ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
בסכות תשבו שבעת ימים כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אותן סוכות שהושיב הקדוש ברוך הוא את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים, ענני הכבוד הן.
כך פותח שלחן ערוך את הלכות סוכה. וביארו האחרונים שכוונתו ללמדנו שבשעה שיושבים בסוכה יש לזכור שאנו יושבים בה מפני כך. אמנם אין זכירה זו מעכבת את המצווה אך היא חלק ממנה, שכן התורה עצמה מנמקת סיבת המצווה. וכבר שאלו רבותינו הקודמים (ע' משך חכמה) מדוע ציותה תורה לעשות זכר מיוחד לענני כבוד, ולא ציותה תורה לזכור את המן ובארה של מרים וכדומה, שאולי היו חשובים מענני כבוד, כי בלא לחם ומים אי אפשר להתקיים, אולם ללא ענני כבוד בודאי שאפשר להתקיים.
והנה הגר"א בביאורו לשיר השירים (פרק א, פסוק ג) מבאר מדוע לא ציותה תורה לשבת בסוכות בפסח, הזמן בו יצאו ממצרים, מועד בו התחילו ענני כבוד לעטות את עם ישראל. והוא משיב כי לאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד וחזרו בחמשה עשר בתשרי כאשר ישראל התחילו במלאכת המשכן. (כי משה ירד מההר ביום הכיפורים בו בישר הקדוש ברוך הוא כי סלח לישראל עוון העגל. למחרתו הקהיל משה את העם וציוה על מלאכת המשכן. עוד שני ימים הביאו ישראל לנדבת המשכן. ביום י"ד לחודש לקחו חכמי הלב את נדבת הציבור, והתחילו ביום ט"ו, בעבודת המשכן. אף על פי שאין בנין המשכן דוחה יום טוב, יתכן שעדיין לא נצטוו על סוכות, או שעשו דברים שמותר לעשותם, כגון, תכנון וכדומה, שהוא מותר אפילו בזמן הזה, כיון שזו מצווה). נמצא שחזרת ענני הכבוד הן הסיבה למצות ישיבת סוכה, ולא מציאות העננים שעטו את ישראל מזמן יציאת מצרים. אף על פי שעשו את העגל, נתקבלה תשובתם, ואדרבה נתחבבו על ידי הקדוש ברוך הוא יותר ממה שהיה בעבר, והמשכן יוכיח על כך, שנאמר עליו (שמות כה, ח), ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
אכן, ענין נוסף מיוחד, שבענני הכבוד, שבעבורם ציותה תורה לישב בסוכה בחג הסוכות במשך כל הדורות. שהנה שלשת החגים החלים בחדש השביעי, מקבילים לשלשת האבות. ראש השנה שעיקרו המלכת הקדוש ברוך הוא למלך על העולם, נמשך מאברהם אבינו, שעיקר מעשיו היו, להביא, שהקדוש ברוך הוא שהיה אלהי השמים יהיה גם אלהי הארץ. כמו שנאמר (בראשית כד, ג, י ברש"י שם) שאמר אברהם לאליעזר עבדו, ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. יום הכיפורים שהוא זמן המנעות ופרישות מהנאות עולם הזה ודביקות בבורא עולם באופן מיוחד, נמשך מיצחק אבינו שמציאותו היתה הקדשתו לבורא ללא סייגים עד כדי הקרבתו כעולה לשמים. סוכות הוא כנגד יעקב אבינו. ולכאורה מה המיוחד ביעקב אבינו שהוא מקביל לחג הסוכות. נבין זאת כאשר נעיין בדברי חז"ל, שכך אמרו במדרש ויקרא רבה (ל, ז):
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן זה חמשה עשר, (לחודש השביעי) ואתה אומר ביום הראשון. ר' מנא דשאב ור"י דסכנין בשם ר' לוי אמר, משל למדינה שחייבת ליפס למלך (קנס למלך) והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין (לעיר) יצאו גדולי המדינה וקלסוהו (ביקשו ממנו לימחול להם הקנס) התיר להם שליש מדמוסיא שלהם. בתוך חמישה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה, יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף, התיר להם הכל. אמר להם המלך, מה שהלך הלך מכאן מתחיל חשבון חדש. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן. מראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים מתענין, הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם. ביום הכיפורים כולן מתענין, אנשים נשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל, מה שהלך הלך, מעתה ואילך נתחיל חשבון חדש. מיום הכיפורים עד החג כל ישראל עוסקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם, מה שהלך הלך, מכאן נתחיל חשבון. לפיכך משה מזהיר לישראל וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
פירוש, לא נאמר בתורה, ולקחתם לכם ביום חמשה עשר וגו', שזה זמן לקיחת ארבעת המינים, אלא נאמר, ביום הראשון כי ממנו מתחיל חשבון חדש, ונשכח חשבון העונות הישן. אלא שיש לעיין כיון שלמחרת יום הכיפורים מתחיל חשבון חדש מה המשמעות שמתחיל חשבון חדש מיום ראשון של חג הסוכות. ואם נאמר, שאמנם ישנן שתי התחלות, האחת למחרת יום הכיפורים, ואחר כך חוזר הקדוש ברוך הוא ומתחיל חשבון חדש מחג הסוכות, יש לשאול מדוע מחרת יום הכיפורים אינו נקרא יום ראשון, כמו שהתורה מכנה את יום חמשה עשר לחודש, יום ראשון. ועוד, יום הכיפורים הוא זמן מחילת עוונות כמבואר בתורה, אך לא נאמר על ימים אחרים שהם כאלה. לפיכך נראה, שישנם שני סוגי חשבון חדש. האחד, יום הכיפורים, שבו נמחלים עוונות ראשונים וממילא למחרתו מתחיל חשבון חדש. והשני, שהאדם נעשה בריה חדשה, שלכן אין מחשיבים לו את העבר, כאילו שהעבר שייך לאדם אחר. כמו שאמרו חכמים (הובא ברש"י בראשית לו, ג, בשם מדרש שמואל פרק יז), שלשה מוחלים להם עוונותיהם, גר שנתגייר, העולה לגדולה, והנושא אשה. ע"כ. (וע' ירושלמי ביכורים פרק ג הל"ג) גר שהחליף את עצמיותו הקודמת, וכן העולה לגדולה והנושא אשה, שעתה נעשה שלם יותר ממציאותו הקודמת, מתחילים לו חשבון חדש כאילו עתה נולד.
יום הכיפורים שמכפר עם התשובה, בא לתקן את העבירות שעבר בן ישראל, שזה בגדר סור מרע, שכל עוד החוטא עומד במריו הרי הוא כמורד במלך, שעבר על ציויו, וכאשר נמחלו עוונותיו ממילא מתחיל חשבון חדש. אולם כאשר ישראל מתעסקים במצות, סוכה ולולב, מתוך רצון להדבק בבורא עולם ומלכו, באה לידי ביטוי אהבת ה' שלהם, ובאופן מיוחד במצות סוכה שכל מעשה אשר אדם עושה בה מקיים מצווה בכל רמ"ח אבריו, ולא רק כאשר הוא ער, אלא גם כשהוא ישן בסוכה, מקיים הוא מצווה. דומה הדבר, לדר בביתו של המלך מתוך רצון להתקרב אליו ביותר. גם בלולב ושאר המינים, באה לידי ביטוי קרבת ישראל לקדוש ברוך הוא, כמו שאמרו חכמים (עיין בדברנו פרשת אמור בענין ארבעת המינים, ודברנו במועדים, סוכות ערבה ושמיני עצרת) שהלולב והמינים האחרים מורים על הקדוש ברוך הוא, ומורים על אחדות ישראל בכל הדרגות שזה עצמו מגלה אלוקות בעולם. מציאות זו היא הדבקות בטוב ושכביכול ישראל מתקשרים עם הבורא, כבריה חדשה, לא כפי שהיה עד עתה. לפיכך יום ראשון של סוכות נקרא ראשון, אין זה המשך למה שהיה בעבר אלא כביכול מציאות חדשה הנולדת מתוך הקשר המיוחד שנוצר בין ישראל והקדוש ברוך הוא, כעין חתן וכלה, לכן מתחיל מכאן חשבון חדש.
עיין ברמב"ן שמות (כ, ח) שריחוק מעבירות הוא יראת השם ואילו קיום מצות עשה הוא אהבת ה' ולכן עשה דוחה את לא תעשה, אף על פי שהעונש על עבירת לא תעשה הוא מלקות, ואילו על עברת עשה אין עונש מלקות. כי מבחינת העבירה, העובר על לא תעשה, הרי הוא כמורד במלך, שהעונש על כך חמור יותר, משאין כן עבירה על מצות עשה שאינה כל כך מרידה במלך אלא גילוי חוסר נאמנות לו. ולכן העונש הוא פחות. אולם כאשר ישנה התנגשות בין עבירה על לא תעשה מחד ומאידך קיום עשה, עדיף קיום העשה, המורה על נאמנות למלך, וממילא שולל את מציאות המרידה שיש בעבירה על לא תעשה שלו.
יום הכיפורים הוא בבחינת סילוק המרידה במלך ואילו חג הסוכות הוא גילוי לנאמנות הגדולה של ישראל למלכם בורא העולם. ובעצם זוהי מדתו של יעקב אבינו שבכל חיי החולין והבעיות המיוחדות שהיו לו, הצליח יעקב אבינו, לגשר בין עולם הזה ומציאותו הפשוטה של חיי עולם הזה ולקושרם עם בורא עולם. כהמשך לכך, יש לנו את חג הסוכות, שכל פעולה הנעשית בסוכה היא מצווה ואנו מקשרים את חיי החול להיות בעצם בביתו של הקדוש ברוך הוא, כהמשך לענני הכבוד שבעצם היו המסגרת האלהית בה חיו ישראל במדבר על כל משמעות קרבת האלהים המשתמעת מכך. זהו היחוד של ענני הכבוד על הנסים האחרים שאפפו את ישראל במדבר, ומכאן נובעת השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות יותר מרגלים ומועדים אחרים ואשר עיקרה במקדש, כמבואר ברמב"ם (הלכות לולב פרק ח, הלכה יב־טו).
לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד הסבר מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר בטעם מצוות סוכה
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת בית אל תשפ"ד
האם מותר לפנות למקובלים?
לאן שבים ולמה מתוודים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
