ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נשמת פרץ בן מנחם מנדל ז"ל
וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁנָּדוּן הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן לְכַף זְכוּת, וְנֵיטִיב לְעַיֵּן בָּהֶן, וְאַל נְמַהֵר לְהַרְחִיק• דָּבָר מֵהֶן. אֲבָל כְּשֶׁיִּרְחַק בְּעֵינֵינוּ דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם — נַרְגִּיל נַפְשֵׁנוּ בַּחָכְמוֹת, עַד שֶׁנָּבִין עִנְיְנֵיהֶם בַּדָּבָר הַהוּא, אִם יוּכְלוּ לְהָכִיל לִבּוֹתֵינוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה. שֶׁהֲרֵי הַחֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַתַּאֲוָה לִלְמֹד, וְטוֹב הָרַעְיוֹן וְהַיְגִיעָה, וְחֶבְרַת הַלּוֹמְדִים הַנִּכְבָּדִים, וְהַרְחָקַת הָעוֹלָם בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ — הָיוּ מְיַחֲסִים הַחִסָּרוֹן לְנַפְשָׁם כְּשֶׁהֵם מַעֲרִיכִים נַפְשׁוֹתָם לְאוֹתָם הַחֲכָמִים שֶׁקָּדְמוּ לָהֶם. וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ: "לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם•, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים — אֲפִלּוּ כְּמַחַט סִדְקִית אֵינוֹ" (עירובין נג א). וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָחְנוּ שֶׁהַחָכְמָה נִפְסְקָה וְנֶעְדְּרָה מִמֶּנוּ, וְכַאֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כט יד) – שֶׁיִּחֵד הַכָּתוּב כָּל אֶחָד מִמֶּנוּ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים: בְּחֻלְשַׁת הַשֵּׂכֶל, וְחֹזֶק הַתַּאֲוָה, וְעַצְלוּת בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמָה, וּזְרִיזוּת בְּבֶצַע הָעוֹלָם — אַרְבַּעַת שְׁפָטָיו• הָרָעִים — אֵיךְ לֹא נִסְמֹך הַחִסָּרוֹן לְנַפְשׁוֹתֵינוּ, כְּשֶׁנַּעֲרִיךְ אוֹתָנוּ אֲלֵיהֶם?!
אזהרה לא לזלזל
וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר יָדְעוּ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם בְּרוּרִים וּנְקִיִּים, וְאֵין בָּהֶם סִיגִים — צִוּוּ עֲלֵיהֶם וְהִזְהִירוּ שֶׁלֹּא יִלְעָג אָדָם עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ: "כָּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת" (עירובין כא ב). וְאֵין לְךָ צוֹאָה רוֹתַחַת גְּדוֹלָה מִן הַכְּסִילוּת, אֲשֶׁר הִשִּׁיאַתּוּ• לְהַלְעִיג. וְעַל כֵּן לֹא תִמְצָא לְעוֹלָם מַרְחִיק דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא אִישׁ מְבַקֵּשׁ תַּאֲוָה, וְנוֹתֵן יִתְרוֹן לַהֲנָאוֹת הַמֻּרְגָּשׁוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֵאִיר לִבּוֹ בְּדָבָר מִן הַמְּאוֹרִים הַבְּהִירִים.
דוגמה לדרשה
וּמִפְּנֵי שֶׁיָּדְעוּ אֲמִתַּת דִּבְרֵיהֶם, כִּלּוּ בָעֵסֶק הַהוּא כָּל יְמֵיהֶם, וְצִוּוּ לִשְׁקֹד עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה וּמִקְצָת הַיּוֹם, וְשָׂמוּהוּ תַּכְלִית הַחָכְמָה, וְכֵן הוּא. וְאָמְרוּ: "אֵין לְהָקָדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד" (ברכות ח א). וְהָשֵׁב לִבְּךָ לְזֶה הַדָּבָר, שֶׁאִם תִּסְתַּכֵּל אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ, תִּמְצָאֶנּוּ רָחוֹק מְאֹד מִן הָאֱמֶת: כְּאִלּוּ ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד הִיא הַתְּכוּנָה הַנִּדְרֶשֶׁת, וּשְׁאָר הַחָכְמוֹת וְהַדֵּעוֹת מֻשְׁלָכוֹת אַחַר גֵּווֹ. וּבִזְמַן שֵׁם וָעֵבֶר וְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם הֲלָכָה, הֲנוּכַל לוֹמַר שֶׁאֵין לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חֵלֶק בָּעוֹלָם כְּלָל? אֲבָל אִם תְּעַיֵּן זֶה הַדָּבָר עִיּוּן שִׂכְלִי, תִרְאֶה בּוֹ מִן הַחָכְמוֹת דְּבַר פֶּלֶא, וְתִמְצָאֶנוּ אֹסֶף כְּלָל גָּדוֹל מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת. וַאֲנִי אֲבָאֲרֵם לְךָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ דִּמְיוֹן לַשְׁאָר מַה• שֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, וְלָכֵן שִׂים לִבְּךָ אֵלָיו כָּרָאוּי.
___________________________________
לְהַרְחִיק – לדחות. אוּלָם – פתח המקדש שהיה רחב ביותר. שְׁפָטָיו - פורענויות. הִשִּׁיאַתּוּ – פיתתה אותו. לַשְׁאָר מַה – אגדות מדברי חז"ל.
ביאורים
בתקופת הרמב"ם הפילוסופיה שגשגה מאוד ונשאה איתה זלזול בתורה ובדברי חז"ל, לכן הוא נדרש ללחום בתופעה החולה הזו. דבריו רלוונטיים במיוחד לזמננו, משום שגם כיום יש יחס של זלזול לכל דבר עתיק, ולצערנו, הוא אינו פוסח על דבריהם הקדושים של חז"ל. עם עליית המדע תופעת הזלזול רק התעצמה, והנחת היסוד של רבים היא שאנחנו חכמים ואילו בעבר היו דעות משונות ופרימיטיביות. כאשר אדם חושב עצמו כטוב יותר מחברו הוא אינו מסוגל ללמוד ממנו דבר, כי הגאווה וההתנשאות אוטמים את ליבו. את הגאווה והזלזול הללו מתכוון הרמב"ם לעקור, ולשם כך הוא נותן לנו מקור השראה ללמוד ממנו – חז"ל הקדושים. כשמתבוננים בדבריהם רואים את הכבוד שהם נתנו איש לדברי רעהו, ועל דברי הדורות הקודמים אף לא העזו לחלוק. בזכות חכמתם ומידותיהם הטובות הם ידעו לזהות את העמקות בדברי הדורות הקודמים ולמדו אותם ללא הרף. לכן המשנה היא המקור לגמרא, ואמורא לא יחלוק על תנא. וכן גאונים וראשונים אינם חולקים על אמוראים אלא רק מפרשים, מסבירים ופוסקים הלכה כאחת הדעות. הרמב"ם נוטל את העוקץ מהגאווה שפושה בחברה, הוא מסייע לנו להביט נכוחה על הליקויים שיש בנו ואנו מעדיפים להתעלם מהם. הרצון ללמוד, יכולת הריכוז בעת הלימוד וגם הכישרונות השכליים, בעבר היו גבוהים יותר. אם בעבר היו לומדים גם מתוך דחקות ועניות, כיום אנו מפונקים יותר, הרצון הדוחף ללימוד נחלש ומשפיע ישירות על איכותו. ישנם גם גורמים רבים המסיחים את הדעת מהלימוד, ובכלל, העצלות היום מתגברת. לכן הרמב"ם אומר שקודם כל עלינו לתת יחס של כבוד לדבריהם הקדושים של חז"ל, לדעת שהם עמלו רבות על לימודם ועל כתיבת דבריהם לדורות הבאים, והוציאו מתחת ידם דברים נקיים מטעויות. אם רואים דבר שאינו מובן בעינינו, נתלה את החיסרון בנו ולא בהם חלילה, ונשתדל להתאמץ יותר בהבנת דבריהם. בהמשך ידגים הרמב"ם את הדרך ללימוד אגדות חז"ל באמצעות מאמר "אין לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה".
הרחבות
ירידת הדורות
וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָחְנוּ שֶׁהַחָכְמָה נִפְסְקָה וְנֶעְדְּרָה מִמֶּנוּ. מתוך מספר מקומות בדברי חז"ל אנו למדים שישנה 'ירידת הדורות', וכל דור קטן מקודמו בחכמה ובמידות (עיין למשל עירובין נג.). ר' צדוק הכהן מלובלין אומר שאנו אמנם 'קטנים', אבל אנחנו כמו ננס על גבי ענק. זאת משום שאנו לומדים את דברי התורה של הדורות הקודמים במסורת מאבותינו ומרבותינו, ומתוך ספרי הקודש שהורישו לנו. בכך אנו מוסיפים על דבריהם, וכל תוספת בונה קומה נוספת [צדקת הצדיק רלח]. על פי דבריו כותב הרב קוק שכלפי חוץ נראה שישנה ירידת הדורות, דבר המתבטא באנשים הפרטיים. אבל בפנימיות – נשמת ישראל עולה וצומחת תמיד, ומצד כלל האומה כל דור גדול יותר מקודמו [אגרות ראי"ה א, שלב]. לכן תלמידי החכמים בדורות שלנו אינם חכמים ובעלי מידות כמו תלמידי החכמים בדורות הקודמים, אולם הדור כולו מוכשר לקבל רעיונות עליונים יותר לעומת הדורות הקודמים.
אמונת חכמים
אֵיךְ לֹא נִסְמֹך הַחִסָּרוֹן לְנַפְשׁוֹתֵינוּ. לצערנו, פעמים רבות מדי אנו נתקלים בתופעה קלוקלת של זלזול בדברי חז"ל. הרב קוק מסביר שהדבר נובע מכך שאנשים מייחסים את מידותיהם הרעות אל רבותינו [אדר היקר עמוד מט]. למשל, אדם שהמניע למחשבותיו ולמעשיו הוא הגאווה, חושב שכך פועלים כולם ומודד את סובביו לפי אמת המידה שלו. כך גם אנשים בעלי מידות מקולקלות מייחסים את חולשותיהם לרבותינו הקדושים ומודדים אותם בכליהם הקטנים. על כך מעירים הרמב"ם והרב קוק שזוהי טעות יסודית, ועלינו לקנות לעצמנו אמונת חכמים.
שאלות לדיון
"וְצִוּוּ לִשְׁקֹד עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה וּמִקְצָת הַיּוֹם, וְשָׂמוּהוּ תַּכְלִית הַחָכְמָה" כמה זמן יש להקדיש לאגדות חז"ל?
"וְאֵין לְךָ צוֹאָה רוֹתַחַת גְּדוֹלָה מִן הַכְּסִילוּת". האם גם אנו מתייחסים כך ל"כסילות"?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
