בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • ספר הכוזרי
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספרי אמונה וחסידות
  • ספר הכוזרי
undefined
4 דק' קריאה
וְהַמִּצְווֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת — כְּגוֹן אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, וְלֹא תִּשָּׂא, בְּתוֹסֶפֶת מַה שֶּׁהִתְאַמֵּת בְּזֹאת הַתּוֹרָה כִּי הוּא יִתְעַלֶּה צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ מַצְפּוּנֵי בְּנֵי אָדָם, כֹּל שֶׁכֵּן מַעֲשֵׂיהֶם וְדִבּוּרֵיהֶם, וְשֶׁהוּא גּוֹמֵל עַל הַטּוֹב וְעַל הָרַע שֶׁבָּהֶם, וְכִי עֵינֵי ה' מְשׁוֹטְטוֹת בְּכֹל הָאָרֶץ. וְאֵין הֶחָסִיד עוֹשֶׂה וְלֹא מְדַבֵּר וְלֹא חוֹשֵׁב אֶלָּא וְהוּא מַאֲמִין שֶׁעִמּוֹ עֵינַיִם הָרוֹאוֹת אוֹתוֹ וְצוֹפוֹת בּוֹ וְגוֹמְלוֹת אוֹתוֹ וְעוֹנְשׁוֹת אוֹתוֹ, וּמְבַקְּרוֹת כֹּל מְעֻוָּת מִדִּבּוּרוֹ וּמַעֲשָׂיו, וְהוּא הוֹלֵך וְיוֹשֵׁב כַּיָּרֵא וְהַבַּיְּשָׁן הַמִּתְבַּיֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו לְעִתִּים, כְּמוֹ שֶׁהוּא שָׂמֵחַ וְשָׂשׂ וִיקָרָה נַפְשׁוֹ בְּעֵינָיו כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה טוֹב, וּכְאִלּוּ הוּא גּוֹמֵל טוֹבָה לְרִבּוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא סוֹבֵל קשִׁי בַּעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הֲרֵי הוּא מַאֲמִין וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים". וְרוֹאֶה שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר דָּוִד הִיא הַטַּעֲנָה הַיּוֹתֵר נְכוֹחָה: "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע, אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט", וְכֹל מַה שֶּׁאָמַר בְּ"ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע". יסודות שנצטווינו להאמין בהם
וְיִתְבּוֹנֵן כִּי כֹּל אֵיבָרָיו מֻנָּחִים בְּחָכְמָה וְתָכְנִית וְסֵדֶר וְשִׁעוּר, וְיִרְאֶה אוֹתָם נִשְׁמָעִים לִרְצוֹנוֹ וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה רָאוּי שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ מֵהֶם. לְמָשָׁל, הוּא רוֹצֶה לָקוּם, וּמוֹצֵא כֹּל הָאֵיבָרִים כְּעוֹזְרִים הַנִּשְׁמָעִים כְּבָר הֵקִימוּ גוּפוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הָאֵיבָרִים הָהֵם, וְכָך כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לָשֶׁבֶת אוֹ לָלֶכֶת וּשְׁאָר הַמַּצָּבִים. וְאֶל זֶה רָמַז בְּאָמְרוֹ: "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי", "אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה". וְיוֹתֵר מִזֶּה, וְיוֹתֵר דַּק וְעָדִין, אֵיבְרֵי הַדִּבּוּר. אַתָּה רוֹאֶה הַתִּינוֹק מְדַבֵּר כֹּל מַה שֶּׁהוּא שׁוֹמֵעַ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה אֵיבָר וּבְאֵיזֶה שְׁרִיר וּבְאֵיזֶה מֵיתָר רָאוּי לְדַבֵּר. וְכֵן כְּלֵי הֶחָזֶה בְּהַנְעָמַת קוֹל הַזִּמְרָה, יְחַקֶּה אוֹתָם וְיַפְעִילֵם כְּתִקְנָם, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דָבָר, כְּאִלּוּ בּוֹרְאָם מַזְמִינָם וּמְנַהֲלָם לוֹ בְּכֹל עֵת לְפִי צָרְכּוֹ. וְהַדָּבָר כָּך אוֹ קָרוֹב לְכָך, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לְצַיֵּר אֵת עִנְיַן הַבְּרִיאָה כְּמוֹ אֵת עִנְיַן הַמְּלָאכָה, כִּי הָאֻמָּן יִצֹּר רֵחַיִם, לְמָשָׁל, וְיִסְתַּלֵּק מֵהֶם, וְהָרֵחַיִם יַעֲשׂוּ מַה שֶּׁבַּעֲבוּרוֹ נוֹצְרוּ, וְהַבּוֹרֵא בּוֹרֵא הָאֵיבָרִים וְנוֹתֵן לָהֶם הַכֹּחוֹת וּמַמְשִׁיכָם לִרְגָעִים, וְאִלּוּ הָיְתָה עוֹלָה עַל הַדַּעַת הִסְתַּלְּקוּת הַשְׁגָּחָתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ רֶגַע אֶחָד, הָיָה נִפְסָד הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. השימוש הטבעי באיברים
וְאִם יִהְיֶה הֶחָסִיד מְצַיֵּר בְּנַפְשׁוֹ כֹּל זֶה בִּתְנוּעוֹתָיו כֻּלָּן, הֲרֵי כְּבָר נָתַן בָּהֶן חֵלֶק לַבּוֹרֵא אֲשֶׁר בְּרָאָן תְּחִלָּה וּמַמְשִׁיך אוֹתָן בְּעֵזֶר תְּמִידִי בִּשְׁלֵמוּתָן, וְהוּא תָּמִיד כְּאִלּוּ הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ וְהַמַּלְאָכִים מִתְחַבְּרִים עִמּוֹ בְּכֹחַ, וְאִם יִתְחַזֵּק בַּחֲסִידוּת וְיִהְיֶה בַּמְּקוֹמוֹת הָרְאוּיִים לַשְּׁכִינָה יִתְחַבְּרוּ עִמּוֹ בְּפֹעַל, וְיִרְאֵם עַיִן בְּעַיִן לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת הַנְּבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בְּחִירֵי הַחֲכָמִים בְּבַיִת שֵׁנִי רוֹאִים צוּרָה וְשׁוֹמְעִים בַּת קוֹל, וְהִיא מַדְרֵגַת הַחֲסִידִים, וּלְמַעְלָה מִמֶּנָּה מַדְרֵגַת הַנְּבִיאִים. המפתח להתחברות עם השכינה
___________________________
המצוות הנפשיות – מצוות שקשורות לאמונה. אלא והוא מאמין – רק בצרוף לאמונתו. נכוחה – נכונה. הנטע אוזן הלא ישמע – ה' שברא לנו אוזניים ודאי שומע את דיבורינו ומשגיח עליהם. ה' חקרתני ותדע – תהילים פרק קלט, מזמור העוסק בידיעת ה' את כל מעשי האדם. וממשיכם לרגעים – ממשיך להשפיע את חיות האברים בכל רגע. נתן בהם חלק – נתן לה' את חלקו בהודאה על ידי המודעות לחסד ה' המלווהו תמיד. בכח – באופן נסתר. במקומות הראויים לשכינה – ארץ ישראל. בפועל – יראה אותם ממש.


ביאורים
ריה"ל מציין כאן את אחת מנקודות היסוד של אמונתנו: "המחדש בטובו בכל יום תמיד, מעשה בראשית" (ברכת יוצר המאורות). טובו של ה' איננו רק בבריאה שנעשתה בעבר. טובו של ה' מופיע לעיני החסיד בכל יום מחדש. בכל בוקר, עם פקיחת עיניו, חווה החסיד את השגחת ה' על עולמו. החסיד חש כיצד בכל רגע ורגע יש הארת פני ה' ואין לקבל זאת כמובן מאליו. חוויה זו מעצימה את חשיבות מעשיו של החסיד. בגלל שהחסיד חש כיצד ה' חפץ בעולמו ומחדש אותו בטובו בכל יום, מתעורר בחסיד הרצון להכיר תודה במעשיו לה'. הבנת החסיד את העובדה שה' מחדש את עולמו בכל יום מביאה אותו לעבוד את בוראו ביתר חשק והתלהבות. הארת פני ה' גוררת את הארת פניו של החסיד. מתוך המדרגה הזאת מתעלה החסיד אל שיא המדרגות הרוחניות – הנבואה. המוסר, הדרך הישרה שבה נוהג החסיד, אינו רק מדרגה לעצמה. החסיד לא מסתפק בתכלית להיות אדם טוב. הטוב שאליו שואף החסיד הוא טוב המזכה אותו להידבק באלוהים. הדבקות באלוהים איננה דבקות פיזית כמובן. ריחוק מה' או קרבה אליו לא נמדדים במטרים או בקילומטרים. קרבה וריחוק פירושם הוא עד כמה נוהג החסיד בדרך שבה מנהיג ה' את עולמו. האם החסיד צועד בדרך שבה נוהג ריבונו של עולם. לכן, מוסריותו – טובו של החסיד, מביאה אותו להידמות לדרך הנהגת ה' את עולמו – מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, כפי שראינו לעיל. הנבואה – הדיבור האלוהי עם האדם, מתאפשרת רק לאחר שהאדם נוהג בדרך שבה גם ה' נוהג. רק אז הוא זוכה להתגלות כבוד ה' אליו.

הרחבות
* בת קול?
כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בְּחִירֵי הַחֲכָמִים בְּבַיִת שֵׁנִי רוֹאִים צוּרָה וְשׁוֹמְעִים בַּת קוֹל, וְהִיא מַדְרֵגַת הַחֲסִידִים, וּלְמַעְלָה מִמֶּנָּה מַדְרֵגַת הַנְּבִיאִים. בבית שני, אומר החבר, היו שומעים בחירי החכמים בת קול. מהי בת קול?
בת קול היא מדרגה אחת פחותה ממדרגת הנבואה, כדברי החבר כאן. גם הרמב"ם כותב דברים מעין אלו: "כי זה הדיבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות 'בת קול' אשר יזכרוה החכמים תמיד, והוא ענין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן" [מורה נבוכים ב, מב]. כוונתו שאיש שאינו מוכן לנבואה ישמע 'רק' בת קול.
ה תוספות-יום-טוב כותב שלכן היא נקראת 'בת קול'. ה'קול' הוא הנבואה ממש (לדוגמה: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו") ו'בת הקול' הוא ההד של אותו הדיבור האלוהי. טעם נוסף לשמה מביא התוספות . לפי דבריו 'בת קול' נקראת כך משום "שלא היו שומעים קול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין לכך קורין אותו בת קול" [סנהדרין יא, א, ד"ה "בת קול"]
גם אחרי שפסקה הנבואה המשיכו להשתמש בבת קול [יומא ט, ב].

שאלות לדיון
מה משמעותם של דברי החבר שכשהחסיד סובל מקושי בעבודתו הוא כאילו גומל בזה טובה לריבונו?
מה ניתן ללמוד מהעובדה שהחסיד מוצא את כל איבריו נשמעים לרצונו?


לעילוי נשמת משה בן מסעודה


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il