הסכם קדם נישואין - לא לחתום | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

מדורים
רביבים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

3 דק' קריאה

הסכם לכבוד הדדי
לאחרונה נתחבר על ידי חוגים דתיים הקשורים לתנועות הפמיניסטיות נוסח "הסכם לכבוד הדדי", שמגמתו למנוע סחבת ועיגון בתהליך הגירושין. שאם חס וחלילה יעלו הנישואין על שרטון ואחד מבני הזוג ירצה להתגרש, לא יוכל השני לעכבו במשך שנים ארוכות. וזאת על ידי קביעת סנקציה חריפה, שהצד שיעכב את מתן או קבלת הגט, ישלם מזונות מוגדלים, לכל הפחות $1500 או מחצית ממשכורתו, אם היא יותר מ- $1500 לחודש.
שלוש בעיות ישנן בהסכם זה, שבעטיים נראה לי שאין נכון לחתום עליו.

א - דיון בבית הדין
אחת הגורמים לפירוד בין בני זוג שומרי מצוות, הוא היחלשות של אחד הצדדים מבחינה דתית. הדרך שעליה הסכימו בעת הנישואין כבר אינה מוסכמת עליו, המטרות אינן משותפות, ובדרך כלל בצירוף לעוד כמה גורמים - כבר אין רצון יותר לחיות ביחד. כשבאים להתגרש, הדבר בא לידי ביטוי בכך שאותו צד שנחלש מבחינה דתית פונה לבית משפט אזרחי. הדבר כידוע אסור מהתורה, שכן נאמר "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם", לפניהם דווקא ולא לפני מי שאינם שופטים על פי דיני התורה. לפיכך תנאי ראשון בכל הסכם חייב להיות, שאם חס וחלילה יעלו הנישואין על שרטון כל הדיונים בכל התחומים, כולל בענייני הממון ומשמורת הילדים, ייעשו אך ורק בבית הדין הרבני. סעיף זה צריך להיות חזק כל כך, עד שהתשלום עבור ביטולו יהפוך את האפשרות לפנות לבית משפט אזרחי לבלתי אפשרית. כל עוד אין סעיף כזה, יהודי שרוצה לשמור על מצווה זו אינו יכול לחתום על החוזה. לא יתכן לחתום על חוזה ולהזניח יסוד עקרוני כל כך.

ב - האחריות המוסרית
אין בחוזה שום התייחסות לשאלה מי אשם בפירוק הנישואין. יש בכך עוול נורא. אדם נתן את כל אמונו בבן זוגו, הפקיד בידיו את עתיד חייו, ופתאום בן זוגו מודיע לו שאין לו יותר רצון להמשיך לחיות עמו, והוא מעוניין לפרק את המשפחה שהקימו. אני מסכים שלמרות כל הכאב, אי אפשר לחייב את מי שאינו מעוניין בכך להמשיך לחיות עם בן זוגו. אבל לפחות שישלם את המחיר העיקרי על פירוק המשפחה. גם לפי ההלכה, האשם בפירוק המשפחה צריך לשלם את המחיר הכרוך בכך. כל עוד עמדה מוסרית בסיסית זו אינה מעוגנת בבסיס ההסכם, יש סנקציה עצומה ביד הרוצה לפרק את המשפחה, ולמסכן שבגדו בו אין שום דרכים להתגונן בפניו.

ג - שלום בית
עוד הערה, פחות מרכזית:
בתוך ההסכם מופיע סעיף העוסק ב"שיקום הנישואין". לפי סעיף זה, המעוניין להמשיך בנישואין רשאי לבקש לשקם את נישואיו בעזרת גורם מקצועי מוסכם. בהעדר גורם מקצועי מוסכם, ימונה מסייע לשיקום הנישואין על ידי "האגודה הישראלית לטיפול במשפחה". בני הזוג מתחייבים להופיע לפניו עד שלוש פעמים, כדי לבדוק ברצינות האם ניתן לשקם את נישואיהם. סעיף זה תמוה מאוד. ראשית, מדוע דווקא אותה אגודה? מה עמדותיה? מי מפקח עליה? מדוע שלא ילכו למערכת הממלכתית של מחלקות הרווחה והעבודה הסוציאלית האזורית? ומי בכלל אומר ש"גורם מקצועי" יועיל להם, אולי מוטב שיילכו לרב? כמדומה שסעיף זה נועד כדי לצאת ידי חובת העיקרון של החתירה ל'שלום בית' המקובל בבתי הדין. אבל אם רוצים באמת להועיל לכך, צריך שהצד הרוצה לשמור על שלום הבית יוכל לקבוע אל מי ללכת, ובן זוגו יהיה חייב לבוא עימו. מעין העיקרון ההלכתי, שהתובע צריך ללכת אחר הנתבע.

האם נכון לזרז גירושין
עוד בעיה שמעלים כנגד חוזה זה, שהוא מקל על הגירושין. במצב הרגיל כיום, תהליך הגירושין נמשך כמה שנים. כתוצאה מכך, יש שמהרהרים על פירוק המשפחה, וכיוון שהם שומעים שהתהליך ארוך ומתיש, נרתעים לאחוריהם וחושבים, אולי עדיף לנסות לשפר את חיי הנישואים. אולם כאשר התהליך יקוצר על ידי חוזה כזה, יש חשש שיותר אנשים ירצו להתגרש. אולם למרות זאת, נדמה לי שיותר חשוב למנוע את הסחבת המתישה, הכאובה והמייסרת, שבתהליך הגירושין. גם בחז"ל לא שמענו שתהליך גירושין נמשך זמן ארוך כל כך.

אין לחתום על חוזה זה
לפיכך יש מקום להסכם שיצהיר בפני בית הדין: דעו לכם רבותיי הדיינים, כי הסכמנו מראש שאם חס ושלום נגיע לגירושין, מי שיעכב את הגירושין שלא בצדק, ישלם על כך. ובתנאי כמובן שהסכם זה לא יפגע בסמכות בית הדין ובכללי הצדק והמוסר שבהלכה.

אולם כפי שהחוזה מנוסח כיום, יש בו חסרונות רבים מדי. וגם אם יוסיפו בו סעיפים ברוח הדברים שהזכרתי, יש חשש שבכל מקרה של התנגשות, בית המשפט האזרחי יבטל את העקרונות ההלכתיים. לפיכך, אין לחתום עליו.

אם החוזה ישונה באופן שיבטיח את שמירת עקרונות ההלכה והמוסר, יש לשקול את היחס כלפיו מחדש, ולהתחיל לדון בפרטיו הממוניים.

להמשך הדיון בנושא

-------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון בשבע.

רביבים

שיעורים נוספים