ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
נח אָמַר הֶחָבֵר: הָעֵדָה אֲשֶׁר הַצּוֹפֶה שֶׁלָּהּ וְהָעוֹנְשָׁהּ לְשָׁעָה נִמְצָא בְּתוֹכָהּ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַשְּׁכִינָה, הֲלֹא תִּרְאֶה מַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ: "לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה' כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא" וְגוֹ', וְזֶה עִם מַה שֶּׁהָיָה בַּעֲדָתוֹ מִן הַזְּהִירוּת, עַד שֶׁלֹּא נִּמְצָא בָּהֶם עוֹבֵר בְּחֵרֶם יְרִיחוֹ אֶלָּא עָכָן, בְּקָהָל שֶׁל יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְהָיָה מִן הָעֹנֶשׁ לְשָׁעָה עַל הָעֵדָה מַה שֶּׁהָיָה. וּמַה שֶּׁהָיָה מֵעֹנֶשׁ מִרְיָם וְהַצָּרַעַת, וְעֹנֶשׁ עֻזָּה, וְעֹנֶשׁ נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְעֹנֶשׁ אַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'.
וּכְבָר הָיָה מִמּוֹפְתֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁיֵּרָאֶה חָרוֹן מְעַט עַל חֲטָאִים מְסֻיָּמִים בַּקִּירוֹת וּבַבְּגָדִים, וְכַאֲשֶׁר יֶחֱזַק יֵרָאֶה בַּגּוּפִים, בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁל חֹזֶק וְחֻלְשָׁה. וְהַכֹּהֲנִים מֻקְדָּשִׁים לְזֹאת הַחָכְמָה הַדַּקָּה, וּלְהַבְחִין מַה מִּמֶּנָּה אֱלֹהִי, וּמְחַכִּים בּוֹ הַשָּׁבוּעוֹת כְּמוֹ שֶׁחִכּוּ אֵצֶל מִרְיָם, וּמַה מִמֶּנּוּ מִזְגִּי, מִתְחַזֵּק וּבִלְתִּי מִתְחַזֵּק, וְהִיא חָכְמָה מֻפְלָאָה, הִזְהִיר עָלֶיהָ יִתְעַלֶּה: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" וְגוֹ'.
נט אָמַר הַכּוּזָרִי: הֲיֵשׁ אֶצְלְךָ בָּזֶה דְּבַר מָה הַמֵּנִיחַ אֵת הַדַּעַת וּמְקָרֵב?
ס אָמַר הֶחָבֵר: כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֵין יַחַס בֵּין שְׂכָלֵינוּ וּבֵין הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְרָאוּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַף לָתֵת טְעָמִים לִכְמוֹ אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר, אַחַר בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה, וּמִבְּלִי לְהַחְלִיט שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ הַצָּרַעַת וְהַזִּיבוּת תְּלוּיוֹת בְּטֻמְאַת הַמֵּת, כִּי הַמָּוֶת הוּא הַהֶפְסֵד הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, וְהָאֵיבָר הַמְצֹרָע כַּמֵּת, וְכֵן שִׁכְבַת הַזֶּרַע הַנִּפְסֶדֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּעֲלַת רוּחַ טִבְעִית מוּכָנָה לִהְיוֹת זֶרַע וְיִתְהַוֶּה מִמֶּנּוּ אָדָם, וּלְפִיכָך הֶפְסֵדָהּ הֵפֶך לִסְגֻלַּת הַחַיּוּת וְהָרוּחַ. וְלֹא יַשִּׂיגוּ כְּמוֹ זֶה הַהֶפְסֵד, לַעֲדִינוּתוֹ, אֶלָּא בַּעֲלֵי הָרוּחוֹת הָעֲדִינוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת הָאֲצִילוֹת, הַדְּבוּקוֹת בָּאֱלֹהִיּוּת וּבַנְּבוּאָה אוֹ בַּמַּרְאוֹת הַצּוֹדְקִים וְהַחֶזְיוֹנוֹת הַמִּתְאַמְּתִים. וְכֵן יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמּוֹצְאִים כֹּבֶד בְּנַפְשׁוֹתָם כֹּל עוֹד לֹא טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָם, וּכְבָר נֻסָּה שֶׁהֵם מַפְסִידִים בְּמַגָּעָם הַדְּבָרִים הָעֲדִינִים, כַּפְּרָחִים וְהַיֵּינוֹת.
וְרֻבֵּנוּ מִשְׁתַּנִּים מִקִּרְבַת הַמֵּתִים וְהַקְּבָרוֹת, וּמִתְבַּלְבְּלוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ זְמַן מָה בְּבַיִת אֲשֶׁר הָיָה בּוֹ הַמֵּת, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ גַּס אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בִּגְלַל זֶה. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּעֵין זֶה בַּשִּׂכְלִיּוֹת, מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ זַכּוּת מַחְשָׁבָה בַּחָכְמוֹת הַמּוֹפְתִיּוֹת, אוֹ זַכּוּת הַנֶּפֶשׁ לַתְּפִלָּה וְלַקְּרִיאָה אֶל ה', מוֹצֵא הֶזֵּק מֵהַמְּזוֹנוֹת הַגַּסִּים וּמִמּוֹתַר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְכֵן הוּא מוֹצֵא הֶזֵּק מִישִׁיבָה עִם נָשִׁים, וּמֵחֶבְרַת בַּעֲלֵי לָצוֹן, וְהַהִתְעַסְּקוּת בְּשִׁירֵי לֵיצָנוּת וַעֲגָבִים.
סא אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה מֵנִיחַ אֵת דַּעְתִּי לְגַבֵּי סְפֵקָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ לָמָּה זֶה יְטַמֵּא הַמּוֹתָר הַיְּסוֹדִי הַזֶּה, רְצוֹנִי לוֹמַר שִׁכְבַת הַזֶּרַע, וְכֻלּוֹ רוּחַ, מַה שֶּׁאֵין מְטַמְּאִים הַשֶּׁתֶן וְהַצּוֹאָה, לַמְרוֹת מִאוּס רֵיחָם וּמַרְאָם וְרִבּוּיָם. וְנִשְׁאַר לִי צָרַעַת הַבֶּגֶד וְהַבַּיִת.
___________________________
החיובים הגדולים – המצוות התלויות במקדש ובארץ. תוכל לשמר – כלומר: בלתי אפשרי לקיים את המצוות הקשות האלו. הצופה – ה' המשגיח על מעשיהם. העונשה לשעה – מעניש בזמן קרוב. הזהירות – מן החטא. אנשי בית שמש - [שמואל א, ו]. בקירות ובבגדים – צרעת הבית והבגד. כאשר יתחזק יראה בגופים – כשימשיך לחטוא הצרעת תופיע בגוף האדם בדרגות שונות. לזאת החכמה הדקה – להבחין בסוגי הצרעת. מזגי – מחלה טבעית. מתחזק ובלתי מתחזק – הכהן מבחין בצרעת בדרגות חומרה שונות. בזה – בענייני נגע צרעת. בעלי הרוחות העדינות – עם ישראל. אך הגויים אינם מטמאים. כבר נסה – כבר הורה הניסיון. שהם מפסידים – הטמאים במגעם מזיקים. בשכליות – בעיסוק בחכמה מופשטת.
ביאורים
לעונשים המופיעים בתורה ישנם שני תפקידים: האחד, כדי לתקן את הפגמים שכבר נעשו על ידי ייסורים שונים שמזככים את הנפש ומטהרים אותה. השני, הוא מנגנון של הרתעה, כדי למנוע מראש אפשרות של 'נפילה'. את התפקיד הראשון החבר כבר הזכיר, במשל 'ישראל באומות כלב באיברים' [לעיל לו – מד]. את התפקיד השני החבר מזכיר כאן. השכר והעונש הם לא רק לאחר מעשה, אלא גם קודם המעשה. קיום דרישות ההלכה במלואן הוא תביעה נכבדת, ובהתחשב בשפל של עם ישראל בגלות והדכדוך הלאומי, הרי שהקושי מתחזק שבעתיים. כדי להעניק חיזוק ולעזור לעם ישראל לא לסטות מהדרך, חקק ה' בעולם את השכר והעונש, בתור הרתעה מונעת. העונש עצמו הוא לא קבוע, ויש בו דירוג בהתאמה לחומרת החטא, המשתקפת בצורות שונות בחיי האדם, גופו ורכושו. השורש של הטומאה הוא העדר חיים, באופן מלא (מת), באופן חלקי (צרעת), ובאופן פוטנציאלי (שכבת זרע). קהות חושים קיימת לא רק ביחס לטבע אלא גם ביחס לרוח. ישנה רגישות לריחות ולטעמים, וישנה רגישות לטומאה. רק אדם שדואג לטפח את האישיות שלו ולרומם אותה, נעשה ממילא בעל עדינות רוחנית ורגישות גבוהה לנזקים שעלולים לפגוע בטהרתו.
הרחבות
1. מדוע מת הוא אבי אבות הטומאה?
כִּי הַמָּוֶת הוּא הַהֶפְסֵד הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, וְהָאֵיבָר הַמְצֹרָע כַּמֵּת. לפי ריה"ל, טומאת מת היא הטומאה המרכזית, אב-הטיפוס של הטומאה, וממנה מתפרטות כל שאר הטומאות. הטומאה, לפי דבריו, נוצרת ממציאות של היעדר, של חסרון, של מוות [עיין רש"י פסחים יד].
הרש"ר הירש, בפירושו לתורה, מעניק זווית הסתכלות חדשה על מציאות הטומאה. לפי דבריו, אין הטומאה נועדה אלא כדי להחדיר בנו את חירותו של האדם ושליטתו על כוחותיו, למרות שממראה האדם המת נראה לנו אחרת [רש"ר הירש על התורה בסיכום פירושו לפרשת שמיני].
הרב קוק כותב דברים ברוח דומה, גם לפי דבריו, הטומאה נוצרת משיבוש ההבנה של מושג המוות: "והנה ברור הדבר כי יסוד הטומאות והטהרות, הוא הקירוב והריחוק בערך אור פני השי"ת , כי קרבתו ית' והשגת רצונו היא הטהרה האמיתית והריחוק מאור פניו היא הטומאה... על כן המת מטמא, פי' העומד על עניין המת ומבחין עניינו כמו שהוא, בלא ביטול אל האמונה שאנחנו בהמות עמו ונבערים ולא נדע עומק חכמתו, יוכל להשיג ההיפוך מאמיתת כוונתו בהנהגה" [מדבר שור, הדרוש החמשה ושלושים, עמ' שיט. וראה עוד באורות הקודש ב, החיות העולמית, עמ' שפ; מאורות הראי"ה עמ' רפ"ח (מהדורת תשס"ד)].
שאלות לדיון
כיצד ניתן להעניש עם שלם על חטאו של עכן – חטא היחיד?
אם הרגשת הטומאה היא רק ליחידים 'עדינים' מבחינה רוחנית, מדוע אם כן, ציווי האלוה על דיני טומאה הוא ציווי כללי לכולם?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
