ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
מו אָמַר הֶחָבֵר: קָשָׁה עָלַי שִׁכְחָתְךָ אֵת מַה שֶּׁהִקְדַּמְתִּי לְךָ מִן הָעִקָּרִים, וְהוֹדֵיתָ אַתָּה בָּהֶם. הֲלֹא הִסְכַּמְנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל ה' כִּי אִם בְּמַעֲשִׂים מְצֻוִּים מֵאֵת ה'. הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב כִּי הַהִתְקָרְבוּת הִיא הַכְּנִיעָה וְהַשִּׁפְלוּת וְהַדּוֹמֶה לָהֶן?
מז אָמַר הַכּוּזָרִי: כֵּן, יַחַד עִם הַצֶּדֶק. כָּך אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁקָּרָאתִי בְסִפְרֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד", וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה.
מח אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶּה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם הֵם הַחֻקִּים הַשִּׂכְלִיִּים, וְהֵם הַהַצָּעוֹת וְהַהַקְדָּמוֹת לַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית, קוֹדְמוֹת לָהּ בַּטֶּבַע וּבַזְּמָן, אִי אֶפְשָׁר בִּלְעֲדֵיהֶם בְּהַנְהָגַת אֵיזוֹ קְהִלָּה שֶׁתִּהְיֶה מִבְּנֵי אָדָם, עַד שֶׁקְּהִלַּת הַלִּסְטִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם הַצֶּדֶק בְּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם, וְאִם לֹא, לֹא תַּתְמִיד חֶבְרָתָם. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ מְרִי יִשְׂרָאֵל עַד כְּדֵי שֶׁזִּלְזְלוּ בַּמִּצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַחֶבְרָתִיּוֹת, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר מִבַּלְעֲדֵיהֶן לְכֹל קְהִלָּה, כַּאֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְכָל יָחִיד מִבַּלְעֲדֵי הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, כַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּתְנוּעָה וּמְנוּחָה וְשֵׁנָה וִיקִיצָה, וְהֶחֱזִיקוּ עִם זֶה בַּעֲבוֹדוֹת, כַּקָּרְבָּנוֹת וְזוּלָתָם מִן הַמִּצְווֹת הָאֱלֹהִיּוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת, הִסְתַּפֵּק לְגַבֵּיהֶם בְּפָחוֹת, וְנֶאֱמַר לָהֶם: וּלְוַאי שֶׁהֱיִיתֶם שׁוֹמְרִים אֵת הַמִּצְווֹת שֶׁמְּקַבְּלוֹת אוֹתָן עֲלֵיהֶן הַפְּחוּתוֹת שֶׁבַּקְּהִלּוֹת וְהַנְּחוּתוֹת שֶׁבָּהֶן, כַּצֶּדֶק וְהַהֲטָבָה וְהַהוֹדָאָה בְּחֶסֶד ה'. כִּי הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית לֹא תִּשְׁלַם אֶלָּא אַחַר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הַחֶבְרָתִית וְהַשִּׂכְלִית, וּבַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית חוֹבַת הַצֶּדֶק וְהַהוֹדָאָה בְּחֶסֶד ה', וּמִי שֶׁאָבַד לוֹ זֶה, אֵיך יֵשׁ לוֹ הַקָּרְבָּנוֹת וְהַשַּׁבָּת וְהַמִּילָה וְזוּלָתָם מִמַּה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְחַיְּבוֹ וְלֹא שׁוֹלְלוֹ, וְהֵן הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר בָּהֶן יֻחֲדוּ יִשְׂרָאֵל בְּנוֹסָף עַל הַשִּׂכְלִיּוֹת, וּבָהֶן הָיָה לָהֶם יִתְרוֹן הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי? וְלֹא יָדְעוּ אֵיך חֻיְּבוּ אֵלֶּה הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֵיך אֵרַע שֶׁיָּרַד כְּבוֹד ה' בֵּינֵיהֶם, וְאֵשׁ ה' אוֹכֶלֶת קָרְבְּנֵיהֶם, וְאֵיך שָׁמְעוּ דִבּוּר הָאֵל, וְאֵיך אֵרַע לָהֶם כֹּל מַה שֶּׁאֵרַע מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת לוּלֵא רְאִיַּת הָעַיִן וְהָעֵדוּת אֲשֶׁר אֵין דְּחִיָּה לָהּ. וְעַל הַדֶּרֶך הַזֶּה נֶאֱמַר לָהֶם: "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ", וְ"עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם", וְזוּלַת זֶה מִמַּה שֶּׁדּוֹמֶה לוֹ. הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּצְטַמְצֵם הַיִּשְׂרְאֵלִי בַּעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וִיוַתֵּר עַל הַמִּילָה וְהַשַּׁבָּת וּשְׁאָר הַמִּצְווֹת וְיַצְלִיחַ?
מט אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא, לְפִי מַה שֶּׁהִקְדַּמְתָּ. וְאָמְנָם עַל דַּעַת הַפִילוֹסוֹפִים יֵעָשֶׂה אָדָם חָסִיד מִבְּלִי לַחְשׁשׁ בְּאֵיזֶה אֹפֶן יִתְקָרֵב, אִם בְּהִתְיַהֵד אוֹ בְּהִתְנַצֵּר אוֹ זוּלַת זֶה, אוֹ בְּמַה שֶּׁיַּמְצִיא לְעַצְמוֹ. וּכְבָר שַׁבְנוּ אֶל הַסְּבָרָה וְהַהֶקֵּשׁ וְהַהִתְחַכְּמוּת, וְיִהְיוּ כֹּל בְּנֵי הָאָדָם מִשְׁתַּדְּלִים וּמַאֲמִינִים בְּתוֹרָה שֶׁהֵבִיא אֵלֶיהָ הֶקֵּשָׁם, וְזֶה בָּטֵל.
___________________________
מה שהקדמתי – במאמר ראשון עט, צח - צט. קודמות לה בטבע – המוסר האנושי הוא הבסיס הקודם לתורה. השמעיות – שאינם שכליות אלא מכוח השמיעה לצווי ה'. התורה החברתית – מצוות שבין אדם לחברו. כל מה שאירע – ההשגחה הניסית המלווה את עם ישראל. עולתיכם ספו על זבחיכם – במקום להקריב עולות הקריבו שלמים (הנאכלים לכם) כי אין קרבנותיכם רצויים. דעת הפילוסופים – [עיין מאמר ראשון, סוף פסקה א]. וזה בטל – וזה לא נכון, לא הגיוני שהדרך לה' היא בצורות שונות המנוגדות זו לזו [מאמר א, ב].
ביאורים
מתוך הבירור על ייחודו של עם ישראל, מתגלגל הנושא הבא והוא האופי של עבודת ה'. לאחר שתיאר החבר את מעלתו הנצחית של עם ישראל, שאיננה נפגמת גם במציאות הקשה ביותר, מעלה המלך בפניו שתי קושיות: א. עבודת ה' של עם כזה, מן הראוי שתהיה רוחנית וזכה, שמתאפיינת בפרישות מענייני העולם וחיי נזירות וסגפנות. ב. אפשר להבין ממספר מקומות בתנ"ך, שעבודת ה' מתרכזת בעיקר במוסר אנושי חברתי, ולא במצוות שבין אדם למקום. המכנה המשותף לשתי הקושיות הללו הוא, שהן מייצגות השקפה שבנויה על מחשבה אנושית. החבר מתייחס קודם לקושייה השנייה, ורק אחר כך לראשונה. אי אפשר להסיק מסקנות מפסוק תלוש, בלי לראות את ההקשר והרקע הכללי שבו הוא נאמר. היו תקופות שעם ישראל ערך הפרדה בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו. המוסר החברתי היה פחות חשוב בעיניו, כי לא ניכרת בו עבודת ה' וקדושה, והוא גם דורש שינוי פנימי בתיקון המידות. לעומתו, המצוות שבין אדם למקום נראו נוצצות וקוסמות יותר, והם העניקו להם את הרגשת ההתעלות. הייתה מחשבה שאין תלות בין שני התחומים, ולכן אפשר להקריב קרבנות גם כשהחברה סובלת משחיתות מוסרית של עושק ושפיכות דמים. ביחס לתופעה הזו מתבטא הנביא, שהמצוות שבין אדם למקום הם נדבך שני, שבנוי על גבי הנדבך המוסרי. התורה לא מתעלמת מהמוסר האנושי הפשוט המקובל בכל חברה, אלא מוסיפה על גביו נדבך נוסף. לכן, מצד אחד אין משמעות אמיתית לצדקות ויראת שמים חד-מימדית, רק ביחס למצוות שבין אדם למקום. אבל מצד שני, בוודאי שאין להסתפק בנדבך הראשון שמשותף לכל העמים, כי הייחודיות של עם ישראל מתבטאת בעיקר במצוות המיוחדות שניתנו רק לו.
הרחבות
1. מהי מטרת המצוות?
אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל ה' כִּי אִם בְּמַעֲשִׂים מְצֻוִּים מֵאֵת ה'. ריה"ל מחלק כאן בין מצוות חברתיות, שכל חברה צריכה לקיים כדי לשמור על חוקיות מסוימת בתוכה (לדוג' איסור רצח), לבין מצוות שמעיות, מצוות שאין אנו מבינים פשרם, והן באות על גבי המצוות הבסיסיות שנועדו לכינון החברה.
כבר במדרש תנחומא אנו מוצאים התייחסות ראשונה לטעם המצוות: "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל שנאמר כל אמרת ה' צרופה" [פרשת שמיני סימן ח].
הרמב"ם , בספרו מורה נבוכים, מפרש את המדרש ומעניק לו משמעות מחודשת. לפי דבריו, צריך לחפש את סיבת כל המצוות, כיוון שלכל מצווה יש סיבה ותועלת כלשהי. בהמשך דבריו הוא מסביר שמטרת כל המצוות היא תיקון הנפש והגוף. תיקון הנפש – להביא את האדם לידי מידות טובות, להרחיקו ממחשבות רעות ולסלק מעליו עבודה זרה; ותיקון הגוף – הנהגת החברה והפרטים בצורה המיטבית. לפרטי המצוות, (להביא עשרה כבשים ולא שמונה למשל) אין טעם אמיתי מושג, הצטווינו דווקא כך מכורח הצורך לקבוע משהו קבוע [מורה נבוכים, חלק ג, פרקים כו – כז].
המהר"ל מקשה על דברי הרמב"ם הללו ואומר שלפי דבריו אין טעם לדקדוקי המצוות לפרטיהן, ודבר זה לא יתכן כיוון שהתורה והמצוות הם 'חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'. לכן הוא מפרש ש"המצות בעצמם מצרפים נפש האדם להשיב אותה אל ה'" [מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ז].
שאלות לדיון
מה יותר חשוב, המצוות השכליות שנובעות מהצדק והחסד, או המצוות השמעיות?
האם יש פרשנות נוספת לכתוב "ומה ה' אלהיך דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד"?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
הלכות שטיפת כלים בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
