ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. וְלוּלֵא זֶה — לֹא בָא שָׁאוּל לִשְׁמוּאֵל (שם ט) בְּעַד אֲבֵדָה שֶׁאָבְדָה מִמֶּנוּ בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ•. וְאֵין סָפֵק שֶׁהַדָּבָר כָּךְ: כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֵקִים לָנוּ נְבִיאִים חֵלֶף הוֹבְרֵי שָׁמַיִם• וְהַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאָלֵם בַּכְּלָלִים וּבַפְּרָטִים וְיוֹדִיעוּנוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים מֵהָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיַּגִּידוּ הַקּוֹסְמִים הַהֵם דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ... נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי" וגו' (דברים יח יד-טו). וּבִשְׁבִיל עִנְיָנִים אֵלּוּ הָיוּ קוֹרְאִים שֵׁם הַנָּבִיא: 'רוֹאֶה' — כִּי הָיָה רוֹאֶה הָעֲתִידוֹת קֹדֶם הֱיוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה" (שמואל א ט ט).
ההבדל בין הנביאים לקוסמים
וּפֶן יַחְשֹּׁב חוֹשֵׁב וְיֹאמַר: אִם בְּקִיּוּם הוֹדָעַת הַחִדּוּשִׁים וְהָעֲתִידוֹת תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה לַטּוֹעֵן אוֹתָהּ — הִנֵּה כָּל הַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הַנַּפְשִׁיִים יְכוֹלִים לִטְעֹן טַעֲנַת נְבוּאָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתָם עַיִן בְּעַיִן כָּל הַיּוֹם מַגִּידִים מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת? – וְזֶה, חֵי נַפְשִׁי, פֶּרֶק גָּדוֹל• וְרָאוּי לְבָאֵר אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֵר הַהֶפְרֵשׁ בֵּין דִּבְרֵי הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַכֹּחוֹת. וַאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וְאַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הַהִיא, יַגִּידוּ הָעֲתִידוֹת הַהוֹיוֹת•, אֲבָל יִצְדַּק קְצָתָם וְיִשְׁקֹר קְצָתָם בַּהֶכְרֵחַ. וְזֶה הַדָּבָר אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד, וְיַסְכִּימוּ עָלָיו גַּם כֵּן אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא•, וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ•. אֲבָל יִתְרוֹן כָּל אִישׁ מֵהֵם עַל חֲבֵרוֹ: בִּהְיוֹת כָּל שִׁקְרֵי אִישׁ אֶחָד פָּחוּת מִשִּׁקְרֵי זוּלָתוֹ. אַךְ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל דִּקְדּוּקֵי הָעֲתִידוֹת — זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת. וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הָאֵלּוּ לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם•, וְלֹא יִתְהַלְּלוּ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל חֶלְקֵי הַדְּבָרִים, אֲבָל אוֹמְרִים: שֶׁזֹּאת הַשָּׁנָה תִהְיֶה בַּצֹּרֶת וְשֶׁלֹּא יֵרֵד גֶשֶׁם כְּלָל — וְנִמְצָא שֶׁהָיָה בָּהּ גֶשֶׁם מְעַט. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: שֶׁמָּחָר יֵרֵד גֶשֶׁם — וְנִמְצָא שֶׁיָּרַד לְיוֹם שְׁלִישִׁי, וְכַדּוֹמֶה לוֹ, וְזֶה הַדָּבָר יִקְרֶה לוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּקִי מְאֹד, וּמִן הַיְדוּעִים בְּשֵׁם• אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עֲלֵיהֶם בַּסְּפָרִים. וְזֶה עִנְיַן דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ לְבָבֶל: "יַעַמְדוּ-נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיה מז יג). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בראשית רבה פה), 'מֵאֲשֶׁר•' וְלֹא 'כָּל אֲשֶׁר'. וְאֵין מוּעֲדֵי• הַנְּבִיאִים וְהַבְטָחָתָם כֵּן, אֲבָל• יִצְדַּק הַכֹּל עַד מִלָּה אַחֲרוֹנָה וְלֹא יִפֹּל דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא קָטֹן וְלֹא גָּדוֹל, כָּל יְמֵי עוֹלָם בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹ בְּשֵׁם הָאֵל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיָּשׁוּב רֵיקָם דָּבָר מִדְּבָרַיו — נֵדָע שִׁקְרוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ד' אַרְצָה" (מלכים ב י י). וּלְעִנְיָן זֶה רָמַז יִרְמְיָהוּ בַּחוֹלְמִים שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם•, שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים מַה שֶׁיַּרְאוּ לָהֶם הַחֲלוֹמוֹת עַל דֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה, וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַשְׁחִית טַעֲנוֹתָם, בְּאָמְרוֹ: "הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם — יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ — יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר• נְאֻם ד'" (ירמיה כג כח). וּפֵרְשׁוּ הַחֲכָמִים הָעִנְיָן הַזֶּה: שֶׁ'הַנְּבוּאָה' — הִיא בְּרוּרָה וְאֵין בָּהּ תַּעֲרֹבֶת מִן הַכָּזָב, כְּמוֹ הַבָּר הַמְבֹרָר מִן הַתֶּבֶן. וְהַחֲלוֹמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֵם מִן הַיִּדְּעֹנִים — רֻבָּם כָּזָב, כַּתֶּבֶן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה גַּרְגִּירֵי חִטָּה. וְאָמְרוּ: "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים" (ברכות נה א).
___________________________________
בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ – בתחילת המסופר לנו על שאול. הוֹבְרֵי שָׁמַיִם – אסטרולוגים החוזים בכוכבים. פֶּרֶק גָּדוֹל – נושא חשוב. הַהוֹיוֹת – העתידים להיות. אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא – הקוסמים. וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ – הם לא יתכחשו לעניינם. לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם – לא יספרו על עצמם. הַיְדוּעִים בְּשֵׁם – הקוסמים המפורסמים. 'מֵאֲשֶׁר' – באופן חלקי. מוּעֲדֵי – הגדת עתידות. אֲבָל – אלא. שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם – שיש להם (לפעמים) חלומות אמיתיים. הַבָּר - תבואה.
ביאורים
יש באדם רצון תמידי לדעת את אשר יתרחש בעתיד. לעיתים רצון זה יכול להעיד על חולשה. האדם בורח מהתעסקות והשקעה בהווה המסובך ופונה לעתיד הטומן בחובו הפתעות רבות. חשק זה יכול להיות גם לנבוע גם מסקרנות גרידא על מה שיהיה בהמשך חייו של האדם. אך יש בתשוקה זו גם רצון אמיתי להתיר את הספקות המייגעים את האדם ומטריפים את מנוחתו. למשל אדם שעומד מול הכרעה קשה האם לבצע ניתוח מסובך. האם להתחתן עם אשה זו או עם בחור זה. אלו שאלות קיומיות אשר לעתים האדם עומד חסר אונים מולם. הוא עשה את כל ההשתדלות כדי להגיע להכרעה ואף על פי כן ההחלטה כבדה מנשוא. ידיעת העתיד היתה מאפשרת לאדם לכוון נכון את מעשיו. להיות רגוע עם החלטותיו ולהשקיע את המאמץ במקום בו הוא נדרש. שאול חיפש את אתונות אביו. השקיע זמן וכוחות בחיפוש מייגע. אם היה יודע היכן הם- היה חוסך זמן יקר שהיה מוקדש לבניה אישית ולפיתוח הכלל. זהו כוחו של הנביא . יכולת לצפות את העתיד ועל פיו להדריך את האדם להשקיע את כוחותיו במקום בו הם יצאו לפועל באופן הכי מירבי. יתכן שהיום מתנה נפלאה זו נמנעה מאיתנו כי היא תגרום לנו לחוסר השתדלות, לעצלנות, ולתלות מסוכנת בנביא ולא במה שחנן אותנו הקב"ה.
הקוסמים ומגידי העתידות שהיו במהלך הדורות קמו כדי לספק את רצונו של האדם לדעת את עתידו. אך דבריהם מסופקים. יתכן שמה שאומרים יתקיים ויתכן שלא. אם כן אין שום משמעות לדבריהם! האדם לא יכול להיות רגוע ולחיות בוודאות לאור תחזיתם. הוא נכנס מבולבל ויוצא מבולבל עוד יותר. לעומת זאת, הנביא דובר אמת. כל מה שיאמר על העתיד יתקיים במלואו. לכן אפשר לבטוח בו ולנהל את חיינו בצורה הטובה ביותר על פיו.
הרחבות
תפקיד הנביא
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. מהו תפקידו של הנביא בישראל? מההקבלה ומההנגדה של התורה, ושהרמב"ם מזכיר כאן בדבריו, בין הנביאים לקוסמים, היה ניתן לחשוב שתפקיד הנביא הוא להגיד את העתידות ולהורות מעשית לפְּרט איך לסדר את ענייניו. אך לעיל כתב הרמב"ם "שיקרא לבני אדם לעבוד את השם, ויצווה על מצוותו ויזהיר לשמור התורה... ויצווה בציווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה...", משמע שתפקידו של הנביא הוא ביחס לכלל הציבור, לחנך ולהשפיע בחיזוק שמירת התורה והמצוות. נראה לומר, שאמנם הנביא היה גם עוזר לבני אדם בשאלות פרטיות, בין השאר על ידי הגדת העתיד וכדו', אך עיקר עניינו של הנביא היה להדריך את הציבור ואת המלכים בדרכי ה'. מעין זה כתב בעל ספר העיקרים "כי עיקר מציאות הנביא הוא לזה התכלית, להזהיר על קיום התורה ועבודת ה' ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך להיות האדם תמים עם ה' ולא להגדת העתידות... כי זאת הייתה עיקר הכוונה האלוהית, להשפיע שפע אלוהי על הנביאים, כדי שעל ידם יגיע האדם אל שלמותו האנושי בהיותו עושה דברים הנרצים אצל האל" [מאמר ג, ח]. ובמקום אחר הוסיף "עיקר מציאות הנבואה אינה כדי להגיד העתידות ולסדר עניינים פרטיים אישיים כמו שייוודע ע"י קוסמים... אלא להגיע האומה בכללה אל השלמות האנושי" [מאמר ג, יב].
שאלות לדיון
האם לחוזים ולקוסמים יש 'כוחות'? אם כן, מהם אותם כוחות? מניין מקורם?
עם ישראל צריך נביאים גם לצרכים חומריים. האם זהו מצב אידאלי?
איך נראית נקמה יהודית?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כשר קצר ולעניין!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
