ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְהַמִּתְנַבֵּא בַשֵּׁם יֵחָלֵק גַּם כֵּן לִשְׁנֵי חֲלָקִים:
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן — שֶׁיִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם הָאֵל וְיִקְרָא הֶהָמוֹן לְהַאֲמִין בּוֹ וִיצַוֶּה עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְיֹאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוֹסִיף בַּמִצְווֹת מִצְוָה, אוֹ גָרַע מִצְוָה מִכְּלָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָסַף אוֹתָם סֵפֶר הַתּוֹרָה. וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שֶׁיּוֹסִיף וְיִגְרַע עַל הַפָּסוּק, וּבֵין שֶׁיּוֹסִיף וְיִגְרַע עַל הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל. וְעִנְיָן 'שֶׁיּוֹסִיף אוֹ יִגְרָע מִן הַכָּתוּב' — כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר אֵלַי, כִּי הָעָרְלָה הִיא שְׁתֵּי שָׁנִים, וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים — מֻתָּר לֶאֱכוֹל הַפֵּרוֹת הַנְּטוּעוֹת. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר אֵלַי, שֶׁהָעָרְלָה אָסוּר לֶאֶכוֹל אוֹתָהּ אַרְבָּע שָׁנִים, חֵלֶף• מַה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָּכֶם עֲרֵלִים" (ויקרא יט כג), וְכַדּוֹמֶה לוֹ. אוֹ יְשַׁנֶּה בַקַּבָּלָה• כְּלוּם•, וַאֲפִלּוּ יְסַיְּעֶנּוּ פְּשָׁט הַכָּתוּב, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: שֶׁזֶּה הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: "וְקַצֹּתָה• אֶת כַּפָּהּ" (דברים כה יב) — הוּא כְּרִיתַת יָד בֶּאֱמֶת וְאֵינוֹ קְנָס הַמְבַיֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַקַּבָּלָה. וְיִסְמֹך הַדָּבָר הַהוּא לַנְּבוּאָה וְיֹאמַר: שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר לִי, שֶׁזּוֹ הַמִּצְוָה שֶׁאָמַר: "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ" הוּא כִּפְשׁוּטוֹ — גַּם זֶה יֵהָרֵג בְּחֶנֶק, שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, וְהוּא סוֹמֵךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ. וְאֵין לְהַבִּיט גַּם בַּזֶּה לָאוֹת וְלַמּוֹפֵת, שֶׁהֲרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֶלְאָה כָּל מְתֵי הָעוֹלָם• בְּאוֹתוֹתָיו, וְהִכְנִיס בִּלְבָבֵנוּ לְהַצְדִּיקוֹ וּלְהַאֲמִין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט ט) — הוּא הִגִּיד לָנוּ בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: שֶׁלֹּא תָבוֹא מֵאֵת הַבּוֹרֵא תּוֹרָה אַחֶרֶת מִלְּבַד זֹאת, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל יב), וְאָמַר: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" (שם יד). וְעִנְיַן 'בְּפִיךָ' — הַמִּצְוָה הַיְדוּעָה עַל פֶּה, וְעִנְיָן 'בִּלְבָבְךָ' — הַסְּבָרוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ בְעִיּוּן, שֶׁהוּא מִכְּלָל הַכֹּחוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת אֶל הַלֵּב. וְהִזְהִירָנוּ גַּם כֵּן מִלְּהוֹסִיף בָּהֶם וְלִגְרוֹעַ מֵהֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנוּ" (שם יג א). וְעַל כֵּן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה" (מגילה ב ב). וְאַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁטַעֲנָתוֹ טַעֲנַת שֶׁקֶר עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְסָמַךְ לוֹ מַה שֶׁלֹּא דִבֵּר לוֹ — נִתְחַיֵּב לְהָרְגוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר... וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (דברים יח כ).
___________________________________
חֵלֶף – בשונה, במקום. בַקַּבָּלָה - מסירת תורה שבעל-פה. כְּלוּם – משהו, דבר. וְקַצֹּתָה – אישה המביישת - חייבת בתשלומין על מעשי ידיה. הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֶלְאָה כָּל מְתֵי הָעוֹלָם - משה רבינו, בהשוואה לנסים הגדולים שעשה, שאר בני אדם ניראים כחלושים.
ביאורים
המופתים העל טבעיים אינם מוכיחים על כך שהאדם הוא נביא. אין הם מוכיחים אפילו על אדם צדיק, שאומר שהוא מתנבא בשם ה' ודורש ברבים להאמין בקב"ה ולקיים מצוותיו. גם אדם כזה יכול לגרום להרס רוחני. כאשר אדם אומר שצריך לקיים את כל המצוות קלה כבחמורה, אך יש מצווה אחת שהקב"ה פירש אותה אחרת ממה שקיבלנו בסיני- הוא אינו נביא אמת. אפילו אם מביא נימוקים לדבריו שהדור השתנה והמציאות מחייבת. אדם שטוען שהקב"ה אמר לו שהוא משנה משהו מפרטי המצוות או מהפירוש שנמסר במעמד הר סיני יכול להראות כאדם ירא שמים אך חבוי בדבריו הרס אמוני גדול. הוא טוען שהקב"ה חזר בו, בניגוד למה שכתב בתורה שאין תורה נוספת שמצויה בשמים ותנתן במהלך הדורות. לא בשמים היא! מרגע נתינת התורה היא לא תשתנה לעולמי עד. הוא הופך את הקב"ה לאנושי. בר שינוי. מישהו שיכול לשנות את דעתו. דבר זה הוא איננו כפירה בתורה אלא בקב"ה בעצמו! לכן אדם זה נקרא נביא שקר. מכיוון שהוא טוען טענת שקר על הקב"ה! אדם כזה הוא אפיקורוס חבוי ולכן חייב מיתה.
אך עדיין לא מובן מדוע ישנה עדיפות למה שכתוב בתורה, נבואת משה, לעומת מה שאותו נביא טוען שקיבל בשם ה'? נבואתו של אותו נביא שקר הוכחה על ידי מופתים. זו אינה הוכחה ברורה אלא נובעת מהסתברות. אם הוא יכול לעשות מופתים על טבעיים כנראה שה', משדד מערכות הטבע, התגלה אליו ומסר לו את דברו. לעומת זאת, נבואת משה רבנו אינה הוכחה באמצעות מופת על טבעי, אלא בנס כל הניסים. נבואתו נראתה לנגד עינינו. הוא לא בא וסיפר לנו שה' דיבר אליו אלא היינו עדים לכך. זו אינה הסתברות אלא ראיה מוחשית שאינה ניתנת לערעור. ומכאן שמופתיו של אותו נביא שקר אינם מוכיחים על קשר בינו לבין הקב"ה אלא ניתנו כדי לנסותנו ולחזק את אמונתנו.
הרחבות
נבואת משה רבנו לעומת שאר הנביאים
מבואר כאן בדברי הרמב"ם שנביא המוסיף או גורע אחת ממצוות התורה, שלא באופן של הוראת שעה, הוא נביא שקר, כיוון שמנבא כנגד התורה שהיא נבואת משה רבנו. נשאלת השאלה מדוע סמכותם של הנביאים כפופה לסמכותו של משה רבנו עד שאם נביא יאמר נגד התורה הוא יחשב נביא שקר על אף שיעשה אותות ומופתים?
בעל ספר העיקרים [מאמר ראשון, יח] מסביר שיש אימות עצמי לנבואה ויש אימות בלתי עצמי. עשיית אותות או מופתים אינם אימות עצמי לכך שהנבואה אמת אלא רק שהנביא ראוי לעשות מופתים. לעומת זאת בהר סיני, כל ישראל שמעו שהקב"ה מדבר עם משה רבנו ורוצה לתת דווקא על ידו את התורה, וזהו אימות עצמי לנבואת משה. לכן התורה שניתנה באמצעות משה היא הסמכות העליונה והיא המצַווה אותנו להקשיב לנביאים, אך היא גם זאת שקובעת באלו תנאים. ומוסיף ספר העיקרים ואומר שזו כוונת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בכתבו "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלאט ובכישוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ואוזנינו שמעו שהקול מדבר אליו, וזה שכתוב 'הנני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם' " [פרק ח].
שאלות לדיון
מדוע ישנם מצוות ואיסורים שפירושם ניתן על פה, ואינם מובנים מיד בקריאת פסוקי התורה?
מדוע אין נביא רשאי לחדש שום הלכה? למה הקב"ה לא נתן לו סמכות לכך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
