ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שחר מיכאל בן רעות
נג אָמַר הֶחָבֵר: אִם כֵּן, לֹא הִתְחַזְּקָה אֶצְלְךָ הַתּוֹרָה כֻּלָּה. הַאִם חֲזָקָה בְּעֵינֶיךָ הַעֲבָרַת הָרְכוּשׁ וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַבַּיִת וְהָעֲבָדִים בְּקַבָּלַת הַקִּנְיָן וְהַצַּוָּאָה, וְגֵרוּשֵׁי הָאִשָּׁה וְאִסּוּרָהּ אַחַר שֶׁהָיְתָה מֻתֶּרֶת בְּמַאֲמַר 'כִּתְבוּ וְחִתְמוּ וּתְנוּ גֵט', וְהַתָּרָתָהּ אַחַר אִסּוּרָהּ בְּמַאֲמַר 'תְּהֵא לִי מְקֻדֶּשֶׁת', וְכֹל מַה שֶּׁבְּ'תוֹרַת כֹּהֲנִים' מִן הַדְּבָרִים שֶׁהַשְׁלָמָתָם תְּלוּיָה בְּמַעֲשֶׂה מְסֻיָּם אוֹ בְּדִבּוּר מְסֻיָּם, וְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְהַבַּיִת הַתְּלוּיָה בְּמַאֲמַר הַכֹּהֵן טָמֵא אוֹ טָהוֹר, וְכֹל הַמִּשְׁכָּן אָמְנָם הָיְתָה תְּלוּיָה הַקְּדֻשָּׁה בּוֹ בַּהֲקָמַת משֶׁה אֵת הַמִּשְׁכָּן וְהַמְּשִׁיחָה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְכֵן הַכֹּהֲנִים אָמְנָם הָיְתָה תְּלוּיָה הַקְּדֻשָּׁה בָּהֶם בַּמִּלּוּאִים וּבַתְּנוּפָה, וְהַלְוִיִּים בַּטָּהֳרָה וּבַתְּנוּפָה, וְטָהֳרַת הַטְּמֵאִים בְּמֵי נִדָּה, אֲשֶׁר הֵם אֵפֶר פָּרָה וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת, וְחִטּוּי הַבַּיִת בִּשְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת וְהַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, וְכַפָּרַת הַחֲטָאִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְטִהוּר הַקֹּדֶשׁ מִן הַטֻּמְאוֹת בִּשְׂעִיר עֲזָאזֵל עִם הַמַּעֲשִׂים הַכְּרוּכִים בּוֹ, וּבִרְכַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְשִׂיאַת אַהֲרֹן יָדָיו וְהַדִּבּוּר בְּמַאֲמַר "יְבָרֶכְךָ ה'".
וְהָיָה חָל עִם כֹּל מַעֲשֶׂה מֵאֵלֶּה הַמַּעֲשִׂים הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, לְפִי שֶׁמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה כַּהֲוָיוֹת הַטִּבְעִיּוֹת, כֻּלָּם מְשֹׁעָרִים מֵאֵת ה' יִתְעַלֶּה, וְאֵין שִׁעוּרָם בִּיכֹלֶת בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה הַהֲוָיוֹת הַטִּבְעִיּוֹת מְשֹׁעָרוֹת וּשְׁקוּלוֹת וּמְאֻזָּנוֹת בִּמְזִיגָתָן מִן הַיְּסוֹדוֹת הָאַרְבָּעָה, וּבְדָבָר מֻעָט יִשְׁלְמוּ וְיִכּוֹנוּ וְתָחוּל עֲלֵיהֶם הַצּוּרָה הָרְאוּיָה לָהֶם שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים וּצְמָחִים, וְתַגִּיעַ לְכֹל מֶזֶג הַצּוּרָה הַמַּתְאִימָה לוֹ, וּבְדָבָר מֻעָט תִּפָּסֵד. הֲלֹא תִּרְאֶה הַבֵּיצָה שֶׁמַּפְסִיד אוֹתָהּ מִקְרֶה מֻעָט שֶׁל חֹם מֻפְרָז, אוֹ קֹר, אוֹ תְּנוּעָה, וְלֹא תְּקַבֵּל צוּרַת הָאֶפְרוֹחַ, וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ חִמּוּם הַתַּרְנְגֹלֶת אוֹתָהּ בְּמֶשֶׁך שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, וְתָחוּל בּוֹ הַצּוּרָה בִּשְׁלֵמוּת. וּמִי זֶה אֲשֶׁר יוּכַל לְשַׁעֵר הַמַּעֲשִׂים עַד שֶׁיָּחוּל עֲלֵיהֶם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אִם לֹא ה' לְבַדּוֹ?
וּבִכְמוֹ זֶה תָּעוּ בַּעֲלֵי הַכִימִיָּה וּבַעֲלֵי הָרוּחָנִיּוֹת. אֲשֶׁר לְבַעֲלֵי הַכִימִיָּה, הֲרֵי הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיְּשַׁעֲרוּ הָאֵשׁ הַטִּבְעִית בְּמִשְׁקְלֵיהֶם עַד שֶׁתְּהַוֶּה לָהֶם מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וְתַהֲפֹך לָהֶם הָעֲצָמִים, כְּמוֹ שֶׁתִּפְעַל אֵשׁ הַחֹם הַטִּבְעִי בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים, אֲשֶׁר תַּהֲפֹך הַמָּזוֹן לְדָם וּבָשָׂר וְעֶצֶם וּשְׁאָר הָאֵיבָרִים, וְרוֹצִים לְהַמְצִיא כְּמוֹ הָאֵשׁ הַזֹּאת. וְהִטְעוּ אוֹתָם נִסְיוֹנוֹת שֶׁמָּצְאוּ אוֹתָם בְּמִקְרֶה, לֹא מִשִּׁעוּרָם, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא שֶׁהָאָדָם מִתְהַוֶּה מֵהַנָּחַת הַזֶּרַע בָּרֶחֶם. וּבַעֲלֵי הָרוּחָנִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאָז אָדָם עַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁהָיָה נַעֲשֶׂה לָהֶם בַּקָּרְבָּנוֹת מֵהֵרָאוֹת הָרְשָׁמִים הָאֱלֹהִיִּים, חָשְׁבוּ כִּי הַהַתְחָלָה אָמְנָם הִיא מֵהָעִיּוּן וְהַמֶּחְקָר, וְשֶׁהַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲכָמִים מִתְחַכְּמִים, מְסַדְּרִים אוֹתָן הַנִּפְלָאוֹת בְּהֶקֵּשָׁם, וְקִוּוּ שֶׁיְּשָׁעֲרוּ גַּם הֵם קָרְבָּנוֹת בְּעִתִּים יְדוּעִים וּבְמַבָּטִים כּוֹכָבִיִּים, כְּפִי מַה שֶּׁהֵבִיא אֵלָיו הֶקֵּשָׁם, עִם מַעֲשִׂים וְהַקְטָרוֹת, עַד שֶׁעָשׂוּ סְפָרִים לַכּוֹכָבִים, וְזוּלַת זֶה מִמַּה שֶּׁאָסוּר לְהַזְכִּירוֹ. וּמִלְּבַד אֵלֶּה, בַּעֲלֵי הַשֵּׁמוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ עַל נָבִיא שֶׁהִתְנַבֵּא שֶׁהוּא בִּטֵּא כָּך וְכָך וְנַעֲשָׂה לוֹ מוֹפֵת כָּך, חָשְׁבוּ כִּי אוֹתוֹ הַדִּבּוּר הוּא הַסִּבָּה לַמּוֹפֵת הַהוּא, וְחָשְׁקוּ בְּאוֹתָן הַתְּכוּנוֹת.
___________________________
התחזקה – התבררה הבנתו. מלאכת הערוב – הכוונה לאופן יצירת הרשות המותרת, על ידי לחי, קורה או צורת הפתח [הערת הרב שילת]. חזקה בעיניך – מבורר ומובן לך. בקבלת הקנין והצואה – במכירה או במתנה יש צורך גם במעשה קניין וגם באמירה של המוכר. ואסורה – לבעלה שנתגרשה ממנו. בתורת כהנים – מצוות שבספר ויקרא, יפרטם להלן. חטוי הבית – טהרת בית המנוגע בצרעת. והמעשה ההוא – פרטי טהרת המצורע. בעלי הרוחניות – עובדי עבודה זרה ומכשפים. ותהפוך להם העצמים – למשל יהפכו מתכת כסף לזהב. אש החם הטבעי – חום הגוף ותהליכי פירוק המזון. בעלי השמות – אנשים הסבורים שבאמירה מסוימת הם יחוללו פלאים.
ביאורים
המלך מקבל את דברי החבר שהיתר העירוב בשבת איננו סתם דבר שהקלו בו חכמים על פי דעתם האישית נגד דברי התורה. אבל בכל זאת קשה לו להבין כיצד חוט ופיסת לחם מחברים בין רשויות שונות.
החבר לא מצטדק. הוא לא מגמגם ואומר שבעיקרון הוא צודק אבל אפשר לתת טעם לדבר. הוא משיב למלך בצורה ברורה ובלי התנצלויות שאם לא הבין זאת כנראה לא הבין דבר בסיסי ויסודי באמונת ישראל. ישנם דברים שפועלים בעולם גם בלי שנבין את אופן פעולתם. 'כח המשיכה' פעל עוד לפני שהמדע גילה כיצד הוא עובד. יש חוקיות בטבע, ועל פי החוקים האלה אפשר להבין דברים שקורים, ניתן ללמוד על הטבע וגם למצוא פתרונות לבעיות קיימות. בדיוק כמו שיש מישור טבעי גשמי, כך יש גם מישור 'רוחני' שגם בו יש חוקיות מסוימת. הכוונה היא לדברים שאינם גשמיים ומוחשיים כמו טבע ומדע, ולכן החוקיות הזו מעט פחות מובהקת וברורה לעין האנושית. אבל לעם ישראל היא ברורה לחלוטין מכוח התורה והמסורת המקובלים בידינו. דוגמאות לחוקיות הרוחנית קיימות בכמה תחומים, למשל בתחום קניין רכוש רגיל, מי קבע מתי חפץ עובר מרשות המוכר לרשות הקונה? דוגמה נוספת היא מתחום הנישואין, מה הופך אישה רווקה שמותרת להתחתן עם כל אדם שתחפוץ בו, לאישה נשואה האסורה לכל העולם? ישנו קניין רוחני הקושר בין הבעל ובין אשתו ולכן אוסר עליה להתחתן עם מישהו אחר. הקניין הזה נעשה על ידי חפץ השווה פרוטה ואמירת 'הרי את מקודשת לי'.
את כל הגדרות הקניינים הרוחניים לומדים אנו מהתורה ומדברי חז"ל. כך גם רשותו של האדם, התחום שבבעלותו, גם זהו מושג של קניין רוחני, וחז"ל מלמדים אותנו מה הם גדריו.
הרחבות
* נבואה ומדע
וּבִכְמוֹ זֶה תָּעוּ. ריה"ל מפרט שלוש כיתות שטעו וחשבו שהם יכולים לחקות את מעשה הבורא מתוך היקשים שכליים. מבחינתם העולם מורכב משורת נוסחאות שרק צריך לפענח אותן כדי לעשות כמוהו. א. בעלי הכימיה. אלו הם המדענים, שעל-פי מה שראו בטבע חשבו שיצליחו ליצור דברים חדשים ולהפוך עצם אחד לחברו. כמו למשל להפוך מתכת פשוטה לזהב. כיום, לאחר התפתחות המדע, יש התקדמות רבה ודברים חדשים שהאנושות הצליחה לגלות. עם כל זה, עדיין לא הכול ידוע למדע. ב. בעלי הרוחניות. אלה המכשפים, שהיו מצויים מאוד בזמנם, ובימינו לבשו צורה מעט שונה. הם טוענים שאפשר לשלוט בכוחות שונים בעולם או באדם על ידי לחשים, אמונות טפלות, אסטרולוגיה, היפנוזה וכדומה. ג. בעלי השמות. כמו נביאי הבעל ששמעו את אליהו הנביא מתפלל "ענני ה' ענני" ומיד נענה, וחשבו שזהו מן 'שם' בעל כוחות מיוחדים, וכל האומר אותו יכול לחולל ניסים. אך כפי שאומר ריה"ל, האמת היא שהנבואה איננה משהו שאפשר ללמד ולהעביר לאחר, אלא תלויה במידת העבודה וההשתדלות של כל אחד לפי מעשיו. הרמב"ם מוסיף שלפעמים נראה את דברי המכשפים קרובים להיות צודקים, אבל לא מדויקים, והם כמו פסולת שיש בה מעט אוכל. דברי הנביאים לעומת זאת מדויקים לחלוטין [יסודי התורה י ג-ד].
שאלות לדיון
מהו היחס בין תפקיד הכהן לקב"ה בברכת כוהנים?
למה צריך לדקדק כל כך בפרטי הפרטים, במציאות ובהלכה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
קשה עליי פרידתכם
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
