ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש משפחה חברה ומדינה שיעורים נוספים

הצעה לתיקון חוק איסור נשיאת אישה על אישתו

הצעה לתיקון חוק איסור נשיאת אישה על אישתו – על פי מסורת ישראל
יהודה אודסרחשוון תשע"ט
90
מוקדש לעלוי נשמת
שלמה בן יעקב
לחץ להקדשת שיעור זה
מבוא - במדינת ישראל קיים חוק האוסר לאיש נשוי לשאת אישה נוספת וכן האוסר לאישה להנשא לשני אנשים.
האיסור לאישה להינשא לשני אנשים הינו דין תורה 1 ולכן לא נעסוק בו במאמר זה.
מאידך חלקו הראשון של החוק האוסר על איש נשוי לשאת אישה נוספת הינו מקביל, במידה מסוימת ,לתקנתו של רבנו גרשום מאור הגולה הידועה בשם: "חרם דרבנו גרשום" , האוסר לשאת אישה נוספת על אישתו הראשונה. חרם זה ניתקן על ידי רבנו גרשום באלף החמישי במאה השמינית, והובא בפוסקים לאורך הדורות מן הראשונים דרך השו"ע ונושאי הכלים עד לאחרוני האחרונים.
במאמר זה, ננסה במאמר זה לרדת לעומקו של חרם זה, להבינו, ומתוך כך להציע השלכות מעשיות, הרחבות ותיקון לחוק הנהוג במדינה כיום.
וכן כתוב בחוק העונשין למדינת ישראל – תשל"ז 1977:
175. בסימן זה, "נישואין" – לרבות קידושין
176. נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר , דינם – מאסר חמש שנים.
ננסה לברר בתקנתו של רבנו גרשום מאור הגולה, מספר נקודות המשיקות לחוק , ובתוך כך גם לענות על כמה וכמה קובלנות שיצאו ברבות השנים על חוק העונשין הנ"ל, והצעות לתיקונו.
א.על מי חל החרם, על האיש או על האישה
ב.מהם ה"שיניים" המעשיות שנתן רבנו גרשום למניעת נשיאת האישה השניה על אישתו
ג.מהו התיקון שלצורכו תיקן רבנו גרשום את החרם 2
ד.מה דינם של המתקרים "נשואים" המתנהגים כאיש ואישה ואינם נשואין כדת משה וישראל. האם גם עליהם חל החרם 3 ?

חלק ראשון – בירורים עיוניים
פרק א . את יסודו של הדיון בחלק זה נפתח בדברי בעל ה"באר היטב" בהגהותיו על השולחן ערוך 4 . הבאר היטב הביא את דבריו של בעל הלכות קטנות 5 , שתקנת רבנו גרשום מאור הגולה הייתה "אקרקפתא דגברי" פרוש -על ראשם של הגברים - חיוב אישי על כל איש ואיש , והם אלו שנכללים בחרם זה, אך האישה, "בכל דהו ניחא ליה" 6 – פרוש, האישה כל כך רוצה בעל עד כדי כך שגם אם יהיה לה בעל שיחלוק את אישותו ואבהותו לשתי נשים עדיין היא תרצה בכך מאשר להיות יושבת לבדה בביתה, בבחינת "שבי אלמנה בית אביך" 7 .. ומכיוון שכך, הבין בעל הלכות קטנות שלא היה שייך להחרים בחרם על האישה מכיוון שאין אנו רוצים שחרם זה ייצא וייתנגד בדבר שהוא טובתו של האישה. אמנם האיש, הגבר, אין אצלו סברא זו מפני שהוא מדייק ובודק לפני שהוא מתחתן 8 , ומכיוון שכך החרם יכול לחול על האיש 9 . לאור דבריו אלו התיר לאיש מארצות ספרד, היכן שלא התפשט החרם, לשאת שתי נשים מארצות מוצא אשכנזיות 10 .
אמנם היו שחלקו 11 וסברו שהחרם חל על שניהם גם על האיש וגם על האישה 12 , ומשמע שאף שלאיש יהיה מותר לשאת, הוא יצטרך למצוא גם אישה כזאת שהגיעה מארצות שבהם לא נתפשט החרם, אחרת, היא לא תוכל להנשא לו.
דרך נוספת וממוצעת הייתה בין הפוסקים, יסודה הובא בשו"ת בית שלמה 13 , שטען שהחרם חל על האישה רק כאשר יש על האיש חרם, זאת אומרת שאם יגיע איש שאינו מארצות שהתפשט בהם החרם אזי גם האישה, אפילו אם תהיה ממקום שנתפשט שם החרם, תהיה מותרת להנשא לו אמנם אם לאיש יהיה אסור, אזי גם אם האישה הגיע ממקומות המותרים בחרם, יחול עליה איסור להנשא לו. מקורו מדברי בעלי התוס' בסוף מסכת נדרים 14 שטען שכאשר הבעל מאמין לאישה שזינתה, באומרה: "טמאה אני", אז למרות שחכמים הפקיעו את נאמנותה, מכח החשש שמא "נתנה עיניה באחר", והתירו לבעל להמשיך לחיות עימה בחיי אישות רגילים, אך במידה שהבעל מאמין לה, היא נאסרת לו. איסור זה הוסבר באופן שלכאורה נאמר שמתחדש איסור עליה. לא משום דברים שאמרה מקודם שהרי חכמים ביטלו נאמנותה מכל וכל, אלא משום איסורו של הבעל להנשא לה לאחר שמאמינה, וחייב להוציאה מביתו, ואף היא אסורה לו וחל עליה מעין איסור עצמי, המעמיד את האיסור להמשיך לחיות יחדיו. אמנם יש לעיין בדבריו של ה"בית שלמה" האם לאור מקורו מדין האומרת "טמאה אני" החידוש הוא שחל עליה רק איסור חדש משום "לתא דידיה", או שמא חל עליה החרם עצמו ונפקא מינה האם יש לנהוג עימה בחרם או לחילופין להתירו לה וכדו'
ה"בית שלמה" עצמו ,טען, שאף דברי הלכות קטנות אשר הובאו ב"באר היטב" מוסברים באופן זה שיש איסור על האישה דווקא בזמן שיש איסור על האיש, ודייקו זאת שדווקא נקט נשים אשכנזיות לבעל ספרדי, אבל אם היה זה בעל אשכנזי היה אסור להם להנשא לו מכח האיסור שחל עליו, וממילא נאמר שהחרם חל גם עליה 15

פרק ב- כתב הנמוקי יוסף בשם הריטב"א 16 : "..רבנו גרשום החרים על הנושא אישה על אישתו וחייבין לכוף על החרם שלו". ולכאורה נראה שדיבר בעל הנימוקי יוסף על מציאות, שלאחר שאדם עבר ונשא אישה שניה על אישתו הראשונה, שיש לנו לכוף אותו לגרש, כך גם פסקו כמה אחרוני הראשונים 17 . אמנם היו שחלקו על הבנה זו וטענו שכל החרם של רבנו גרשום מאור הגולה היה דווקא קודם שנשא את האישה, אלא שגילה רצונו לעשות כך, ואז החילו את תקנת החרם במגמה לעצור אותו ולהניא אותו ממעשה זה אך לאחר שעשה כך ונשא את האישה הנוספת אין בידינו לעשות דבר 18 .
אמנם הנודע ביהודה 19 , דייק מדברי הבית שמואל 20 שסובר שכפיה על חרם זה של רבנו גרשום מתייחסת אף לזמן שלאחר נישואי אישתו השניה וכך נטו רוב הפוסקים בזמנו להבין את עניין החרם וכן משמע מפתחי תשובה שם 21 שקיבל דבריו להלכה למעשה.
נמצינו למדים שרוב הפוסקים סברו שהחרם חל אף לאחר שנשא את אישתו השניה.
דבר נוסף, כתב השו"ע בסעיף י"א: טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אישה על אישתו. דברי השולחן ערוך הובאו מתשובת הרא"ש 22 , שדיברה על כך, שהיה במציאות נוהג שאנשים היו נושאים נשים ומולידים ילדים מהם ואחר כך היו נוסעים למדינה רחוקה ונושאים שם אישה נוספת ומולידים ילדים וחששו חז"ל כבר בתלמוד 23 מכך שיהיו אחים ואחיות שלא יכירו זה את זה "ומלאה הארץ זימה" שישאו איש את אחותו ואישה את אחיה, אמנם נראה שהב"י הבין מדבריו שהוא הדין לנושא שתי נשים באותו המקום שיש לתקן חרמות ונידויים לכפות עליו שלא לעשות כן ואף לאחר שעשה כן שיוציא את אישתו השניה וכן הבין ופירש את דברי השו"ע הגר"א בביאוריו לסעיפנו 24 , שכתב "מחמת קטטה כנ"ל ועיגון וגם מהא דאמרינן פרק החולץ (יבמות) לא ישא אדם אישה במדינה זו וכו' ". הרי שהבין מדברי הרב ב"י שהביא דין זה מתשובת הרא"ש שמדובר גם כנגד עיגון וקטטה (חדר"ג) וגם מישום שמא ישא את אחותו.
אמנם בספר "דברות משה" 25 להגאון ר' משה פיינשטין זצ"ל חלק על דיברי ערוך השולחן וטען שיש טעות בהבנת דברי הב"י ובגרסתו 26 המופיעה לפנינו ובוודאי לא התכוון ליצור חרם חדש כביכול על ידי תקנות חרמות ונידויים מאחר שסבר הב"י בעצמו שתקנה זו פג חלותה בסוף האלף החמישי, וגם שלא נתפשטה בכל המקומות, ואשר על כן, אי אפשר היה להחיות אותה באופן זה אלא על ידי תקנה חדשה ולא על ידי נסיון הקמת התקנה על ידי כפיות וכדו'. ובוודאי לא התכוון בעל השו"ע אלא לדברי הרא"ש בתשובה שהוא גם המקור המובא בציונים להלכה זו, שכל תקנתו הייתה על אותם שנושאים אישה במקום אחד ומשאירים אותה שם ונושאין אישה נוספת במקום אחר
גם הרמ"א כתב בסוף סעיף י' " וכופין בחרמות ונידויים מי שעובר ונושא שתי נשים לגרש אחת מהם.." משמע שאף הוא הבין שהחרם של רבנו גרשום חל אף לאחר שעבר ונשא אישה על אישתו.ויש לנו לעמוד על קיומו ולכוף עליו אף אחר שנשא אישה שניה
אמנם יש לדון האם הכפיה יכולה להעשות רק בחרמות ונידויים או שמא גם אפשר לכופו בהכאה בשוטים, שהרי גם הרמ"א וגם המחבר נקטו בלשון "חרמות ונידויים" ולא ב"כפיה בשוטים". ונראה אולי שיש להביא ראיה מדברי הגמרא בפסחים נב. שאמרה ש"שמתא חמור ממלקות" שאם התירו לכופו בחרם ובשמתא כל שכן שנוכל לכופו בשוטים. ובאופן זה דן הגר"י הרצוג זצ"ל בספרו 27 . אמנם יכול להיות שזה היה בתקופת התלמוד אך אולי אחר כך בתקופת מרן השו"ע תוקפו של החרם היה פחות ממלקות ולא היו מתירים דבר זה אך חזר בו הגר"י הרצוג זצ"ל מסברא זו וטען שאולי הרמ"א לא כתב מלקות וכפיה בשוטים, שאם ננהג בחרמות ונידויים אזי למלכות הגויים אין עסק להתערב בזה שהרי זה דבר "דתי" ואינו מתערב בהנהגה ובמלכות אבל מלקות וכפיה בשוטים הרי זה התערבות בעניני המלכות ואת זה הם לא היו מוכנים לקבל ובאמת שמא במצב מסויים כאשר אנו שולטים במלכות יהיה מותר לכפות אף בשוטים, אמנם בנודע ביהודה 28 סבר להלכה שאין היתר לכפיה בשוטים בחרם זה, ונראה שכך ביאר את דברי הרמ"א עצמו, וסיים הגר"י הרצוג זצ"ל במילים " ויש עדיין להתיישב" משמע שלא רצה לחלוק במפורש על דברי הנו"ב עם כל זה שנטיית ליבו הייתה לומר שניתן לכפות אף בשוטים 29 .

פרק ג . במקורות שיש לנו בדבר הנוסח המקורי של החרם והתקנה שהחרים רגמ"ה לא נמצא במפורש טעם החרם . אם בדברי הכלבו 30 , אם בדברי מהר"ם מרוטנבורג 31 , ואם בתקנות רבנו תם 32 , ונמצינו שותים, בדבר טעם התקנה, את מימיהם של הראשונים שכתבו את סברתם והבנתם בדברי רגמ"ה.
חלקם ראו בחרם זה מענה לתקנתה של האישה וזכויותיה , חלקם ראו בו כמענה ומניעה לקטטות בתוך התא המשפחתי, וחלקם ראו בו כחרם הדואג לטובת הסדר הציבורי העם ישראל, מצדדי הרווחה והכלכלה .
מגדולי הראשונים , הר"ן בתשובותיו 33 הסתפק בשאלה האם האישה יכולה מרצונה הטהור והנקי למחול על ולוותר על תקנת ר' גרשום בבחינת "אי איפשי בתקנת חכמים" ועל זה ענה את דבריו הללו: "אלא שאני מפקפק בזה כי שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם, (קטטה )"
למדנו מדברי הר"ן, שישנם שתי הבנות בטעמו של החרם. האחת, דאגה לאישה ולזכויותיה והמחויבויות שבעלה חייב כלפיה, ובהכנסת אישה נוספת לביתו זכויות אלו נמצאות בסכנה, הן מצד כוחותיו הגופניים והנפשיים והן מצד ממונו והיכולת לזונה. ואם בטוחים היינו שאלו סיבות תיקונו של החרם היינו נעתרים לבקשתה של האישה, במקרים מיוחדים, לוותר על תקנתה ולאפשר לה להנשא לאיש אשר לו כבר אישה אחת שקדמה לה, אמנם הר"ן מסתפק שמא טעמה של תקנה זו הייתה מכח אי הכנסה של קטטה לביתו ולשם שמירה על התא המשפחתי מפני מריבות ואי שלום בבית וממילא לטעם זה לא נתיר לאישה הנ"ל להנשא לאיש אשר לו כבר אישה שקדמה לה.

אמנם המהר"יק 34 . נטה לדעתו הראשונה של הר"ן שכל חרם זה נוצר בשביל להגן על האישה, כאמרו: "והדעת נוטה שלא גזר תקנתו בכל הנשים ובכל המגרשים שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים המעוללים בנשותיהם שלא כראוי"
דרך ייחודית הייתה לו למהר"ם פאדווה 35 בראיית החרם כתיקון כללי, לקהילות ולחברה היהודית שבגולה, בהבנתו שחרם זה נוצר לטובת תקנה של רווחה כלכלית מתוך חשש שיקומו בתים שלמים של משפחות שאבי המשפחה יצטרך לדאוג לפרנסתן של מספר רב של ילדים ונשותיו , שילדו לו בחייו וז"ל:
עוד נכון לומר שתקנת רבנו גרשם שלא לישא שתי נשים כלשונו ממש ששתיהן נשואות לו כי חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים הא מסיים "והוא דאית ליה למוזיינינהו" ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי אבל אחת מהן ארוסה בנ"ד שלא יוליד ממנה וליכא למיחש לתקון הבנים ואפילו לזון אותה נראה שאיננו מחויב.

בשו"ת שאילת יעב"ץ 36 כתב הטעם לחרם ר"ג מאור הגולה, שהוא מחמת הסכנה ליהודים השוכנים לבין הגויים (משמע שהגויים לא ראו זאת בעין יפה וכנורמה מקובלת ) , והוצרך רגמ"ה לגזור איסור זה שלא מן הדין. ובמקומות שאין האומות מקפידין, בזה לא גזר. שלא בא לידי מידה זו אלא מפני האונס וצורך השעה, והמקום גורם.

ובתשובת שמן ששון 37 כתב שתקנה זו נגזרה כחלק מתקנות האבל על חורבן ביהמ"ק וכהמשך לדברי הגמ' בסוף פרק חזקת הבתים: " תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה; ומיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות, ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן, ואמרי לה: לישוע הבן, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין". וראה רגמ"ה שלעמוד בגזירה זו אינם יכולים אך בלא לשאת שתי נשים יכולים.

פרק ד. בנידון חלות החרם באישה שאינה נשואה כדת משה וישראל, והאם רבנו גרשום החרים על אדם הרוצה לשאת אישה נוספת על המכונה "אישתו" או לחיות עם אישה נוספת ללא קידושין על גבי אישתו הנשואה לו, לא נרשם הרבה בספרות הפוסקים ומצינו מספר מקורות מועט של כתבים שנרשמו בנושא הנ"ל.
ככלל נחלקו הפוסקים לשתי סיעות:
האחת – תקפה את הנושא מהכיוון הלשוני, שהרי כלל נקוט בידינו "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם" 38 ונצרכו לדייק בלשון החרם ומה נכלל בכלל המילה אישה ומה לא
השניה – דנה בעקבות מהות החרם וסיבתו .

בתשובת בנימין זאב 39 נתברר שהנושא אישה בדת הישמעלים חל עליה חרם דרבנו גרשום, והביאו בעל כנסת הגדולה 40 , אך הסתפק בעל הכנסת הגדולה אם אכן חל עליה חרם זה שהרי אין אישה זו נקראת נשואה ואינה אישתו ואפילו פלגש , טען בעל הכנה"ג, שאין חל עליה החרם וכל שכן בזאת העוברת על דת יהודית ונשואה בדיניהם. אמנם לאחר מכן שוב כתב בעל הכנה"ג לפקפק שמא כן נקראת "אישה" אף שבדיננו אינה נקראת נשואה כיוון שבאומות נקראת נשואה אולי טופס הדבר והחרם יכול גם עליה, ובסופו נשאר בצריך עיון למעשה. אמנם בספר ים של שלמה 41 דן בפשיטות בתוך כדי דבריו בבירורו על דין הפלגש האם היא על ידי קידושין או לא, סיים שפשוט לו שמתוך ההבנה שחרם זה ניתקן בשביל למנוע קטטה בביתו , על אחת כמה וכמה שפלגש זו יכולה להביא קטטה וברור שגם על זו החרים רבנו גרשום מאור הגולה: " ומ"מ נ"ל, בדורינו שפשטה חרם דרבינו גרשון שלא לישא אשה על אשתו, ק"ו פילגש ואשתו".
בדרך זו הלך גם הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל 42 , שכתב בפשיטות לומר שגם הנושא בערכותיהם חל עליו חרם דרבנו גרשום

חלק שני – קובלנות וטענות על מסגרת החוק הקיים
א. בשנת תש"ע הונחה על שולחן הכנסת 43 הצעה לתיקון חוק העונשין מס' 176 העוסק בחרם זה וזה לשונה: סעיף 176 לחוק העונשין קובע כי אסור לגבר נשוי לשאת אישה אחרת ולאישה נשואה לשאת גבר אחר. החוק בנוסחו הנוכחי אינו מתייחס למקרים בהם אנשים מנהלים מערכת יחסים המוגדרת על ידי בית המשפט, כידועים בציבור ופותח פתח למערכות יחסים של ניצול מצוקות רגשיות ונפשיות של האדם המנהל מערכת יחסים כלפי הנשים או הגברים הנוספים.
לפי החוק עיקר העבירה והפשע הינו טקס הנישואין לאיש נשוי עם אישה נוספת אך אינו מסמן כעבירה את חיי האישות אם אישה נוספת תוך כדי נישואיו לאישתו הראשונה.
הצעת חוק זו באה לפתור מצב זה, בו ידוע בציבור או ידועה בציבור, מנהלים מערכת יחסים נוספת כידועים בציבור עם בן או בת זוג נוסף.
על כן, מוצע בזאת, לאסור על ידועים בציבור להיות ידוע בציבור של בן זוג נוסף ולקבוע מאסר לתקופה של 5 שנים כפי שנקבע בחוק העונשין בהתייחסו לריבוי נישואין 44 .
וכן הובא בהערת הפרקליטות לחוק זה(176) שאין עילה לתביעה בחוק הביגמיה עד שלא יוכח שהיה טקס נישואין רשמי, בערכאה הדתית שאליה משתייך הנידון, לשתי הנשים.(עדכון אחרון משנת 2002)
ב. החוק אינו מציב דרך להפריד את מעשה הנישואין או לחילופין אמצעי לחץ להבאה לתוצאה זו אלא רק ענישה של מאסר לחמש שנים על קיום טקס הנישואין. כפי שנכתב לעיל, גם זו השלכה נוספת מכך שהחוק שם את אצבעו על מעמד וטקס הנישואין האסור כתורף האיסור ולא את עצם חיי האישות של האדם הנשוי עם אישה נוספת 45 . גם הענישה אינה מביאה לטיפול בעצם חיי הנישואין והאישות עם שתי נשים, ולכאורה יכול אותו האדם בצאתו מן המאסר לשוב חזרה לסורו ולהמשיך לחיות עם שתי נשותיו ללא שום הגבלה
ג. החוק אמנם כולל גם אוכלוסיות שונות המתגוררות במדינת ישראל שאינם נמנים על עם ישראל, מה שחרם דרבנו גרשום אינו כולל אלא את האיש או האישה מישראל.
ד. החוק מתיר לשאת אישה שניה בתנאי שמתקבל היתר מערכאה דתית שאליה משתייך האיש אך לא מפרט מהם הסיבות שבגינם יכול בית הדין להתיר (כמובן שאנו חפצים להשאיר היתר זה בסמכות בתי הדין הרבניים כפי שמקובל כיום)
ה. יש שטענו כנגד החוק שהוא היה צריך לבטל לפחות מבחינה אזרחית את כל ההשלכות והזכיות הנובעות מעצם נישואים שיניים אלו כגון ירושת האישה את הבעל וכדו' אמנם לפי משפט התורה, לפחות בדין הירושה, אין כל כך קובלנה בזאת מכיון שהאישה אינה יורשת את בעלה 46
ו. ההכרה בחוק החילוני בידועים בציבור כנשואים מהווה לכאורה סתירה לחוק האוסר על נישואים שניים 47 . ואין צורך לפרט שגם רוח חכמים אינה נוחה בזאת ואין הכרה בהם כאיש ואישה לטובת זכויות וחובות.


חלק שלישי – הצעות לתיקון לאור העיונים
א- כפי שהתבאר בפרק ב בחלקו הראשון של המאמר נראה שרוב הפוסקים נקטו שחרם דרבנו גרשום חל בין על האיש הרוצה לשאת אישה על אישתו לבין האיש שכבר נשא אישה על אישתו ואף ניתן לומר שרוב הטעמים שהובאו בדברי הראשונים (כפי שהתבאר בפרק ג בחלק הנ"ל) מורים שמטרתו של החרם הייתה למנוע מציאות חיים כזו של חיים וממילא ברור שניתן לשאוב מן המשפט העברי את הצורך לשנות ולתקן את חוק הענשין הנ"ל ולהחיל אותו בין לפני קיום הנישואין ובין לאחריהם.
ב- בפרק ד ערכנו בירור האם חרם דרבנו גרשום חל גם על מי שחי עם אישה נוספת על אישתו בין אם נשא אותה בערכאות אחרות של גויים ובין אם חיה איתו כפלגש ללא חופה ונישואין. לאור הבירור עלה שדעת המהרש"ל ורבי משה פיינשטין להחיל את החרם גם על מי שאינו נשוי כדת משה וישראל וממילא נוכל לשאוב ממקורות אלו את הכח לתיקון החוק ולהכילו אף על ידועה בציבור.
ג- מן הדיון שערכנו בסופו של פרק ב נראה שאין הסכמה רחבה על היכולת "לכפות בשוטים" ולהפעיל ענישה אקטיבית בחרם זה אבל נראה שלכל הפחות מניעת זכויות כפי שנעשים בסרבן גט, ניתן לעשות כדוגמת אי חידוש רשיונות נהיגה/ירי וכדו' . בנוסף יש מקום לשינוי ולהחיל את מניעת הזכויות הללו עד אשר יוכח שאינו חי ומקיים מערכת של יחסי איש ואישה עם אישתו השניה. לחילופין, שגרש אותה לפי אותה ערכאה שנשא אותה.
ד- לעניין החלת החרם על אלו שאינם יהודים, שהרי תקנות חכמים ניתנו לכאורה דווקא לישראל, וממילא כיצד ניתן להחיל תקנה או חרם על גויי הארץ? נראה שאפשר לשאוב כח מדברי הגרש"ז אווירבך זצ"ל בתשובה 48 שחידש, שהגם שנבוא ונאמר שהלאו שאוסר עלינו לסור מדברי חכמי ישראל (לא תסור) מוסב דווקא על ישראל, הרי ששורש קיום מצוות של בני נח הינו ניצב, מתוך הכרה בבחירתו של עם ישראל לעם ה', וממילא כל דבר שיבואו חכמים וייראו באומד דעתם שצריך גם שגויי הארץ יקיימוהו הרי שדבר זה מחייב את הגויים 49 . ובוודאי גם עניין עקרוני מעין זה שאי אפשר שהגויים תושבי הארץ יתנהגו בה באופן חופשי שדבר זה בוודאי יוצר מעמסה כלכלית וחברתית על היושבים בארץ ואי אפשר שאלה ינהגו כך ואלה בכך.




^ 1.הקידושין כלל אינם חלים – משנה קידושין סב. שו"ע אבן העזר סימן י"ז סעיף א
^ 2.נדון גם בשאלה האם החרם חל גם אחרי שביצעו את הנישואין השניים או שמא רק קודם כניסיון למניעת הנישואין
^ 3.נדון במספר אופנים – ידועה בציבור, פלגש ונישואין אזרחיים
^ 4.אבהע"ז א' סק כ'
^ 5.לרבי יעקב חגיז זצ"ל , חלק ב' סימן ל"ה
^ 6.מקור ביטוי זה מפתגם הגמרא בכמה מקומות (קידושין ז. כתובות עה. ועוד) טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, שפרושו שעדיף לאישה לשבת בשנים, בזוג, עם בעל כלשהוא אפילו שהוא בעל מום (ועוד בעיות - שאינו מושלם מבחינתה) מאשר לשבת כאלמנה לבדה בביתה.
^ 7.בראשית ל"ח א.
^ 8."דייק ונסיב" ולכן אין זה זכות לו ואין אומרים בזה "זכין לאדם שלא בפניו" (רש"י ד"ה "שמא נתרצה") קידושין מה:
^ 9.וכן משמע מתוך דבריו של בעל הלכות קטנות, שכתב בתוך תשובתו שתי מילים נוספות שלא הובאו בדברי ה"באר היטב". לאחר המילים "אקרקפתא דברי" הוסיף את המילים "משום תיקון דידהו" ולאחר שהסביר על האישה שבכל דהו ניחא לה הוסיף "ולתקוני אתי רבנו גרשום ולא לעיוותי" ומשמע מתוספות אלו שהוא סבר שאין חרם או איסור כלל על האישה
^ 10.וכן פסק גם שו"ת ישועות יעקב אבן העזר סימן כ' ושו"ת בית אפרים אבן העזר סימן א'
^ 11.הגהות סמ"ק קפ"ו
^ 12.ספר מצוות קטן מצוה קפו - שלא להשיא בתו לזקן דכתיב (ויקרא י"ט) אל תחלל את בתך להזנותה (ת"כ קדושים פ"ז) ובכלל זה שלא למסור לזנות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות, ודוקא להפקר לכל, אבל להיות פלגש לאיש אחד לא (אבל בזמן הזה איכא חרם ר"ג ומנדין אות' מצאת"י).
^ 13.אבהע"ז סימן ה, לרבי שלמה ב"ר יעקב דרימר נולד בנדבורנה שבגליציה בערך בשת תק"ס (1800). מחסידיו של האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין. מחבר ספר 'ישרש יעקב' על מסכת יבמות,
^ 14.ד"ה "חזרו לומר" צ:
^ 15.אורי וישעי סימן ט"ו , אבני זיכרון חלק ב' סימן י"ח , הובאו דבריהם באוצה"פ אבן העזר סעף י' סק' ד
^ 16.נמוק"י יד: מדפי הרי"ף. ריטב"א יבמות מ"ד א.
^ 17.מהר"י מינץ סימן י
^ 18.מהרי"ט חלק ב' סימן ט"ז. רא"ם חלק א' סימן י"ד תשובת ב"י סימן י"ד
^ 19.תניינא אבן העזר סימן צ'
^ 20.סימן א' סק' ג
^ 21.אבהע"ז א' סק' כ'
^ 22.כלל מ"ג סימן ז'
^ 23.יומא יח
^ 24.גר"א סק לד. וכן כתב גם בערוך השולחן סק' לב : כתב רבינו הב"י בסעי' י"א טוב לעשות תקנה בכל חומר על מי שישא אשה על אשתו עכ"ל ביאור דבריו דאף במקומות שלא נתפשטה תקנת רגמ"ה טוב לעשות תקנה זו מפני שתקנה יפה היא ובאמת לא מצינו לכל התנאים ואמוראים והגאונים שיהיה להם שתי נשים ואדרבא מצינו במדרש בראשית [פ' י"ז] בר' יוסי שהיה לו אשה רעה ולא נשא אחרת עד שגירש את הראשונה ודין מי ששהה עשר שנים ולא ילדה יתבאר בסי' קנ"ד וגם יתבאר שם בנשבע שלא ישא אחרת ולא ילדה עשר שנים ע"ש:
^ 25.יבמות הערה ס"ג
^ 26.ר' משה פיינשטין טען שצריך להוסיף את צמד המילים "במקום אחר" בסוף הסעיף לאחר המילים "אישה על אישתו"
^ 27.כן הביא ראיה זו הרב יצחק הרצוג זצ"ל הרב הראשי לישראל לשעבר, בתשובה בשו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן ה ד"ה תשובה א
^ 28.שם.
^ 29.ובשו"ת מהרשד"ם לרבי שמואל די מדינא, אבן העזר סימן ע"ח, לא הסכים להלכה למעשה לכוף על החרם לאחר שעבר האלף החמישי מכיון שצירף שלש ספקות. ספק החרים עד סוף האלף החמישי-ספק לא. ספק פשטה תקנתו במקום הנ"ל –ספק לא. ובנוסף המקרה היה שם בארוסה שלא רצה לכונסה ולקח לו אחרת לאישה, ובזה יש גם ספק עם החרים רבנו גרשום על זה או רק בנשואה
^ 30.סימן קט"ז
^ 31.דפוס פראג דף קי"ב ע"ד
^ 32.הובא במהר"ם מרוטנברוג סימן קנ"ג
^ 33.סימן מח
^ 34.סימן ק"א
^ 35.שו"ת מהר"ם פדואה סימן יד
^ 36.חלק ב' סימן ט"ו
^ 37.סימן ל"ד
^ 38.נדרים ל: ראש השנה יב:
^ 39.סימן ק"י
^ 40.הגהות ב"י סימן כד
^ 41.יבמות פרק ב סעיף י"א
^ 42.אגרות משה אבן העזר, חלק א' סימן נ"ה
^ 43.על ידי ח"כ ציפי חטובלי
^ 44.וזה לשון התיקון המוצע : לא יהיה גבר ידוע בציבור של יותר מאישה אחת. לא תהייה אישה ידועה בציבור של יותר מגבר אחד; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר חמש שנים; לענין זה, "ידועים בציבור" – איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזו."
^ 45.שיפמן – נשיאת שתי נשים סעיף 114
^ 46.שיפמן. נשיאת שתי נשים סעיף 117
^ 47.שיפמן. סעיף 119
^ 48.מנחת שלמה תנינא (ב- ג) סימן פב
^ 49. וזה לשונו בתשובה: "וכן גם בני נח כולם חייבים להבין ולהאמין מתוך כל האמור בתורה שהעולם נברא בשביל ישראל, ולכן אם חכמי התורה רואים שיש לנו צורך לחייב בכך גם את הנכרים עליהם לדעת שכך רצון ד' והרי הם חייבים לשמוע בקולם של ישראל גם אם נאמר שהצווי של לא תסור נאמר באופן ישר רק לישראל, ויכולים שפיר חכמים לא רק להפקיר ממונם אלא גם לחייבם בתקנותיהם"
עוד בנושא שיעורים נוספים
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il