ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. וְלוּלֵא זֶה — לֹא בָא שָׁאוּל לִשְׁמוּאֵל (שם ט) בְּעַד אֲבֵדָה שֶׁאָבְדָה מִמֶּנוּ בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ•. וְאֵין סָפֵק שֶׁהַדָּבָר כָּךְ: כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֵקִים לָנוּ נְבִיאִים חֵלֶף הוֹבְרֵי שָׁמַיִם• וְהַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאָלֵם בַּכְּלָלִים וּבַפְּרָטִים וְיוֹדִיעוּנוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים מֵהָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיַּגִּידוּ הַקּוֹסְמִים הַהֵם דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ... נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי" וגו' (דברים יח יד-טו). וּבִשְׁבִיל עִנְיָנִים אֵלּוּ הָיוּ קוֹרְאִים שֵׁם הַנָּבִיא: 'רוֹאֶה' — כִּי הָיָה רוֹאֶה הָעֲתִידוֹת קֹדֶם הֱיוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה" (שמואל א ט ט).
ההבדל בין הנביאים לקוסמים
וּפֶן יַחְשֹּׁב חוֹשֵׁב וְיֹאמַר: אִם בְּקִיּוּם הוֹדָעַת הַחִדּוּשִׁים וְהָעֲתִידוֹת תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה לַטּוֹעֵן אוֹתָהּ — הִנֵּה כָּל הַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הַנַּפְשִׁיִים יְכוֹלִים לִטְעֹן טַעֲנַת נְבוּאָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתָם עַיִן בְּעַיִן כָּל הַיּוֹם מַגִּידִים מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת? – וְזֶה, חֵי נַפְשִׁי, פֶּרֶק גָּדוֹל• וְרָאוּי לְבָאֵר אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֵר הַהֶפְרֵשׁ בֵּין דִּבְרֵי הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַכֹּחוֹת. וַאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וְאַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הַהִיא, יַגִּידוּ הָעֲתִידוֹת הַהוֹיוֹת•, אֲבָל יִצְדַּק קְצָתָם וְיִשְׁקֹר קְצָתָם בַּהֶכְרֵחַ. וְזֶה הַדָּבָר אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד, וְיַסְכִּימוּ עָלָיו גַּם כֵּן אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא•, וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ•. אֲבָל יִתְרוֹן כָּל אִישׁ מֵהֵם עַל חֲבֵרוֹ: בִּהְיוֹת כָּל שִׁקְרֵי אִישׁ אֶחָד פָּחוּת מִשִּׁקְרֵי זוּלָתוֹ. אַךְ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל דִּקְדּוּקֵי הָעֲתִידוֹת — זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת. וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הָאֵלּוּ לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם•, וְלֹא יִתְהַלְּלוּ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל חֶלְקֵי הַדְּבָרִים, אֲבָל אוֹמְרִים: שֶׁזֹּאת הַשָּׁנָה תִהְיֶה בַּצֹּרֶת וְשֶׁלֹּא יֵרֵד גֶשֶׁם כְּלָל — וְנִמְצָא שֶׁהָיָה בָּהּ גֶשֶׁם מְעַט. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: שֶׁמָּחָר יֵרֵד גֶשֶׁם — וְנִמְצָא שֶׁיָּרַד לְיוֹם שְׁלִישִׁי, וְכַדּוֹמֶה לוֹ, וְזֶה הַדָּבָר יִקְרֶה לוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּקִי מְאֹד, וּמִן הַיְדוּעִים בְּשֵׁם• אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עֲלֵיהֶם בַּסְּפָרִים. וְזֶה עִנְיַן דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ לְבָבֶל: "יַעַמְדוּ-נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיה מז יג). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בראשית רבה פה), 'מֵאֲשֶׁר•' וְלֹא 'כָּל אֲשֶׁר'. וְאֵין מוּעֲדֵי• הַנְּבִיאִים וְהַבְטָחָתָם כֵּן, אֲבָל• יִצְדַּק הַכֹּל עַד מִלָּה אַחֲרוֹנָה וְלֹא יִפֹּל דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא קָטֹן וְלֹא גָּדוֹל, כָּל יְמֵי עוֹלָם בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹ בְּשֵׁם הָאֵל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיָּשׁוּב רֵיקָם דָּבָר מִדְּבָרַיו — נֵדָע שִׁקְרוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ד' אַרְצָה" (מלכים ב י י). וּלְעִנְיָן זֶה רָמַז יִרְמְיָהוּ בַּחוֹלְמִים שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם•, שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים מַה שֶׁיַּרְאוּ לָהֶם הַחֲלוֹמוֹת עַל דֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה, וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַשְׁחִית טַעֲנוֹתָם, בְּאָמְרוֹ: "הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם — יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ — יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר• נְאֻם ד'" (ירמיה כג כח). וּפֵרְשׁוּ הַחֲכָמִים הָעִנְיָן הַזֶּה: שֶׁ'הַנְּבוּאָה' — הִיא בְּרוּרָה וְאֵין בָּהּ תַּעֲרֹבֶת מִן הַכָּזָב, כְּמוֹ הַבָּר הַמְבֹרָר מִן הַתֶּבֶן. וְהַחֲלוֹמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֵם מִן הַיִּדְּעֹנִים — רֻבָּם כָּזָב, כַּתֶּבֶן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה גַּרְגִּירֵי חִטָּה. וְאָמְרוּ: "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים" (ברכות נה א).
___________________________________
בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ – בתחילת המסופר לנו על שאול. הוֹבְרֵי שָׁמַיִם – אסטרולוגים החוזים בכוכבים. פֶּרֶק גָּדוֹל – נושא חשוב. הַהוֹיוֹת – העתידים להיות. אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא – הקוסמים. וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ – הם לא יתכחשו לעניינם. לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם – לא יספרו על עצמם. הַיְדוּעִים בְּשֵׁם – הקוסמים המפורסמים. 'מֵאֲשֶׁר' – באופן חלקי. מוּעֲדֵי – הגדת עתידות. אֲבָל – אלא. שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם – שיש להם (לפעמים) חלומות אמיתיים. הַבָּר - תבואה.
ביאורים
יש באדם רצון תמידי לדעת את אשר יתרחש בעתיד. לעיתים רצון זה יכול להעיד על חולשה. האדם בורח מהתעסקות והשקעה בהווה המסובך ופונה לעתיד הטומן בחובו הפתעות רבות. חשק זה יכול להיות גם לנבוע גם מסקרנות גרידא על מה שיהיה בהמשך חייו של האדם. אך יש בתשוקה זו גם רצון אמיתי להתיר את הספקות המייגעים את האדם ומטריפים את מנוחתו. למשל אדם שעומד מול הכרעה קשה האם לבצע ניתוח מסובך. האם להתחתן עם אשה זו או עם בחור זה. אלו שאלות קיומיות אשר לעתים האדם עומד חסר אונים מולם. הוא עשה את כל ההשתדלות כדי להגיע להכרעה ואף על פי כן ההחלטה כבדה מנשוא. ידיעת העתיד היתה מאפשרת לאדם לכוון נכון את מעשיו. להיות רגוע עם החלטותיו ולהשקיע את המאמץ במקום בו הוא נדרש. שאול חיפש את אתונות אביו. השקיע זמן וכוחות בחיפוש מייגע. אם היה יודע היכן הם- היה חוסך זמן יקר שהיה מוקדש לבניה אישית ולפיתוח הכלל. זהו כוחו של הנביא . יכולת לצפות את העתיד ועל פיו להדריך את האדם להשקיע את כוחותיו במקום בו הם יצאו לפועל באופן הכי מירבי. יתכן שהיום מתנה נפלאה זו נמנעה מאיתנו כי היא תגרום לנו לחוסר השתדלות, לעצלנות, ולתלות מסוכנת בנביא ולא במה שחנן אותנו הקב"ה.
הקוסמים ומגידי העתידות שהיו במהלך הדורות קמו כדי לספק את רצונו של האדם לדעת את עתידו. אך דבריהם מסופקים. יתכן שמה שאומרים יתקיים ויתכן שלא. אם כן אין שום משמעות לדבריהם! האדם לא יכול להיות רגוע ולחיות בוודאות לאור תחזיתם. הוא נכנס מבולבל ויוצא מבולבל עוד יותר. לעומת זאת, הנביא דובר אמת. כל מה שיאמר על העתיד יתקיים במלואו. לכן אפשר לבטוח בו ולנהל את חיינו בצורה הטובה ביותר על פיו.
הרחבות
תפקיד הנביא
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. מהו תפקידו של הנביא בישראל? מההקבלה ומההנגדה של התורה, ושהרמב"ם מזכיר כאן בדבריו, בין הנביאים לקוסמים, היה ניתן לחשוב שתפקיד הנביא הוא להגיד את העתידות ולהורות מעשית לפְּרט איך לסדר את ענייניו. אך לעיל כתב הרמב"ם "שיקרא לבני אדם לעבוד את השם, ויצווה על מצוותו ויזהיר לשמור התורה... ויצווה בציווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה...", משמע שתפקידו של הנביא הוא ביחס לכלל הציבור, לחנך ולהשפיע בחיזוק שמירת התורה והמצוות. נראה לומר, שאמנם הנביא היה גם עוזר לבני אדם בשאלות פרטיות, בין השאר על ידי הגדת העתיד וכדו', אך עיקר עניינו של הנביא היה להדריך את הציבור ואת המלכים בדרכי ה'. מעין זה כתב בעל ספר העיקרים "כי עיקר מציאות הנביא הוא לזה התכלית, להזהיר על קיום התורה ועבודת ה' ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך להיות האדם תמים עם ה' ולא להגדת העתידות... כי זאת הייתה עיקר הכוונה האלוהית, להשפיע שפע אלוהי על הנביאים, כדי שעל ידם יגיע האדם אל שלמותו האנושי בהיותו עושה דברים הנרצים אצל האל" [מאמר ג, ח]. ובמקום אחר הוסיף "עיקר מציאות הנבואה אינה כדי להגיד העתידות ולסדר עניינים פרטיים אישיים כמו שייוודע ע"י קוסמים... אלא להגיע האומה בכללה אל השלמות האנושי" [מאמר ג, יב].
שאלות לדיון
האם לחוזים ולקוסמים יש 'כוחות'? אם כן, מהם אותם כוחות? מניין מקורם?
עם ישראל צריך נביאים גם לצרכים חומריים. האם זהו מצב אידאלי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
