ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדושה והיפוכה

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים יום כיפור ענינו של יום Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"ד

קדושה והיפוכה


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
איטה בת חנה ארנרייך

שבט שמעון איננו מופיע בברכתו של משה רבנו. קולמוסים רבים נשתברו בנסיון להסביר את היעדרותו. בדברינו השבוע ננסה להביא כמה גישות ומתוך כך נעסוק גם בקריאת התורה שתקנו חכמים ליום הכיפורים.

הרמב"ן (על פרשתנו) מאריך בהסבר מעלת המספר שנים עשר. אי לכך, היה משה רבנו יכול להזכיר בברכתו במפורש רק שנים עשר שבטים. לכן בחר שלא לברך את שמעון במפורש והוא נכלל בברכת שאר השבטים. וזה לשון הרמב"ן בקיצור: "והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, ... והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חדשים בשנה, ... כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר...והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מט ז), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם".

בעל ה"הפלאה" בפירושו לתורה "פנים יפות", מחדש: "ולענ"ד הדבר פשוט שברכת משה לא היה אלא בעניני פרי אדמתן והצלחת עשרם וריבוי בניהם, וכיון שאמר יעקב (על שבט שמעון) "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [בראשית מט, ז] דהיינו אחלקם ביעקב קאי על שמעון שגזר עליהם שיהיו מלמדי תינוקות וסופרים, וכבר התפללו אנשי כנסת הגדולה שאינם מתעשרים לעולם כדי שיתפרנסו בזה (מעבודת החינוך), דהיינו מלמדי מקרא שמותר ליתן שכר עליהם... אבל שמעון לא היה יכול לברך בעושר שכבר אמר יעקב שיתפרנסו מלימוד תינוקות וסופרים, וגם לא התפלל עליהם בריבוי בנים שאין ריבוי בנים ברכה אלא בעשירים,...אבל בשעת עניות אין זה ברכה שירבה כצאן".

לעומתם מצינו במדרש כיוון אחר לגמרי שהראשונים אימצוהו וז"ל "מדרש תנאים" : "ד"א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון "שמע ה' קול יהודה" ואין שמע אלא שמעון שנאמר: "כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי" (ברא' כ"ט לג) בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה: ואל עמו תביאנו שקירבו עמו בנחלה ... היכן לוה (נתחייב) שמעון מן המקום בשכם שנ' "ויקחו שני בני יעקב ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה היכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כ"ה יד) ושם איש ישראל המכה".

לפי דברי המדרש שמעון איבד את זכותו לברכה נפרדת, בגלל ששבט זה ובראשו הנשיא זמרי בן סלוא נכשלו בעוון הזנות כשבנות מואב ומדין הכשילו את עם ישראל בשיטים. גם רש"י ואבן עזרא הסבירו כך.

נוסיף בשולי גלימותיהם כי לכאורה קשה, שהרי גם יהודה נכשל עם תמר בעבירה דומה. אלא שיהודה חזר בתשובה והודה בפומבי בטעותו. לכן נסמכה ברכת ראובן שנכשל בעניין בלהה לברכת יהודה. כיוון שראובן למד מיהודה והודה גם הוא בטעותו וחזר בתשובה. כך מפורש ברש"י בעקבות המדרש וז"ל: "וזאת ליהודה - סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, ... אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה".
אם כך, ברור מדוע שבט שמעון קיבל נחלה בתוך יהודה ונכלל בברכת יהודה כדי שילמד ממנו ויתקן את חטאיו באמצעות התשובה.

כלקח מטעויותיהם של אבות האומה וצאצאיהם, בניו של יעקב: ראובן, שמעון ויהודה בעניין בלהה תמר ובנות מואב ומדיין, קבעו חכמים דווקא ביום הקדוש, ביום הכיפורים, כדי להזהיר את כל הדורות, לקרא דווקא בפרשת עריות.

הבה נתפלל כי גם בתחום חשוב זה
תעשה החברה בישראל חשבון נפש ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il