ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
נח אָמַר הֶחָבֵר: הָעֵדָה אֲשֶׁר הַצּוֹפֶה שֶׁלָּהּ וְהָעוֹנְשָׁהּ לְשָׁעָה נִמְצָא בְּתוֹכָהּ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַשְּׁכִינָה, הֲלֹא תִּרְאֶה מַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ: "לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה' כִּי אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא" וְגוֹ', וְזֶה עִם מַה שֶּׁהָיָה בַּעֲדָתוֹ מִן הַזְּהִירוּת, עַד שֶׁלֹּא נִּמְצָא בָּהֶם עוֹבֵר בְּחֵרֶם יְרִיחוֹ אֶלָּא עָכָן, בְּקָהָל שֶׁל יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְהָיָה מִן הָעֹנֶשׁ לְשָׁעָה עַל הָעֵדָה מַה שֶּׁהָיָה. וּמַה שֶּׁהָיָה מֵעֹנֶשׁ מִרְיָם וְהַצָּרַעַת, וְעֹנֶשׁ עֻזָּה, וְעֹנֶשׁ נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְעֹנֶשׁ אַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'.
וּכְבָר הָיָה מִמּוֹפְתֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁיֵּרָאֶה חָרוֹן מְעַט עַל חֲטָאִים מְסֻיָּמִים בַּקִּירוֹת וּבַבְּגָדִים, וְכַאֲשֶׁר יֶחֱזַק יֵרָאֶה בַּגּוּפִים, בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁל חֹזֶק וְחֻלְשָׁה. וְהַכֹּהֲנִים מֻקְדָּשִׁים לְזֹאת הַחָכְמָה הַדַּקָּה, וּלְהַבְחִין מַה מִּמֶּנָּה אֱלֹהִי, וּמְחַכִּים בּוֹ הַשָּׁבוּעוֹת כְּמוֹ שֶׁחִכּוּ אֵצֶל מִרְיָם, וּמַה מִמֶּנּוּ מִזְגִּי, מִתְחַזֵּק וּבִלְתִּי מִתְחַזֵּק, וְהִיא חָכְמָה מֻפְלָאָה, הִזְהִיר עָלֶיהָ יִתְעַלֶּה: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" וְגוֹ'.
נט אָמַר הַכּוּזָרִי: הֲיֵשׁ אֶצְלְךָ בָּזֶה דְּבַר מָה הַמֵּנִיחַ אֵת הַדַּעַת וּמְקָרֵב?
ס אָמַר הֶחָבֵר: כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֵין יַחַס בֵּין שְׂכָלֵינוּ וּבֵין הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְרָאוּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַף לָתֵת טְעָמִים לִכְמוֹ אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר, אַחַר בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה, וּמִבְּלִי לְהַחְלִיט שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ הַצָּרַעַת וְהַזִּיבוּת תְּלוּיוֹת בְּטֻמְאַת הַמֵּת, כִּי הַמָּוֶת הוּא הַהֶפְסֵד הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, וְהָאֵיבָר הַמְצֹרָע כַּמֵּת, וְכֵן שִׁכְבַת הַזֶּרַע הַנִּפְסֶדֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּעֲלַת רוּחַ טִבְעִית מוּכָנָה לִהְיוֹת זֶרַע וְיִתְהַוֶּה מִמֶּנּוּ אָדָם, וּלְפִיכָך הֶפְסֵדָהּ הֵפֶך לִסְגֻלַּת הַחַיּוּת וְהָרוּחַ. וְלֹא יַשִּׂיגוּ כְּמוֹ זֶה הַהֶפְסֵד, לַעֲדִינוּתוֹ, אֶלָּא בַּעֲלֵי הָרוּחוֹת הָעֲדִינוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת הָאֲצִילוֹת, הַדְּבוּקוֹת בָּאֱלֹהִיּוּת וּבַנְּבוּאָה אוֹ בַּמַּרְאוֹת הַצּוֹדְקִים וְהַחֶזְיוֹנוֹת הַמִּתְאַמְּתִים. וְכֵן יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמּוֹצְאִים כֹּבֶד בְּנַפְשׁוֹתָם כֹּל עוֹד לֹא טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָם, וּכְבָר נֻסָּה שֶׁהֵם מַפְסִידִים בְּמַגָּעָם הַדְּבָרִים הָעֲדִינִים, כַּפְּרָחִים וְהַיֵּינוֹת.
וְרֻבֵּנוּ מִשְׁתַּנִּים מִקִּרְבַת הַמֵּתִים וְהַקְּבָרוֹת, וּמִתְבַּלְבְּלוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ זְמַן מָה בְּבַיִת אֲשֶׁר הָיָה בּוֹ הַמֵּת, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ גַּס אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה בִּגְלַל זֶה. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּעֵין זֶה בַּשִּׂכְלִיּוֹת, מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ זַכּוּת מַחְשָׁבָה בַּחָכְמוֹת הַמּוֹפְתִיּוֹת, אוֹ זַכּוּת הַנֶּפֶשׁ לַתְּפִלָּה וְלַקְּרִיאָה אֶל ה', מוֹצֵא הֶזֵּק מֵהַמְּזוֹנוֹת הַגַּסִּים וּמִמּוֹתַר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְכֵן הוּא מוֹצֵא הֶזֵּק מִישִׁיבָה עִם נָשִׁים, וּמֵחֶבְרַת בַּעֲלֵי לָצוֹן, וְהַהִתְעַסְּקוּת בְּשִׁירֵי לֵיצָנוּת וַעֲגָבִים.
סא אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה מֵנִיחַ אֵת דַּעְתִּי לְגַבֵּי סְפֵקָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ לָמָּה זֶה יְטַמֵּא הַמּוֹתָר הַיְּסוֹדִי הַזֶּה, רְצוֹנִי לוֹמַר שִׁכְבַת הַזֶּרַע, וְכֻלּוֹ רוּחַ, מַה שֶּׁאֵין מְטַמְּאִים הַשֶּׁתֶן וְהַצּוֹאָה, לַמְרוֹת מִאוּס רֵיחָם וּמַרְאָם וְרִבּוּיָם. וְנִשְׁאַר לִי צָרַעַת הַבֶּגֶד וְהַבַּיִת.
___________________________
החיובים הגדולים – המצוות התלויות במקדש ובארץ. תוכל לשמר – כלומר: בלתי אפשרי לקיים את המצוות הקשות האלו. הצופה – ה' המשגיח על מעשיהם. העונשה לשעה – מעניש בזמן קרוב. הזהירות – מן החטא. אנשי בית שמש - [שמואל א, ו]. בקירות ובבגדים – צרעת הבית והבגד. כאשר יתחזק יראה בגופים – כשימשיך לחטוא הצרעת תופיע בגוף האדם בדרגות שונות. לזאת החכמה הדקה – להבחין בסוגי הצרעת. מזגי – מחלה טבעית. מתחזק ובלתי מתחזק – הכהן מבחין בצרעת בדרגות חומרה שונות. בזה – בענייני נגע צרעת. בעלי הרוחות העדינות – עם ישראל. אך הגויים אינם מטמאים. כבר נסה – כבר הורה הניסיון. שהם מפסידים – הטמאים במגעם מזיקים. בשכליות – בעיסוק בחכמה מופשטת.
ביאורים
לעונשים המופיעים בתורה ישנם שני תפקידים: האחד, כדי לתקן את הפגמים שכבר נעשו על ידי ייסורים שונים שמזככים את הנפש ומטהרים אותה. השני, הוא מנגנון של הרתעה, כדי למנוע מראש אפשרות של 'נפילה'. את התפקיד הראשון החבר כבר הזכיר, במשל 'ישראל באומות כלב באיברים' [לעיל לו – מד]. את התפקיד השני החבר מזכיר כאן. השכר והעונש הם לא רק לאחר מעשה, אלא גם קודם המעשה. קיום דרישות ההלכה במלואן הוא תביעה נכבדת, ובהתחשב בשפל של עם ישראל בגלות והדכדוך הלאומי, הרי שהקושי מתחזק שבעתיים. כדי להעניק חיזוק ולעזור לעם ישראל לא לסטות מהדרך, חקק ה' בעולם את השכר והעונש, בתור הרתעה מונעת. העונש עצמו הוא לא קבוע, ויש בו דירוג בהתאמה לחומרת החטא, המשתקפת בצורות שונות בחיי האדם, גופו ורכושו. השורש של הטומאה הוא העדר חיים, באופן מלא (מת), באופן חלקי (צרעת), ובאופן פוטנציאלי (שכבת זרע). קהות חושים קיימת לא רק ביחס לטבע אלא גם ביחס לרוח. ישנה רגישות לריחות ולטעמים, וישנה רגישות לטומאה. רק אדם שדואג לטפח את האישיות שלו ולרומם אותה, נעשה ממילא בעל עדינות רוחנית ורגישות גבוהה לנזקים שעלולים לפגוע בטהרתו.
הרחבות
1. מדוע מת הוא אבי אבות הטומאה?
כִּי הַמָּוֶת הוּא הַהֶפְסֵד הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, וְהָאֵיבָר הַמְצֹרָע כַּמֵּת. לפי ריה"ל, טומאת מת היא הטומאה המרכזית, אב-הטיפוס של הטומאה, וממנה מתפרטות כל שאר הטומאות. הטומאה, לפי דבריו, נוצרת ממציאות של היעדר, של חסרון, של מוות [עיין רש"י פסחים יד].
הרש"ר הירש, בפירושו לתורה, מעניק זווית הסתכלות חדשה על מציאות הטומאה. לפי דבריו, אין הטומאה נועדה אלא כדי להחדיר בנו את חירותו של האדם ושליטתו על כוחותיו, למרות שממראה האדם המת נראה לנו אחרת [רש"ר הירש על התורה בסיכום פירושו לפרשת שמיני].
הרב קוק כותב דברים ברוח דומה, גם לפי דבריו, הטומאה נוצרת משיבוש ההבנה של מושג המוות: "והנה ברור הדבר כי יסוד הטומאות והטהרות, הוא הקירוב והריחוק בערך אור פני השי"ת , כי קרבתו ית' והשגת רצונו היא הטהרה האמיתית והריחוק מאור פניו היא הטומאה... על כן המת מטמא, פי' העומד על עניין המת ומבחין עניינו כמו שהוא, בלא ביטול אל האמונה שאנחנו בהמות עמו ונבערים ולא נדע עומק חכמתו, יוכל להשיג ההיפוך מאמיתת כוונתו בהנהגה" [מדבר שור, הדרוש החמשה ושלושים, עמ' שיט. וראה עוד באורות הקודש ב, החיות העולמית, עמ' שפ; מאורות הראי"ה עמ' רפ"ח (מהדורת תשס"ד)].
שאלות לדיון
כיצד ניתן להעניש עם שלם על חטאו של עכן – חטא היחיד?
אם הרגשת הטומאה היא רק ליחידים 'עדינים' מבחינה רוחנית, מדוע אם כן, ציווי האלוה על דיני טומאה הוא ציווי כללי לכולם?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
חכמת התורה ומדעים
מה מברכים על פיצה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
הכוח המיוחד של שבת שובה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
