בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מעוז נריה בן הדס

ג' חשוון תשע"ד

אות ה' חלק ב

אין נכון לגלות השגות נשגבות לכסילים שלא יבינו אותן ואף עלולים לגנותן. לכן חז"ל ניסחו את דבריהם כך שההמון הפשוט יבין חלק מהעניין לפי מדרגתו והחכמים יבינו את העומק הטמון בדברים לפי מדרגתם.

undefined

בשביל הנשמה

ג' חשוון תשע"ד
4 דק' קריאה
למי ללמד דרש
וְאֵין לְאָדָם עִם הַחָכְמָה וּדְרִישָׁתָהּ וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת, אֶלָּא לַעֲזֹב עִנְיָנָיו בְּיָד הַבּוֹרֵא וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו וּלְהִתְחַנֵּן לְבוֹנְנֵהוּ וּלְהוֹרוֹתוֹ וּלְגַלּוֹת לוֹ הַסּוֹדוֹת הַגְּנוּזִים בַּכָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ דָּוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עָשָׂה כֵן, בְּאָמְרוֹ: "גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט יח). וּכְשֶׁיְּגַלֶּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת עֵינֵי הָאָדָם, וְיַרְאֶה לוֹ מַה שֶׁהֶרְאָה — רָאוּי לוֹ לְגָנְזָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאִם יִרְמֹז מֵהֶם בִּמְעַט — יִרְמֹז לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל שָׁלֵם וְנוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ וְגִלּוּ בְּמַעֲשִׂיּוֹת רַבּוֹת בַּתַּלְמוּד. וְעַל כֵּן אֵין רָאוּי לְאִישׁ חָכָם לְגַלּוֹת מַה שֶׁיֵּדַע מִן הַסּוֹדוֹת, אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנוּ, אוֹ כָּמוֹהוּ, שֶׁאִם יְגַלֶּה אוֹתוֹ לִכְסִיל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יְגַנֵּהוּ•, לֹא יִיטַב בְּעֵינָיו. וְעַל כֵּן אָמַר הֶחָכָם: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל-תְּדַבֵּר כִּי-יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" (משלי כג ט). וְעוֹד: שֶׁהַלִּמּוּד לַהֲמוֹן הָעָם, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כּוֹלֵל הַנָּשִׁים וְהַנְּעָרִים וְהַקְּטַנִּים עַד אֲשֶׁר יִשְׁלַם שִׂכְלָם — וְאָז יִתְבּוֹנְנוּ וְיַשְׂכִּילוּ עִנְיְנֵי הָרְמָזִים הַהֵם. וּלְעִנְיָן זֶה רָמַז שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּאָמְרוֹ: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" (שם א ו). וּמִפְּנֵי אֵלּוּ הַסִּבּוֹת סִדְּרוּ הַחֲכָמִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם דִּבְרֵיהֶם בִּדְרָשׁוֹת עַל עִנְיַן• שֶׁיַּרְחִיקֵהוּ שֵׂכֶל הַכְּסִיל לְפִי מַחֲשַׁבְתּוֹ.
חסרון שיכלו של אדם
וְאֵין רָאוּי לִסְמֹך הַחֶסְרוֹן אֶל הַדְּרָשׁ הַהוּא, אֲבָל יֵשׁ לַחְשֹׁב שֶׁהַחִסָּרוֹן בָּא מִשִּׂכְלוֹ. וּכְשֶׁיִּרְאֶה מָשָׁל מִמִּשְׁלֵיהֶם שֶׁהוּא קָשֶׁה מְאֹד לְהַשְׂכִּיל לְפִי פְּשׁוּטוֹ — רָאוּי לוֹ לְהִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד עַל שִׂכְלוֹ, שֶׁלֹּא הֵבִין הָעִנְיָן, עַד אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ הָאֲמִתִּיּוֹת• בְּתַכְלִית הָרִחוּק. שֶׁהֲרֵי הַשְּׂכָלִים יֵשׁ לָהֶם יִתְרוֹן זֶה עַל זֶה כְּפִי יִתְרוֹנוֹת הַמְּזָגִים•. וּכְמוֹ שֶׁנִּמְצָא מֶזֶג אִישׁ אֶחָד שֶׁהוּא יָשָׁר מִמֶּזֶג אִישׁ אַחֵר, כֵּן יֵשׁ שֵׂכֶל אִישׁ אֶחָד שָׁלֵם מִשֵּׂכֶל אִישׁ אַחֵר. וְאֵין סָפֵק, שֶׁאֵין שֵׂכֶל מִי שֶׁיֵּדַע דָבָר נִכְבָּד, כְּשֵׂכֶל מִי שֶׁיִּסְכָּל הַדָּבָר הַהוּא, שֶׁהָאֶחָד נִקְרָא: 'שֵׂכֶל בְּפֹעַל', וְהָאֶחָד – 'שֵׂכֶל בְּכֹחַ'. וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים בְּתַכְלִית הָאֱמֶת וְהַבֵּאוּר, וְאֵצֶל אִישׁ אַחֵר הֵם רְחוֹקִים וְנִמְנָעִים, עַל פִּי הַמַּעְלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּחָכְמָה.

___________________________________

שֶׁלֹּא יְגַנֵּהוּ – הכסיל. עַל עִנְיַן – באופן. הָאֲמִתִּיּוֹת – דברי חכמת האמת. הַמְּזָגִים – כוחות הנפש והגוף.

ביאורים
לימוד התורה אינו דומה ללימוד חכמות אחרות. בלימוד מתמטיקה, פיזיקה או כל מקצוע אחר עיקר ההבנה בנוי על מאמץ שכלי. אם יש קושי אפשר לשאול מומחה בתחום, לפתוח ספרים או להתאמץ ולנסות להגיע אל המסקנה. לעומת זאת בלימוד התורה, ובפרט בלימוד עומק האגדה ותורת הנסתר, כל הדברים הללו נצרכים ומוכרחים, אך לא די בהם. כיוון שהתורה איננה חכמה אנושית אלא חכמה אלוהית, לא די להשקיע מאמצים שכליים בלבד אלא צריך לרומם את כל חלקי האישיות. אם אדם נתקל בקושי בלימוד 'תוספות' מסתבר שיש מחסום בהבנתו ועליו להתאמץ ולברר היכן הקושי ומהי דרך הפתרון. אולם יכול להיות שהמחסום אינו גשמי בלבד, אלא יש מחסום רוחני המפריע לו לקבל את אור התורה. דבר זה אמור בכל מקצועות התורה ונכון שבעתיים בלימוד חכמת הנסתר. לכן כאשר הרמב"ם מגיע לדבר על אגדות חז"ל העוסקות בנסתרות, הוא מדריך אותנו להרבות בתפילה לריבונו של עולם שיחונן אותנו בדעת, כי אי אפשר ללמוד תורה בלי הסיוע האלוהי. ליבנו צריך להיות פתוח כדי שנצליח לשמוע את דבר ה' מתוך פרשיות התורה, דפי הגמרא וספרי ההלכה והאמונה. לכן אסור ללמד את חכמת הנסתר לאדם שאינו ראוי לכך, כי אין זו העברת מידע בלבד, ולא כל אחד מוכן לקליטת התוכן הרוחני של חכמת הקבלה. הדבר דומה לכלי גרוע שאינו מתאים לקיבול מאכלים, אם מפני שיש בו חור והמאכל אינו נשמר בתוכו ואם מפני שהוא מלוכלך ומקלקל גם את המאכל. כך יש אדם שעדיין אינו חכם מספיק ואינו מבין את הרעיונות העליונים, וגרוע מכך, יכול להיות אדם שחושב שהוא מבין אך באמת משבש ומסלף את הדברים. לכן אומר הרמב"ם שאין ללמד אדם שאינו מוכן לכך, ואדם הלומד ואינו מבין יתלה את קוצר ההבנה בעצמו ולא בחז"ל, שלהם הייתה הכנה ראויה ושכל חריף מאוד.

הרחבות
המונח מזג האדם
הַשְּׂכָלִים יֵשׁ לָהֶם יִתְרוֹן זֶה עַל זֶה כְּפִי יִתְרוֹנוֹת הַמְּזָגִים. 'מזג' פירושו עירוב נוזל בנוזל, כמו מזיגת היין במים, שהיא נתינת מים ביין כדי להפיג את חריפותו. בזמן היפוקרטס סברו הרופאים שאופי האדם מורכב מארבע ליחות (נוזלים), וכאשר הן ממוזגות בו בצורה שווה ואין אחת יתירה על חברתה – יהיה האדם בריא בגופו ובנפשו. מאז תקופתו אנו משתמשים בהשאלה במונח 'מזג' כדי לתאר את אופי האדם ואת תכונותיו. כך למשל, אדם שנוטה לרוגז נֹאמר עליו שיש לו 'מזג חם' ועל אדם שנוטה לפחד נֹאמר שהוא 'רך מזג'. כוונת הרמב"ם היא שיש אנשים בעלי כישרון שכלי רב מטבעם, לעומת אחרים בעלי כושר שכלי ראשוני מועט (מנת משכל), ולרבותינו הראשונים היה כשרון שכלי רב.

עמל תורה
יֵשׁ שֵׂכֶל אִישׁ אֶחָד שָׁלֵם מִשֵּׂכֶל אִישׁ אַחֵר. במשך שנים רבות התחבטה הפסיכולוגיה בשאלה האם מנת משכל ותכונות אופי הן דבר העובר בתורשה או שמא הן מותנות בהשפעת הסביבה. הדעה הרווחת היא כי לשני הגורמים ישנה השפעה. מדברי הרמב"ם נראה שאמנם יכול להיות אדם עם יתרון התחלתי על פני חברו, אך באמצעות עמל ויגיעה יגיעו לרמת הבנה שווה. הרמב"ם אינו עוסק בשאלה הפסיכולוגית, אלא מחדד שהגישה ללימוד דברי חז"ל צריכה להיות בענווה. רק על ידי שקידה ובעמל רב אפשר להבין מעט מדבריהם.

שאלות לדיון
האם השייכות למדרגת החכמה והסודות, באה גם באמצעות תפילה וכישרון מולד?
מדוע יש להסתיר את החכמה מעיני הכסיל? האם ראוי לנהוג כך, גם בוויכוחים בנושאים שונים, עם אנשים שונים?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il