מקור האיסור להזיק | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא קמא

קטגוריה משנית

3225

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

איסור מהתורה או רק חיוב תשלום?
נאמר בתורה (ויקרא כד, כא) "מכה בהמה ישלמנה" ומכאן שהמזיק חייב בתשלומין, אמנם יש לדון האם יש איסור מהתורה להזיק, ונפקא מינה אם מותר להזיק כשבכוונתו לשלם לחברו את ההפסד הנגרם לו. הקהלות יעקב (ב"ק סי' א) מביא שני מקורות לכך שודאי יש איסור להזיק. המקור הראשון מקידושין מב ע"ב. שם נאמר שהשולח את הבעירה ביד פיקח חייב הפיקח לשלם ולא אומרים שלוחו של אדם כמותו משום שאין שליח לדבר עבירה. משמע שלהזיק זו עבירה. והמקור השני מב"ב כב ע"ב ששם אומרת הגמרא שאפילו בגרמא אסור להזיק. ומוכיח שהדין כן אף במקרה שרוצה לשלם מהמשנה בבבא קמא קיד ע"א שאדם שנכנס נחילו לשדה חברו אסור לו לקוץ את האילן אפילו על מנת לשלם לו הפסדו, ואף ר' ישמעאל בן ריב"ב מתיר רק משום תקנת יהושע בן נון, אך מעיקר הדין מודה שאסור.
אולם הקהלות יעקב כותב שיתכן לומר כלפי מקורות אלו שהאיסור רק מדרבנן, שהרי המשנה למלך (רוצח ב, ב) הוכיח שגם בעבירה מדרבנן אומרים אין שליח לדבר עבירה בעבירה. הוא הביא את ספיקו של המהרימ"ט בכך והוכיח שודאי אומרים כמוכח מרש"י בבבא קמא (נג ע"א ד"ה נפל) ששכיר הכורה בור ברשות הרבים ונפלה בהמה לתוכו השכיר חייב ולא משלחו הואיל ואין שליח לדבר עבירה. המשנה למלך סבר שהמזיק את רשות הרבים זהו איסור רק מדרבנן ואם כן מוכח שאומרים גם בדרבנן. אם כן, עדיין יש לדון אם גם מהתורה יש איסור.

המבי"ט (קרית ספר הל' נזקי ממון פ' ה) כותב במפורש שהאיסור להזיק על מנת לשלם הוא רק מדרבנן.

הטור (תחילת סי' שעח) כותב בתחילת הלכות נזיקין: "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו", ומהדימוי לגזילה משמע במפורש שהבין שיש איסור מהתורה. הפרישה שואל מדוע הטור למד את איסור ההיזק מאיסור גזילה ולא מדיני נזיקין עצמם, כלומר, מעצם העובדה שהתורה חייבה ממון משמע שהדבר אסור, ועונה שנזקק לגזילה כדי ללמוד שאסור אף במקרה שמזיק על מנת לשלם, ולגבי גזל מפורש שאף באופן זה אסור. יש להבין שאלתו, כיצד ניתן ללמוד איסור מהחיוב לשלם, ואולי כוונתו שמכך שהתורה חייבה לשלם נמצא שאם יזיק ולא ישלם עובר איסור שהרי אינו מקיים את ציווי התורה לשלם, ועל כך עונה שזקוקים ללימוד מגזל למקרה שמזיק ומשלם. אמנם בהמשך יובאו דברי הגר"ח מבריסק הסובר שאכן מעצם החיוב לשמור על הבהמה ולשלם אם הזיקה ניתן ללמוד שיש גם איסור וחיוב כלפי שמיא.
כדברי הטור מדוייק גם מלשון רש"י בגיטין (נג ע"ב ד"ה מטמא ומדמע) שכתב לגבי המזיק נזק שאינו ניכר שיש בכך איסור רק מדרבנן ולא מדאורייתא הואיל ולאו שמיה היזק, ואם כן גם מדבריו מפורש שבנזק הניכר יש איסור מהתורה.
וכן מוכח גם מהרשב"א במסכתנו (ב ע"ב ד"ה אבל במחוברת). מובאת שם ברייתא: "תנו רבנן: כי יגח - אין נגיחה אלא בקרן, שנאמר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם וגו', ואומר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח". ומבארת הגמרא שנזקקו שני הפסוקים כדי שלא נאמר שדווקא בקרן שאינה מחוברת יש דין תמות בתחילה אך בקרן מחוברת נחשבת מועדת כבר מתחילה. הרשב"א מקשה שהיה לגמרא לומר להפך, שלולא הלימוד המיוחד היינו מדייקים שדווקא באינה מחוברת נעשית מועדת לאחר שלוש פעמים אך בקרן מחוברת לעולם נשארת בתמותה, שהרי בספק מקלים על הנתבע ואומרים שהמוציא מחברו עליו הראיה. ועונה בתירוצו הראשון שבנזיקין יש להחמיר בספיקות כבאיסורים. מוכח מכך שסבר שיש איסור להזיק ושהאיסור הוא מדאורייתא.
אמנם תשובת הרשב"א אינה מובנת, שהרי בכל הספיקות בדיני נזיקין תמיד פוסקים לקולא ולא אומרים שהספק מוגדר כספק איסורי, וכן מצאנו באופן כללי יותר לגבי כל דיני ממונות שפוסקים לקולא לנתבע ולא אומרים שיש בכך ספק איסור של גזל. החתם סופר (בשו"ת יו"ד סי' רמא) עומד על דברי הרשב"א ומחדש שבשונה משאר דיני ממונות שהדין האיסורי נולד כתוצאה מהדין הממוני, בנזיקין כל החיוב הממוני נולד רק כדי להיות גדר למצוות עשה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ולמצוות לא תעשה "לא תעמוד על דם רעך", כלומר, "שיער הקב"ה בחכמתו שאם יתחייב התם כך והמועד כך ובור כך וכו' בזה נגדר הדבר וכל אחד יישמר בנזקיו". לכן בנזיקין בכל מקרה שאנו מסופקים בכוונת הפסוק זהו ספק איסור ויש להחמיר, אמנם כל ספק שנולד אחר כך כיצד היה המעשה או אם הלכה כפלוני או כפלוני, שוב מוגדר כספק ממוני והולכים לקולא לנתבע 1 .
דברי החתם סופר לכאורה מחודשים מאוד, שהרי בפשטות מסתבר שעיקר הסיבה שמחייבים אדם לשלם היא שגרם נזק לחברו ולכן עליו להשלים חסרונו, וכן נראה שדברי החתם סופר יכולים להתיישב רק עם שיטת התוס' (כז ע"ב ד"ה ושמואל) לגבי אדם מועד לעולם, שבאונס אף אדם פטור, אולם לשיטת הרמב"ן (ב"מ פב ע"ב ד"ה ומצאתי בתוס') שחייב אפילו בנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה כאותה של אליהו, מוכח שיסוד החיוב בממונות אינו קשור לאיסור, שהרי אונס פוטר מאיסורים, אלא שעל אדם מוטלת אחריות להשלים את חסרונות חברו שנגרמו על ידו אף אם אינו מוגדר כאשם בדבר.
ואולי כוונת החתם סופר שודאי יש טעם לחייבו מצד השלמת חסרון חברו, אך מעבר לכך יש טעם נוסף, שיישמר מלהזיק, ומטעם זה יש להגדיר זאת כספק איסור, אך לא משמע כך מלשונו ולא מכל מהלך דבריו, שהרי החתם סופר דן בתשובה זו מדוע לא מחייבים בכל ספק ממוני מטעם ספק איסורא לחומרא, כגון בספק אם פרע חוב מצד המצווה לפרוע חוב ובספק ריבית מצד איסור ריבית, ועונה שלאחר מותו עתידים בניו לרשת אותו, והם ודאי לא עברו איסור ואין לחייבם מצד ספק איסורא ואילו מצד הספק הממוני יש להשאיר בידם, ואם כן אם נכוף אביהם לשלם נמצא שאנו מפקיעים מהם ממונם שלא כדין. ומבאר שבכל זאת בנזיקין לגבי קרן מחוברת דנים זאת כספק איסור ומחייבים את אביהם לשלם משום שעיקר החיוב הממוני הוא גדר לחיוב האיסורי. ולכאורה קשה, הרי גם בריבית יש צד איסורי וכיצד אפשר להתירו בספק, ונראה ביאור דבריו, שבפריעת חוב יש גם שאלה ממונית של מי הכסף וגם שאלה איסורית אם קיים מצוות הפריעה וכן בריבית יש שאלה ממונית אם ברשותו כסף שלקח מחברו שלא כדין ואם כן הכסף שייך לחברו ויש שאלה איסורית אם עבר על איסור ריבית. לכן אי אפשר לחייבו מצד האיסור, הואיל ונפקיע הכסף מבניו שלהם ודאי אין צד איסורי. לעומת זאת בנזיקין, אין כלל שאלה ממונית, כי הממון ודאי שייך לבעליו ומצד דיני ממונות אף שהזיק וגרם לחסרון חברו לא מוטל עליו לשלמו, אלא שבכל זאת כדי למנוע ממנו להגיע לידי איסור נזק ושפיכות דמים מחייבים אותו לשלם. אם כן, אנו דנים כאן רק בשאלה איסורית, ולכן אף שנגרום לבניו להפסיד ממון אין בכך בעיה, שהרי גם את אביהם אנו מפסידים ממון בגלל הצד האיסורי המחייב זאת. ומכל מקום יש ליישב שאינו חייב לשלם משום עונש על איסורו אלא זהו גדר כדי שלא יבוא לידי איסור, ואם כן יש סברא להרחיב הגדר אף למקום שלא פשע, כדי להרחיק את האדם מן הפשיעה.
הברכת שמואל (סי' ב) בשם רבו הגר"ח מבריסק חילק גם הוא בין ספק בהבנת הפסוק שבו יש ללכת בנזיקין לחומרא וחייב לשלם – כיוון שהפרשייה של "ולא ישמרנו" נאמרה גם לעניין איסור ולא רק לעניין תשלום – לבין ספק בגמרא שבו רק לכתחילה יש להחמיר ולהימנע מלהזיק בגלל הצד האיסורי, אך בדיעבד שכבר הזיק והשאלה כעת היא רק ממונית, אם חייב לשלם, הולכים לקולא לנתבע כבכל דיני ממונות ופטור. את חילוקו ייסד על פי דברי התוס' בדף ג ע"א (ד"ה דומיא) שמקישים לחומרא אף בדיני ממונות משום שמידה היא בתורה. יש לבאר דבריו שכשהתורה עצמה לא פירטה וכתבה דבריה באופן המותיר לפנינו ספק, כוונת התורה הייתה שנחמיר, אך כשהתורה פירשה דבריה אלא שאנו מסופקים בדין מסויים יש ללכת לקולא.

מהו מקור האיסור?
הואיל וראינו בדעת כמה ראשונים, וביניהם רש"י, הרשב"א והטור, שיש איסור מהתורה להזיק, יש לברר מהו המקור לאיסור זה. הראשונים והאחרונים הביאו מצוות שונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, בתורם אחר מקור לאיסור.
היד רמ"ה (ב"ב כו ע"א ד"ה אלא מסתברא) כותב שאסור לגרום היזק לאנשים, אם משום "לפני עיוור לא תתן מכשול" ואם משום "ואהבת לרעך כמוך" 2 .
לאור זאת יש לשוב ולעיין בשיטת המבי"ט, וכי לדעתו המזיק אינו עובר על "ואהבת לרעך כמוך"?! ויש לומר שיש מקרים בהם לא קיימת מצווה זו כגון שחש בכאבים ומזדרז לנסוע לרופא ועל ידי שיזיק את חברו ויקצר את הדרך דרך גינתו יינצל מצער הגוף, ולפי זה על פי רוב אכן יעבור על "ואהבת" אך אי אפשר להגדיר שהאיסור של מזיק הוא משום מצווה זו. ויתכן ליישב באופן אחר ולומר שמצווה זו היא עיקרון כללי ולא חיוב מוגדר ומפורט על מצבים פרטיים מסויימים, כמו הציווי "ועשית הישר והטוב" שהוא עיקרון כללי ובאו חז"ל וחייבו מכוחו באופן מפורט ומחייב את דינא דבר מצרא, וכוונת המבי"ט שאין חיוב מוגדר מהתורה, ויש לעיין אם יש מכך נפקא מינה למעשה 3 . לפי שתי הדרכים יתכן שכלל אין מחלוקת בין היד רמ"ה למבי"ט.
רבנו יונה בפירושו לאבות (א, א ד"ה משה [השני]) שכל הנזיקין בכלל הלאו של "לא תגזול", ונראה שבדרך זו צעד גם הטור שהובא לעיל. הטור , כפי שהובא למעלה, כתב שכשם שאסור לגזול כך אסור להזיק, ומדברי הפרישה משמע שהטור לא השווה רק לעניין התוצאה ההלכתית אלא הבין בטור שאיסור גזל הוא המקור לאיסור להזיק, ולפי זה הטור הלך בדרכו של רבנו יונה.
הרא"ש בתשובה (כלל קח אות י) כתב לגבי נזקי שכנים, שאדם צריך להרחיק שימושיו הגורמים היזק מנטיעותיו של חברו ומנירו "כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, והקפידה תורה שלא יעשה אדם בתוך שלו דבר הגורם היזק לחברו", ובקהלות יעקב (בהערה) ציין שהרא"ש כתב ביחס לנזקי שכנים שזהו המקור, ומשמע קצת שהבין בשיטתו שזהו המקור לעצם האיסור להזיק. אמנם מתיישב יותר על הלב לומר שאין זו כוונת הרא"ש, שכן יש לתמוה, וכי אין להזיק רק משום שדרכיה דרכי נעם?! הרי היזק זו פעולה פוגענית ושלילית מאוד ולא רק "יציאה מדרכי נעם"?! אלא נראה שכתב זאת דווקא לגבי נזקי שכנים, ששם בכל אופן אחד מהם ייפגע בכך שייאלץ להימנע מהשתמשות מסויימת בחלקו ורק צריך להכריע איזה מהם ימנע, אם המשתמש בתשמיש שיוצר את הפגיעה או חברו המשתמש בתשמיש פגיע, ואכן ר' יוסי מכריע שבדרך כלל על הניזק להרחיק עצמו, אך חכמים סוברים שעל המזיק להרחיק עצמו, ובטעמם כותב הרא"ש "דרכיה דרכי נעם", כלומר שמשום דרכי נעם מסתבר שעל המזיק להפסיד את יכולת השימוש ולהרחיק היזקו. יתכן שגם הקהלות יעקב הסתפק שמא זוהי כוונת הרא"ש ולכן אף שהזכיר דבריו ביחס לאיסור להזיק טרח לציין שהרא"ש כתב זאת ביחס לנזקי שכנים, כדי לסייג שיתכן שאין ללמוד מהרא"ש לעניין עצם האיסור להזיק.
באחרונים מצאנו מקורות נוספים. החתם סופר , כפי שהובא למעלה, כתב שהחיוב הממוני הוא גדר למצוות עשה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ולמצוות לא תעשה "לא תעמוד על דם רעך". לכאורה פסוקים אלו עוסקים רק בפגיעה בחיי חברו וצריך עיון כיצד ניתן ללמוד מכאן על הזקת ממון, ונראה שהבין שכל דיני נזיקין הן מחשש שהדבר יתגלגל ויבוא גם לשפיכות דמים, ואולי הבין כ רמב"ם שבמצוות "לא תעמוד על דם רעך" כלול גם איסור להזיקו, כפי שכתב בספר המצוות (מצוות לא תעשה רצז): "ובאה האזהרה מהמנע להצילו באמרו יתעלה "לא תעמוד על דם רעך". וכבר אמרו שמי שיכבוש עדות תכללהו גם כן זאת האזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אובד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת", אולם יש להעיר שהחתם סופר ציין גם לפסוק "ונשמרתם" שודאי עוסק רק בדיני נפשות.
הברכת שמואל בשם הגר"ח מבריסק כתב שהאיסור נלמד מהפסוק "ולא ישמרנו", ומבאר שאין כאן רק חיוב ממון אלא גם חיוב כלפי שמיא, ומביא ראיה לכך שיש גם איסור ועונש כלפי שמיא מהדין שכאשר שור נגח אדם והרגו חייבים בעלי השור כופר כדי לכפר על עצמם.
המנחת אשר (פרשת אמור סי' נב) הוכיח מכמה מקורות כדברי רבנו יונה שהאיסור כלול באיסור גזל, משום שעיקר איסור גזל הוא בכך שמחסר את חברו ולא בכך שלוקח לעצמו, אלא שלגבי נזקי ממון כותב שאי אפשר לומר כך, שהרי שם לא גזל בידו ולא בכוחו ואפילו לא בגרמא, ולכן בנזקי ממון צריך לומר כדברי הברכת שמואל שהחיוב נלמד מ"ולא ישמרנו" שגילתה התורה שיש חיוב על האדם לשמור על ממונו שלא יזיק, ורק בגלל שיש עליו חיוב לשמור ניתן לחייבו אם הזיק. אחד מהמקורות שמביא, להוכיח שנזק כלול בגזל ושיסוד איסור גזל הוא בכך שמחסר את חברו, הוא מרש"י בב"מ (סא ע"א), שהגמרא שם שואלת מדוע צריך לאו גם בגזל וגם בריבית וגם באונאה, ומסביר רש"י "שבכולן יש חיסרון שמחסר ממון חברו".
הקהלות יעקב (ב"ק סי' א) סובר שמקור האיסור הוא ממצוות השבת אבידה, שנאמר "לא תוכל להתעלם", ואם כן כל שכן שאסור להזיק, ומדובר אפילו במקרה שמתכוון לשלם ולא ייגרם הפסד כספי לניזק, שהרי כך הדין בהשבת אבידה, כפי שהוכיחו התוס' (ב"מ לא ע"ב ד"ה אם) שחייב לטרוח ולהשיב אפילו אם הדבר כרוך בהוצאות כשווי האבידה (ולא יותר ממנה), ואף שהמאבד יצטרך לשלם לו על כך ונמצא שלא הרוויח ממון מטירחתו של המוצא, מכל מקום נח למאבד לקבל את חפצו כדי שלא יצטרך לטרוח ולחפש לקנות חפץ כזה מחדש.
בדומה לדברי הקהלות יעקב, ניתן למצוא מקור לפי שיטת הרמב"ם מהאיסור "לא תעמוד על דם רעך", שכמובא למעלה, סובר הרמב"ם שנכלל בכך גם האיסור מלכבוש עדות ובכך לגרום הפסד ממוני לחברו, ואם כן כל שכן שאסור להזיקו.

^ 1.ראש הישיבה שליט"א ביאר כוונתו שבספק בכוונת הפסוק שורש הספק הוא אם צריך לשמור ובכך ספק איסורא לחומרא, אולם בספק כגון שור שנגח את הפרה הספק הוא אם שור זה נגח וזהו ספק ממוני (שיעור כללי, תש"פ).
^ 2.הוא בא להסביר שם מדוע הגמרא לא תירצה לחלק בין מלאכת זורה בשבת שחייב למרות שזו גרמא לבין ליבתו הרוח בנזיקין שפטור, שבשבת הוא עוסק בגופו של איסור מה שאין כן בנזיקין שגוף האיסור הוא החפץ הניזוק, וביאר שגם בנזיקין הואיל ומייצר את הדבר המזיק נחשב לעוסק בגוף האיסור הואיל ועובר על "לפני עיוור" או על "ואהבת לרעך". לפי זה יש מקום לומר שגם לדעתו יש איסור עצמי להזיק ולא רק מטעם "ואהבת", אלא שכדי לנמק שנחשב עוסק בגוף האיסור נזקק להרחבה של "ואהבת".
^ 3.ושמא משום כך לא ינהג כאן הכלל של ספק דאורייתא לחומרא, ולפיכך המבי"ט לא רצה לנקוט במצווה זו כמקור האיסור. אולם זהו חידוש גדול, ועיין בספר "ויען דוד" לרב חיים יוסף דוד וייס (אב"ד באנטוורפן) שכתב להפך, שאפילו לדעת הרמב"ם שהדין שספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן יש לומר שבמצוות שבין אדם לחברו שהם מטעם ואהבת לרעך כמוך ספק לחומרא מדאורייתא, כי בכלל אהבת ישראל שלא יגיע לחברו אפילו ספק נזק.

בבא קמא

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

כתובות
ספק שניתן לבררו
כתובות דף ב ע"א
סיון תשע"ח
בבא מציעא
מצא בגל ובכותל
בבא מציעא דף כה ע"ב
ג' ניסן התשע"ה
19 דק'
הושענא רבה
סוכות והושענא רבה - יום דין או שמחה?!
כ"א תשרי התשע"ה
5 דק'
שיחות ליום העצמאות
"לפיכך אנחנו חייבים להודות לך"
ג' אייר תשפ"ה

בבא קמא

בבא קמא
מדוע צריך הלכה למשה ב'צרורות'
מסכת בבא קמא - דפים טו', יז', יח', יט'.
הרב מרדכי הוכמן | חשוון תשס"ח
54 דק'
בבא קמא
זה נהנה וזה לא חסר
מסכת בבא קמא - דף כ'
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | י"ב טבת תשס"ח
בבא קמא
גזילה בקרקעות
בבא קמא דף קיז ע"ב
הרב יאיר וסרטיל | תש"פ
41 דק'
בבא קמא
מסכת בבא קמא דף קי"ט - וידאו
באדיבות ערוץ אורות
הרב אביחי קצין | כ"ד אלול תשע"ו

בבא קמא

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד דודקביץ'
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יעקב שפירא
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב משה ברלינר
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו