ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וַאֲנִי אֲסַדֵּר בְּכָאן רֹב הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי' — וְאֶפְשָׁר• שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל• — וְיִתְבָּאֵר לְךָ אֲמִתַּת מַה שֶׁאָמַרְתִּי: שֶׁאֵין מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַת שֶׁהוֹצִיאוּהָ בְּדֶרֶךְ סְבָרָא, וְאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ אוֹתָהּ לְפָסוּק אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא מָצָאנוּ לְעוֹלָם שֶׁחָקְרוּ בָּהֵן סְבָרוֹת, אוֹ הֵבִיאוּ עֲלֵיהֶן רְאָיוֹת — אֶלָּא לְקָחוּן מִפִּי מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאֵלּוּ הֵן: חֲצִי לֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה, וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לַנָּזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (מנחות פט א). גּוּד, וְלָבוּד, וְדֹפֶן עֲקֻמָּה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (סוכה ו ב). שִׁיעוּרִין, חֲצִיצִין, וּמְחִיצִין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שם ה ב). תְּפִלִּין עַל קְלָף, וּמְזוּזָה עַל דּוֹכְסוֹסְטוֹס, וְסֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת עט ב). שִׁי"ן שֶׁל תְּפִלִּין, וְקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, וּרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת, וּתְפִלִּין מְרֻבָּעוֹת, וּמַעְבַּרְתָּא דִּתְפִלִּין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (מנחות לה א). נִכְרָכוֹת בִּשְׂעָרָן וְנִתְפָּרוֹת בְּגִידִין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת קח א). כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה בִּדְיוֹ, וּמְסֻרְגָּל — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (ירושלמי מגילה א ט). פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד אֵין בִּיאָתָהּ בִּיאָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (נידה מה א). הָעוֹשֶׂה שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין: עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת — נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת, שְׁתֵּי גְּרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּאוֹת — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (פאה ב ו). זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִין מִצְטַרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנוֹפֵל לְתוֹךְ בֵּית סְאָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (כלאיים ב ב). עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (סוכה לד א). עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְּצָּתוֹ, תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (תרומות ב א). הַחַזָּן רוֹאֶה מֵהֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת יא ב). הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִנָּר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת צב ב). בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בבא מציעא ס א). עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (חגיגה ג ב). וּבְכָל מָקוֹם שֶׁתָּבוֹא אַחַת מֵאֵלּוּ הַהֲלָכוֹת בְּמַה שֶׁאָנוּ עֲתִידִין לְפָרֵשׁ מִן הַמִּשְׁנָה — שָׁם אֲפָרְשֶׁנָּה בִּמְקוֹמָהּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
___________________________________
וְאֶפְשָׁר – ייתכן. שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל – שנמנה כאן כל הדינים שהם 'הלכה למשה מסיני'.
ביאורים
התורה שבעל פה היתה נתונה במתקפות שונות במהלך הדורות. הצדוקים, הבייתוסים והקראים יצאו נגד חכמי ישראל. לדעתם קיבלנו רק תורה אחת והרשות נתונה לפרש את פסוקי התורה כאוות נפשינו. הם כופרים במסורת שקיבלו חכמי ישראל וטוענים שכל הפירושים לא נמסרו מהר סיני אלא הם פרשנות מאוחרת של חכמים. מה שהופך את כל טענותיהם השקריות על פניהם היא ההלכה למשה מסיני. שאר חלקי התורה שבעל פה ניתנו להדרש, ברמה כזו או אחרת, על ידי השכל האנושי. לעומת זאת, בהלכות שהם הלכה למשה מסיני, אין לשכל האנושי שום מקום. אין שום רמז או אפשרות לדעת את ההלכה מתוך הכתוב. שום סברה לא תעזור. הדרך היחידה לפרש את התורה היא באמצעות ידיעות שנמסרו לנו. מצוות התפילין היא דוגמה לכך. התורה סותמת וכמעט ולא מפרשת איך נראים התפילין. אנו יודעים מהכתוב שהתפילין צריכים להיות על יד ובראש. אך איך הם נראים ומהו צבעם אין אנו יודעים. אין לכך שום רמז בתורה, אך ודאי שהקב"ה לא ישאיר אותנו מסופקים בדבר שהוא יסודי מאוד בקיומה של המצווה. המקור היחידי הוא המסורת שעברה מהר סיני דרך חכמי ישראל, שהתפילין הם שחורות ומרובעות. ידיעה זו מעידה שלא רק במקומות שבהם אין רמז קיבלנו את ידיעת ההלכה ממשה רבנו דרך חכמי ישראל, אלא גם במקומות שחכמי ישראל פירשו את הכתוב - אין זה מדעתם אלא קבלה ומסורת ממשה רבנו. הלכה למשה מסיני נותנת תוקף וחיזוק לכל שאר חלקי התורה שבעל פה. לכן ההלכות שהם הלכה למשה מסיני הם פזורות על כל חלקי התורה. שיעורין וחציצין, קריאה בתורה ותפילין, צדקה וכלאים, חינוך ילדים וזוגיות. כל אלו מעידים שדבר ה' מדריך אותנו גם בשאר חלקי התורה שלימדונו חכמי ישראל, ללא שום צל של פקפוק.
הרחבות
חשיבותה של תורה שבעל פה
תְּפִלִּין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי . במצוות רבות התורה קיצרה מאד, באופן בו לא ניתן להבין את דבריה לולי ההשלמה של התורה שבעל פה, כפי שראינו במצוות התפילין בה לא כתבה התורה פרטים רבים. דוגמה נוספת מצינו בדברי המשנה : "הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות" [חגיגה פרק א, משנה ח], והסביר רש"י: "יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז מקרא מועט". דבר זה מלמד על הצורך החיוני בתורה שבעל פה.
מקום נוסף בו אנו רואים את ההכרח שתהיה תורה שבעל פה הוא בסיפורה של הגמרא במסכת שבת על אותו גוי שבא להלל הזקן ואמר לו: למדני תורה שבכתב בלבד. בתחילה לימד אותו הלל את האותיות א', ב', ג' וד', ולמחרת אמר לו על א' שהיא ד' ועל ב' שהיא ג'. אמר לו הגוי: והרי אתמול הסברת לי לא כך! אמר לו הלל: כשם שחייבים מסורת לקריאת האותיות כדי להבין את מה שכתוב, כך התורה צריכה מסורת בצידה כדי שיהיה אפשר להבין ולפרש את משמעות הכתוב, וזה תפקידה של תורה שבעל פה (על פי שבת לא.).
הלכה עוקרת את המקרא
וְאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ אוֹתָהּ לְפָסוּק אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא . הגר"א בפירושו אדרת אליהו על התורה כותב לגבי מצוות רציעת אוזנו של עבד עברי: "פשטא דקרא (המובן הפשוט של הפסוק) גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא (רק אל הדלת ולא אל המזוזה), וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה; והן מגדולת תורתנו שבעל-פה שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם" [שמות כא, ו]. כוונת דבריו היא שהלכה למשה מסיני לא רק מסבירה את הכתוב אלא לפעמים אף הופכת את משמעותו. דבר זה מורה על מעלתה וכוחה של תורה שבעל פה.
שאלות לדיון
הרמב"ם מביא כאן את כל ההלכות שנאמרו בעל פה למשה בסיני, וכותב שאין בהן מחלוקות. אמנם גם שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, נאמרו למשה בסיני. ובהן הרי מצינו מחלוקות רבות. כיצד הדבר מתיישב עם דברי הרמב"ם?
האם יש עניין לתת טעם והסבר הגיוני, גם להלכות שנאמרו למשה בסיני?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כל ההתחלות קשות
רמב"ם וכוזרי
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
משמעות המילים והדיבור שלנו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
