ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְהַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִכְתֹּב הַמַּחֲלוֹקוֹת הַנּוֹפְלוֹת בֵּין שְׁתֵּי הַדֵּעוֹת — הוּא מַה שֶׁאוֹמַר: אִלּוּ נִכְתְּבוּ הֲלָכוֹת אֵלּוּ פְּסוּקוֹת שֶׁאֵין בָּהֵן מַחֲלֹקֶת, וְנִדְחוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ — אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא אַחַר כֵּן מִי שֶׁקִּבֵּל הֵפֶךְ הַדָּבָר שֶׁעָלָיו נִפְסְקָה הַהֲלָכָה•, מֵהֶחָכָם הַחוֹלֵק עַל הַדַּעַת הַהִיא, אוֹ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֶה לְדַעְתּוֹ, וְיִכָּנֵס סָפֵק בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ וְנֹאמַר: אֵיךְ יְקַבֵּל זֶה הָאִישׁ — וְהוּא אִישׁ אֱמֶת — שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי אָסוּר, וְהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא מֻתָּר, אוֹ הֶפֶךְ הָעִנְיָן הַזֶּה? וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁיִּהְיוּ לָנוּ כְּתוּבוֹת אֵלּוּ הַדֵּעוֹת, יִהְיֶה נִגְדָּר זֶה הַפֶּרֶץ. כִּי כְּשֶׁיֹּאמַר הַמְקַבֵּל: 'שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּךְ וְכָךְ אָסוּר', נֹאמַר לוֹ: כֵּן דִבַּרְתָּ, וְזוֹהִי דַעַת פְּלוֹנִי, אֲבָל רַבִּים חוֹלְקִים עָלָיו, אוֹ פְּלוֹנִי חוֹלֵק עָלָיו — וְהַהֲלָכָה כְּדַעַת הַחוֹלֵק, מִפְּנֵי שֶׁסְּבָרָתוֹ יוֹתֵר נְכוֹנָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ דָּבָר מְסַיְּעֵהוּ.
השארת דעת היחיד
אֲבָל הַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִקְבֹּעַ דִּבְרֵי יָחִיד וְרַבִּים, הוּא: מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת הֲלָכָה כְּיָחִיד, וְעַל כֵּן בָּא לְלַמֶּדְךָ: כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד — שׁוֹמְעִים לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו רַבִּים.
השארת דעת החוזר בו
וְהַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִכְתֹּב דַעַת אִישׁ אֶחָד וְאַחַר כֵּן חוֹזֵר הוּא מִן הַדַּעַת הַהִיא, כְּגוֹן שֶׁאָמְרוּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כָּךְ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּךְ וְכָךְ, וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי (עדויות א יב) — כְּדֵי לְהוֹדִיעֲךָ אַהֲבַת הָאֱמֶת וְהַגְבָּרַת הַצֶּדֶק וְהָאֱמוּנָה. שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ אֲנָשִׁים הַנִּכְבָּדִים, הַחֲסִידִּים, הַנְּדִיבִים, הַמֻּפְלָגִים בְּחָכְמָה, כְּשֶׁרָאוּ דִּבְרֵי הַחוֹלֵק עֲלֵיהֶם טוֹבִים מִדִּבְרֵיהֶם, וְעִיּוּנוֹ נָכוֹן — הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָאֲנָשִׁים, בִּרְאוֹתָם הָאֱמֶת נוֹטָה עִם בַּעַל מַחֲלֻקְתָּם — יִהְיוּ כְּמוֹ כֵן נוֹטִים לָאֱמֶת וְאַל יַקְשׁוּ עֹרֶף. וְזֶהוּ דִּבְרֵי הַכָּתוּב: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים יד טז). וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים: "הֱוֵי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת" (אבות ה ז). רְצוֹנָם לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַל לְהַצִּיל נַפְשְׁךָ בִּטְעָנוֹת תּוֹכָחִיּוֹת•, כְּשֶׁתֵּדַע שֶׁדִּבְרֵי חַבֵרְךָ, אֲשֶׁר טַעֲנָתְךָ עָלָיו גְּלוּיָה מִפְּנֵי חֻלְשָׁתוֹ אוֹ מִפְּנֵי יְכָלְתְּךָ לְהַטְעוֹת הֵם הָאֱמֶת — חֲזֹר לִדְבָרָיו וְהָרִיב נְטוֹשׁ.
___________________________________
שֶׁקִּבֵּל הֵפֶךְ וכו' – שקיבל מרבו כדעה החולקת שלא כפסיקת ההלכה. תּוֹכָחִיּוֹת – בהוכחות שונות.
ביאורים
כשרבנו הקדוש כתב במשנה את ההלכות שבהם ישנה מחלוקת הוא ציין את דעות ושמות החולקים, ולא הכריע כמו מי ההלכה. אין הדבר נובע מחוסר יכולתו של רבי להכריע. גם להשארת המחלוקות ככתבן יש טעם מוסרי נפלא. הדבר המרכזי בלימוד התורה הוא בקשת האמת. בירור דברי ה' ללא משוא פנים מתוך רצון, הנקי מכל פניות, להגיע לאמיתתה של תורה. זו הגישה שאנו צריכים לגשת בה ללימוד התורה וכך אנו צריכים להתייחס לבעלי מחלוקתינו, שגם הם אומרים את דעתם מתוך כוונה טהורה לרדת לעומקה של הלכה. אם המשנה לא היתה כותבת את המחלוקות, היינו חושבים שכל ההלכות הם מאותו הסוג, שקיבלנו אותם מן השמים ואין בהם מחלוקת. אם כן, אם יבוא אחד מחכמי ישראל ויאמר שקיבל מרבותיו שהלכה מסוימת היא כזאת כאשר כתוב במשנה את ההפך, נטיל דופי באותו אדם ונאמר שמשקר וטועה. הדבר יגרום לערעור מעמדם של חכמי ישראל, עמודי התורה שבעל פה. כתיבת המחלוקת מגלה לנו שזו הלכה שלא נמסרה ממשה רבנו אלא ניתנה להדרש על ידי חכמי ישראל וממילא יכולה להמצא בה מחלוקת. אותו חכם מישראל אינו טועה אלא כך קיבל מרבותיו שפירשו כן את ההלכה. לאחר ששתי הדעות נאמרו ניתן לברר את ההלכה מתוך בירור האמת שבכל אחד מהצדדים ולהגיע למסקנה הלכתית.
גם במחלוקת בין יחיד לרבים, אשר הוכרעה ההלכה כמותם, רבנו הקדוש כתב את דעת החולקים. הסיבה לכך היא שקביעת ההלכה בהלכות שלא נמסרו במסורת היא רק לזמן הנתון. יתכן שכיום דעת הרבים היא שנפסקה להלכה, אך יתכן שיבוא בית דין ויאמר שדעתו של היחיד מסתברת יותר וההלכה תשתנה כמותו. הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים הוא אמצעי עזר לבירור האמת. אך האמת מעל הכל ואם יתברר שהאמת כמו דברי היחיד נפסוק כמותו.
זו גם הסיבה שבגללה כתב רבנו הקדוש את דברי החכמים שאמרו דבר אך חזרו בהם, לחנך אותנו עד כמה אהבת האמת היתה נר לרגליהם של חכמינו. ידיעה זו ביחס לחז"ל היא יסוד האמונה שלנו בחכמי ישראל, אשר מסרו לנו את דבר ה' מדור לדור. לדעת שאין בהם כל דופי, וכל מחלוקתם היתה רק לבירור האמת לאמיתתו. דבר זה מלמדנו לא לנהל ויכוח בחוסר יושר אינטלקטואלי אלא להודות על האמת גם כשהיא אצל בר הפלוגתא שלנו.
הרחבות
אלו ואלו דברי אלוהים חיים
וְנִדְחוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. למרות שאין הלכה כאותו חכם, אמרו חז"ל [עירובין יג.]: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל". משמעות הדבר היא ששתי הדעות מבטאות עקרונות רוחניים שונים, אלא שמכל עקרון יוצאת דרך אחרת למעשה. לכן אי אפשר לעשות כמו שניהם ונקבע שנעשה רק כפי שנקבע בהלכה.
מדוע לפעמים אין הלכה כרבים?
כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד — שׁוֹמְעִים לוֹ. אף על פי שאנו יודעים ש"יחיד ורבים הלכה כרבים" [ברכות ט.], יש מקרים יוצאי דופן שבהם הוכרעה ההלכה כיחיד. בדומה לכך קבעו חז"ל כללי הכרעה במחלוקות, כגון "הלכה כרב באיסורים וכשמואל בממונות", "הלכה כר' עקיבא מחברו", ועוד כללים רבים. הסיבה לכך היא שלפעמים הסברה נוטה לדעה זו, או שיש מקור שמסייע לאותה דעה [ריטב"א יבמות מב:].
מחלוקת לשם שמיים
הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. המשנה במסכת אבות [ה, יז] אומרת: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים זו מחלוקת הלל ושמאי". מחלוקת שהיא לשם שמיים זוהי מחלוקת הנקייה לגמרי מנגיעות אישיות של כל צד, וכל מה שעומד לנגד עיניהם של הצדדים זו דרישת האמת. ממילא, כאשר צד מסוים משתכנע מדברי הצד השני מובן מאליו שאין לו עוד טעם לחלוק והוא חוזר להסכים לדעת חברו. מצאנו מעלה זאת של הודאה על האמת דורות רבים קודם הלל ושמאי. חז"ל אומרים [ברכות נה.] שמשה רבנו הודה לבצלאל לגבי סדר הכנת המשכן, למרות שבצלאל היה קטן ממנו כמובן.
שאלות לדיון
"כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד, שׁוֹמְעִים לוֹ וכו". לכאורה קשה, הרי לעיל כתב הרמב"ם "וּכְשֶׁהָיְתָה נוֹפֶלֶת הַמַּחֲלֹקֶת, הָיוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
כיצד נוכל גם אנו, להודות על האמת, בעת ויכוחים ומחלוקות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
