בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סוכות
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • ארבעת המינים והלכותיהם
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
11 דק' קריאה
פתיחה
אחת המצוות המרכזיות בחג הסוכות היא מצוות נטילת ארבעת המינים. לשון הציווי בתורה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל 1 " - מעיקר הדין מקיימים את מצות ארבעת המינים בלקיחה בלבד, ומשעה שאדם מגביה את המינים הוא יוצא ידי חובתו. חכמים הוסיפו שיש מצווה לנענע את הלולב.
הגמרא והראשונים דנים במקום הנענועים בצורתם ובטעמם, ובנוסף לדיון זה יש לדון גם במשמעותם.
בגמרא 2 נאמרו שני טעמים למנהג הנענועים, טעמים אלו הובאו בדין תנופת שתי הלחם וכבשי עצרת החג השבועות:
תנן התם: שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה? מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין, ומניח ידו תחתיהן ומניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד. אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי, אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים.

רבי יוחנן אומר: "מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו". אנו מראים שאנו מקיימים "מצוה זו... לשמו" 3 ובקיומה אנו מראים "שהקב"ה מושל בשמים ובארץ ובכל רוחות העולם" 4 .
מוסיף רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא שהנענועים מועילים "כדי לעצור רוחות רעות... וכדי לעצור טללים רעים".
יש לברר, האם לפנינו שני טעמים המשלימים אחד את השני או שני טעמים חלוקים.

מחלוקת ראשונים לאלו כיוונים יש לנענע
קיימת מחלוקת בראשונים לכמה צדדים יש לנענע את הלולב.
בעל העיטור 5 מביא את המנהג שנהגו בימיו:
וכן מנהג אבותינו שמוליך ומביא מעלה ומוריד מוליך ומביא למי שד' רוחות העולם שלו והמושל בשתים הוא מושל בד', והמוליך לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב דעת חיצוני הוא.

ומה שאמרו באחד שתמליכהו למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם אינו אלא במחשבת הלב או בעין וכן מוליך ומביא למי שד' רוחות העולם שלו במחשבה היא שמושל מקצה הארץ ועד קצהו 6 .
לפי מנהג זה יש לנענע לארבעה כיוונים בלבד: קדימה, אחורה, למעלה ולמטה. אין צורך לנענע לכל ארבע רוחות השמים שכן מי ששולט בשתי רוחות הוא גם השולט בכל ארבעת הרוחות.
מה שנאמר בגמרא "מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו" אין הכוונה שיש לנענע בפועל לכל הצדדים אלא שיש לכוון ולחשוב בשעת הנענועים שרבש"ע "מושל מקצה הארץ ועד קצהו".
מסיים בעל העיטור באמירה חריפה מי שמנענע לכל ד' רוחות העולם - "דעת חיצוני הוא" 7 !
הרא"ש 8 מביא את המנהג המובא בבעל העיטור ומציין שמנהג העולם אינו כן:
ובעל העיטור כתב... והעולם לא נהגו כן אלא מוליכין לד' רוחות ומנהג כשר הוא הקצרה ימיננו מלהודות שד' רוחות העולם שלו ומנהג אחר חיצוני הוא והראשון שהנהיג כך היה נראה לו שהמוליך ומביא לד' רוחות נראה כעושה שתי וערב ואדרבה כשמוליך ומביא לשתי רוחות ומעלה ומוריד הוא הנראה כשתי וערב כי ד' קצוות יש לו אבל המוליך ומביא לד' רוחות ומעלה ומוריד ששה קצוות יש לו.

הרא"ש דוחה את דברי בעל העיטור. וכי אין ביד "ימיננו" [יתכן ובדרך רמז כוונתו ליד ימין האוחזת בארבעת המינים] כוח להודות לרבש"ע השולט בכל ד' רוחות השמים על ידי נענוע לכל ד' רוחות השמים.
הרא"ש מבאר שסברת בעל העיטור היתה שעל ידי נענוע ל-ד' רוחות השמים יוכל להיווצר צורת שתי וערב - וזאת היתה כוונתו של בעל העיטור שמנהג זה הוא "דעת חיצוני".
הרא"ש עצמו סובר שהחשש לצורת שתי וערב קיים יותר בצורת הנענוע שציין בעל בעיטור "כשמוליך ומביא לשתי רוחות ומעלה ומוריד הוא הנראה כשתי וערב" כיון שמנענע לימין ולשמאל ולמעלה ולמטה יוצר ארבע קצוות בנענועיו, ויכול בטעות ליצור שתי וערב, מה שאין כן לדעתו כיון שמנענע לשש קצוות (ד' רוחות השמים ולמעלה ולמטה).
השולחן ערוך 9 פסק כדעת הרא"ש: "הנענוע...לכל צד מארבע צדדין ומעלה ומטה".
האחרונים תלו מחלוקת זו בשתי הדעות שהובאו בגמרא.
בספר כפות תמרים 10 דן מה הנפקא מינא בין הטעמים המוזכרים בגמרא:
איכא למידק מאי בינייהו דהנך טעמי - ואפשר דאיכא בינייהו דלמ"ד מוליך ומביא למי שד' רוחות שלו אין צריך להוליך ולהביא לכל רוח ורוח מד' רוחות העולם אלא מוליך למזרח ומביא למערב ובהך הולכה והובאה סגי דמי שמושל בשתי רוחות הוא מושל בד' אבל למ"ד טעמא כדי לעצור רוחות רעות צריך שיוליך ויביא לכל ד' רוחות לעצור מכל הרוחות רוחות רעות.

נקודת המוצא של בעל הכפות תמרים היא שיש נפקא מינה בין הטעמים המוזכרים בגמרא ביחס לנענועים. לפי רבי יוחנן מטרת הנענועים היא להראות שהקב"ה מושל בארבעת רוחות "אין צריך להוליך ולהביא לכל רוח ורוח מד' רוחות העולם אלא מוליך למזרח ומביא למערב" ומנמק ממש כדברי בעל העיטור "דמי שמושל בשתי רוחות הוא מושל בארבע". מנגד מי שסובר שמטרת הנענועים היא כדי לעצור רוחות רעות צריך לנענע לכל צד ולכל רוח כדי לעצור את הרוחות הרעות מכל הצדדים 11 .
בעל הכפות תמרים מביא ראיה לדבריו מדברי רש"י 12 שהסביר את דברי רבי יוסי בר חנינא:
מוליך ומביא - לצפון ודרום ומזרח ומערב כדי לעצור רוחות רעות הבאות מארבעה רוחות.

אף על פי שמבנה הדברים של רבי יוחנן ורבי יוסי בר חנינא זהה, "מוליך ומביא...מעלה ומוריד..." מציין רש"י בדברי רבי יוסי בר חנינא שיש להוליך לכל ארבעת רוחות השמים,
משמע שרק לפי טעמו יש להוליך לכל ארבעת הרוחות ולא כפי שניתן להבין מדברי רבי יוחנן, וכפשט לשון הגמרא מוליך ומביא - לשתי רוחות בלבד 13 .
הערוך לנר 14 חולק על נקודת ההנחה של בעל הכפות תמרים וסובר שאין צורך להדחק ולמצוא נפק"מ בין ההסברים, ובפשטות הדעות לא נחלקו.
ולענ"ד י"ל שלא פליגי ושני הטעמים אמת דהרי יש להקשות לטעם דר' יוחנן דעושה לשם הקדוש ברוך הוא שד' רוחות העולם ושמים וארץ שלו למה עושה כן במצות תנופה דוקא ולא בשאר מצות הקרבנות ולכן י"ל דס"ל גם כן הטעם דמעכב הפורענות אכן לנגד זה שלא יחשוב לעשות המצוה רק לצורך עצמו ולא לשם הקדוש ברוך הוא לכן צריך לחשוב גם כן לעשות לשם מי שארבע רוחות העולם ושמים וארץ שלו.

בעל הערוך לנר מבאר את ההכרח לומר ששני הטעמים לא חולקים. אם טעמו של רבי יוחנן עומד בפני עצמו יש מקום להקשות: "למה עושה כן במצות תנופה דוקא (וממנה למדו גם על לולב) ולא בשאר מצות הקרבנות" - אם כל מטרת התנופה והנענוע היא להראות שעושה לשם הקב"ה והוא המושל ובכל ארבעת רוחות העולם והשמים וארץ שלו, למה לא נוהגים כן בכל הקורבנות? על כרחך שרבי יוחנן מסכים שיש במצוות אלו טעם וענין מיוחד בתנופה ובנענועים והוא עיכוב הפורענות. וכדברי התוס' שלא בכל הטעונים תנופה יש לעשות כסדר הזה אלא "דוקא בתנופת שתי הלחם דעצרת וכן ללולב משום דאמרינן פרק קמא דר"ה דגזר דין נחתם בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג על המים". ואם כן, אין מקום לעשות מחלוקת בין הדעות.
ומוסיף בעל הערוך לנר, שדברי יוחנן באו להדגיש לאדם " שלא יחשוב לעשות המצוה רק לצורך עצמו ולא לשם הקדוש ברוך הוא לכן צריך לחשוב גם כן לעשות לשם מי שארבע רוחות העולם ושמים וארץ שלו" 15 .

בדברי הפוסקים מצינו נפקא מינה נוספת בין הסברו של רבי יוחנן להסברו של רבי יוסי בר חנינא.
הרמ"א 16 פסק על פי תשובת מהרי"ל שאשה פטורה מלתת כסף לקניה המשותפת של ארבעת המינים לקהילה "הואיל ואינה חייבת בו" שהרי אישה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא.
הט"ז 17 חולק על דברי הרמ"א ומביא שני נימוקים לדבריו:
א. "עכשיו שנשים שלנו מברכין גם כן על האתרוג אף על פי שהם פטורים מכח שזה מצות עשה שהזמן גרמא...חייבים ליתן לזה לפי ממונם".
ב. "כיון דאמרינן בגמרא מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים, אם כן גם היא נהנית מזה על כן צריכה ליתן לסיוע."

הפרי מגדים 18 הסביר את נימוקו השני של הט"ז כך: כיון שלגבי הנענועים אנו פוסקים כרבי יוסי בר חנינא שיש לנענע לכל ד' רוחות השמים ומעלה ולמטה, ורבי יוסי בר חנינא באר שטעם הנענועים הוא כדי לעצור רוחות וטללים רעים, לכן יש לחייב גם את האישה, אם היא אלמנה או שאין בעלה בעיר, לתת מעות עבור קניית ארבעת המינים כיון שגם היא נהנית ממצוה זו.
למדנו מכאן שיש השלכות נוספות למחלוקת בין הדעות השונות מלבד כיווני הנענועים.

אלו כוונות יש לכוון בשעת הנענועים
הבן איש חי 19 כותב שנחלקו האמוראים איזו כוונה יש לכוון בשעת הנענועים:
נראה לי... רבי יוסי בר חנינא... אומר דאין הכונה בהולכה והובאה להראות שעושה מצוה זו לשם השם שארבע רוחות שלו, אלא הכונה בהולכה והובאה זו לבקש מהשי"ת שארבע רוחות שלו שיעצור רוחות רעות, וכן מעלה ומוריד היינו לבקש מהשי"ת שהשמים והארץ שלו לעצור טללים רעים.

כיון שלפי דבריו קיימת מחלוקת בין רבי יוחנן לרבי יוסי בר חנינא איזו כוונה יש לכוון בשעת עשיית המצוה יש להתבונן איזה טעם הובא להלכה.
נחלקו הראשונים מה צריך לכוון בשעת הנענועים, האם בעת נענועי הלולב יש לכוון את שני הטעמים גם יחד?
ספר החינוך 20 כותב:
לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית... וצוה הא-ל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת, לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלקים בעת ההיא, ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח... וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם...

ודיני הנענוע, שהחיוב להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד. והענין לעורר הנפש שתזכור בעת השמחה כי הכל לשם, ממעלה עד מטה וארבע רוחות, שהכל נכלל בזה.
החינוך לא הזכיר בדבריו את עצירת הרוחות הרעות והטללים הרעים. ניתן ללמוד שבשעת הנענועים יש לכוון לדעת ולעורר שמקיימים את המצווה לכבוד השי"ת והכל מאת הקב"ה. יתכן ולפי זה שעצירת הרוחות הרעות והטללים הרעים היא תוצאה של קיום המצוה, אך אין צורך לכוון ענין זה בשעת קיום המצוה.
כיוון זה נמצא גם בדברי ערוך השולחן 21 . כאשר אנו מקיימים את מצות הנטילה והנענועים שבהם אנו מראים על רצון עז למסור "נפשותינו וגופינו להקב"ה לעבוד אותו יתברך בשמחה, וממילא שבזכות זה יעצור מעלינו כל מיני צרות המכונים בשם רוחות רעים" 22 .
בעל הפנים יפות על התורה 23 על מנמק בצורה נוספת מדוע אין לכוון בנענועים כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים:
ועוד אמרו מעלה ומוריד לעצור טללים רעים וכו' מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, ואין זה כעובד על מנת לקבל פרס, לפי שעיקר הכוונה למי ששמים וארץ שלו וגם להיות נחת רוח לפניו יתברך.

כיון שיש לעשות את המצוה בשלמות ולא על מנת לקבל פרס, אין לכוון בצורה הפשוטה שעשיית המצוה תהיה כדי למנוע רוחות וטללים רעים אלא רק להיות נחת רוח לפניו יתברך.

המאירי 24 הסביר שיש לכוון כנגד כל טעם בעת הנענועים:
וכן אמרו מוליך ומביא לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד לעצור טללים רעים כלומר שתהא מחשבתו להאמין שהשם ייטיב לטובים ויכפר לשבים.

לפי דבריו יש לכוון בשעת הנענועים כנגד שני הטעמים, להורות שהקב"ה מושל בשמים ובארץ ובכל רוחות העולם, וכן לכוון שה' יגמול טוב לטובים ולשבים ויסיר מהם כל דבר רע. וכפי שהסביר "ערוך השולחן" שכל מיני צרות הם "המכונים בשם רוחות רעים וטללים רעים כלומר שכל הצרות באים מפני חלק השטן שהוא יורד ומסטין עולה ומקטרג" 25 .
לפי הסברו של המאירי אין חסרון של עבודה על מנת לקבל פרס כפי שהעיר הפנים יפות, שכן בשעת הנענועים נקבע במחשבתו של עושה המצוה שהקב"ה "ייטיב לטובים ויכפר לשבים", ואין הוא עושה מצוה לשם פרס או שכר כלשהו.
הביאור הלכה 26 מציין על דברי השו"ע שיש לנענע לכל צד מארבע צדדין ומעלה ומטה, "מארבע צדדין - למי שד' רוחות שלו כדי לעצור רוחות רעות. ומעלה ומטה - כדי לעצור טללים רעים".
אם החפץ חיים למד כבן איש חי יש מקום לומר לפי דבריו יש לכוון את שתי הכוונות. מנגד, יתכן לומר שכוונתו רק להסביר את הדין מה טעמו ומה עניינו ולא להתיחס לנושא הכוונה.
ערוך השולחן 27 דימה את הכוונה בנענועים לכוונה שבשעת קריאת שמע "הנענועים הם לששה קצוות ד' רוחות ומעלה ומטה... וכעניין כוונת אחד שבקריאת שמע". בקריאת שמע נאמר 28 "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת", יש לחשוב ולכוון שהקב"ה אחד בשמים ובארץ וארבע רוחותיה, ומושל בשמים ממעל ובארץ מתחת ובכל הרוחות.
רבנו מנוח 29 גם כן עוסק בהשוואה בין הנענועים של הלולב לקריאת שמע ומציין שבשני העניינים:
"אחר כוונת הלב הן הן הדברים... ואין קבלת מלכות שמים תלויה בקבלה גשמית כי אם בקבלה שכלית.. ועוד כי התנועות הגשמיות מדרגה לשכליות".

עיקר מטרת הנענועים שאדם יחדיר בליבו ויכיר במלכות הקב"ה "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", ומכאן יבוא לזכור, כפי דברי ספר החינוך, "כי הכל לשם, ממעלה עד מטה וארבע רוחות".
הרב צבי יהודה 30 מציין את התהליך השונה בין קריאת שמע לנענועי הלולב. קיים ההבדל בלשון הגמרא והפוסקים בין הכוונות בקריאת שמע ובין הכוונות בנענועי הלולב. בקריאת שמע נאמר "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת". וכפי שפסק השולחן ערוך 31 "צריך להאריך בחי"ת של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ... ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם... ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה: מעלה ומטה ולד' רוחות".
תחילה יש לכוון שהקב"ה אחד בשמים ובארץ ובשלב שני יש לכוון שהקב"ה אחד ומושל בארבע רוחות השמים. ואילו בנענועי הלולב למדנו "אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו". תחילה נענועים לארבעת רוחות השמים ושוב נענועים למעלה ולמטה.
וזו לשונו:
סדר קבלת מלכות שמים שבקריאת שמע הוא למעלה ולמטה ולארבע רוחות, שהיא ממשיכה את ההמלכה מתוך יסוד ושורש המציאות כולה, מעומק רום לעומק תחת, אל כל פרטי צדדיה חלקיה. אבל נענוע הלולב שבחג, המכוון לסדור פרטי הנהגת העולם כפי מהלך הטוב העליון, הוא מוליך ומביא, לארבע רוחות, ואחר כך מעלה ומוריד, למעלה ולמטה, אל ההכללה היסודית והשרשית מתוך ההעלאה וההקפה המעשית המפורטת; ומקודם לעצור רוחות, שיש מהם במינם נעצרים, ואחר כך לעצור טללים, שאין במינם נעצר, ולכן הם שייכים יותר לכוון המציאות היסודית ההחלטית.

הפעולה שאדם פועל בקריאת שמע היא מלמעלה למטה קבלת עול מלכות שמים עליו ועל כל סביבתו ועל כל העולם. לעומת זאת בנטילת ארבעת המינים אנו לוקחים ארבע מינים מכל גווני המציאות 32 ואת כולם אנו אוגדים ומחברים לקיום רצונו יתברך, מהלך מלמטה למעלה מפרטי הנהגת העולם אל השורש העליון, דרך כל צדדי המציאות.
כמו כן, קיימת הדרגה בעצם הטיפול בדברים הרעים שבמציאות תחילה ניתן לבקש ולעצור את סוג הרע שכוחו מוגבל "שיש מהם במינם נעצרים", ולאחר מכן לעצור את הרע בעל השורש החזק יותר במציאות "שאין במינם נעצר" - מתוך תיקון שלם זה יתקיים בנו "ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

סיכום
ניתן לראות כיצד שלבי הבירורים והמחלוקות השונות בדיני הנענועים מוליכים את האדם שלב אחר שלב לבנין אמוני שלם.
בדיון הראשון - לאלו כיוונים יש לנענע, נחלקו בעל העיטור והרא"ש כיצד לא יראה האדם "כעושה שתי וערב" - האם די לנענע רק לשתי רוחות או יש לנענע לד' רוחות. נלמד מכאן שתחילת העבודה היא לסלק כל מחשבה פסולה.
בדיון איזו כוונה יש לכוון בשעת הנענועים - התברר שיש להיזהר בכוונת הנענועים שלא יהיה "כעובד על מנת לקבל פרס", ועל כן לא יכוון בפירוש שעשיית המצווה תציל אותו מרוחות וטללים רעים.
לסיום ראינו כיצד מצות הנענועים, בסדר המיוחד שלה, "מוליך ומביא, לארבע רוחות, ואחר כך מעלה ומוריד, למעלה ולמטה" מביאה לקריאה ולהכרה בשם ה' בכל המציאות.




^ 1.. ויקרא כג, מ.
^ 2.. סוכה דף לז, ב. הגמרא מדברת לגבי הנפת שתי הלחם ושני כבשי עצרת ומשם למדנו לגבי הנענועים בלולב. [במקורות מן הגמרא הראשונים והאחרונים - ללא ציון מפורש הכוונה למסכת סוכה דף לז, ב].
^ 3.. רש"י שם, ד"ה למי שארבע.
^ 4.. לשון ערוך השולחן הלכות לולב סימן תרנא, כג.
^ 5.. עשרת הדיברות - הלכות לולב.
^ 6.. וכן כתב גם הריטב"א (ד"ה תנן התם) "דיו לנענע לשתי רוחות ולא כמי שנוהג להוליך ולהביא לארבע רוחות כי אין זה אלא במחשבה והמושל בשתי רוחות העולם הוא המושל בארבע וכן נוהג מורי נר"ו וכן היו רבותיו נוהגין". וכן הסבירו גם הר"ן והמאירי.
^ 7.. כוונתו בביטוי זה תתבאר בהמשך.
^ 8.. פ"ד, כו.
^ 9.. סימן תרנא, ט.
^ 10.. ד"ה גמרא אר"י.
^ 11.. אין בדבריו התייחסות מפורשת לדעות הראשונים הנ"ל.
^ 12.. מנחות סב, א ד"ה מוליך ומביא.
^ 13. . הסבר דומה מובא בפרי מגדים סי' תרנ"א משבצות זהב ס"ק י'. גם הרדב"ז בהלכות מעשה הקורבנות (ט, ז) מדייק מלשון הגמרא ומדברי רש"י כדברי בעל הכפות תמרים, וכן תולה בשני טעמים שבגמרא את שתי ההבנות לכמה כיוונים יש לנענע את הלולב.
^ 14.. ד"ה בגמרא כדי לעצור.
^ 15. . בהמשך דבריו מביא הערוך לנר הסבר נוסף לשני הטעמים שנתנו רבי יוחנן ורבי יוסי בר חנינא על פי הלימוד מהלכות תנופת שתי הלחם וכבשי עצרת.
^ 16.. סימן תרנח, ט.
^ 17.. ס"ק ו.
^ 18.. משבצות זהב ס"ק ו.
^ 19.. בן יהוידע לרבנו יוסף חיים בן אליהו מבגדד, סוכה שם, ד"ה כדי לעצור רוחות רעות.
^ 20.. מצוה שכד.
^ 21.. סימן תרנא סעיף כג.
^ 22.. וכן כתב בשפת אמת שבועות שנת תרמ"ה, ד"ה איתא במסכת ראש השנה.
^ 23.. ויקרא כג, יא.
^ 24.. בית הבחירה למאירי ד"ה ולענין תכונת הנענוע.
^ 25.. עיין בהערה 21
^ 26.. סימן תרנא, ט.
^ 27.. עיין הערה 21. השוואה בין הנענועים בלולב לקריאת שמע קיימת גם במאירי שהובא לעייל.
^ 28.. ברכות דף יג, ב.
^ 29. . על הרמב"ם הלכות לולב פ"ז הל"ט. רבנו מנוח דן לכמה כיוונים יש לנענע את הלולב על פי ההשוואה לקריאת שמע שבה ציינה הגמרא "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת" (ברכות דף יג, ב)
^ 30.. אור לנתיבתי. שער נתיבות התורה - נתיב דעת השם, אות סה - קבלת מלכות שמים.
^ 31.. או"ח סימן סא, ו.
^ 32.. ויקרא רבה אמור פרשה ל, יב - פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים כפות תמרים אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר (שם) ואגודתו על ארץ יסדה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il