ל.

יורד שבא לבקר בארץ
וכן מי שירד לחוץ לארץ, אפילו הוא מתגורר שם עשרות שנים, כיוון שהתגורר בעבר במשך שנים בארץ, כל זמן שיש סיכוי כלשהו שיחזור לארץ ינהג כבני ארץ ישראל בעת שהוא מבקר בארץ.

בחוץ לארץ ישמרו שני ימים טובים
אמנם כל אלה שיש להם זיקה עמוקה לארץ, כיוון שבפועל עוד לא עלו לארץ - בשעה שהם נמצאים בחוץ לארץ, עליהם לקיים יום טוב שני של גלויות. שכן צריך לדעת שאפשר שתהיה לאדם זיקה כפולה, וכשהוא נמצא בארץ ינהג יום אחד ובחו"ל ינהג שני ימים, וכפי שכתב בשו"ת מהריט"ץ נ"ב, שמי שגר שנה בארץ ושנה בחו"ל, בשעה שהוא בארץ דינו כבן ארץ ישראל, וכשהוא בחו"ל דינו כבן חו"ל. וכן כתוב ב'עשה לך רב' ז, לג (בקצרות).
וכל העניינים הללו מבוארים בספרי החדש פניני הלכה מועדים פרק ט', שבעז"ה יצא מבית הדפוס בימים הקרובים.


פורסם בעיתון "בשבע"
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il