ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נשמת פרץ בן מנחם מנדל ז"ל
וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁנָּדוּן הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן לְכַף זְכוּת, וְנֵיטִיב לְעַיֵּן בָּהֶן, וְאַל נְמַהֵר לְהַרְחִיק• דָּבָר מֵהֶן. אֲבָל כְּשֶׁיִּרְחַק בְּעֵינֵינוּ דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם — נַרְגִּיל נַפְשֵׁנוּ בַּחָכְמוֹת, עַד שֶׁנָּבִין עִנְיְנֵיהֶם בַּדָּבָר הַהוּא, אִם יוּכְלוּ לְהָכִיל לִבּוֹתֵינוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה. שֶׁהֲרֵי הַחֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַתַּאֲוָה לִלְמֹד, וְטוֹב הָרַעְיוֹן וְהַיְגִיעָה, וְחֶבְרַת הַלּוֹמְדִים הַנִּכְבָּדִים, וְהַרְחָקַת הָעוֹלָם בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ — הָיוּ מְיַחֲסִים הַחִסָּרוֹן לְנַפְשָׁם כְּשֶׁהֵם מַעֲרִיכִים נַפְשׁוֹתָם לְאוֹתָם הַחֲכָמִים שֶׁקָּדְמוּ לָהֶם. וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ: "לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם•, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים — אֲפִלּוּ כְּמַחַט סִדְקִית אֵינוֹ" (עירובין נג א). וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָחְנוּ שֶׁהַחָכְמָה נִפְסְקָה וְנֶעְדְּרָה מִמֶּנוּ, וְכַאֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כט יד) – שֶׁיִּחֵד הַכָּתוּב כָּל אֶחָד מִמֶּנוּ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים: בְּחֻלְשַׁת הַשֵּׂכֶל, וְחֹזֶק הַתַּאֲוָה, וְעַצְלוּת בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמָה, וּזְרִיזוּת בְּבֶצַע הָעוֹלָם — אַרְבַּעַת שְׁפָטָיו• הָרָעִים — אֵיךְ לֹא נִסְמֹך הַחִסָּרוֹן לְנַפְשׁוֹתֵינוּ, כְּשֶׁנַּעֲרִיךְ אוֹתָנוּ אֲלֵיהֶם?!
אזהרה לא לזלזל
וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר יָדְעוּ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם בְּרוּרִים וּנְקִיִּים, וְאֵין בָּהֶם סִיגִים — צִוּוּ עֲלֵיהֶם וְהִזְהִירוּ שֶׁלֹּא יִלְעָג אָדָם עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ: "כָּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת" (עירובין כא ב). וְאֵין לְךָ צוֹאָה רוֹתַחַת גְּדוֹלָה מִן הַכְּסִילוּת, אֲשֶׁר הִשִּׁיאַתּוּ• לְהַלְעִיג. וְעַל כֵּן לֹא תִמְצָא לְעוֹלָם מַרְחִיק דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא אִישׁ מְבַקֵּשׁ תַּאֲוָה, וְנוֹתֵן יִתְרוֹן לַהֲנָאוֹת הַמֻּרְגָּשׁוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֵאִיר לִבּוֹ בְּדָבָר מִן הַמְּאוֹרִים הַבְּהִירִים.
דוגמה לדרשה
וּמִפְּנֵי שֶׁיָּדְעוּ אֲמִתַּת דִּבְרֵיהֶם, כִּלּוּ בָעֵסֶק הַהוּא כָּל יְמֵיהֶם, וְצִוּוּ לִשְׁקֹד עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה וּמִקְצָת הַיּוֹם, וְשָׂמוּהוּ תַּכְלִית הַחָכְמָה, וְכֵן הוּא. וְאָמְרוּ: "אֵין לְהָקָדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד" (ברכות ח א). וְהָשֵׁב לִבְּךָ לְזֶה הַדָּבָר, שֶׁאִם תִּסְתַּכֵּל אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ, תִּמְצָאֶנּוּ רָחוֹק מְאֹד מִן הָאֱמֶת: כְּאִלּוּ ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד הִיא הַתְּכוּנָה הַנִּדְרֶשֶׁת, וּשְׁאָר הַחָכְמוֹת וְהַדֵּעוֹת מֻשְׁלָכוֹת אַחַר גֵּווֹ. וּבִזְמַן שֵׁם וָעֵבֶר וְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם הֲלָכָה, הֲנוּכַל לוֹמַר שֶׁאֵין לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חֵלֶק בָּעוֹלָם כְּלָל? אֲבָל אִם תְּעַיֵּן זֶה הַדָּבָר עִיּוּן שִׂכְלִי, תִרְאֶה בּוֹ מִן הַחָכְמוֹת דְּבַר פֶּלֶא, וְתִמְצָאֶנוּ אֹסֶף כְּלָל גָּדוֹל מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת. וַאֲנִי אֲבָאֲרֵם לְךָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ דִּמְיוֹן לַשְׁאָר מַה• שֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, וְלָכֵן שִׂים לִבְּךָ אֵלָיו כָּרָאוּי.
___________________________________
לְהַרְחִיק – לדחות. אוּלָם – פתח המקדש שהיה רחב ביותר. שְׁפָטָיו - פורענויות. הִשִּׁיאַתּוּ – פיתתה אותו. לַשְׁאָר מַה – אגדות מדברי חז"ל.
ביאורים
בתקופת הרמב"ם הפילוסופיה שגשגה מאוד ונשאה איתה זלזול בתורה ובדברי חז"ל, לכן הוא נדרש ללחום בתופעה החולה הזו. דבריו רלוונטיים במיוחד לזמננו, משום שגם כיום יש יחס של זלזול לכל דבר עתיק, ולצערנו, הוא אינו פוסח על דבריהם הקדושים של חז"ל. עם עליית המדע תופעת הזלזול רק התעצמה, והנחת היסוד של רבים היא שאנחנו חכמים ואילו בעבר היו דעות משונות ופרימיטיביות. כאשר אדם חושב עצמו כטוב יותר מחברו הוא אינו מסוגל ללמוד ממנו דבר, כי הגאווה וההתנשאות אוטמים את ליבו. את הגאווה והזלזול הללו מתכוון הרמב"ם לעקור, ולשם כך הוא נותן לנו מקור השראה ללמוד ממנו – חז"ל הקדושים. כשמתבוננים בדבריהם רואים את הכבוד שהם נתנו איש לדברי רעהו, ועל דברי הדורות הקודמים אף לא העזו לחלוק. בזכות חכמתם ומידותיהם הטובות הם ידעו לזהות את העמקות בדברי הדורות הקודמים ולמדו אותם ללא הרף. לכן המשנה היא המקור לגמרא, ואמורא לא יחלוק על תנא. וכן גאונים וראשונים אינם חולקים על אמוראים אלא רק מפרשים, מסבירים ופוסקים הלכה כאחת הדעות. הרמב"ם נוטל את העוקץ מהגאווה שפושה בחברה, הוא מסייע לנו להביט נכוחה על הליקויים שיש בנו ואנו מעדיפים להתעלם מהם. הרצון ללמוד, יכולת הריכוז בעת הלימוד וגם הכישרונות השכליים, בעבר היו גבוהים יותר. אם בעבר היו לומדים גם מתוך דחקות ועניות, כיום אנו מפונקים יותר, הרצון הדוחף ללימוד נחלש ומשפיע ישירות על איכותו. ישנם גם גורמים רבים המסיחים את הדעת מהלימוד, ובכלל, העצלות היום מתגברת. לכן הרמב"ם אומר שקודם כל עלינו לתת יחס של כבוד לדבריהם הקדושים של חז"ל, לדעת שהם עמלו רבות על לימודם ועל כתיבת דבריהם לדורות הבאים, והוציאו מתחת ידם דברים נקיים מטעויות. אם רואים דבר שאינו מובן בעינינו, נתלה את החיסרון בנו ולא בהם חלילה, ונשתדל להתאמץ יותר בהבנת דבריהם. בהמשך ידגים הרמב"ם את הדרך ללימוד אגדות חז"ל באמצעות מאמר "אין לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה".
הרחבות
ירידת הדורות
וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָחְנוּ שֶׁהַחָכְמָה נִפְסְקָה וְנֶעְדְּרָה מִמֶּנוּ. מתוך מספר מקומות בדברי חז"ל אנו למדים שישנה 'ירידת הדורות', וכל דור קטן מקודמו בחכמה ובמידות (עיין למשל עירובין נג.). ר' צדוק הכהן מלובלין אומר שאנו אמנם 'קטנים', אבל אנחנו כמו ננס על גבי ענק. זאת משום שאנו לומדים את דברי התורה של הדורות הקודמים במסורת מאבותינו ומרבותינו, ומתוך ספרי הקודש שהורישו לנו. בכך אנו מוסיפים על דבריהם, וכל תוספת בונה קומה נוספת [צדקת הצדיק רלח]. על פי דבריו כותב הרב קוק שכלפי חוץ נראה שישנה ירידת הדורות, דבר המתבטא באנשים הפרטיים. אבל בפנימיות – נשמת ישראל עולה וצומחת תמיד, ומצד כלל האומה כל דור גדול יותר מקודמו [אגרות ראי"ה א, שלב]. לכן תלמידי החכמים בדורות שלנו אינם חכמים ובעלי מידות כמו תלמידי החכמים בדורות הקודמים, אולם הדור כולו מוכשר לקבל רעיונות עליונים יותר לעומת הדורות הקודמים.
אמונת חכמים
אֵיךְ לֹא נִסְמֹך הַחִסָּרוֹן לְנַפְשׁוֹתֵינוּ. לצערנו, פעמים רבות מדי אנו נתקלים בתופעה קלוקלת של זלזול בדברי חז"ל. הרב קוק מסביר שהדבר נובע מכך שאנשים מייחסים את מידותיהם הרעות אל רבותינו [אדר היקר עמוד מט]. למשל, אדם שהמניע למחשבותיו ולמעשיו הוא הגאווה, חושב שכך פועלים כולם ומודד את סובביו לפי אמת המידה שלו. כך גם אנשים בעלי מידות מקולקלות מייחסים את חולשותיהם לרבותינו הקדושים ומודדים אותם בכליהם הקטנים. על כך מעירים הרמב"ם והרב קוק שזוהי טעות יסודית, ועלינו לקנות לעצמנו אמונת חכמים.
שאלות לדיון
"וְצִוּוּ לִשְׁקֹד עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה וּמִקְצָת הַיּוֹם, וְשָׂמוּהוּ תַּכְלִית הַחָכְמָה" כמה זמן יש להקדיש לאגדות חז"ל?
"וְאֵין לְךָ צוֹאָה רוֹתַחַת גְּדוֹלָה מִן הַכְּסִילוּת". האם גם אנו מתייחסים כך ל"כסילות"?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות
עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.
