ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
אות ד' חלק ה
כבר ראינו שישנם דברים בחז"ל שהם כפשוטם ויש שאינם כפשוטם. הרמב"ם כותב שיכתוב ספר בו יבאר אלו דרשות משתייכות לכל חלק. עוד נלמד מהי משמעות המילה אפיקורוס ומי מכונה בשם זה.
וְעוֹד אֲחַבֵּר חִבּוּר אֲחַבֶּר בּוֹ כָּל הַדְּרָשׁוֹת הַנִּמְצָאוֹת בַּתַּלְמוּד וְזוּלָתוֹ, וַאֲבָאֲרֵם וְאֶסְבֹּר בָּהֶן סְבָרוֹת• שֶׁיִּהְיוּ נְאוֹתִים לַאֲמִתַּת הָעִנְיָנִים. וְאָבִיא רְאָיָה עַל כָּל זֶה מִדִּבְרֵיהֶם גַּם כֵּן. וַאֲגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא מִן הַדְּרָשׁוֹת דֶּרֶךְ פְּשָׁטָן, וַאֲשֶׁר מֵהֶן מָשָׁל; וַאֲשֶׁר מֵהֶן הָיוּ בַחֲלוֹם וְזָכְרוּ אוֹתָן בְּמַאֲמָר פָּשׁוּט מֻחְלָט•, כְּאִלּוּ הָיוּ בְהָקִיץ. וּבְאוֹתוֹ הַחִבּוּר אֲבָאֵר לְךָ אֱמוּנוֹת רַבּוֹת; וְשָּׁם אֲבָאֵר כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נָתַתִּי לְךָ מֵהֶם מִדִּבְרֵי אֵלֶּה הָעִקָּרִים מְעַטִּים תַּקִּישׁ• מֵהֶם עַל זוּלָתָם. וְאֵין לִתְפֹּשׂ עָלַי• עַל מַה שֶּׁבָּא בְּמַאֲמָרִי זֶה, וַאֲשֶׁר וִתַּרְתִּי בִּקְצָת מִלּוֹת וְעִנְיָנִים שֶׁתּוֹפְסִים עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי הַחָכְמָה – כִּי אֲנִי וִתַּרְתִּי זֶה הַשִּׁעוּר כְּדֵי לְהָבִין לְמִי שֶׁלֹּא קָדַם לוֹ חִנּוּךְ בְּשׁוּם דָּבָר מִזֶּה הָעִנְיָן הַנִּכְבָּד, אֲשֶׁר אֵין מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ כָּל בְּנֵי אָדָם.
פירוש אלו שאין להם חלק
וּמִלַּת "אֶפִּיקוֹרוֹס"• – הִיא אֲרָמִית. עִנְיָנָּהּ: מִי שֶׁמַּפְקִיר וּמְבַזֶּה אֶת הַתּוֹרָה אוֹ לוֹמְדֶיהָ. וּלְפִיכָךְ קוֹרִין בְּזֶה הַשֵּׁם כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּיסוֹדֵי הַתּוֹרָה, אוֹ מִי שֶׁמְּבַזֶּה הַחֲכָמִים, אוֹ אֵיזֶה תַלְמִיד חָכָם שֶׁיִּהְיֶה, אוֹ הַמְבַזֶּה רַבּוֹ. וּ"סְפָרִים הַחִיצוֹנִים", אָמְרוּ: שֶׁהֵם סִפְרֵי מִינִים•. וְכֵן "סֵפֶר בֶּן סִירָא" – וְהוּא הָיָה אִישׁ שֶׁחִבֵּר סְפָרִים יֶשׁ בָּהֶם הֲתֻלִּים• מֵעִנְיָנֵי הַכָּרַת פָּנִים; אֵין בָּהֶם טַעַם וְלֹא תוֹעֶלֶת, אֶלָּא אִבּוּד הַזְּמַן בַּהֶבֶל, כְּגוֹן אֵלֶּה הַסְּפָרִים הַנִּמְצָאִים אֵצֶל הָעֲרָב מִסִּפּוּרֵי דִבְרֵי הַיָּמִים, וְהַנְהָגַת הַמְּלָכִים, וְיִחוּסֵי הָעַרְבִיִּים, וְסִפְרֵי הַנִּגּוּן, וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מִן הַסְּפָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם חָכְמָה וְלֹא תוֹעֶלֶת גּוּפָנִית, אֶלָּא אִבּוּד הַזְּמָן בִּלְבָד. וְ"הַלּוֹחֵשׁ• עַל הַמַּכָּה" – וּבִלְבַד• בִּרְקִיקָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה בִּזּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרָךְ. וְ"הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו": יוּ"ד הֵ"א וָ"ו הֵ"א, שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. וּכְבָר זָכְרוּ דְבָרִים זוּלָתִי אֵלֶּה, שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָם – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אָמְרוּ: "הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא" (בבא מציעא נט א). וְהַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ בְּכִנּוּי וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ•. לְפִי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מֵאֵלֶּה – וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם עֲבֵרוֹת קַלּוֹת כְּפִי מַחֲשֶׁבֶת הַחוֹשֵׁב – אֶלָּא בַּעַל נֶפֶשׁ גְּרוּעָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁלֵמוּת וְאֵינָהּ רְאוּיָה לָעוֹלָם הַבָּא.
___________________________________
וְאֶסְבֹּר בָּהֶן סְבָרוֹת – אבאר בהם ביאורים שיהיו מתאימים לעומקם של דברים. פָּשׁוּט מֻחְלָט – נכתבו בצורה של אמירה ברורה ומוחלטת. תַּקִּישׁ – תלמד מהם על שאר מאמרי חז"ל. לִתְפֹּשׂ עָלַי – להעיר עלי על שהשמטתי מיני דברים חשובים, כי ויתרתי עליהם כדי להסביר דברים אלו לאנשים שאין להם מושג בנושאים האלה. וּמִלַּת וכו' – המשנה [סנהדרין יא א] אומרת ש'אפיקורס' והקורא בספרים חיצונים והלוחש על המכה וההוגה את ה' באותיותיו אין להם חלק לעולם הבא. סִפְרֵי מִינִים – נוצרים. הֲתֻלִּים – שטויות מענייני הכרת הפנים – חכמת הפרצוף. הַלּוֹחֵשׁ – פסוקים. בִלְבַד – האיסור הוא כאשר הלחישה מלוּוה ברקיקה. הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ – נהנה ומתכבד בכך שמבזה את חברו.
ביאורים
הרמב"ם חותם את דבריו בעניין הגמול העתידי. הוא מסיים בעיסוק באותם ש"אין להם חלק לעולם הבא", בהם פתח פרק 'חלק'. ראינו לעיל בדברי הרמב"ם שהעולם הבא אינו בגדר 'פּרס' למי שקיים מצוות רבות, אלא הוא תוצאה ישירה של המקום הרוחני אליו האדם הגיע. נראה שגם כאן, אלה שאין להם חלק לעולם הבא הם כאלה שהגיעו למדרגה כזאת שאינם ראויים להיות חלק ממנו.
לכן נראה שהמשותף לכל אותם סוגי חוטאים שמנו חז"ל הוא הניתוק . אדם המנתק את עצמו מהבורא או מתורתו, אינו מתאים למדרגה של עולם הבא.
לפי הכלל הזה שיוצא מדברי הרמב"ם, אפשר אולי לחלק את אלה שעליהם אמרו חז"ל שאין להם חלק לעולם הבא לכמה קבוצות: הראשונה – אלה שמנתקים את עצמם מיסודותיה של התורה או מחכמיה (אינו מאמין ביסודות התורה, מבזה חכמים ותלמידי חכמים או את רבו). השנייה – העוסקים בעבודה זרה (קורא ספרי מינים). השלישית – העוזבים את העיסוק בתפקידם בעולם הזה, ופונים לדברים חסרי תוכן (קורא בספר בן סירא). הרביעית – המנתקים את עצמם מכבוד ה' (לוחש על המכה, הוגה את השם באותיותיו). החמישית – אנשים שמעשיהם מעידים על כך שנפשם גרועה ואינה ראויה למדרגה זו (מלבין פני חבירו ברבים, מכנה שם לחבירו, מתכבד בקלון חברו). ייתכן שהעדות על גריעותם של אנשי הקבוצה החמישית היא חוסר החיבור לכלל ישראל, "ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר" [הגדה של פסח].
(הרמב"ם מביע את שאיפתו להמשיך במשימה בה הוא החל כאן – להסביר את דברי חז"ל שנאמרו בדרך חידה ומשל, ולחבר ספר שיוקדש לביאור כלל דרשות חז"ל. בסופו של דבר, נמנע הרמב"ם מכתיבת ספר זה, כפי שהסביר בהקדמת המורה נבוכים, אולם כמה ביאורים נוספים לאגדות חז"ל נמצאים בספרו מורה הנבוכים).
הרחבות
מי הוא אפיקורוס?
וּמִלַּת "אֶפִּיקוֹרוֹס" – הִיא אֲרָמִית. עִנְיָנָּהּ: מִי שֶׁמַּפְקִיר וּמְבַזֶּה אֶת הַתּוֹרָה אוֹ לוֹמְדֶיהָ. במשנה תורה הרמב"ם מסביר שישנם שלושה הנקראים אפיקורסים: "שלשה הן הנקראים אפיקורסין א. האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם. ב. והמכחיש נבואתו של משה רבנו ג. והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים" [הלכות תשובה ג, ח]. שלושת הדברים הללו הם עקרוניים באמונתנו ומי שלא מאמין בהם נקרא אפיקורס: א. האומר שאין קשר בין הקב"ה לאדם. לדעתו לא ייתכן שהאדם יצליח לתפוס את דברי הקב"ה, כיון שהם מופשטים ואינם נוגעים לעולם הגשמי שלנו. ב. הכופר בנבואת משה, היינו, בתורה שנתנה לנו משמים. ג. הכופר בידיעתו של הקב"ה. שלושת הדברים הללו הם הבסיס לאמונה היהודית ולכן הכופר בהם נקרא אפיקורס.
ה'חזון איש' כתב שבזמן הזה, כיוון שאין ניסים גלויים, אין דין אפיקורס, ו"עלינו להחזירם (את הטועים) בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה כמה שידנו מגעת" [יו"ד קנח, ב]. דברים דומים כותב הרב קוק . לדעתו היום כמעט ואין דין אפיקורס, כיון שאפיקורס הוא כופר ודאי, והיום, לכל היותר, הכופרים טוענים טענת ספק ('שמא אין אלוהים', לדוגמה) [אגרות הראי"ה כ].
מקורה של המילה 'אפיקורוס' הוא כנראה במילה הארמית 'אפיקורתא', שפירושה: הפקרות. [הרע"ב אבות פ"ב מי"ד וכן ברמב"ם אצלנו]. פירוש נוסף הוא ש'אפיקורוס' נקרא על שם הפילוסוף היווני 'אפיקור' שהיה כופר באלוהים [מגן אבות להתשב"ץ].
שאלות לדיון
"וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מִן הַסְּפָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם חָכְמָה וְלֹא תוֹעֶלֶת גּוּפָנִית, אֶלָּא אִבּוּד הַזְּמָן בִּלְבָ ד". האם ראוי שהמאבד את זמנו יפסיד את העולם הבא הראוי לו? היכן המידתיות?
האם עצם העבירות שהרמב"ם מונה כאן הוא הגורם לאדם להפסיד את העולם הבא או שמא מי שחוטא בהן מעיד על עצמו שנמצא במקום רחוק ממציאות עולם הבא?
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
