ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם צוקרמן זצ"ל
וְהַכַּת הַשְּׁלִישִׁית – וְהֵם, חַי הַשֵּׁם! מְעַטִּים עַד מְאֹד, עַד שֶׁאֵין רָאוּי לִקְרוֹתָם "כַּת", אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיֵּאָמֵר לַשֶּׁמֶשׁ: "מִין", וְרַק הִיא יְחִידָה. וְהֵם אוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּתְבָּרְרָה אֶצְלָם גְּדֻלַּת הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְטוֹב שִׂכְלָם, מִמַּה שֶׁנִּמְצָא בִכְלַל דִּבְרֵיהֶם מוֹרִים עַל עִנְיָנִים אֲמִתִּיִּים לִמְאֹד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְעַטִּים וּמְפֻזָּרִים בִּמְקוֹמוֹת מֵחִבּוּרֵיהֶם – הֵם מוֹרִים עַל שְׁלֵמוּתָם, וְכִי הֵם הִשִּׂיגוּ הָאֱמֶת; וְשֶׁנִתְבָּרֵר גַּם כֵּן אֶצְלָם מְנִיעוּת הַ"נִּמְנָע" וּמְצִיאוּת הַ"מְחֻיָּב" לְהִמָּצֵא, וְיָדְעוּ כִּי הֵם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, אֵינָם מְדַבְּרִים הֲתֻלִּים•. וְנִתְאַמֵּת לָהֶם שֶׁדִּבְרֵיהֶם יֶשׁ לוֹ נִגְלֶה וְנִסְתָּר; וְכִי הֵם בְּכָל מַה שֶּׁאוֹמְרִים מִן הַדְּבָרִים הַנִּמְנָעִים – דִּבְּרוּ בָּהֶם בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל, כִּי הוּא זֶה דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים. וּלְפִיכָךְ פָּתַח סִפְרוֹ גְּדוֹל הַחֲכָמִים• וְאָמַר: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם" (משלי א ז). וְיָדוּעַ הוּא אֵצֶל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, כִּי "חִידָה" הוּא הַדָּבָר שֶׁהַמְכֻוָּן בּוֹ בַּנִסְתָּר• – לֹא בַנִּגְלֶה מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה וְגוֹ'" (שופטים יד יב). לְפִי שֶׁדִּבְרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם בַּדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם הַתַּכְלִית•, אָמְנָם הֵם חִידָה וּמָשָׁל•. וְהֵיאַךְ נַאֲשִׁימֵם עַל שֶׁמְּחַבְּרִים הַחָכְמָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וּמְדַמִּים אוֹתָם בַּדְּבָרִים הַפְּחוּתִים הַהֲמוֹנִיִּים• – וְאָנוּ רוֹאִים הֶחָכָם מִכָּל אָדָם עָשָׂה זֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שְׁלֹמֹה בְּמִשְׁלֵי, וְשִׁיר הַשִּׁירִים, וּבְמִקְצָת קֹהֶלֶת? וְאֵיךְ יִקְשֶׁה עָלֵינוּ לִסְבֹּר פֵּרוּשׁ עַל דִּבְרֵיהֶם וּלְהוֹצִיאָם מִפְּשָׁטָם כְּדֵי שֶׁיֵּאוֹת לַשֵּׂכֶל וְיַסְכִּים עִם הָאֱמֶת וְעִם כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ – וְהֵם בְּעַצְמָם סוֹבְרִים בִּפְסוּקֵי הַמִּקְרָא וּמוֹצִיאִים אוֹתָם מִפְּשָׁטָם וּמְשִׂימִין אוֹתָם מָשָׁל? – וְהוּא הָאֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים שֶׁאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק: "הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב" (דברי הימים א יא כב) – שֶׁהוּא כֻלּוֹ מָשָׁל; וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר" (שם). וְכֵן: "מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם" (שם יז) וּשְׁאָר הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ מָשָׁל. וְכֵן סֵפֶר אִיּוֹב בִּכְלָלוֹ אָמְרוּ קְצָתָם: "מָשָׁל הָיָה", וְלֹא פֵרְשׁוּ לְאֵיזֶה דָבָר הוּשַׂם זֶה הַמָּשָׁל. וְכֵן מֵתֵי יְחֶזְקֵאל (פרק לז) אָמְרוּ קְצָתָם: "מָשָׁל הָיָה", וְרַבִּים כָּאֵלֶּה.
הכתות הראשונות – שלא יעיינו בספר
וְאִם אַתָּה, הַמְעַיֵּן, מֵאַחַת מִשְׁתֵּי כִתּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אַל תַּשְׁגַּח בִּדְבָרַי, וְלֹא בְשׁוּם דָּבָר מִזֶּה הָעִנְיָן, לְפִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נָאוּת לְךָ• שׁוּם דָבָר מִמֶּנּוּ, אֲבָל יַזִּיקְךָ וְתִשְׂנָאֵהוּ. וְהֵיאַךְ יֵאוֹתוּ הַמַּאֲכָלִים הַקַּלִּים הַמְּעַטִּים בְּכַמּוּתָם וְהַיְשָׁרִים בְּאֵיכוּתָם לְאָדָם שֶׁהִרְגִּיל בַּמַאֲכָלִים הָרָעִים, הַכְּבֵדִים? אֲבָל, בֶּאֱמֶת, הֵם מַזִּיקִים לוֹ וְהוּא שׂוֹנֵא אוֹתָם. הֲלֹא תִרְאֶה מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ רְגִילִים לֶאֱכֹל בְּצָלִים וְשׁוּמִים וְהַדָּגִים: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה).
מי שמהכת השלישית שיעיין בספר
וְאִם אַתָּה מִן הַכַּת הַשְּׁלִישִׁית, וּכְשֶׁתִּרְאֶה דָבָר מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁהַדַּעַת מַרְחִיק אוֹתוֹ – תַּעֲמֹד וְתִתְבּוֹנֶן בּוֹ וְתֵדַע שֶׁהוּא חִידָה וּמָשָׁל. וְתִשְׁכַּב עֲשׁוּק הַלֵּב וּטְרוּד הָרַעְיוֹן• בְּחִבּוּרוֹ וּבִסְבָרָתוֹ וְתַחְשֹׁב לִמְצֹא כַּוָּנַת הַשֵּׂכֶל וֶאֱמוּנַת הַיֹּשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת" (קהלת יב י) – וְאָז תִּסְתַּכֵּל בְּסִפְרִי זֶה וְיוֹעִיל לְךָ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
___________________________________
הֲתֻלִּים – דברים לא רציניים. גְּדוֹל הַחֲכָמִים – שלמה המלך בספר משלי. שֶׁהַמְכֻוָּן בּוֹ בַּנִסְתָּר – כוונת הדבר בעומק שבו ולא בפשט הדברים. בַּדְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים וכו' – דברי חכמים עוסקים בנושאים הרוחניים שהם מטרת המציאות. אָמְנָם הֵם חִידָה וּמָשָׁל – אבל הדברים נאמרים בלשון של חידה ומשל. וּמְדַמִּים אוֹתָם וכו' – החכמים מדמים וממשילים את הדברים הרוחניים בדברים גשמיים מצויים. נָאוּת לְךָ – מתאים לך. וְתִשְׁכַּב וכו' – אף כשתשכב תהא טרוד ומרוכז לנסות להבין את העומק שבדבריהם.
ביאורים
לאחר שהרמב"ם הסביר את טעותם של המבינים את דברי חז"ל כפשוטם, הוא פונה להסביר את הדרך הנכונה והאמיתית, לגשת לאגדות חז"ל, שהיא לדבריו דרך שרק מעטים הלכו בה.
עלינו לדעת שהתורה היא חכמה עליונה וגבוהה מאוד. אם כן, מצד ההיגיון הפשוט, לא ראוי שחכמה כה עליונה תרד לעולם הזה, ובאמת לימדונו חז"ל שמלאכי השרת לא רצו שהתורה תינתן למשה רבנו. לפי זה, ברור שחכמי התורה, ובייחוד אלה העוסקים בסתריה, צריכים להיות חכמים גדולים ומורמים מעם. מעבר לזה, המשימה המוטלת עליהם – ללמד את בני האדם את התורה – היא משימה מורכבת מאד, שהרי מוטל עליהם להסביר רעיונות עמוקים ומורכבים בשפתם של בני אדם גשמיים.
לכן, בחרו חז"ל בדרך של העברת התכנים העמוקים בדרך המשל והחידה. המשל יכול לקרב את לב השומע לדבר הנסתר ממנו, ודרך זה הוא יוכל, אם הוא ראוי לכך, להבין את הנמשל באופן נכון. לפיכך, מי שיודע לגשת לאגדות חז"ל בצורה נכונה, יודע שיש לחפש את העומק הרב שנמצא בהם, ולא לחשוב שהם התכוונו לדברים כפשוטם.
אלא שחשוב לדעת שההבנה האמיתית בתכנים כה עמוקים דורשת עמל רב. דווקא אדם המקבל על עצמו להתאמץ מאוד ולהיות: "עשוק הלב וטרוד הרעיון", על מנת להבין את עומק הנמשל שבדברי חז"ל, הוא זה שיכול לעסוק בעניינים כה קשים ומופשטים, כמו העיסוק שבו רוצה הרמב"ם לעסוק להלן – דברי חז"ל העמוקים על הגמול העתידי.
הרחבות
הבנת דברי התורה כמשל
וְנִתְאַמֵּת לָהֶם שֶׁדִּבְרֵיהֶם יֶשׁ לוֹ נִגְלֶה וְנִסְתָּר; וְכִי הֵם בְּכָל מַה שֶּׁאוֹמְרִים מִן הַדְּבָרִים הַנִּמְנָעִים – דִּבְּרוּ בָּהֶם בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל. הרמב"ם כותב, שהמפתח להבנת אגדות חז"ל הוא הבנת דבריהם כמשל. בפתיחה ל מורה נבוכים הרמב"ם מזכיר עיקרון זה גם ביחס לדברי הנביאים: "דע, כי מפתח הבנת כל שאמרו הנביאים ע"ה וידיעת אמתתו הוא הבנת המשלים וענייניהם ובִאור לשונותיהם". הרמב"ם גם מקדיש חלקים נרחבים ממורה נבוכים כדי לבאר את המשלים הרמוזים בתורה.
הרמב"ם מלמד, שהבנת הנמשל אינה עניין פשוט. התורה כותבת את דבריה בשפה פשוטה, המתאימה לנו כבני אדם החיים באופן חומרי, אך יש בהם עומק פנימי גבוה ומופשט. החדירה אל 'הנשמה של התורה', אל ההשגות הרוחניות האמיתיות, מתאפשרת רק על ידי עמל ויגיעה. לכן רק אדם שלא נותן מנוח לנפשו עד שמשיג את האמת על בוריה, יזכה להגיע לעומק הפנימי של התורה. "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא" [משלי ב, ד].
ב' הקדמה לפירוש המשנה' [אות ה] מבאר הרמב"ם מדוע חכמים כתבו דבריהם בדרך משל. חלק מטעמיו הם: להפרות את הלומדים, למנוע מסכלים להיפגש עם הדברים העמוקים ושגם קטנים יתעסקו עם דברי החכמים עד שיהיו ברמה לרדת לעומקם.
שאלות לדיון
מדוע כשחכמים משלו משלים הם לא חששו שיהיו כאלו שיטעו ויסלפו את דבריהם?
מדוע מעטים הם אלה ששייכים ל"כַּת הַשְּׁלִישִׁית"? האם גם בימינו מעטים בלבד שייכים לכת זו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
