ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וַאֲנִי אֲסַדֵּר בְּכָאן רֹב הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי' — וְאֶפְשָׁר• שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל• — וְיִתְבָּאֵר לְךָ אֲמִתַּת מַה שֶׁאָמַרְתִּי: שֶׁאֵין מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַת שֶׁהוֹצִיאוּהָ בְּדֶרֶךְ סְבָרָא, וְאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ אוֹתָהּ לְפָסוּק אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלֹא מָצָאנוּ לְעוֹלָם שֶׁחָקְרוּ בָּהֵן סְבָרוֹת, אוֹ הֵבִיאוּ עֲלֵיהֶן רְאָיוֹת — אֶלָּא לְקָחוּן מִפִּי מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאֵלּוּ הֵן: חֲצִי לֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה, וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לַנָּזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (מנחות פט א). גּוּד, וְלָבוּד, וְדֹפֶן עֲקֻמָּה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (סוכה ו ב). שִׁיעוּרִין, חֲצִיצִין, וּמְחִיצִין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שם ה ב). תְּפִלִּין עַל קְלָף, וּמְזוּזָה עַל דּוֹכְסוֹסְטוֹס, וְסֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת עט ב). שִׁי"ן שֶׁל תְּפִלִּין, וְקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, וּרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת, וּתְפִלִּין מְרֻבָּעוֹת, וּמַעְבַּרְתָּא דִּתְפִלִּין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (מנחות לה א). נִכְרָכוֹת בִּשְׂעָרָן וְנִתְפָּרוֹת בְּגִידִין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת קח א). כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה בִּדְיוֹ, וּמְסֻרְגָּל — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (ירושלמי מגילה א ט). פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד אֵין בִּיאָתָהּ בִּיאָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (נידה מה א). הָעוֹשֶׂה שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין: עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת — נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת, שְׁתֵּי גְּרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּאוֹת — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (פאה ב ו). זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִין מִצְטַרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנוֹפֵל לְתוֹךְ בֵּית סְאָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (כלאיים ב ב). עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (סוכה לד א). עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְּצָּתוֹ, תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (תרומות ב א). הַחַזָּן רוֹאֶה מֵהֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת יא ב). הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִנָּר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (שבת צב ב). בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בבא מציעא ס א). עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (חגיגה ג ב). וּבְכָל מָקוֹם שֶׁתָּבוֹא אַחַת מֵאֵלּוּ הַהֲלָכוֹת בְּמַה שֶׁאָנוּ עֲתִידִין לְפָרֵשׁ מִן הַמִּשְׁנָה — שָׁם אֲפָרְשֶׁנָּה בִּמְקוֹמָהּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
___________________________________
וְאֶפְשָׁר – ייתכן. שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל – שנמנה כאן כל הדינים שהם 'הלכה למשה מסיני'.
ביאורים
התורה שבעל פה היתה נתונה במתקפות שונות במהלך הדורות. הצדוקים, הבייתוסים והקראים יצאו נגד חכמי ישראל. לדעתם קיבלנו רק תורה אחת והרשות נתונה לפרש את פסוקי התורה כאוות נפשינו. הם כופרים במסורת שקיבלו חכמי ישראל וטוענים שכל הפירושים לא נמסרו מהר סיני אלא הם פרשנות מאוחרת של חכמים. מה שהופך את כל טענותיהם השקריות על פניהם היא ההלכה למשה מסיני. שאר חלקי התורה שבעל פה ניתנו להדרש, ברמה כזו או אחרת, על ידי השכל האנושי. לעומת זאת, בהלכות שהם הלכה למשה מסיני, אין לשכל האנושי שום מקום. אין שום רמז או אפשרות לדעת את ההלכה מתוך הכתוב. שום סברה לא תעזור. הדרך היחידה לפרש את התורה היא באמצעות ידיעות שנמסרו לנו. מצוות התפילין היא דוגמה לכך. התורה סותמת וכמעט ולא מפרשת איך נראים התפילין. אנו יודעים מהכתוב שהתפילין צריכים להיות על יד ובראש. אך איך הם נראים ומהו צבעם אין אנו יודעים. אין לכך שום רמז בתורה, אך ודאי שהקב"ה לא ישאיר אותנו מסופקים בדבר שהוא יסודי מאוד בקיומה של המצווה. המקור היחידי הוא המסורת שעברה מהר סיני דרך חכמי ישראל, שהתפילין הם שחורות ומרובעות. ידיעה זו מעידה שלא רק במקומות שבהם אין רמז קיבלנו את ידיעת ההלכה ממשה רבנו דרך חכמי ישראל, אלא גם במקומות שחכמי ישראל פירשו את הכתוב - אין זה מדעתם אלא קבלה ומסורת ממשה רבנו. הלכה למשה מסיני נותנת תוקף וחיזוק לכל שאר חלקי התורה שבעל פה. לכן ההלכות שהם הלכה למשה מסיני הם פזורות על כל חלקי התורה. שיעורין וחציצין, קריאה בתורה ותפילין, צדקה וכלאים, חינוך ילדים וזוגיות. כל אלו מעידים שדבר ה' מדריך אותנו גם בשאר חלקי התורה שלימדונו חכמי ישראל, ללא שום צל של פקפוק.
הרחבות
חשיבותה של תורה שבעל פה
תְּפִלִּין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי . במצוות רבות התורה קיצרה מאד, באופן בו לא ניתן להבין את דבריה לולי ההשלמה של התורה שבעל פה, כפי שראינו במצוות התפילין בה לא כתבה התורה פרטים רבים. דוגמה נוספת מצינו בדברי המשנה : "הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות" [חגיגה פרק א, משנה ח], והסביר רש"י: "יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז מקרא מועט". דבר זה מלמד על הצורך החיוני בתורה שבעל פה.
מקום נוסף בו אנו רואים את ההכרח שתהיה תורה שבעל פה הוא בסיפורה של הגמרא במסכת שבת על אותו גוי שבא להלל הזקן ואמר לו: למדני תורה שבכתב בלבד. בתחילה לימד אותו הלל את האותיות א', ב', ג' וד', ולמחרת אמר לו על א' שהיא ד' ועל ב' שהיא ג'. אמר לו הגוי: והרי אתמול הסברת לי לא כך! אמר לו הלל: כשם שחייבים מסורת לקריאת האותיות כדי להבין את מה שכתוב, כך התורה צריכה מסורת בצידה כדי שיהיה אפשר להבין ולפרש את משמעות הכתוב, וזה תפקידה של תורה שבעל פה (על פי שבת לא.).
הלכה עוקרת את המקרא
וְאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ אוֹתָהּ לְפָסוּק אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא . הגר"א בפירושו אדרת אליהו על התורה כותב לגבי מצוות רציעת אוזנו של עבד עברי: "פשטא דקרא (המובן הפשוט של הפסוק) גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא (רק אל הדלת ולא אל המזוזה), וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה; והן מגדולת תורתנו שבעל-פה שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם" [שמות כא, ו]. כוונת דבריו היא שהלכה למשה מסיני לא רק מסבירה את הכתוב אלא לפעמים אף הופכת את משמעותו. דבר זה מורה על מעלתה וכוחה של תורה שבעל פה.
שאלות לדיון
הרמב"ם מביא כאן את כל ההלכות שנאמרו בעל פה למשה בסיני, וכותב שאין בהן מחלוקות. אמנם גם שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, נאמרו למשה בסיני. ובהן הרי מצינו מחלוקות רבות. כיצד הדבר מתיישב עם דברי הרמב"ם?
האם יש עניין לתת טעם והסבר הגיוני, גם להלכות שנאמרו למשה בסיני?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
