ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אות ג' חלק א ;">

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ה תשרי תשע"ד

אות ג' חלק א

כ"ה תשרי תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
פנחס מנחם בן מרדכי ז"ל

חיבור המשנה
וְכַאֲשֶׁר כָּלַל• הַדֵּעוֹת וְהַדְּבָרִים — הֵחֵל לְחַבֵּר הַמִּשְׁנָה, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת פֵּרוּשׁ כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה: מֵהֵן — קַבָּלוֹת מְקֻבָּלוֹת מִפִּי מֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּמֵהֶן — דֵּעוֹת הוֹצִיאוּן בְּדֶרֶךְ הַסְּבָרָא וְאֵין עֲלֵיהֶן מַחֲלֹקֶת. וּמֵהֶן — דֵּעוֹת שֶׁנָּפְלָה עֲלֵיהֶן מַחֲלֹקֶת בֵּין שְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת וְכָתַב אוֹתָן בְּמַחֲלוֹקוֹתֵיהֶן: פְּלוֹנִי אוֹמֵר כָּךְ, וּפְלוֹנִי אוֹמֵר כָּךְ. וַאֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד• חוֹלֵק עַל רַבִּים, נִכְתָּבִים דִּבְרֵי הָאֶחָד וְדִבְרֵי הָרַבִּים. וְנַעֲשָׂה הַדָּבָר הַהוּא לְעִנְיָנִים מוֹעִילִים מְאֹד וְנִזְכְּרוּ בַּמִּשְׁנָה בְּעֵדֻיּוֹת. וַאֲנִי אֶזְכְּרֵם.

על מה נאמר הלכה למשה מסיני
אֲבָל אַחֲרֵי עִקָּר גָּדוֹל רָאִיתִי לְזָכְרוֹ, וְהוּא: שֶׁיּוּכַל אָדָם לוֹמַר: אִם הֵם פֵּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה — כְּפִי אֲשֶׁר יָסַדְנוּ — מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ מִדִּבְרֵיהֶם: "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי" (תורת כהנים, בהר) — אִם כֵּן, מַה אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הַיְחִידוֹת• שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֵן: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'? וְזֶה עִקָּר יֵשׁ לְךָ לַעֲמֹד עַל סוֹדוֹ, וְהוּא: שֶׁהַפֵּרוּשִׁים הַמְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ מִדִּבְרֵיהֶם — אֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֶם בְּשׁוּם פָּנִים. שֶׁהֲרֵי מֵאָז וְעַד עַתָּה לֹא מָצָאנוּ מַחֲלֹקֶת שֶׁנָּפְלָה בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים, מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַב אַשֵּׁי, בֵּין הַחֲכָמִים שֶׁיֹּאמַר אֶחָד: הַמּוֹצִיא עֵין חֲבֵרוֹ — יוֹצִיאוּ אֶת עֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַיִן בְּעַיִן" (דברים יט כא), וְיֹאמַר הַשֵּׁנִי: אֵינוֹ אֶלָּא כֹּפֶר• בִּלְבַד שֶׁחַיָּב לָתֵת. וְלֹא מָצָאנוּ גַּם כֵּן מַחֲלֹקֶת בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג מ), עַד שֶׁיֹּאמַר אֶחָד, שֶׁהוּא: אֶתְרוֹג, וְיֹאמַר אַחֵר, שֶׁהוּא: חֲבוּשִׁים, אוֹ רִמּוֹנִים, אוֹ זוּלָתוֹ. וְלֹא מָצָאנוּ גַּם כֵּן מַחֲלֹקֶת בְּ"עֵץ עֲבוֹת" (שם), שֶׁהוּא: הֲדַס. וְלֹא מָצָאנוּ מַחֲלֹקֶת בְּדִבְרֵי הַכָּתוּב: "וְקַצֹּתָה אֶת-כַּפָּהּ" (דברים כה יב), שֶׁהוּא: כֹּפֶר. וְלֹא בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת... בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא כא ט) — שֶׁזּוֹ הַגְּזֵרָה אֵין לָנוּ לִגְזֹר אוֹתָהּ, אֶלָּא אִם תִהְיֶה אֵשֶׁת אִישׁ עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן גְּזֵרַת הַכָּתוּב בְּנַעֲרָה אֲשֶׁר לֹא נִמְצְאוּ לָהּ בְּתוּלִים שֶׁיִּסְקְלוּהָ – לֹא מָצָאנוּ חוֹלֵק בָּהּ מִמֹּשֶׁה וְעַד עַתָּה עַל מִי שֶׁאָמַר: שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא אִם הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְהֵעִידוּ עֵדִים עָלֶיהָ: שֶׁאַחַר הַקִּדּוּשִׁין זָנְתָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה בִּכְלָל הַמִּצְווֹת — אֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֵן. שֶׁכֻּלָּן: פֵּרוּשִׁים מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה. וַעֲלֵיהֶם וְעַל דּוֹמֵיהֶם אָמְרוּ: "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי". אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְקֻבָּלִים וְאֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֶם — הֲרֵי הִיא מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה הַנְּתוּנָה לָנוּ, שֶׁנּוּכַל לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרוֹת וְהָאַסְמַכְתּוֹת וְהָרְאָיוֹת וְהָרְמָזִים הַמְּצוּאִים בַּמִּקְרָא•.
___________________________________

וְכַאֲשֶׁר כָּלַל – רבי יהודה הנשיא. וַאֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד – על אף שאין הלכה כמותו הביא רבי את דעת היחיד במשנה. הַיְחִידוֹת – המסוימות. כֹּפֶר – ממון. הֲרֵי הִיא וכו' – מתוך לימוד בגוף הכתוב על פי דרכי העיון של חז"ל ניתן למצוא מקור בתורה שבכתב לכל פרטי ההלכות המקובלות מימות משה.

ביאורים
הדבר המרכזי ביותר בתלמוד הוא לימוד הלכות מפסוקים. חכמים מפרשים את הפסוקים ומוציאים מהם הלכות. במבט ראשון אפשר לטעות ולחשוב שכל הדרשות בתלמוד הם מאותו הסוג, שבכולם נוכל למצוא מחלוקת. הרמב"ם מחדש שיש שני סוגי דרשות:
א. מה שניתן במסורת - יש לימודים מפסוקים שנמצאים בחז"ל אשר המסקנה כבר ידועה מראש. אנו יודעים במסורת שפרי עץ הדר הכוונה לאתרוג. ראינו את אבותינו שלקחו בסוכות אתרוג. הם ראו את אבותם וכך עד משה רבנו. כל התפקיד של החכמים בתלמוד הוא להראות איך מה שנמסר במסורת מעוגן בפסוק. זהו עיקר תפקידה של התורה שבעל פה. בנין התורה הוא לחבר את התורה שבכתב למסורת של התורה שבעל פה ולראות איך הם אגודים זה בזה. זו הסיבה לכך שאין בלימוד זה מחלוקות. כמו כן לא יכול לבוא חכם בעתיד ולומר שהוא לומד את הפסוק אחרת ולקחת לימון במקום אתרוג.
ב. מה שלא ניתן במסורת - במהלך הדורות התעוררו שאלות חדשות ופרטים נוספים שלא היו ידועים במסורת. הקב"ה מסר למשה רבנו כללים שבהם ניתן לדרוש את פסוקי התורה ולהוציא מהם הלכות מחודשות. בסוג לימוד כזה אין חכמי ישראל יודעים מהי המסקנה. הם דורשים את הפסוק על פי הכללים שנמסרו להם, ועל פי הלימוד נובעת המסקנה. מכיוון שדרכי החשיבה שונות מחכם לחכם יתכנו מחלוקות. לכן בסוג הלכות אלו ניתן למצוא מחלוקות רבות, ויתכן שחכם אחד ובית מדרשו ינהגו בדרך אחת ואילו חכם אחר ובית מדרשו ינהגו בדרך אחרת.

הרחבות
כתיבת תורה שבעל פה
הֵחֵל לְחַבֵּר הַמִּשְׁנָה, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת פֵּרוּשׁ כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה . הגמרא בכמה מקומות [תמורה יד:, גיטין ס:] דורשת שאסור לכתוב תורה שבעל פה "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן". מדוע למרות זאת נכתבה תורה שבעל פה? רש"י במקום כותב שהתלמוד עצמו נכתב מפני החשש שהתורה תישכח. גם הרמב"ם כתב שזו הסיבה שגרמה לרבי לכתוב את המשנה: "ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש (רבי) לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים בתורה שבעל פה... והוא (רבי) קיבץ כל השמועות... וחיבר מהכול ספר המשנה... כדי שלא תישכח תורה שבעל פה מישראל. ולמה עשה רבנו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה שהתלמידים מתמעטים והולכים והצרות מתחדשות ובאות..." [הקדמה למשנה-תורה].
מחלוקת בהלכה למשה מסיני
אֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֶם . הרמב"ם אומר שבהלכה למשה מסיני אין מחלוקת. המהר"ץ חיות בחידושיו על מסכת בבא קמא [טו:] מביא את דברי הרמב"ם ומקשה עליו מדברי הגמרא שמביאה מחלוקת בין התנאים בהלכה למשה מסיני. המהר"ץ חיות עונה שכוונת הרמב"ם היא שלא תהיה מחלוקת בין החכמים על כך שיש הלכה כזאת, אך כן יכולה להיות מחלוקת בפרטי אותה הלכה.

שאלות לדיון
מדוע כתבה התורה "וקצותה את כפה", והרי כוונתה באמת שיש לשלם ממון בלבד?
מדוע הרמב"ם מדגיש, שלא ייתכן מחלוקות בדינים והלכות שקיבלנו מפי משה בסיני?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il