ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
רמב"ם (עירובין ג, יח) פסק כשיטת ר' שמעון, וסובר גם הוא שטלטול כלים ששבתו במקומות שאינם ראויים לדירה מותר בכל המקומות שאינם ראוים לדירה והם נחשבים כרשות אחת וכן פסקו הטור ושו"ע באורח חיים סימן שעב.
בהל' מילה (ב, ו) הרמב"ם פסק שאם שכחו להביא סכין למילה, אסור להביא אותם מחצר לחצר. ולכאורה קשה אם מותר לטלטל כלי ששבת בחצר, אם כן מדוע אסור לטלטל סכין של מילה דרך חצירות? הכס"מ שם מתרץ שמדובר כשהסכין שבתה בבית (כן הקשו ותירצו גם חלק מהראשונים על שבת קל ע"ב).
אמנם אור שמח ביאר שלמרות שהסכין היה בחצר, אסור להביא אותו לדעת הרמב"ם, זאת מכיון שלרמב"ם סכין שמיוחד למילה הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, וכיון שבבין השמשות היה מוקצה, ממילא הוקצה לכל השבת לעניין טלטול, וגם אם במהלך השבת הותר איסור טלטול מוקצה, כי משתמשים בסכין לצורך המילה, עדיין נשאר איסור להעביר אותו בין החצרות, כי לא נחשב ששבת בחצר.
סברא דומה כתב אור שמח (עירובין ג, יח) שרק כלים ששבתו בחצר דינם כשבתו בחצר וניתן לטלטל אותם ברשויות הדומות לה, אבל אוכל ששבת בחצר, לא נחשב ששבת בחצר כיון שסופו להיכנס לבית, כי הבית הוא מקום האוכל, ולא החצר, לכן הוא מחמיר ואומר שאם אוכל שבת בחצר לא יהיה ניתן להעביר אותו לחצר אחרת שאינה מעורבת.
רש"י בשבת (קל ע"ב ד"ה מותר לטלטל) כתב שניתן לטלטל בחצר כלי גם אם הוא לא שבת בתוך החצר, אלא שהוציאו אותו בשבת לחצר, באופן שהוציא בגד דרך מלבוש ואח"כ פשט אותו, ומותר לדעת ר"ש לטלטל אותו בכל החצר. (וכ"כ תוס' (עירובין צא ע"ב) שכלים ששבתו בבית מותר לטלטל אותם בכל החצר) ורעק"א הקשה עליו שהגמרא בעירובין (צא ע"א) אומרת במפורש שבגדים כ'כומתא וסודרא' ששבתו בבית והוציאו אותם דרך מלבוש לחצר, אסור להוציא אותם לחצר אחרת? ולכן הוא פסק שאם הוציאו מהבית לחצר שאינה מעורבת, גם בהיתר אין לטלטל אלא בד' אמות.
השפת אמת (שבת שם) וביאור הלכה (שעב) ביארו שרש"י מודה שאסור להעביר כלים אלו ששבתו בבית לחצר אחרת, וזה מה שנאמר במסכת עירובין. אבל כאן מותר לטלטל אותם באותה חצר וזה מותר גם יותר מד' אמות. וביאור הלכה הביא מחלוקת ראשונים בזה. כמו כן החזו"א (אור"ח קד, כב) הוכיח מכמה מקורות שאין לכאורה הגיון בדברי רעק"א, שסובר שאין להזיז את החפץ שהיה בבית ויצא לחצר מהמקום שבו הגיע לחצר כלל, כיון שדין החצר שאינה מעורבת שונה מדין רשות הרבים ולכן אין סיבה לאסור בטלטול כלים גם אם אין זה מקומם כאן. לפי זה נראה שגם לשיטת האור שמח, יהיה ניתן לטלטל את האוכל או סכין המילה בתוך אותה חצר שבה שבת, וכל הדיון שלו הוא רק לגבי העברת דברים אלו לחצר אחרת, ובזה הוא אוסר.
סיכום: שיטת ר' שמעון היא שמותר לטלטל חפץ ששבת בחצר שאינה מעורבת בכל המקומות הציבוריים שאינם מעורבים בעיר, וכן ההלכה. האו"ש חידש שבדברים שהיו מוקצה בתחילת שבת, וכן בדברים שאינם שייכים לשימוש החצר, דין זה לא חל. רש"י אומר שגם אם הוציא לחצר בשבת בהיתר יכול לטלטל בכל החצר, למרות שהיא לא מעורבת. אמנם ביאור הלכה הביא בזה מחלוקת ראשונים, וכתב שגם לרש"י אסור להוציא לחצר אחרת, אלא רק לטלטל באותה חצר. וחזון אי"ש כתב שמי שחולק על רש"י זו דעת יחיד, ואינו מפורש, ולכן אין לפסוק כך. ולרעק"א אסור לטלטל את החפץ כלל אפילו בתוך החצר.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה המשמעות הנחת תפילין?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
אנחנו קודש למענך
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
