ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גילוי אליהו ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיון תשע"ג

גילוי אליהו


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
עם ישראל

ביום רביעי, אור לכ"ד בניסן, נותרו מעט אברכים ובחורים שלמדו ב'בין הזמנים' בישיבת 'נתיבות יוסף' במצפה יריחו, ושהו בבית המדרש 'בן ציון', מבנה הממוקם ליד בניין הישיבה. בשעת לילה מאוחרת, מעט לפני חצות, נותרו במקום שלושה בחורים - חביב, גלעד ונתנאל. חביב וגלעד התכוננו ללכת לישון בחדרי הקרוואנים של הישיבה הגבוהה, ואילו נתנאל, שהוא מדריך בישיבה התיכונית, התלבט אם לישון בחדרו בפנימייה של הישיבה התיכונית או בעזרת הנשים בבית המדרש. לבסוף החליט לוותר על השינה בחדרו והשתרע על כמה כיסאות בעזרת הנשים עד לתפילת ותיקין.
חביב ראה אותו מנמנם בשכיבה ואמר לו: "קום ולך לישון בצורה נוחה במיטה בקרוואנים!" נתנאל סירב וטען שהוא רגיל לישון כך. תוך כדי דיבורם ראה חביב בספרייה הסמוכה את הספר 'אביהם של ישראל' חלק ה', המלקט סיפורים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והציע לנתנאל כי לפני שייפרדו ממנו ויותירו אותו לבדו, יקרא לו סיפור לפני השינה.
הוא פתח את הספר באופן אקראי בעמוד 169 ומצא סיפור שכותרתו היא "קום קום, דום דום!". מסופר בו כי בוקר אחד, כאשר הרב אליהו היה בן שבע עשרה בזמן מלחמת השחרור בעת שהירדנים תקפו, העיר את אחיו שמעון לתפילת ותיקין. שמעון טען שהוא רגיל לקום למניין מאוחר יותר, אבל הרב לא הרפה מאחיו עד שהלה קם בקושי והלך להתפלל עמו ותיקין. כאשר חזרו האחים מהתפילה הם מצאו כי מיטתו של שמעון הייתה מנוקבת בכדורי דום דום!
חביב סיים לקרוא את הסיפור ואמר לנתנאל: "שמת לב למה שקראנו?! יש כאן ממש גילוי אליהו! המסר מהסיפור עבורנו הוא: קום קום ולך לישון במיטה בקרוואן, ואם לא - אז חלילה דום דום..."
גלעד קרא: "חס וחלילה, אל תגיד כך!"
חביב אמר "טוב, לא אגיד כך", ופנה לנתנאל: "אבל בכל אופן תלך לישון במיטה ולא על הכיסאות בבית המדרש".
נתנאל הסכים לקום מהכיסאות והלך עם חביב וגלעד לישון בחדרי הקרוואנים.
למחרת, בשעה מוקדמת לפנות בוקר, הגיעו השלושה לבית המדרש 'בן ציון' כדי להתפלל ותיקין. מתפלל שהגיע לפניהם ראה שכל הארונות שמתחת לספריות היו פתוחים וחלק מהספרים היו מושלכים על הרצפה. הוא לא ייחס לכך חשיבות מיוחדת וסידר את הספרים במקומם.
לאחר התפילה, כאשר נכנס אחד המתפללים לבניין הראשי של הישיבה, הוא ראה זכוכיות מנופצות וחפצים הפוכים. תיכף ומיד התקשר לראש הישיבה, הרב שבתי סבתו, כדי לעדכנו במתרחש. תוך כדי השיחה הטלפונית הוא צעד בבניין וגילה עוד ועוד דברים מזעזעים, עד שראה את הגרוע מכול. כאשר נכנס לבית המדרש של הישיבה הגבוהה הבחין בארון הקודש הפרוץ. שלושה ספרי תורה הושלכו זה על זה וגוויליהם הוצאו. ספר התורה הרביעי היה מושלך על הרצפה כשהוא מקומט ביותר. בתוך זמן קצר הגיעו אנשי צבא ומשטרה לחקור את העניין.
אז הסתבר כי בשעת לילה מאוחרת פרצו מחבלים פלשתינים לישיבה וגרמו לנזק רב. בתחילה הם חתכו את גדרות היישוב והישיבה ונכנסו דרך חלון שפרצו באחת הפנימיות של הישיבה התיכונית. אותו חלון היה בחדרו של נתנאל, בדיוק מעל למיטתו הריקה! את עקבות רגליהם ניתן היה לראות בבירור על גבי מזרון מיטתו. אחר כך הם נכנסו לבית המדרש 'בן ציון', שם התכונן נתנאל לישון, ולאחר מכן לבניין המרכזי של היכלי הישיבה התיכונית והגבוהה. הפורעים נכנסו לחדר המורים ולמשרדים, עקרו דלתות, שברו חלונות, קרעו מערכות שלמות של כריזה ומערכות נוספות, פתחו את כל הארונות בבנייני הישיבה ושפכו את כל תכולתם החוצה, כולל ספרי קודש וסידורים רבים, גנבו כמה קופות צדקה והשחיתו כל מה שנקרה בדרכם, וכאמור הגרוע מכול היה חילול ספרי התורה.
כאשר ראש הישיבה, הרב שבתי סבתו, ראה מה שאירע, אמר כי עיקר כוונת הפורעים לא הייתה לגנוב, שהרי יכלו לגנוב חפצים יקרים, אלא להשחית ולהרוס כל חפץ קודש ואף לפגוע בכל נפש שתקרה בדרכם, וברוך ה' שלא פגשו אף תלמיד...
למחרת האירוע ישבו שלושת הבחורים והתפעלו מגודל הנס. נתנאל נסע לכותל המערבי כדי להודות לקדוש ברוך הוא על כל מה שאירע לו.
מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il