ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
אות א'
הרמב"ם הביא דעות שונות ביחס לשכר על קיום מצוות. היום נראה את שאר הדעות אותן מביא הרמב"ם. המשותף לכל הדעות המובאות היא שצורת ההסתכלות על השכר היא גשמית וחלקית. אם כן, מה זה מלמד על ההבנה שלהם?
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עובדיה יוסף זצ"ל
וְכַת שְׁלִישִׁית תַּחְשֹׁב כִּי הַטּוֹבָה שֶׁנְּקַוֶּה הִיא תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְהִיא: שֶׁיִּחְיֶה הָאָדָם אַחַר מוֹתוֹ וְיַחֲזֹר עִם קְרוֹבָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, וְיֹאכַל וְיִשְׁתֶּה וְלֹא יָמוּת עוֹד. וְכִי הָרָעָה הִיא שֶׁלֹּא יִחְיֶה אַחַר מוֹתוֹ עִם אוֹתָם שֶׁיִּחְיוּ. וּמְבִיאִין רְאָיָה עַל זֶה בְּמַאֲמָרִים רַבִּים מְצוּיִים בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים וּבִפְסוּקִים מִן הַמִּקְרָא, שֶׁפְּשָׁטָם יוֹרֶה עַל מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים אוֹ עַל קְצָתוֹ.
שכר ועונש בגשמיות
וְכַת רְבִיעִית תַּחְשֹׁב כִּי הַטּוֹבָה שֶׁתַּגִּיעַ לָנוּ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הִיא מְנוּחַת הַגּוּף• וְהַשָּׂגַת הַתַּאֲווֹת הָעוֹלָמִיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ: שׁוּמַן הָאֲרָצוֹת• וּנְכָסִים רַבִּים, וְרֹב הַבָּנִים, וְאֹרֶךְ חַיִּים וּבְרִיאוּת הַגּוּף, וְהַשָּׁלוֹם וְהַבִּטָּחוֹן, וִהְיוֹת הַמֶּלֶךְ מִיִּשְׂרָאֵל וִהְיוֹתֵנוּ שׁוֹלְטִים עַל מִי שֶׁהֵצַר לָנוּ. וְהָרָעָה שֶׁתַּשִּׂיגֵנוּ כְּשֶׁנִּכְפֹּר עַל הַתּוֹרָה – הֵפֶךְ הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, כְּמוֹ מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ פֹּה הַיּוֹם בִּזְמַנֵּנוּ זֶה, זְמַן הַגָּלוּת. וְיָבִיאוּ רְאָיָה כְּפִי סְבָרָתָם מִכָּל הַמִּקְרָאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: מִן הַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת וְזוּלָתָן, וּמִכָּל אוֹתָם הַסִּפּוּרִים הַכְּתוּבִים בַּמִּקְרָא.
חיבור הדעות הקודמות
וְכַת חֲמִישִׁית – וְהֵם הַרְבֵּה – מְחַבְּרִים הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה כֻּלָּם וְאוֹמְרִים כִּי הַתּוֹחֶלֶת הִיא שֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ וִיחַיֶּה הַמֵּתִים, וְיִכָּנְסוּ לְגַן-עֵדֶן וְיֹאכְלוּ שָׁם וְיִשְׁתּוּ וְיִהְיוּ בְרִיאִים כָּל יְמֵי עוֹלָם.
מיעוט הדיון בעולם הבא
אֲבָל זוֹ הַנְּקֻדָּה הַנִּפְלָאת•, רְצוֹנִי לוֹמַר: הָעוֹלָם-הַבָּא – מְעַט תִּמְצָא בְּשׁוּם פָּנִים, שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ הוּא שֶׁיַּחְשֹׁב אוֹ שֶׁיִּקַּח זֶה הָעִקָּר; אוֹ שֶׁיִּשְׁאַל עַל זֶה הַשֵּׁם•: עַל אֵיזֶה דָבָר הוּא נוֹפֵל•? אִם הוּא תַּכְלִית הַטּוֹבָה, אוֹ אַחַת מִן הַדֵּעוֹת הַקּוֹדְמוֹת הִיא הַתַּכְלִית•? אוֹ שֶׁיַּבְדִיל בֵּין הַתַּכְלִית וּבֵין הַסִּבָּה הַמְּבִיאָה אֶל הַתַּכְלִית. אֲבָל מַה שֶּׁשּׁוֹאֲלִים הָעָם כֻּלּוֹ, הֶהָמוֹן וְהַמְּבִינִים: הֵיאַךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים – עֲרֻמִּים אוֹ לְבוּשִׁים? וְאִם יַעַמְדוּ בְאוֹתָם הַתַּכְרִיכִין עַצְמָם שֶׁנִּקְבְּרוּ בָהֶם, בְּרִקְמָתָם וּבְצִיּוּרָם וְיִּפּוּי תְּפִירָתָם; אוֹ בְמַלְבּוּשׁ שֶׁיְּכַסֶּה גוּפוֹ בִּלְבָד? וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ – אִם יִהְיוּ שָׁוִים הֶעָשִׁיר וְהַדָּל, אוֹ אִם יִהְיוּ בְיָמָיו חָזָק וְחַלָּשׁ? וְהַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה בְּכָל עֵת.
___________________________________
מְנוּחַת הַגּוּף – שלווה. שׁוּמַן הָאֲרָצוֹת – טוּב הארצות. הַנִּפְלָאת – הנעלמת. זֶה הַשֵּׁם – המושג 'עולם הבא'. הוּא נוֹפֵל – הוא נקרא. תַּכְלִית – סוף, המטרה.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך למנות את הקבוצות השונות המתייחסות באופנים שונים לגמול העתידי.
הקבוצה השלישית שמונה הרמב"ם טוענת שהאושר המיוחל הוא 'תחיית המתים'. מבחינתם הגמול הוא חזרת האדם לנצח לעולם שלנו, ומי שאינו ראוי - לא יזכה לחזור. הקבוצה הרביעית טוענת שהגמול המובטח מתייחס לחיים הרגילים שלנו בעולם הזה, ולשיטתם מי שראוי - יזכה להנאה ולהצלחה, ומי שלא ראוי - יסבול. בנוסף לכל ארבע הקבוצות שמנה הרמב"ם, קיימת קבוצה נוספת – חמישית , עליה אומר הרמב"ם שרוב האנשים שייכים אליה, והיא מצרפת את כל הדברים יחד – ביאת המשיח, תחיית המתים, וחיים נעימים וטובים שלא יפסקו.
הדבר המאחד את כל הקבוצות הוא שאנשיהן מתייחסים לגמול המובטח בכלים הגשמיים אותם הם מכירים בעולם הזה, וממילא עוסקים בגמול גשמי או בגמול הקשור לעולם גשמי.
מכאן עובר הרמב"ם ליחס הרצוי לעניינים אלו. הוא אומר שרק מעטים זכו לעסוק במהות בצורה נכונה. הרבה מהעיסוק של בני האדם בסוגיות אלו הוא בדברים חיצוניים ושולִיים, בשאלות טכניות על אופן התנהלות העולם בעתיד. מבט שכזה דומה לילד קטן המדמיין לעצמו כיצד תיראה החתונה העתידית שלו - במוחו של הילד עוברת תמונה דמיונית העוסקת בצדדים החיצוניים הנוצצים - הבגדים, האוכל, המוסיקה וכדו', ואילו את הדברים המהותיים והמשמעותיים שכוללת חתונה הוא מפספס.
במקום זה, עלינו לעסוק במהות, לעסוק במטרה שאליה מכוונים החיים שאנו חיים כעת, והחיים שלעתיד לבוא, להבין בצורה נכונה את כוונת התורה וכוונתם של חז"ל בעיסוקם בתכלית שהיא - 'עולם הבא'. בנושאים אלו יעסוק הרמב"ם בהמשך.
הרחבות
השכר המובטח אינו כהנאות העולם הזה
מְנוּחַת הַגּוּף וְהַשָּׂגַת הַתַּאֲווֹת הָעוֹלָמִיּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה. כת זו סוברת שהשכר המובטח לאדם הוא בהנאות העולם הזה. אולם רס"ג מביא ראיות לסתור אמונה זו ומוכיח שהשכר המובטח הוא בעולם הבא:
א. בעולם הזה אין אפשרות להגיע להנאה שלמה, שכן בכל שמחה יש גם מעט צער, ולפעמים הוא אף מרובה על השמחה. לא ייתכן שהקב"ה שהוא כל יכול ייעד לאדם גמול שאינו שלם.
ב. לפעמים אדם הגונב מחברו או המזיק לו מת לפני שמשיב את הגזלה. לא ייתכן שהקב"ה שהוא שופט צדק לא יעשה משפט בין שניהם, ואין ספק שהם יקבלו את השכר והעונש בעולם הבא השונה מהעולם הזה.
ג. אנו רואים שיש כופרים השרויים בטובה בעולם הזה ויש צדיקים שסובלים. לכן ודאי שיש עולם אחר בו משולם לכל אחד כגמולו.
ד. יצחק אבינו לא היה מוסר עצמו למיתה אלא אם כן ידע שיש עולם הבא בו יקבל על כך שכר. [אמונות ודעות מאמר תשיעי, אות א].
שאלות לדיון
מדוע חשוב כל כך לרמב"ם לברר מושגים כמו 'ימות המשיח', 'תחיית המתים' ו'עולם הבא'?
האם העיסוק בשאלות כמו "הֵיאַךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים – עֲרֻמִּים אוֹ לְבוּשִׁים", הוא עיסוק ערכי וחשוב? מדוע?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
