ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
כדי ליישב קושיה זו, התוספות מחדשים שמסתבר שהמינוי לכהן גדול מתבצע על ידי המלך ואחיו הכוהנים, ומביא ראייה מיבמות (סא ע"א) שאלעזר בן גמלא שילם כסף רב למלך כדי להיות כהן גדול, והם גם יכולים לסלק אותו מקדושת כהן גדול (התוספות מביאים ראייה לכך מן הירושלמי), ולכן לולי הטעם של 'מעלין בקודש ואין מורידין' הוא היה חוזר להיות כהן הדיוט. וכתב הגרי"ז (סוטה מב ע"א ובעוד מקומות) בשם אביו הגר"ח סולבייצ'יק שוודאי שגם אחרי שהכהן הגדול יורד מכהונתו, עדיין יש לו דינים של כהן גדול לעניין קדושת הכהונה, והוא וודאי אסור באלמנה וכן להיטמא לקרובים. אלא שמבחינת המינוי הוא לא נחשב כהן גדול, ורק הדברים שחלים מכוח המינוי מסירים אותם על ידי ביטול המינוי.
אמנם הרמב"ם (כלי המקדש ד, טו) כתב בניגוד לתוספות ש'אין מעמידין כהן גדול אלא בית דין של שבעים ואחד'. ומקור הרמב"ם מתוספתא (סנהדרין ג, ד) שאומרת כך. וכן פסק לגבי משך הכהונה של כהן גדול (כלי המקדש ד, כא) שהוא משמש בכהונתו עד יום מותו, 'ואין מורידים לעולם משררה שבקרב ישראל'.
על שיטת הרמב"ם ישנם כמה קושיות:
א. לחם משנה (סנהדרין ה) מתקשה מדוע הרמב"ם מנה בהמשך הלכות סנהדרין את כל הדברים שצריך עבורם ב"ד של שבעים ואחד, ולא מנה ביניהם את הדין שממנים כהן גדול. מרכבת המשנה (שם) מתרץ ע"י אוקימתא שלפעמים אין שם ב"ד של שבעים ואחד, אלא רק שבעים, ולכן לא כתב הרמב"ם כן.
ב. קשה על הרמב"ם איך הוא יבאר את הגמרא ביבמות (סא ע"א) שמשמע ממנה שמרתא בת בייתוס שילמה למלך על מנת שיעלה את בעלה לכהן גדול, והרי לדעתו המחליט הבלעדי הוא הסנהדרין?
ג. וכן קשה מהירושלמי שהתוספות הביאו מביא שמשמע ממנו שהמלך יכול גם להדיח כהן גדול מכהן, ואילו לדעת הרמב"ם לא ניתן כלל להדיח כהן גדול?
הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל (תורה שבעל פה כ, עמודים כו – לב) מבאר שהרמב"ם אמנם חולק על תוס' וסובר שהגוף הבוחר של הכהן הגדול הוא בית דין של שבעים ואחד, אלא ש כפי שכתב הגרי"ז שהובא לעיל, יש שני חלקים במינוי הכהן:
א. בחירה של הכהן על ידי הגוף הבוחר (הסנהדרין).
ב. הקדושה עצמה של כהן גדול ותחילת השימוש שחלה עם לבישת הבגדים.
ולדעת הרמב"ם מן הדין צריך שיהיו ב"ד של שבעים ואחד שיבחרו את הכהן הגדול. אבל גם הבחירה שלהם אינה מייצרת את הדין שהכהן הנבחר נהיה כהן גדול, אלא הוא נהיה כהן גדול על ידי זה שלבש את שמונת הבגדים והתחיל לשמש בכהונה הגדולה.
לכן הוא אומר שאם כהן הצליח לעקוף את הגוף הבוחר ולהתחיל לשמש בשמונה בגדים ככהן גדול, הוא מתחיל להיות כהן גדול בלי חברי הגוף הבוחר, ובזמן אלעזר בן גמלא (הגמרא ביבמות לעיל) המלך הכריח את כולם לא לכנס את אסיפת הסנהדרין, ושאלעזר יהיה כהן גדול. כך נוצר מצב שהיה כהן גדול מבלי שיעבור את חברי הגוף הבוחר. לפי דבריו ניתן גם לבאר את הירושלמי שאומר שניתן לסלק כהן גדול ממשרתו, וזאת למרות שהרמב"ם אמר במפורש שלא ניתן לעשות זאת. זה מכיוון שהרמב"ם דיבר באופן שהסנהדרין בחרו בו לכהן, ואילו הירושלמי דיבר באופן שהוא נהיה כהן על ידי לחצים והתחיל לכהן בפועל, וכך אם יפסיק לכהן, לא יחשב שוב לכהן גדול.
שכן לא הסנהדרין הופכים את הכהן לכהן גדול, אלא תחילת עבודתו ככהן גדול היא אשר הופכת אותו לכהן גדול.
באופן קצת שונה מתרץ האגרות משה (חושן משפט מה) את דברי הרמב"ם. לדעתו, הרמב"ם אינו חולק על התוספות, והוא מחלק בין שני סוגי מינוי. ישנו מינוי שהעם צריכים ורוצים, ולכן הסנהדרין מתכנסים ומחליטים ובוחרים בכהן שיהיה הכהן הגדול, ומינוי כזה הוא גם לכל החיים, וגם דורש סנהדרין, שכן כל דבר שררה לאומי שכזה דורש הסכמת הסנהדרין. אבל יש סוג מינוי שבו המינוי בא כמינוי של כבוד ושררה, והוא לא צריך להיעשות על פי הסנהדרין, ומצד שני ניתן גם להוריד אותו מהמינוי כשהמניע והאינטרס נגמר. לפי דבריו מובן מאוד מדוע הרמב"ם לא כתב שכהן גדול מתמנה על פי ב"ד של 71, וכן ניתן להסביר לפי התוספות את דברי התוספתא שאומרת שהכהן הגדול מתמנה על פי בית הדין הגדול, כי יתכן שגם התוספות מסכימים עם הרמב"ם.
סיכום: ה תוספות כותבים כאן שהאחראי על מינוי כהן גדול הוא המלך, ואילו הרמב"ם כותב שהממנים הם ב"ד הגדול. שני הסברים ראינו בהסבר הרמב"ם:
א. הסבר הרב ז'ולטי שבעקרון ב"ד הגדול בוחרים את הכהן הגדול, אלא שבפועל הוא נחשב כהן גדול רק כאשר הוא מתחיל לעבוד בשמונת הבגדים, ולא כאשר הם בוחרים בו.
ב. הסבר האגרות משה שיש שני אופנים של בחירה, יש בחירה כתוצאה מהצורך של עם ישראל בכהן גדול, ובאופן זה הכהן הגדול אמור להמשיך בתפקידו לעולם, ולעומת זאת יש אפשרות למינוי של שררה וכבוד, ובאופן זה הכהן הגדול יורד מתפקידו כאשר הוחלט שנגמרה השררה והכבוד שהוא צריך לקבל.
לעיון נוסף בסוגיה: ניתן לעיין בספר 'משטר ומדינה בישראל עפ"י התורה' (הוצאת 'ארץ חמדה') (כרך שני פרק כא סימן קיד – קטו).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
