ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אות ג' ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ד תשרי תשע"ד

אות ג'

כ"ד תשרי תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
סלמה בת ר' אהרן שפנגנטל ז"ל

ג
מיהושע ועד כנסת הגדולה
וְכַאֲשֶׁר מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לִמֵּד לַזְּקֵנִים מַה שֶׁקִּבֵּל מִן הַפֵּרוּשׁ, וּמַה שֶׁהוֹצִיא• בִּזְמַנּוֹ מִן הַדִּינִים וְלֹא נָפְלָה עָלָיו מַחֲלֹקֶת; וַאֲשֶׁר נָפַל בּוֹ מַחֲלֹקֶת — פָּסְקוּ בּוֹ הַדִּין עַל פִּי רֹב הַזְּקֵנִים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב: "וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים" (יהושע כד לא). וְאַחֲרֵי כֵן לִמְדוּ הַזְּקֵנִים הַהֵם מַה שֶׁקִּבְּלוּ מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַנְּבִיאִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וְהַנְּבִיאִים לִמְדוּ זֶה לַזֶּה, וְאֵין זְמָן שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ הִתְבּוֹנְנוּת וְחִדּוּשׁ הָעִנְיָנִים. וְהָיוּ חַכְמֵי כָּל דּוֹר מְשִׂימִים דִּבְרֵי הַקּוֹדְמִים עִקָּר, וְהָיוּ לוֹמְדִים מֵהֵם וּמְחַדְּשִׁים עִנְיָנִים. וְהָעִקָּרִים הַמְקֻבָּלִים לֹא נֶחְלְקוּ בָּהֶם. עַד הִגִּיעַ הַזְּמָן לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְהֵם: חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְדָנִיֵּאל וַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר וְנֶחֱמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וּמָרְדֳּכַי וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל. וְנִלְווּ לְאֵלֶּה הַנְּבִיאִים הַשְׁלָמַת מֵאָה וְעֶשְׂרִים זָקֵן, מִן הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר וְדוֹמֵיהֶם, וְהִתְבּוֹנְנוּ גַּם הֵם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַקּוֹדְמִים לָהֶם, וְגָזְרוּ גְּזֵרוֹת וְהִתְקִינוּ תַּקָּנוֹת. וְהָאַחֲרוֹן מִן הַחֲבוּרָה הַטְּהוֹרָה הַהִיא — הוּא רֵאשִׁית הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים בַּמִּשְׁנָה, וְהוּא: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל בַּדּוֹר הַהוּא.
רבינו הקדוש
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמָן אַחֲרֵיהֶם אֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהָיָה יָחִיד בְּדוֹרוֹ וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ, אִישׁ שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ כָּל הַחֲמוּדוֹת וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, עַד שֶׁזָּכָה בָּהֵן אֵצֶל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ לִקְרוֹתוֹ: 'רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ', וּשְׁמוֹ — יְהוּדָה. וְהָיָה בְּחָכְמָה וּבְמַעֲלָה בְּתַכְלִיתָן• כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבִּי לֹא רָאִינוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד" (גיטין נט א). וְהָיָה בְּתַכְלִית הַחֲסִידוּת וְהָעֲנָוָה וְהַרְחָקַת הַתַּעֲנוּגִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן: "מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא" (סוטה מט א). וְהָיָה צַח לָשׁוֹן וּמֻפְלָג מִכָּל אָדָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ — עַד שֶׁהַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, הָיוּ לוֹמְדִים פֵּרוּשׁ מַה שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא, מִדִּבְרֵי עֲבָדָיו וּמְשָׁרְתָיו, וְזֶה מְפֻרְסָם בַּתַּלְמוּד (ראש השנה כו ב). וְהָיָה לוֹ מִן הָעֹשֶׁר וְהַהוֹן וְרֹחַב הַיְכֹלֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אֲהוּרְיָרֵהּ דְּרַבִּי הֲוָה עַתִּיר מִן שְׁבוֹר מַלְכָּא• (בבא מציעא פה א). וְכֵן הִרְחִיב הוּא• עַל אַנְשֵׁי חָכְמָה וּמְבַקְּשֶׁיהָ וְרִבֵּץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְאָסַף הַהֲלָכוֹת וְדִבְרֵי הַחֲכָמִים וְהַמַּחֲלוֹקוֹת הַמְקֻבָּלוֹת מִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַד יְמוֹתָיו. וְהָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַמְקַבְּלִים: שֶׁהוּא קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן אָבִיו, וְשִׁמְעוֹן — מִגַּמְלִיאֵל אָבִיו, וְהוּא — מִשִּׁמְעוֹן, וְהוּא — מֵהִלֵל, וְהוּא מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן רַבּוֹתָיו, וְהֵם — מִיהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, וְהֵם — מִיהוֹשֻׁעַ בֶּןְ פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, וְהֵם — מִיּוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן, וְהֵם — מֵאַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ, וְהוּא — מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְהוּא – מֵעֶזְרָא, שֶׁהָיָה מִשְּׁיָרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְעֶזְרָא — מִבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה רַבּוֹ, וּבָרוּךְ – מִיִּרְמְיָהוּ. וְכֵן קִבֵּל יִרְמְיָה בְּלִי סָפֵק מֵאֲשֶׁר קְדָמוּהוּ מִן הַנְּבִיאִים, נָבִיא מִפִּי נָבִיא, עַד הַזְּקֵנִים הַמְקַבְּלִים מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְהוּא — מִפִּי מֹשֶׁה.
___________________________________

וּמַה שֶׁהוֹצִיא – שחידש. בְּתַכְלִיתָן - בשלמותן. אֲהוּרְיָרֵהּ דְּרַבִּי וכו' – הממונה על הסוסים של רבי היה עשיר מן המלך שבור (עם פרסי). הִרְחִיב הוּא - השפיע.

ביאורים
לאחר שבירר הרמב"ם בהרחבה את מעמדה של הנבואה לעומת ההלכה, חוזר הרמב"ם לעסוק בביאור הספר שעליו יכתוב את פירושו, הלא הוא המשנה . המשנה התקבלה בכלל ישראל ללא עוררין כמקור המהימן ביותר לתורה שבעל פה. ומכאן ואילך התורה שבעל פה והמשנה - חד הם, וכל המפרש את התורה ונוהג הלכה למעשה שלא כמשנה חולק על תורת משה שניתנה מפי הגבורה. הסיבה המרכזית לקבלתה של המשנה היא דמותו של מחברה, רבי יהודה הנשיא .
הרמב"ם מרחיב על דמותו של רבי יהודה הנשיא , רבנו הקדוש, ומדגיש שני דברים מרכזיים ההופכים אותו לעמוד התורה שבעל פה;
א. אישיותו של רבי - הרמב"ם מאריך לספר על אישיותיו היחודית של רבי יהודה הנשיא. הוא היה יחיד בדורו ואחד בזמנו. העם כינה אותו בכינוי המרומם 'רבנו הקדוש'. הרמב"ם מדגיש את הקשר בין רבנו הקדוש למשה רבנו . התורה אינה יכולה להינתן אלא על ידי האדם השלם ביותר. משה רבנו, מוסר התורה שבכתב, "נשלמו בו מעלות המדות כולן והמעלות השכליות כולן" [שמנה פרקים פרק ז]. גם רבנו הקדוש, מחבר המשנה שהיא תמצית התורה שבעל פה, הצטיין במידות תרומיות. כמו משה רבנו הוא הצטיין בענווה גדולה. מימיו של משה רבנו עד אליו לא היה אדם שבו נמצאו תורה וגדולה במקום אחד. הוא היה עשיר גדול כמו שהגמרא [נדרים לח.] מספרת על עשירותו של משה רבנו, וכן היה בעל עושר לשוני כמו לשון המקרא שנכתבה על ידי משה רבנו, וכן הרביץ תורה בישראל כמשה רבנו.
ב. קישורו של רבי לשלשלת הדורות - הסיבה השניה להתקבלות דבריו על כלל ישראל הוא קישורו לשלשלת מקבלי התורה. רבנו הקדוש הוא אחת החוליות שהתורה נמסרה דרכם, ולכן יש לתורה שלו תוקף של תורה מן השמים.

הרחבות
היחס לדורות ראשונים
וְהָיוּ חַכְמֵי כָּל דּוֹר מְשִׂימִים דִּבְרֵי הַקּוֹדְמִים עִקָּר, וְהָיוּ לוֹמְדִים מֵהֵם. הרמב"ם אומר שהיחס שצריך להיות לכל דור כלפי דברי הדורות הקודמים לו הוא שדברי הקדמונים עיקר ומדבריהם צריך ללמוד. חכמי הדורות הקודמים היו גדולים יותר והשגתם בתורה ובחכמה הייתה גבוהה יותר, ולכן היחס לדבריהם צריך להיות בהתאם. המהר"ל (הקדמה לבאר-הגולה) מאריך לדבר על היחס שצריך להיות לנו לדברי הראשונים ושם הוא מסביר שבדורות האחרונים ההשפעה של הצד הגופני (החומרי) שבאדם ובעולם גוברת על הצד השכלי (הרוחני), לעומת הדורות הראשונים שאצלם זה היה הפוך, ולכן ההשגה של הראשונים בתורה הייתה רחבה יותר. עוד על היחס של הערכה וכבוד לדורות הקודמים ניתן ללמוד גם מהגמרא שאומרת "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים" [שבת קיב].
הלימוד משִפְחתו של רבי
עַד שֶׁהַחֲכָמִים הָיוּ לוֹמְדִים פֵּרוּשׁ בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא, מִדִּבְרֵי עֲבָדָיו . הגמרא [ראש השנה כו:] מביאה כמה סיפורים על כך שחכמים לא ידעו את המשמעות של כמה מילים בתנ"ך או במשנה והם למדו זאת משפחתו של רבי. "לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין (לא ידעו חכמים את פירוש המילה סירוגין המובאת במשנה במסכת מגילה), שמעוה לאמתה דבי רבי (שמעו את השפחה שבביתו של רבי) דחזתנהו רבנן דהוו עיילת פסקי פסקי (כאשר היא ראתה את החכמים נכנסים לפרקים, לא ביחד). אמרה להו עד מתי נכנסים סירוגין סירוגין". וכך הם למדו שסירוגין הכוונה בהפסקות, כלומר לפרקים.

שאלות לדיון
"וְאֵין זְמָן שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ הִתְבּוֹנְנוּת וְחִדּוּשׁ הָעִנְיָנִים ". מה הכוונה "חידוש עניינים"? האם התורה משתנית?
האם רבי, רבי יהודה הנשיא, היה גדול יותר מכל החכמים שהיו לפניו, עד משה רבנו?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il