ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רבקה
מרש"י (ד"ה לדעת") נראה שההבדל הוא שאם האדם עומד שם מדעתו הרי הבניין נחשב לבניין של קבע, וזאת (תורת חיים) כיון שאם האדם יודע שנחוץ שהוא יעמוד שם, הרי לא יזוז ממקומו, אבל אם לא יודע האדם שהוא נחוץ, אין זה נחשב למחיצות של קבע ולכן מותר לעשות אותם בשבת. ומבאר ריטב"א שלמרות שהמחיצה לא נחשבת קבועה (כשהאדם לא יודע), היא מועילה גם לסוכה.
השפת אמת (שם) מבאר שלדעת רש"י אין איסור של בניית מחיצה כשאנשים נעמדים בשביל לעשות מחיצה, אלא איסור ממצוא חפצך, שהוא כעין חפצי חול (ומבאר מדוע גם סוכה נחשבת חפצי חול) ומסיבה זו אסור לדעת רש"י לעמוד מדעת.
הט"ז (שסב, ג) כתב באופן דומה שלא שייך איסור בנייה באנשים, כי זה אוהל עראי, ומה שאסרו הוא כדי שלא יבואו להקל באיסור שבת. ולכן גם לא שייך כאן איסור על האדם שמעמיד את האנשים בצורה של מחיצה (לשו"ע בסעיף ה), למרות שהוא עושה מחיצה, כי חששו רק שהאנשים שעושים בעצמם את המחיצה יבואו להקל בדיני שבת, וזאת לא גזירת בניית אוהל שנאסרה על הבונה.
ערוך השלחן (שסב, יח) כתב שכשהאנשים יודעים אסרו בגלל שדומה לבניית מחיצה, וזאת מכיון שאם הם יודעים שהם עומדים לשם מחיצה יעמדו יפה ובלי רווחים, ויהיו דומים במציאות למחיצה. אבל אם אינם יודעים שהם עומדים לשם מחיצה לא יעמדו יפה, ואין זה דומה למחיצה. וכ"כ הפנים מאירות (א, ל).
הבניין עולם (או"ח יג, בעיקר סקכ"ד) הסביר שאדם אינו מחיצה כלל, אלא רק שבמקום דרבנן בגלל שלא עוברים שם רבים ניתן להקל בשעת הדחק לסמוך על המחיצה, ורק כשאין ברירה אחרת, כי כיון שאדם נע ונד, אינו נחשב כמחיצה, אמנם אין להתיר כשהאנשים יודעים, ולא מטעם עשיית אוהל, שהרי אדם אינו אוהל, אלא מטעם שאנשים לא יראו כלל שיש מחיצה ויחשבו להקל לטלטל בלא מחיצה. ולדעתו גם בזמן שהוא לא שבת, אסור לעשות מחיצה אם האדם שעומד יודע שהוא עומד לשם מחיצה.
אדם בתור לחי
באו"ז (קכב) כתב שניתן להעמיד אדם בתור לחי למבוי, אבל צריך לקשור אותו, וכ"פ הרמ"א (שסג, ג). מגן אברהם (ג) מקשה מהו ההבדל בין אדם שעומד בתור לחי שצריך לקשור אותו, לבין אנשים שעומדים בתור מחיצה שלא צריך לקשור אותם? ומתרץ שמדובר שלא הודיע לו שהוא עומד לשם לחי, ולכן צריך לקשור אותו שלא יברח. ומקשה תוספת שבת (ז) אם כן מדוע הטורח הזה, שיודיע לו ולא יצטרך לקשור אותו? לכן הוא אומר שבתור לחי ניתן גם כשזה מדעת האדם. אלא שאם לא יקשרו את האדם הוא לא יעמוד באמת במקום אחד, ויזוז קצת והלחי יתבטל. וכאן צריך שיעמוד כל השבת, ולא ניתן לסמוך עליו. כמובן שכל זה בבחינת דרוש וקבל שכר.
סיכום: אדם יכול לשמש כמחיצה לעניין שבת, כאשר הוא לא יודע שהוא נעמד לשם מחיצה. ולדעת הרמב"ם צריך גם שהמעמיד לא ידע. יש ה' טעמים בכך: א. ר' יונתן – מחיצה שהועמדה במזיד גם אם לא לשם איסור, אסורה בשימוש בשבת. ב. שפת אמת – האיסור הוא כמו עובדין דחול, ורק כשעושים לשם מחיצה שהוא כמו בחול. ג. ט"ז - איסור שלא יבואו לזלזל בהלכות שבת. ד. ערוה"ש ופנים מאירות – רק כשיודעים עומדים יפה וזה נראה כמחיצה של יום חול ואסור. בניין עולם - באמת זאת לא מחיצה, וההיתר הוא רק בשעת הדחק, ואם יודעים שעושים מחיצה, יחשבו שלא צריך מחיצה.
לגבי לחי רמ"א כתב שצריך לקשור וביאר תוספת שבת שהוא משום שאם לא יקשרו אותו לא יעמוד בפועל במקום אחד.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך לקשור את הסכך?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה מברכים על פיצה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
