ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְהַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִכְתֹּב הַמַּחֲלוֹקוֹת הַנּוֹפְלוֹת בֵּין שְׁתֵּי הַדֵּעוֹת — הוּא מַה שֶׁאוֹמַר: אִלּוּ נִכְתְּבוּ הֲלָכוֹת אֵלּוּ פְּסוּקוֹת שֶׁאֵין בָּהֵן מַחֲלֹקֶת, וְנִדְחוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ — אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא אַחַר כֵּן מִי שֶׁקִּבֵּל הֵפֶךְ הַדָּבָר שֶׁעָלָיו נִפְסְקָה הַהֲלָכָה•, מֵהֶחָכָם הַחוֹלֵק עַל הַדַּעַת הַהִיא, אוֹ מִמִּי שֶׁהוּא נוֹטֶה לְדַעְתּוֹ, וְיִכָּנֵס סָפֵק בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ וְנֹאמַר: אֵיךְ יְקַבֵּל זֶה הָאִישׁ — וְהוּא אִישׁ אֱמֶת — שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי אָסוּר, וְהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא מֻתָּר, אוֹ הֶפֶךְ הָעִנְיָן הַזֶּה? וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁיִּהְיוּ לָנוּ כְּתוּבוֹת אֵלּוּ הַדֵּעוֹת, יִהְיֶה נִגְדָּר זֶה הַפֶּרֶץ. כִּי כְּשֶׁיֹּאמַר הַמְקַבֵּל: 'שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּךְ וְכָךְ אָסוּר', נֹאמַר לוֹ: כֵּן דִבַּרְתָּ, וְזוֹהִי דַעַת פְּלוֹנִי, אֲבָל רַבִּים חוֹלְקִים עָלָיו, אוֹ פְּלוֹנִי חוֹלֵק עָלָיו — וְהַהֲלָכָה כְּדַעַת הַחוֹלֵק, מִפְּנֵי שֶׁסְּבָרָתוֹ יוֹתֵר נְכוֹנָה, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ דָּבָר מְסַיְּעֵהוּ.
השארת דעת היחיד
אֲבָל הַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִקְבֹּעַ דִּבְרֵי יָחִיד וְרַבִּים, הוּא: מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת הֲלָכָה כְּיָחִיד, וְעַל כֵּן בָּא לְלַמֶּדְךָ: כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד — שׁוֹמְעִים לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו רַבִּים.
השארת דעת החוזר בו
וְהַטַּעַם שֶׁהִצְרִיכוֹ לִכְתֹּב דַעַת אִישׁ אֶחָד וְאַחַר כֵּן חוֹזֵר הוּא מִן הַדַּעַת הַהִיא, כְּגוֹן שֶׁאָמְרוּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כָּךְ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּךְ וְכָךְ, וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי (עדויות א יב) — כְּדֵי לְהוֹדִיעֲךָ אַהֲבַת הָאֱמֶת וְהַגְבָּרַת הַצֶּדֶק וְהָאֱמוּנָה. שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ אֲנָשִׁים הַנִּכְבָּדִים, הַחֲסִידִּים, הַנְּדִיבִים, הַמֻּפְלָגִים בְּחָכְמָה, כְּשֶׁרָאוּ דִּבְרֵי הַחוֹלֵק עֲלֵיהֶם טוֹבִים מִדִּבְרֵיהֶם, וְעִיּוּנוֹ נָכוֹן — הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָאֲנָשִׁים, בִּרְאוֹתָם הָאֱמֶת נוֹטָה עִם בַּעַל מַחֲלֻקְתָּם — יִהְיוּ כְּמוֹ כֵן נוֹטִים לָאֱמֶת וְאַל יַקְשׁוּ עֹרֶף. וְזֶהוּ דִּבְרֵי הַכָּתוּב: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים יד טז). וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים: "הֱוֵי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת" (אבות ה ז). רְצוֹנָם לוֹמַר: אַף עַל פִּי שֶׁתּוּכַל לְהַצִּיל נַפְשְׁךָ בִּטְעָנוֹת תּוֹכָחִיּוֹת•, כְּשֶׁתֵּדַע שֶׁדִּבְרֵי חַבֵרְךָ, אֲשֶׁר טַעֲנָתְךָ עָלָיו גְּלוּיָה מִפְּנֵי חֻלְשָׁתוֹ אוֹ מִפְּנֵי יְכָלְתְּךָ לְהַטְעוֹת הֵם הָאֱמֶת — חֲזֹר לִדְבָרָיו וְהָרִיב נְטוֹשׁ.
___________________________________
שֶׁקִּבֵּל הֵפֶךְ וכו' – שקיבל מרבו כדעה החולקת שלא כפסיקת ההלכה. תּוֹכָחִיּוֹת – בהוכחות שונות.
ביאורים
כשרבנו הקדוש כתב במשנה את ההלכות שבהם ישנה מחלוקת הוא ציין את דעות ושמות החולקים, ולא הכריע כמו מי ההלכה. אין הדבר נובע מחוסר יכולתו של רבי להכריע. גם להשארת המחלוקות ככתבן יש טעם מוסרי נפלא. הדבר המרכזי בלימוד התורה הוא בקשת האמת. בירור דברי ה' ללא משוא פנים מתוך רצון, הנקי מכל פניות, להגיע לאמיתתה של תורה. זו הגישה שאנו צריכים לגשת בה ללימוד התורה וכך אנו צריכים להתייחס לבעלי מחלוקתינו, שגם הם אומרים את דעתם מתוך כוונה טהורה לרדת לעומקה של הלכה. אם המשנה לא היתה כותבת את המחלוקות, היינו חושבים שכל ההלכות הם מאותו הסוג, שקיבלנו אותם מן השמים ואין בהם מחלוקת. אם כן, אם יבוא אחד מחכמי ישראל ויאמר שקיבל מרבותיו שהלכה מסוימת היא כזאת כאשר כתוב במשנה את ההפך, נטיל דופי באותו אדם ונאמר שמשקר וטועה. הדבר יגרום לערעור מעמדם של חכמי ישראל, עמודי התורה שבעל פה. כתיבת המחלוקת מגלה לנו שזו הלכה שלא נמסרה ממשה רבנו אלא ניתנה להדרש על ידי חכמי ישראל וממילא יכולה להמצא בה מחלוקת. אותו חכם מישראל אינו טועה אלא כך קיבל מרבותיו שפירשו כן את ההלכה. לאחר ששתי הדעות נאמרו ניתן לברר את ההלכה מתוך בירור האמת שבכל אחד מהצדדים ולהגיע למסקנה הלכתית.
גם במחלוקת בין יחיד לרבים, אשר הוכרעה ההלכה כמותם, רבנו הקדוש כתב את דעת החולקים. הסיבה לכך היא שקביעת ההלכה בהלכות שלא נמסרו במסורת היא רק לזמן הנתון. יתכן שכיום דעת הרבים היא שנפסקה להלכה, אך יתכן שיבוא בית דין ויאמר שדעתו של היחיד מסתברת יותר וההלכה תשתנה כמותו. הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים הוא אמצעי עזר לבירור האמת. אך האמת מעל הכל ואם יתברר שהאמת כמו דברי היחיד נפסוק כמותו.
זו גם הסיבה שבגללה כתב רבנו הקדוש את דברי החכמים שאמרו דבר אך חזרו בהם, לחנך אותנו עד כמה אהבת האמת היתה נר לרגליהם של חכמינו. ידיעה זו ביחס לחז"ל היא יסוד האמונה שלנו בחכמי ישראל, אשר מסרו לנו את דבר ה' מדור לדור. לדעת שאין בהם כל דופי, וכל מחלוקתם היתה רק לבירור האמת לאמיתתו. דבר זה מלמדנו לא לנהל ויכוח בחוסר יושר אינטלקטואלי אלא להודות על האמת גם כשהיא אצל בר הפלוגתא שלנו.
הרחבות
אלו ואלו דברי אלוהים חיים
וְנִדְחוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. למרות שאין הלכה כאותו חכם, אמרו חז"ל [עירובין יג.]: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל". משמעות הדבר היא ששתי הדעות מבטאות עקרונות רוחניים שונים, אלא שמכל עקרון יוצאת דרך אחרת למעשה. לכן אי אפשר לעשות כמו שניהם ונקבע שנעשה רק כפי שנקבע בהלכה.
מדוע לפעמים אין הלכה כרבים?
כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד — שׁוֹמְעִים לוֹ. אף על פי שאנו יודעים ש"יחיד ורבים הלכה כרבים" [ברכות ט.], יש מקרים יוצאי דופן שבהם הוכרעה ההלכה כיחיד. בדומה לכך קבעו חז"ל כללי הכרעה במחלוקות, כגון "הלכה כרב באיסורים וכשמואל בממונות", "הלכה כר' עקיבא מחברו", ועוד כללים רבים. הסיבה לכך היא שלפעמים הסברה נוטה לדעה זו, או שיש מקור שמסייע לאותה דעה [ריטב"א יבמות מב:].
מחלוקת לשם שמיים
הוֹדוּ לוֹ וְחָזְרוּ לְדַעְתּוֹ. המשנה במסכת אבות [ה, יז] אומרת: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים זו מחלוקת הלל ושמאי". מחלוקת שהיא לשם שמיים זוהי מחלוקת הנקייה לגמרי מנגיעות אישיות של כל צד, וכל מה שעומד לנגד עיניהם של הצדדים זו דרישת האמת. ממילא, כאשר צד מסוים משתכנע מדברי הצד השני מובן מאליו שאין לו עוד טעם לחלוק והוא חוזר להסכים לדעת חברו. מצאנו מעלה זאת של הודאה על האמת דורות רבים קודם הלל ושמאי. חז"ל אומרים [ברכות נה.] שמשה רבנו הודה לבצלאל לגבי סדר הכנת המשכן, למרות שבצלאל היה קטן ממנו כמובן.
שאלות לדיון
"כְּשֶׁתִּהְיֶה סְבָרָא פְּשׁוּטָה, וַאֲפִלּוּ לְיָחִיד, שׁוֹמְעִים לוֹ וכו". לכאורה קשה, הרי לעיל כתב הרמב"ם "וּכְשֶׁהָיְתָה נוֹפֶלֶת הַמַּחֲלֹקֶת, הָיוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת".
כיצד נוכל גם אנו, להודות על האמת, בעת ויכוחים ומחלוקות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שימוש נכון בתנור הביתי
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכלוך הקדוש
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
