ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת פסחים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
מאן תנא כל שעה וכו' רבי מאיר, ברם כרבי יודה (שעה) חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל (לאכול) מותר להאכיל.
זו רק הו"א ולמסקנה המשנה כרבן גמליאל 1 .
חדש מותר בהנאה כי תלוי בזמן בבלי כא: • פ"ב ה"א [יא.]
והא כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה! אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי: שנייה היא (הוא שונה) שקבע הכתוב זמן (כיוון שתלוי בזמן מותר בהנאה).
לא הובאה סברא זו, אלא הפסוק "קצירכם" - שלכם (כתבו המפרשים (אתוון דאורייתא כלל י) שטעם הדעה שאיסורי שבת הם גברא הוא שהם תלויים בזמן, ולכן אפשר שהירושלמי כאן קשור לדברי האתוון דאורייתא (שם) שלירושלמי איסורי שבת הם גברא ולבבלי הם חפצא. וכן לגבי מוקצה שיבש ובעליו לא הכיר בו משמע בירושלמי (ביצה פ"א ה"א [א.], ועיין מה שכתבנו שם) שאיסורי שבת הם גברא).
את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה בבלי כב:
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ט ה"ה [סז:], ועיין מה שכתבנו שם.
מעשה ברומאי שניסה יהודי האם יאכל נבלה, יעבור ואל יהרג בבלי כה.
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ג ה"ה [טז:], ועיין מה שכתבנו שם.
הטעם שריב"ז ישב בצל ההיכל בבלי כו.
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ג הי"א [כד:], ועיין מה שכתבנו שם.
זה וזה גורם - אינו בירושלמי בבלי כו: • פ"ב ה"א [יב.]
אם חדש יותץ, ישן יוצן.
האריך כאן בסוגיית זה וזה גורם ובמחלוקת האם מותר או אסור, וכן הזכיר זאת בעוד מקומות. ובירושלמי מושג זה לא הובא כלל 2 .
האם הלכה כרבי אפילו מחביריו בבלי כז.
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"ה הי"ד [לז.], ועיין מה שכתבנו שם.
עוד סוגיות שבהן אמרו לרבי יהודה "כל דין שאתה דן וכו'" בבלי כז: • פ"ב ה"א [יב.]
כיוצא בו אמר רבי יודה אשה כי תזריע וילדה זכר וכו', אמרו לו לרבי יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת. כיוצא בו אמר רבי יודה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר וכו' אמרו לו לרבי יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר.
לא הביא את הסוגיות השונות שנאמר בהם "כל דין וכו'" 3 .
לרבי יהודה קודם זמנו ביעורו בכל דבר בבלי כז: • פ"ב ה"א [יב.]
תני: עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר, משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה, ואתיא כרבי יודה.
יב: הפוך מהירושלמי, שרבי יהודה מודה דווקא לאחר זמנו שהשבתתו בכל דבר.
לשון ביטול חמץ פ"ב ה"ב [יג.]
צריך לומר: כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל.
לא מובאת לשון ביטול חמץ.
לשון ברכת ביעור חמץ פ"ב ה"ב [יג.]
רב אמר: צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות ביעור חמץ.
ז. יש מחלוקת אמוראים בלשון הברכה - לבער או על ביעור.
כופת שאור שייחדה לישיבה - מה דעת חכמים פ"ב ה"ב [יג.]
אמר רבי שמעון בן אלעזר: בצק שעשאו כופת (לישיבה) בטל. פתר לה או חלוקין על רבי שמעון בן אלעזר או אהן כופת מאיס היא? (האם חכמים חולקים עליו? ונשאר בספק).
מה: פשוט שת"ק חולק על רשב"א.
מכירת חמץ לגוי פ"ב ה"ב [יג.]
ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לגוי או נותנו לו מתנה, וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה. אומר הוא ישראל לגוי: עד שאת לוקח במנה בוא וקח לך במאתים, עד שאת לוקח לך מגוי בוא וקח לך מישראל, שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח.
לא מובאת מכירת חמץ לגוי. בשו"ע (או"ח סי' תמח סעיף ג) פסק את דין מכירת חמץ, ובאר הגולה ציין שמקורו מהתוספתא הזו שמובאת בירושלמי כאן.
גוי שהפקיד חמץ אצל ישראל ולא ביערו פ"ב ה"ב [יג:]
גוי שבא אצל ישראל ובידו חמץ וכו' הפקיד אצלו צריך לבער וכו'. לא ביער לאחר הפסח מהו? רבי יונה אמר מותר, רבי יוסה אמר אסור.
ו. הביא את הדין שצריך לבערו, אך לא דן במקרה שלא ביערו.
דעה שחמץ מותר בהנאה - אינה בירושלמי בבלי כח: • פ"ב ה"ב [יד.]
האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי רבי יודה, רבי שמעון אומר: כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה.
הובאו דעות אלו וגם דעת רבי יוסי הגלילי שחמץ מותר בהנאה כל שבעה. ובירושלמי לא הובא כלל.
חמץ שהפקירו אינו עובר עליו פ"ב ה"ב [יד:]
אית תניי תני: לך אין את רואה, רואה את בפלטיא וכו' בשהבקירו (כשהפקירו) קודם לביעורו.
לא הובא דין חמץ של הפקר, אך תוס' (ד: ד"ה מדאורייתא) סוברים שביטול חמץ הוא הפקר.
לבשל שלוש פעמים בכלי של חמץ בבלי ל:
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"א [כ.], ועיין מה שכתבנו שם.
האוכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים משום קנס בבלי לב.
הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ג ה"א [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת בגוזל תרומה מאבי אימו בבלי לב. • פ"ב ה"ג [טז.]
הגוזל תרומה מאבי אמו כהן - רבי יוחנן אמר משלם לשבט, רבי שמעון בן לקיש אמר משלם לעצמו.
לא הובא.
האוכל תרומה פחות משווה פרוטה חייב בתשלומין בבלי לב: • פ"ב ה"ג [טז.]
ואת אשר חטא מן הקודש ישלם פרט לפחות משוה פרוטה, אית תניי תני: לרבות לתשלומין (בפחות משווה פרוטה). מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לתשלומין - לקרבן (פטור מלהביא על זה קרבן), מאן דאמר לרבות - בתשלומין (חייב לשלם) וכו', אוף הכא כן (גם בתרומה כך).
פשוט שהאוכל תרומה פחות משווה פרוטה פטור גם מהתשלומין.
בדיקת המציאות, מחלוקת במציאות בבלי לה. • פ"ב ה"ד [יז.]
ויבדקוה (לגבי המחלוקת האם קרמית מחמיצה מקשה שיבדקו זאת)! על עיקר בדיקתה הן חולקין (בדקוה ונחלקו מה מצאו בבדיקה) - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין (רבנן) אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ.
הביאו מחלוקת דומה האם אורז ודוחן מחמיצים, אך לא הקשו שיבדקוה 4 .
אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי בבלי לה:
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ז ה"א [נג.].
מצה מתובלת בבלי לו.
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ג ה"א [יט:], ועיין מה שכתבנו שם.
מצה עבה בבלי לז. • פ"ב ה"ד [יח.]
יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים.
זו רק הו"א, ולמסקנה נדחה 5 .
מצה ישנה בבלי לח: • פ"ב ה"ד [יח.]
הירושלמי כאן הובא גם בסוכה פ"א ה"ב [ד:], ועיין מה שכתבנו שם.
דיני בישול פסח הם רק לרבי מאיר בבלי מ: • פ"ב ה"ז [יח:]
אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד. רבי מאיר אומר: אין מבשלין את הפסח לא במשקין וכו'.
הגירסא: ורבי מאיר אוסר (אם נתן קמח). אין מבשלין את הפסח וכו' (לכו"ע).
מי פירות מחמיצים בבלי מ. • פ"ב ה"ז [יט.]
רבי שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסס יהב בגויה שערין (שעורין) בגין דיחמע (להחמיץ את היין). שאל לרבי אימי, אמר ליה צריך את לבער. רבי חנינא בריה דרבי כהיי הוה ליה דבש מזוייף (מעורב) בסולת. שאל לרבי מנא, אמר ליה צריך את לבער.
בפשטות מי פירות אין מחמיצים, ומהירושלמי כאן מוכח שמחמיצים. ומראה הפנים דן בזה.
בישל בחמי טבריה, פסח בחמי טבריה בבלי מא.
הירושלמי דן בזה בשבת פ"ז ה"ב [נ:], ועיין מה שכתבנו שם.
^ 1.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
^ 2.בבבלי מוזכרים מושגי גרמא, והירושלמי לא משתמש בהם. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף עח.
^ 3.דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סד.
^ 4.שיטת הירושלמי להביא ראיות מהמציאות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סח.
^ 5.במקומות רבים הבבלי דוחה את מסקנת הירושלמי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף סב.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד גמרא?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
