ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
דַּע, כִּי הַקַּדְמוֹנִים חָקְרוּ חֲקִירָה עֲצוּמָה — בַּאֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם מִן הַחָכְמָה וְטוֹב הַמַּחְשָׁבָה — עַד שֶׁנִּתְקַיֵּם אֶצְלָם•: שֶׁכָּל דָּבָר נִמְצָא יִצְטָרֵךְ עַל-כָּל-פָּנִים לִהְיוֹת לוֹ תַּכְלִית• אֲשֶׁר בִּשְׁבִילָהּ הָיְתָה מְצִיאוּתוֹ, כִּי לֹא לְדָבָר רֵיק נִמְצְאוּ הַנִּמְצָאִים. וְכַאֲשֶׁר נִתְקַיֵּם לָהֶם זֶה הַדִּין הַכְּלָלִי•, הִתְחִילוּ לְחַלֵּק כָּל הַנִּמְצָאִים לָדַעַת תַּכְלִית כָּל מִין מִן הַמִּינִים. וְרָאוּ כִּי כָל נִמְצָא שֶּׁהוּא מְלָאכוּתִי•, רְצוֹנִי לוֹמַר: הֶעָשׂוּי עַל-יְדֵי מְלָאכָה, תַּכְלִיתוֹ יְדוּעָה וְאֵין צֹרֶךְ בָּעִנְיָן הַהוּא לַחֲקִירָה. שֶׁהָאֻמָּנִי לֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה אִם אֵין תַּכְלִיתָהּ מְצֻיָּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהַמָּשָׁל בַּזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאֹמַר, שֶׁהַמַּשּׂוֹר לֹא עֲשָׂאוֹ הַנַּפָּח אֶלָּא אַחֲרֵי אָשֵׁר חָשַׁב בְּלִבּוֹ: אֵיךְ יוּכָל לְהַפְרִיד דִּבְקֵי הָעֵץ? עַד שֶׁנִּגְלָה לְלִבּוֹ צוּרַת הַמַּשׂוֹר, וְהֵחֵל לַעֲשׂוֹתוֹ כְּדֵי לַחְתֹּךְ בּוֹ. אִם-כֵּן נֵדָע, כִּי כַוָּנַת הַמַּשׂוֹר — לַהֲנִיפוֹ עַל הָעֵץ, וְכַוָּנַת הַקַּרְדֹּם – לַחְתָּךְ בּוֹ, וְכַוָּנַת הַמַּחַט — לְהַחְבִּיר בּוֹ בֶּגֶד לְבֶגֶד, וְכֵן לְכָל הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים מְצִיאָה מְלָאכִית. אֲבָל מַה שֶׁהִמְצִיאַתּוּ הַמְּלָאכָה הָאֱלֹהִית וְהַחָכְמָה הַטִּבְעִית, כְּגוֹן מִינֵי הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים, וּמִינֵי מַחְצְבֵי הָאֲדָמָה, וּמִינֵי הָאֲבָנִים וּמִינֵי הַחַיּוֹת, יֵשׁ מֵהֶם — אָשֶׁר תַּכְלִית מְצִיאוּתוֹ נֶעֱלֶמֶת וְאֵין יוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּלָל, אֶלָּא אִם-כֵּן תִּוָּדַע בַּנְּבוּאָה, אוֹ בְּכֹחַ הָעֲתִידוֹת•; אֲבָל בַּחֲקִירַת הַדַּעַת אִי-אֶפְשָׁר, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם לַחְקֹר עַד שֶׁיָּבִין וְיֵדַע לְאֵיזֶה טַעַם הִמְצִיא הַטֶּבַע קְצָת הַנְּמָלוֹת בִּכְנָפַיִם, וּמֵהֶן — בְּלִי כְנָפַיִם, וּלְאֵיזֶה טַעַם הִמְצִיא גַם-כֵּן תּוֹלָעִים מְרֻבֵּי רַגְלַיִם, וַאֲחֵרִים מְעֻטֵּי רַגְלַיִם, וּמַה הִיא תַּכְלִית זֹּאת הַתּוֹלָעַת וְזֹאת הַנְּמָלָה? אֲבָל• בִּדְבָרִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה, וּפָעֳלָם יוֹתֵר גָּלוּי — אָמְנָם בִּידִיעַת תַּכְלִית בְּרִיאָתָם יִגָּלֶה יִתְרוֹן אַנְשֵׁי הַחָכְמָה; וְעַל-פִּי• שֶּׁיִּהְיֶה יוֹתֵר חָכָם וּגְדָל הַתְּשׁוּקָה וְזַךְ הָרַעְיוֹן לִלְמֹד — כֵּן תִּהְיֶה יְדִיעָתוֹ יוֹתֵר גְּמוּרָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִשְׁלֹמֹה מִן הַחָכְמָה מַה שֶׁהִבְטִיחוֹ בָהּ — יָדַע מִסּוֹדוֹת בְּרִיאַת אֵלֶּה הַמִּינִים מַה שֶׁאֶפְשָׁר לְאָדָם לָדַעַת מִדֶּרֶךְ• שֶּׁהוּא אָדָם, וְדִבֵּר עַל תַּכְלִית יְצִירַת הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים וּמִינֵי הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיְדַבֵּר עַל-הָעֵצִים מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוֹף וְעַל-הָרֶמֶשׂ וְעַל-הַדָּגִים" (מלכים א ה, יג). וְהָיָה זֶה לְעֵד שֶׁהָיְתָה בוֹ רוּחַ אֱלֹהִית. וְאָמַר אַחַר-כָּךְ: "וַיָּבֹאוּ מִכָּל-הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה" (שם יד).
___________________________________
נִּתְקַיֵּם אֶצְלָם – הגיעו למסקנה. תַּכְלִית – מטרה. הַדִּין הַכְּלָלִי – הקביעה הזו המקיפה את כל המציאות. מְלָאכוּתִי – העשוי בידי אדם. בְּכֹחַ הָעֲתִידוֹת – באמצעות מגידי העתידות. אֲבָל – אלא. וְעַל-פִּי – כפי. מִדֶּרֶךְ – כפי (מגבלות) טבעו.
ביאורים
בפרק זה משיב הרמב"ם על השאלה שהציב בסוף הפרק הקודם – מהי כוונת חז"ל במאמר 'אין לקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה'. כל הפרק בנוי ממספר הקדמות הדרגתיות שעוזרות לנו להבין את התשובה שתגיע רק בסופו. על פי בירורים נוקבים של גדולי הפילוסופים מניח הרמב"ם הנחת יסוד בסיסית והיא שלכל נברא יש תפקיד שלשמו הוא נוצר, וגם ניתנו לו הכלים והיכולת לבצע את שליחותו. כשם שלכל כלי יש תפקיד ייעודי והוא נעשה בצורה המתאימה למילוי תפקידו, כך כל פרט בבריאה הוא כלי שרת בידי הקב"ה. ישנם חלקים בבריאה שאנו רואים באופן מוחשי את תפקידם ואת הצורך שיש בהם, וישנם חלקים שבינתיים נעלם מאיתנו פשר קיומם. במרוצת השנים אנו נחשפים לעוד ועוד סגולות הגנוזות בטבע, ומגלים תפקידים שבעבד היו כמוסים. לאחר הבנה בסיסית זו נשאלת שאלה מהותית הקשורה גם לעצם קיומנו – אם לכל נברא יש מטרה ותכלית, מהי אם כן מטרת האדם בעולם? כאשר נתבונן במין האדם נראה שבניגוד לשאר הברואים הוא ניחן בכישרונות רבים ומגוונים, אם כן התשובה לשאלת תכלית האדם בעולם היא תשובה מורכבת שנתונה לפרשנויות רבות. התשובה לשאלה תנבע בהכרח מתוך השקפת עולם, ותכלול בתוכה גם מענה לשאלות מוסריות ותרבותיות הנוגעות לאדם ולחברה. אין כאן התמודדות עם שאלת 'מהו תפקידו של האדם?' בלבד, אלא עם השאלה 'למה נוצר האדם?'. שאלת ה'מה?' עוסקת בצד הפרקטי, ואילו שאלת ה'למה?' העמוקה יותר, עוסקת בצד המהותי של מטרת העל של האדם, אשר אוצרת בתוכה את כל תפקידיו. אמנם הרמב"ם התבסס על הנחת יסוד של הפילוסופים ומשם מגיע לברר את תכלית האדם בעולם, אך התשובה לשאלה מגיעה ממקור אמיתי ומוחלט. דווקא משום שזוהי שאלה מורכבת שהתשובה עליה ניתנת לפרשנות אישית מגמתית, לוקח הרמב"ם את תשובתו מן המקור המהימן ביותר, שאין לו פניות לשום צד. מקור זה הוא התורה הקדושה, ודברי חז"ל המוסרים לנו את דבר ה' במסורת מדור לדור. אך טבעי שה', בורא העולם ויוצר האדם, הוא שיאמר מהי מטרתו של האדם בעולמו.
הרחבות
מי הם הקדמונים
הַקַּדְמוֹנִים. כנראה שבכינוי זה הרמב"ם אינו מתכוון רק לחכמים מעם ישראל, אלא גם לחכמים ולפילוסופים מאומות העולם, כמו שלקמן [י' חשון], בקשר לתכלית האדם, הוא כותב: "זה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד... חכמי האומות... ידעו גם הם..." (וכפי ביטויו המפורסם "קבל האמת ממי שאמרה" [פתיחה ל'שמונה פרקים']).
מניין לנו שלכל נמצא יש תכלית
תַּכְלִית אֲשֶׁר בִּשְׁבִילָהּ הָיְתָה מְצִיאוּתוֹ. מסקנה זו מבוססת על הנחה שכל דבר שקיים בעולם - עומדת מאחוריו חכמה. חכמה זו היא חכמתו של האלוה. ל'קדמונים' היה ברור שקיים אלוה, כיוון שניתן לראות בבירור חכמה רבה בטבע. הרי גם אם ניתן להעלות על הדעת שיש חומר שמעולם לא נברא ותמיד היה קיים, לא ניתן להעלות על הדעת חכמה , סדר ומורכבות שנתהוו מעצמם (עיין חובות הלבבות [שער הייחוד ו]; התשובה היחידה שהועלתה נגד הוכחה זו היא 'תיאוריית האבולוציה', אולם גם אם התיאוריה נכונה, הרי בכוחה להסביר רק את המורכבות שבבעלי החיים, ואין בה כדי להסביר את המורכבות והחכמה המופלאה שבכל עולם הדומם, בתא החי, בחוקי הטבע עצמם ועוד). בגלל הוכחה זו או הוכחות דומות הדעה המקובלת בין הפילוסופים הייתה שקיים אלוה (הם כפרו רק בהשגחה; מורה נבוכים [ב, סוף פרק יג]). אם כן, כיוון שברור שהעולם בנוי כולו בחכמה מאת האלוה, ממילא יש לו גם תכלית.
שאלות לדיון
האם אנו שואפים להבין כל פרט במציאות? מהו תפקיד כל תולעת? האם בכלל ראוי לשאוף לכך?
מדוע לא ייתכן שיהיו דברים פעוטים שאין להם תכלית ומטרה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
