ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
פנחס מנחם בן מרדכי ז"ל
וְכַאֲשֶׁר כָּלַל• הַדֵּעוֹת וְהַדְּבָרִים — הֵחֵל לְחַבֵּר הַמִּשְׁנָה, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת פֵּרוּשׁ כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה: מֵהֵן — קַבָּלוֹת מְקֻבָּלוֹת מִפִּי מֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּמֵהֶן — דֵּעוֹת הוֹצִיאוּן בְּדֶרֶךְ הַסְּבָרָא וְאֵין עֲלֵיהֶן מַחֲלֹקֶת. וּמֵהֶן — דֵּעוֹת שֶׁנָּפְלָה עֲלֵיהֶן מַחֲלֹקֶת בֵּין שְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת וְכָתַב אוֹתָן בְּמַחֲלוֹקוֹתֵיהֶן: פְּלוֹנִי אוֹמֵר כָּךְ, וּפְלוֹנִי אוֹמֵר כָּךְ. וַאֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד• חוֹלֵק עַל רַבִּים, נִכְתָּבִים דִּבְרֵי הָאֶחָד וְדִבְרֵי הָרַבִּים. וְנַעֲשָׂה הַדָּבָר הַהוּא לְעִנְיָנִים מוֹעִילִים מְאֹד וְנִזְכְּרוּ בַּמִּשְׁנָה בְּעֵדֻיּוֹת. וַאֲנִי אֶזְכְּרֵם.
על מה נאמר הלכה למשה מסיני
אֲבָל אַחֲרֵי עִקָּר גָּדוֹל רָאִיתִי לְזָכְרוֹ, וְהוּא: שֶׁיּוּכַל אָדָם לוֹמַר: אִם הֵם פֵּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה — כְּפִי אֲשֶׁר יָסַדְנוּ — מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ מִדִּבְרֵיהֶם: "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי" (תורת כהנים, בהר) — אִם כֵּן, מַה אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הַיְחִידוֹת• שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֵן: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי'? וְזֶה עִקָּר יֵשׁ לְךָ לַעֲמֹד עַל סוֹדוֹ, וְהוּא: שֶׁהַפֵּרוּשִׁים הַמְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ מִדִּבְרֵיהֶם — אֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֶם בְּשׁוּם פָּנִים. שֶׁהֲרֵי מֵאָז וְעַד עַתָּה לֹא מָצָאנוּ מַחֲלֹקֶת שֶׁנָּפְלָה בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים, מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַב אַשֵּׁי, בֵּין הַחֲכָמִים שֶׁיֹּאמַר אֶחָד: הַמּוֹצִיא עֵין חֲבֵרוֹ — יוֹצִיאוּ אֶת עֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַיִן בְּעַיִן" (דברים יט כא), וְיֹאמַר הַשֵּׁנִי: אֵינוֹ אֶלָּא כֹּפֶר• בִּלְבַד שֶׁחַיָּב לָתֵת. וְלֹא מָצָאנוּ גַּם כֵּן מַחֲלֹקֶת בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג מ), עַד שֶׁיֹּאמַר אֶחָד, שֶׁהוּא: אֶתְרוֹג, וְיֹאמַר אַחֵר, שֶׁהוּא: חֲבוּשִׁים, אוֹ רִמּוֹנִים, אוֹ זוּלָתוֹ. וְלֹא מָצָאנוּ גַּם כֵּן מַחֲלֹקֶת בְּ"עֵץ עֲבוֹת" (שם), שֶׁהוּא: הֲדַס. וְלֹא מָצָאנוּ מַחֲלֹקֶת בְּדִבְרֵי הַכָּתוּב: "וְקַצֹּתָה אֶת-כַּפָּהּ" (דברים כה יב), שֶׁהוּא: כֹּפֶר. וְלֹא בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת... בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא כא ט) — שֶׁזּוֹ הַגְּזֵרָה אֵין לָנוּ לִגְזֹר אוֹתָהּ, אֶלָּא אִם תִהְיֶה אֵשֶׁת אִישׁ עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן גְּזֵרַת הַכָּתוּב בְּנַעֲרָה אֲשֶׁר לֹא נִמְצְאוּ לָהּ בְּתוּלִים שֶׁיִּסְקְלוּהָ – לֹא מָצָאנוּ חוֹלֵק בָּהּ מִמֹּשֶׁה וְעַד עַתָּה עַל מִי שֶׁאָמַר: שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא אִם הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְהֵעִידוּ עֵדִים עָלֶיהָ: שֶׁאַחַר הַקִּדּוּשִׁין זָנְתָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה בִּכְלָל הַמִּצְווֹת — אֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֵן. שֶׁכֻּלָּן: פֵּרוּשִׁים מְקֻבָּלִים מִפִּי מֹשֶׁה. וַעֲלֵיהֶם וְעַל דּוֹמֵיהֶם אָמְרוּ: "כָּל הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי". אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְקֻבָּלִים וְאֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֶם — הֲרֵי הִיא מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה הַנְּתוּנָה לָנוּ, שֶׁנּוּכַל לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אֵלּוּ הַפֵּרוּשִׁים בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַסְּבָרוֹת וְהָאַסְמַכְתּוֹת וְהָרְאָיוֹת וְהָרְמָזִים הַמְּצוּאִים בַּמִּקְרָא•.
___________________________________
וְכַאֲשֶׁר כָּלַל – רבי יהודה הנשיא. וַאֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד – על אף שאין הלכה כמותו הביא רבי את דעת היחיד במשנה. הַיְחִידוֹת – המסוימות. כֹּפֶר – ממון. הֲרֵי הִיא וכו' – מתוך לימוד בגוף הכתוב על פי דרכי העיון של חז"ל ניתן למצוא מקור בתורה שבכתב לכל פרטי ההלכות המקובלות מימות משה.
ביאורים
הדבר המרכזי ביותר בתלמוד הוא לימוד הלכות מפסוקים. חכמים מפרשים את הפסוקים ומוציאים מהם הלכות. במבט ראשון אפשר לטעות ולחשוב שכל הדרשות בתלמוד הם מאותו הסוג, שבכולם נוכל למצוא מחלוקת. הרמב"ם מחדש שיש שני סוגי דרשות:
א. מה שניתן במסורת - יש לימודים מפסוקים שנמצאים בחז"ל אשר המסקנה כבר ידועה מראש. אנו יודעים במסורת שפרי עץ הדר הכוונה לאתרוג. ראינו את אבותינו שלקחו בסוכות אתרוג. הם ראו את אבותם וכך עד משה רבנו. כל התפקיד של החכמים בתלמוד הוא להראות איך מה שנמסר במסורת מעוגן בפסוק. זהו עיקר תפקידה של התורה שבעל פה. בנין התורה הוא לחבר את התורה שבכתב למסורת של התורה שבעל פה ולראות איך הם אגודים זה בזה. זו הסיבה לכך שאין בלימוד זה מחלוקות. כמו כן לא יכול לבוא חכם בעתיד ולומר שהוא לומד את הפסוק אחרת ולקחת לימון במקום אתרוג.
ב. מה שלא ניתן במסורת - במהלך הדורות התעוררו שאלות חדשות ופרטים נוספים שלא היו ידועים במסורת. הקב"ה מסר למשה רבנו כללים שבהם ניתן לדרוש את פסוקי התורה ולהוציא מהם הלכות מחודשות. בסוג לימוד כזה אין חכמי ישראל יודעים מהי המסקנה. הם דורשים את הפסוק על פי הכללים שנמסרו להם, ועל פי הלימוד נובעת המסקנה. מכיוון שדרכי החשיבה שונות מחכם לחכם יתכנו מחלוקות. לכן בסוג הלכות אלו ניתן למצוא מחלוקות רבות, ויתכן שחכם אחד ובית מדרשו ינהגו בדרך אחת ואילו חכם אחר ובית מדרשו ינהגו בדרך אחרת.
הרחבות
כתיבת תורה שבעל פה
הֵחֵל לְחַבֵּר הַמִּשְׁנָה, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת פֵּרוּשׁ כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה . הגמרא בכמה מקומות [תמורה יד:, גיטין ס:] דורשת שאסור לכתוב תורה שבעל פה "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן". מדוע למרות זאת נכתבה תורה שבעל פה? רש"י במקום כותב שהתלמוד עצמו נכתב מפני החשש שהתורה תישכח. גם הרמב"ם כתב שזו הסיבה שגרמה לרבי לכתוב את המשנה: "ומימות משה רבנו ועד רבנו הקדוש (רבי) לא חיברו חיבור שמלמדים אותו ברבים בתורה שבעל פה... והוא (רבי) קיבץ כל השמועות... וחיבר מהכול ספר המשנה... כדי שלא תישכח תורה שבעל פה מישראל. ולמה עשה רבנו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה? לפי שראה שהתלמידים מתמעטים והולכים והצרות מתחדשות ובאות..." [הקדמה למשנה-תורה].
מחלוקת בהלכה למשה מסיני
אֵין מַחֲלֹקֶת בָּהֶם . הרמב"ם אומר שבהלכה למשה מסיני אין מחלוקת. המהר"ץ חיות בחידושיו על מסכת בבא קמא [טו:] מביא את דברי הרמב"ם ומקשה עליו מדברי הגמרא שמביאה מחלוקת בין התנאים בהלכה למשה מסיני. המהר"ץ חיות עונה שכוונת הרמב"ם היא שלא תהיה מחלוקת בין החכמים על כך שיש הלכה כזאת, אך כן יכולה להיות מחלוקת בפרטי אותה הלכה.
שאלות לדיון
מדוע כתבה התורה "וקצותה את כפה", והרי כוונתה באמת שיש לשלם ממון בלבד?
מדוע הרמב"ם מדגיש, שלא ייתכן מחלוקות בדינים והלכות שקיבלנו מפי משה בסיני?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
