בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

דין המדיח כלים חלביים ובשריים בו זמנית

undefined

רבנים שונים

תשע"ד
6 דק' קריאה
אילינוי, ארה"ב Illinois, USA
סיון תש"ע

דין המדיח, והכלים אם נשטפו כלים חלביים ובשריים בו זמנית

שאלה
במטבחו של אחד מבני הקהילה, הוכנסו למדיח כלים בטעות צלחות חלביות וצלחות בשריות, שניהם בני יומם. מה דין המדיח ומה דין הצלחות ושאר הכלים שנשטפו בו זמנית?

תשובה
בתשובתנו נתייחס למדיח כלים ביתי שפעולתו מתוארת בפסקה הבאה:
לאחר ניקוי הכלים מהלכלוך הגס (שיכול לגרום לסתימה במדיח) מניחים את הכלים במדיח על גבי מגש מרושת המאפשר רווח בין כלי לכלי. עם סגירת דלת המדיח מתחיל המדיח את פעולתו אשר מורכבת משלושה שלבים. בשלב הראשון מבצע המדיח שטיפה של הכלים במים בלבד, ע"י ממטרה אשר מתיזה את המים שבתחתית המדיח אל הכלים ע"מ לשוטפם. בחלק מהמדיחים מדובר על מים שהתחממו בתוך חלל המדיח ע"י גוף חימום הקבוע בקרקעיתו לחום של לפחות חמישים מעלות צלזיוס. בשלב השני, מתווסף הסבון אל המים ומתחילה שטיפה שניה של הכלים שבמדיח. לאחר זאת מתבצע השלב השלישי בו הכלים שוב נשטפים ע"י מים חמים בכדי לנקותם מהסבון. נציין כי במדיח מותקנת רשת המונעת משיורי מאכל מוצקים לסתום את מערכת הניקוז, ועל כן הם נשארים בחלל המדיח.
בהנחה שהכלים שהוכנסו למדיח היו מלוכלכים 1 , פרטי ההלכות הן:
א. כאשר השטיפה הראשונה של המדיח מתבצעת במים חמים 2 בלא סבון 3 : מכיון שמי השטיפה נידונים ככלי ראשון 4 כיון שאין מספיק מים בכדי לבטל את הכלים והלכלוך שעליהם בשישים במי המדיח, הכלים והמדיח אסורים, וצריכים הכשרה 5 .
ב. כאשר השטיפה הראשונה של המדיח מתבצעת במים קרים 6 , יש להחשיב את טעם הבשר והחלב, שנבלע בכלים במהלך השטיפה השניה, כטעם שנפגם, כתוצאה מערבוב עם הסבון, ועל כן הכלים מותרים 7 .
ג. אם נמצאו שאריות מאכל במסננת המדיח: יש להחשיב את השאריות שנשארות במדיח לאחר ההדחה בסבון כחתיכות מאכל שטעמם נפגם ועל כן אין הם אוסרות את הכלים 8 . גם לדעות הסוברות שטעם השאריות לא נפגם, כאשר יש במים בכדי לבטל את שאריות המאכל בשישים, הכלים והמדיח מותרים לכ"ע.




^ 1. ע"פ הוראות היצרנים, אין להכניס למדיח כלים עם שאריות ממשיות של אוכל. לכן הנחת היסוד שלנו בתשובה זו היא שכלים מלוכלכים פירוש שיש עליהם שומן וסימני מזון ולא גושים שאינם נמסים תוך כדי פעולת המדיח. מכיון שאלו הן הנחיות היצרן, אין לחשוש שנשארו שאריות אוכל ממש. כך הכריע גם הרשל"צ הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר" ח"ו יו"ד סי' י) וכן הורה מו"ר הגרנ"א רבינוביץ.
^ 2. ישנם מדיחי כלים בהם השטיפה הראשונה נעשית במים חמים בכדי לאפשר שטיפה יעילה יותר של הכלים. כאשר טמפרטורת המים היא מעל 50 מעלות צלזויס, יש לחשוש שהמים מוגדרים חמים כך שהיד סולדת בהם והם מפליטים ובולעים. עיין שמירת שבת כהלכתה" (פ"א סע' א ובהערה ג בשם הגרש"ז אוירבך) שמעל 45 מעלות צלזיוס יש להסתפק שמא המים מוגדרים כמין חמים שהיד סולדת בהם. לדעת ה"אגרות משה" (או"ח ח"ד סי עד, בישול אות ג) יש לחוש כבר מ 43 מעלות צלזיוס שחום המים היד סולדת בו. א"כ, באם במדיח המדובר חום המים בשטיפה הראשונה הוא פחות מ43 מעלות, חלות ההלכות המופיעות בפסקה ב. לקמן.
^ 3. אע"פ שלאחר שטיפת הכלים ע"י מים בלבד שוטף המדיח את הכלים במי סבון, אין הכלים חוזרין מאיסורם הראשון בגלל שנבלע בהם סבון הפוגם את הבליעה. זאת למדנו מדברי התוס' ע"ז (עו ע"א ד"ה מכאן) "ויש לתת טעם מה ראו להתיר המאכל ולאסור הקדרה לפי שהקדרה היה בה איסור גמור תחלה אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם". הסבר דבריהם הוא, שכל אימת שנבלע בכלי טעם לשבח אע"פ שאח"כ הוא נפגם (או ע"י הזמן כשעברו 24 שעות מבליעתו או ע"י סבון) אין הכלי יוצא מידי איסורו. וכ"כ הרשב"א ב"תורת הבית הארוך" (בית ד ריש שער ד). ועיין בשו"ת יביע אומר (ח"ו יו"ד סי' י).
^ 4. כ"כ הרב ישראל רוזן במאמרו בתחומין יא (עמוד 130) שמי המדיח נחשבים ככלי ראשון, וכן משמע ב"אגרות משה" (יו"ד ח"ג סי' י). ההסבר לכך הוא שמכיון שמדובר בכלי אחד שכל כולו חם מהאדים של המים והוא מלא בהבלם והמים החמים שבו עולים ומתערבבים כל הזמן בכל מקום במדיח יש להחשיב את המים כל זמן שהן מתערבבים בתוכו כנמצאים בכלי ראשון. דוגמא לכך מביא הרב רוזן ממה שפסק הרמ"א (יו"ד סי' צב סע' ז) שטיפה שנפלה על כיסוי הקדירה נחשבת כנפלה כנגד הרוטב מכיון שהזיעה עולה ויורדת ומגיעה אל הכיסוי ומשם מורידה את הטיפה אל הרוטב. כיוצא מזה טיפה שעלתה מלמטה אל הכיסוי דינה כאילו לא יצאה מהרוטב שהרי חלל המדיח מלא בזיעת המים. הרב גדעון פרל כותב במאמרו ב"תחומין" (יא, עמ' 113) שמי המדיח נידונים כעירוי מכלי ראשון, אך מבירור עמו הובהר שהמאמר עוסק במדיח בו המים מתחממים בתא אחר מהתא בו נמצאים הכלים. מציאות אשר אינה שכיחה בימינו.
^ 5. הסירים צריכים הגעלה. והמדיח צריך הגעלה ע"י רותחין ואבן מלובנת לדעת ה"אגרות משה" (יו"ד ח"ג סי' נח) או ע"י הפעלת המדיח ברמת חום גבוהה יותר מהרגיל (הדבר אפשרי במדיחים בהם ישנן כמה תוכניות חום). אמנם יש המתירים ע"י הפעלת המדיח פעם אחת בחום המקסימלי לאחר 24 שעות מזמן השימוש האחרון.
^ 6. ע"פ בירור שערכנו עם היבואן (נכון לסיון תש"ע) במדיחי כלים מתוצרת בוש, סימנס וקונסטרוקטה השטיפה הראשונה מתבצעת במים קרים.
^ 7. המחבר (שו"ע יו"ד סי' צה סע' ד) פסק: "יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן, מותר, דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם" אך הש"ך (שם, ס"ק כא) והט"ז (שם, ס"ק טו) חלקו עליו וסברו שאין הטעם נפגם ע"י האפר. וכתב ה"יד אפרים" (שם), שאף המחמירים בבורית שנפלה לתבשיל מודים בבורית שלנו שיש להתיר מפני שהיא פגומה מאוד עד שנפסלה מאכילת כלב. ב"יביע אומר" (ח"י יו"ד סי' ד) פסק שסבון הכלים שבמדיח פוגם את טעם הבשר והחלב כדעת השו"ע, ושאף הש"ך והט"ז יודו לכך כדברי בעל "יד אפרים". וכ"כ ב"ילקוט יוסף" (איסור והיתר ח"ג עמוד תפה), והרב גדעון פרל במאמרו ב"תחומין" (כרך יא, עמוד 113).
יצויין שב"אגרות משה" (יו"ד ח"ג סי' כח) כתב להתיר משום שהסבון פוגם את טעם הבשר והחלב רק בשעת דחק גדול. משום שיש להסתפק שמא מרוב המים אין הסבון פוגם את טעמם, ועוד כתב שיש לאסור אטו שידיח את הכלים בלא חומר הפוגם, ואע"פ שאין זה שייך במדיח שמא יש לאסור אטו כלי אחר שמדיחים בו כלים. בספר "כשרות ושבת במטבח המודרני" כתב לחוש לדעת הש"ך והט"ז, ושרק במקום הפסד מרובה יש לסמוך על דעת המחבר.
^ 8. במאמרו ב"תחומין" (יא עמוד 130) כותב הרב ישראל רוזן, שחתיכות הבשר והחלב עצמן אינן נפגמות ע"י הסבון, וטעמם נשאר כשהיה.
אך יש לחלוק על דבריו ולומר שטעם החתיכות נפגם בצורה משמעותית בעקבות ההדחה שעברו ע"י מים וסבון. ועוד שאף אם אין המצב כך אלא יש בהם עדין מקצת טעם לשבח, השאריות בכל אופן נחשבות כפגומות לענין דינא, ואינן אוסרות את הכלים. היות וטעמם של החתיכות בודאי נפגם בצורה משמעותית ע"י ההדחה והסבון שנבלע בהם, ואע"פ שהם אינן פגומות לחלטין, מעתה אין טעמם לשבח כבעבר. וכן משמע מלשון המשנה בע"ז (סה ע"ב) זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם - אסור, כל שאין בהנאתו בנותן טעם - מותר, כגון חומץ שנפל ע"ג גריסין. ומשמע שכדי שאיסור יחשב נטל"פ אין צורך שהוא יהיה פסול מאכילה, אלא שלא תהיה הנאה בטעמו. ועל כן אע"פ שטעם החתיכות שהודחו במדיח אולי לא נפגם לגמרי, א"א לומר שיש הנאה מטעמם, שהרי החתיכות נפגמו פגימה משמעותית בטעם בעקבות ההדחה בסבון, ועוד שטעימה מהסבון שהיה עליהם מצריכה פניה לבית חולים, ע"פ הוראות יצרן הסבון.
עוד יש להוכיח כדברנו, ממה שטעם שאינו בן יומו הבלוע בקדירה נחשב לנטל"פ, אע"פ שהוא אינו נותן טעם רע בתבשיל. אלא היות וטעם בלוע שאינו בן יומו אינו נותן טעם לשבח בתערובות ואין נהנים מטעמו, הוא אינו אוסר את התבשיל. וגם בנדון דידן אע"פ שלא נפגם טעם החתיכות לגמרי אין הם נותנות טעם משובח בתערובת. ועי' בפמ"ג (יו"ד סי' קג משב"ז ס"ק א) שכתב שלדעת הרשב"א שבכל תערובת שנתערב בה טעם איסור, אם טעם זה נותן טעם לפגם קצת אין לאוסרה משום הטעם. ולדעת הר"ן הסביר, שכל שאינו נהנה מן הטעם אין הוא אוסר. (במחלוקת הרשב"א והר"ן עי' בב"י יו"ד סי' קג ד"ה ומש"כ ופגם זה, ובשו"ע שם סע' ב) גם מדבריו יש להוכיח שאין להחשיב טעם של חתיכה שנמאסה במידת מה ע"י ההדחה במדיח כחתיכה הפולטת טעם לשבח שהרי היא אינה נותנת טעם לשבח בתערובת וכן אין נהנים מטעמה.
אין ללמוד מכאן להתיר לשטוף במדיח כלי חלב ובשר יחדיו לכתחילה שהרי כל מה שכתבנו הוא רק בדיעבד, כאשר בטעות הוכנסו כלים חלביים עם כלים בשריים למדיח. ואע"פ שיש שהתירו זאת.
אעפ"כ נראה שיש לחוש לכל ירא שמים להחמיר בכך לחלק מהדעות על פי דין ואם לא, ע"פ מנהג ישראל לעשות הפרדה ניכרת בין כלי הבשר והחלב גם מעבר למתחייב ע"פ ההלכה. על כן יש לסמוך על היתרים אלו בפועל רק במצבי דיעבד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il