ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חנוכה – חג החינוך

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ד

חנוכה – חג החינוך


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
חוה צירל בת רחל

אָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חָכְמַת יְוָנִית
שלוש פעמים ביום אנו מתפללים על חכמה: "וחננו מאתך חכמה בינה ודעת". ואולם חכמה יוונית היא מסוכנת. המשנה (סוטה פרק ט) אומרת: "בְּפֻלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס קֵיסָר גָּזְרוּ וְכוֹ', וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנִית". ולמה גזרו כן? בגלל מעשה שלימד כמה מסוכנת חכמה זאת ואיזה אסון היא הביאה על עם ישראל. הגמרא (סוטה מ"ט) מביאה סיפור מסוף ימי החשמונאים, בשלב הדעיכה, לפיו הם בסכסוכם הביאו את מלכות רומא שתעשה משפט צדק ביניהם ותברור כמידת הצדק העליון שנמצא, כידוע, ברומא. את הסוף כולנו מכירים.
"תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיָה הוֹרְקְנוּס מִבַּחוּץ, וַאֲרִיסְטוֹבְּלוּס מִבִּפְנִים". אֲרִיסְטוֹבְּלוּס נמצא בתוך ירושלים, ליד בית המקדש, והורקונוס צר עליו מבחוץ ולא נותן להעביר מזון לתוך ירושלים הנצורה, מלבד קורבנות לבית המקדש שהם דבר יקר לשניהם. מסורת בידם מימי מתתיהו ובניו. "בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין (אלה שבפנים לאלה שבחוץ) דִּינָרִים בְּקֻפָּה, וּמַעֲלִין לָהֶן תְּמִידִים (אלה שבחוץ היו שולחים לאלה שבפנים כבשים, שיקריבו קרבן תמיד).
הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד. שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחָכְמַת יְוָנִית. לָעַז לָהֶם בְּחָכְמַת יְוָנִית, אָמַר לָהֶן, כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה (בבית המקדש), אֵין נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם. לְמָחָר שִׁלְּשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִים בַּקֻּפָּה, וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ (החזיר) לַחֲצִי חוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו, נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. אוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ, אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים, וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חָכְמַת יְוָנִית".

שינו את שמם – איבדו את זהותם
בתקופה הזאת השתלטה על ישראל התרבות היוונית עד מאוד. סימן לדבר הוא השמות של מלכי בית חשמונאי, שמצלצלים לגמרי כמו יוונית. מן הסתם אימץ כל העם את מנהג המנהיגים, והפך מה שהיה במצרים שלא שינו שמם ונגאלו. כך שינו שמם והלכו מדחי אל דחי. גם הרעיון של אותו זקן להחליף את הקרבנות בחזיר, קרבן יווני, מצביע לגמרי על ההידרדרות.
אדם קר יכול לשאול: איזה אסון יש אם חזיר נועץ טלפיו בחומת ירושלים? בשביל זה צריכה כל ארץ-ישראל להזדעזע ארבע-מאות פרסה (1600 ק"מ)? אדם עם לב רגיש מבין שהסיפור הזה הוא אסון. הוא מלמד שתרבות יוון פשטה בישראל ועשתה שמות ברגש ובתחושה של עם ישראל. אפילו במלכי בית חשמונאי. במלחמת האחים הזאת הם איבדו גם את זהותם הלאומית, גם את זהותם התרבותית וגם את זהותם הדתית. אחר כך מחריבים הרומאים בית שכבר חרב. לכן נזעקו חכמינו בעקבות הסיפור ההוא ואסרו לאדם מישראל לגדל חזירים וללמד בנו חכמה יוונית.

תת-תרבות יוון

התורה לימדה אותנו שיש עץ הדעת טוב ורע ויש עץ החיים. על התורה נאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". האוכל ממנו חי לעולם. על האוכל מעץ הדעת נאמר: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". למה מתים באכילת הדעת? כי יש בו גם טוב וגם רע. האוכל טוב ורע – גורם רעה לעצמו ורעה לעולם. כפי שיבואר לקמן.
כישרון המחקר והחכמה היוונית עזרו למלכי יוון להבין את החכמה של אלוקים שטמונה בעולם, ובסופו של דבר עזרו להם להשתלט על העולם כולו. אחרי שהם השתלטו על העולם, הם עשו את כל התועבות. הגמרא במסכת כתובות (ג ע"ב) מספרת כי היוונים גזרו כי כל כלה בתולה שנישאת – תיבעל להגמון תחילה. אונס אכזרי ומנוול בשירות החוק היווני. כלה שלא מסכימה לעוול הזה – תיהרג. כך היו רודפים את בנות ישראל באונס אכזרי להרבות הנאתם, ולא אכפת להם שבדרך הם מחריבים ומענים ודורסים את האחרים.
זו חכמה יוונית. חכמה בלי ערכים ומוסר. המשך לתרבות יוון זו נמצא אחר כך ברומא, ואחר כך בכל תרבות אירופה לדורותיה שאימצה את השיטה. בדורנו ראינו את התופעה במלוא כיעורה בגרמניה, שהייתה פאר תרבות אירופה במדעים ובמחקר, ברפואה ובתעשייה. הגרמנים היו מהמובילים בכל שטחי המדע. בזכות המחקר והטכנולוגיה שלהם הם האמינו שהם מורמים מהעולם כולו. התחושה הזאת היא שהביאה אותם לנסות להשתלט על כל העולם, תוך שהם עוברים על כל תועבה בדרך – מגזל ועד אונס. מרצח ועד השמדה.

התייוונות משולשת
המלחמה של החשמונאים הייתה נגד תרבות יוון שפשתה בתוכנו. מו"ר אבא הרב זצוק"ל היה מספר: בתחילה הייתי דיין בבאר-שבע ואחרי כן הייתי דיין בירושלים. באוניברסיטה בירושלים היה פרופסור אחד שהיה מלמד "מוסר" וחיבר גם כמה ספרים בקבלה, עד שנחשב מומחה עולמי בקבלה. ואיך נהיה פרופסור?
בצעירותם היו הוא ואשתו לומדים באונברסיטה ולא היה להם מספיק לחיות וללמוד. הלכה אשתו ועבדה בשטיפת בתים כדי שיוכל בעלה ללמוד באוניברסיטה, הלך האיש וגדל עד שנעשה פרופסור שמלמד מוסר. משנעשה מכובד היה מלמד גם בחורים וגם בחורות, והכיר בחורה שהעריצה את חכמתו ורצתה לחיות אתו. הפרופסור הזה התמכר לתאוות והרשה לעצמו לבגוד באשתו בשביל אותה צעירה, שגם היא בסופו של דבר תרגיש כמה היא מרומה.
הבעל ואשתו הגיעו אלי לבית הדין. כשעמדו לפני סיפרה אשתו בדמעות את כאב הבגידה של בעלה הפרופסור, בשביל בחורה צעירה שזורקים אותה ולא זוכרים את כל הקרבן שהיא הקריבה בשבילו. כאב לי לראות את העוול הגדול ושאלתי את הפרופסור: איך אתה לא מתבייש להיות פרופסור שמלמד מוסר ודרך-ארץ, ולעשות כאלה מעשים? בחוצפתו ענה לי: האם כבודו מכיר את פרופסור פרנקל, המומחה למתמטיקה? האם בגלל שהוא מלמד על משולשים, הוא עצמו בצורת משולש? גם אני, אז מה אם אני פרופסור למוסר, וכי אני צריך להתנהג במוסריות?
אמרתי לו: אבל תורתנו אינה כן. כשכתוב על רבי מאיר או על רבי יהודה – "הוא היה אומר", זה רק משום שהוא קודם היה בעצמו מקיים את הדברים במלואם, ורק אחר כך מלמדם לאחרים. זו בדיוק ההשפעה של תרבות יוון שפשטה בתוכנו. חכמה בלי מוסר.

לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר
תפקידם של הכהנים בעם ישראל היה ללמד את ישראל תורה ומוסר. לכן הם קיבלו את המעשרות מכל עם ישראל. הם היו מלמדים את עם ישראל תורה ומוסר בכל ימות השנה, ועובדים בבית המקדש רק שבועיים בשנה. מתוכם היה עובד כל כהן בבית המקדש יום אחד בלבד, ובשאר השנה היה מלמד את ישראל תורה.
הכהנים האלה היו מסתובבים בכל ארץ ישראל ללמד תורה, ולשם כך היו עוזבים את בתיהם. כך אומר הפסוק (דברים לג ט) על שבט לוי: "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". מלבד הלימוד שהם מלמדים, הם גם עובדים בבית המקדש: "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ". העבודה בבית המקדש היא חלק מעבודתם החינוכית של הכהנים, כפי שיוסבר בהמשך.

מתחנכים בבית המקדש
בית המקדש הוא לא עבודה נוספת של הכהנים. בית המקדש היה המקום שנועד להחדיר את היראה בלבבות של עם ישראל. כך נאמר לאברהם אבינו במקום המקדש: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים". כאן מתגלית יראת השמים של אברהם אבינו. ומעשה אבות סימן לבנים. על כן קורא אברהם למקום ההוא על שם היראה: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא: ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". על כן לדורות נקרא שם העיר ירושלים על שם היראה ועל שם שלם – "ירו-שלם".
כדי שמעשי האבות יעברו לבנים, כדי שהיראה הזאת תגיע לכל עם ישראל, ציוותה התורה שכל אחד מישראל יעלה לאכול עשירית מתבואתו בירושלים. זה נקרא מעשר שני, שנאכל בירושלים. כך מסבירה התורה (דברים יד כב): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה". בלשון התורה לא כתוב לאכול בירושלים. לשון התורה היא מדיוקת יותר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ". ירושלים היא לפני ה'. תרגיש את נוכחות ה' בחייך. ולמה אוכלים בירושלים? "לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים". להכניס לך יראת אלוקים בלב, כמו אברהם, ועם היראה הזאת תחזור לביתך, למקום שאתה שם "כָּל הַיָּמִים".

תלמוד תורה ויראת-שמים בירושלים
בילקוט שמעוני (דברים יד תתצז) כתוב על הפסוק העוסק במעשר שני שהבאנו לעיל: "מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה". ובגמרא (בבא בתרא כא ע"א) אמרו כי מהסיבה הזאת בתחילה היה מנהג בני ישראל להעלות את הילדים ללמוד תורה בירושלים. "שֶׁבַּתְּחִלָּה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב - מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב, לֹא הָיָה לָמֵד תּוֹרָה וכו'. הִתְקִינוּ שֶׁיִהְיוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְדֵי תִּינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. מַאי דָּרוּשׁ? 'כִּי מִצִּיוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלַיִם'" (ישעיה ב, מיכה ד).
שואל התוספות: למה התקינו שיהיו מלמדים את הילדים תורה דווקא בירושלים? כי בירושלים לומדים גם תורה וגם יראת-שמים. "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה. כדדרשינן בספרי 'לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים' - גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד. לפי שהיה עומד בירושלים עד ליראה שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה".
באופן הזה הכהנים היו משלבים את עבודתם גם כמחנכים לעם ישראל וגם כעובדים בירושלים ובבית המקדש. כי שם למדו ליראה את ה'. על הכהנים נאמר בספר מלאכי (ב) שהם צריכים להיות דוגמה אישית של תורה ויראה: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן". בגלל היותו גם איש חכם וגם איש צדיק נאמר עליו: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". לא בגלל ידענותו, אלא בגלל היותו איש מוסרי. מלאך ה'.

דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת – יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ
הגמרא (מועד קטן יז) מספרת כי בימי האמוראים היה תלמיד חכם גדול שהיו אחריו רינונים כי הוא הולך בדרכים לא צנועות ולא כשרות עם נשים. רבי יהודה התלבט כיצד לנהוג ואמר: אם נעשה לו נידוי ושמתא – לא נוכל לשאול אותו שאלות בהלכה. והרי בגלל ידענותו הרבה אנחנו נזקקים לו. אם לא נעשה לו נידוי ושמתא – הרי זה חילול ה' שיש רב כזה שלא נוהג כראוי. חכמים היו בספק עד שבא לידם הפסוק: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת, וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". ממנו למד רבי יוחנן ואמר: "אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת – יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ. וְאִם לָאו – אַל יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ". תורה בלי יראה – לא מלמדים אותה לציבור.
הגמרא מספרת שרב יהודה נידה את אותו רב שנהג שלא כראוי, וכעבור זמן חלה רב יהודה ונפטר. אחרי פטירת רב יהודה בא אותו רב לחכמים וביקש שיתירו לו את הנידוי שנידה אותו רב יהודה. השיבו לו שרק רב חשוב כמו רב יהודה יכול להתיר מה שאסר. ומי הוא? רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה. הלך אליו אותו חכם, ורבי יהודה נשיאה שלח את רב אמי לחפש היתר לאותו חכם. והנה באופן לא צפוי מופיע בבית המדרש אחד מזקני הדור, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, ושומע במה דנים.
עמד רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי על רַגְלָיו וְאָמַר: מַה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי - לֹא נָהֲגוּ חֲכָמִים קַלּוּת רֹאשׁ בְּנִדּוּיָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יְהוּדָה חֲבֵרֵינוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? שאלו חכמים את עצמם איך קרה שבדיוק בשעה שרצו להתיר את נידויו של אותו חכם שסרח, מגיע רבי שמואל בר נחמני לבית המדרש, אחרי שלא היה בו שנים ארוכות מחמת זקנותו. אין זה אלא שמן השמים לא רוצים להתיר לו. ודחו אותו.
מספרת הגמרא, שאותו חכם שסרח היה הולך ויוצא בוכה מבית המדרש. באה דבורה ועקצה אותו במקום שבו הוא חטא, ומת. ואף-על-פי-כן נהגו בו חכמים כבוד מסוים, שלמד תורה. אף שלא התגבר על יצרו הרע, נתנו לו כבוד מסוים ולא כבוד מושלם.

חוק חינוך חובה
הזכרנו לעיל את תפקיד הכהנים ללמד תורה ומוסר. לחנך ולא רק ללמד. על גב כולם היה הכהן הגדול, שתפקידו היה לחנך את כל כלל ישראל באמצעות אחיו הכהנים שהיו מסתובבים ממקום למקום (מהסיבה הזאת, אם יש בעם ישראל אדם לא מחונך שהורג את חבריו בשגגה ולא באונס - הוא גולה עד מות הכהן הגדול. הכהן הגדול נושא מעט באשמה על היות אנשים שמזלזלים בחיי אחרים בגלל היותם לא מחונכים מספיק).
הגמרא מספרת על אחד הכהנים הגדולים שהמציא את המושג "בית-ספר". הזכרנו את הגמרא שמספרת כי בתחילה היה כל אחד מלמד את בנו. ומי שלא היה יודע ללמד, היה מעלה את בנו לירושלים שילמד תורה ויראה. אבל התקנה הזאת לא היתה כל כך טובה, כי לא רבים האנשים שיכולים להרשות לעצמם לשלוח את בנם הקטן לירושלים ללמוד תורה בלי אבא ואמא. היו יחידים בלבד שמסרו את הנפש על מנת לחנך את ילדיהם.
התקינו בישראל להקים בתי-ספר "בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ, וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֵן שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה וּכְבֵן שְׁבַע עֶשְׂרֵה". אבל גם זה לא היה יעיל, כי בגיל שש-עשרה ושבע-עשרה קשה להתחיל לחנך, והנערים היו שומעים את התורה ובועטים במחנכים שלהם. התקין הכהן הגדול יְהוֹשֻׁעַ בֵּן גַּמְלָא שיהיו בתי-ספר בכל עיר ועיר בישראל. "וְתִיקֵן שֶׁיִהְיוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וּבְכָל עִיר וָעִיר, וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֵן שֵׁשׁ וּכְבֵן שֶׁבַע" (תקנה זו הייתה לפני כאלפיים שנה, ומאז יש בתי-ספר בכל ישראל, ומזה דורות כמעט שאין בעם ישראל מי שלא יודע קרוא וכתוב. צריך להזכיר כי בעולם כולו לא היו בתי-ספר עד לפני כמאה שנה. עד אז רוב בני-האדם בעולם לא ידעו קרוא וכתוב, מלבד שכבה דקיקה של עשירים ואצילים, מלכים ורוזנים. רק לפני כמאה שנה אימצו אומות העולם את מנהגם הטוב של ישראל והנהיגו ברוב המדינות חוק חינוך חובה).
חנוכה – המשך החינוך
עכשיו אפשר להבין יותר את מה שכתוב ב"על הנסים": "בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ". מתתיהו הכהן הגדול מסר את עצמו להילחם נגד תרבות היוונים, כי הוא היה כהן גדול, ותפקידו לחנך את העם באמצעות הכהנים.
בית המקדש הוא המקום שבו מחנכים את העם ליראה, וטומאת המקדש על-ידי היוונים נועדה ליצור קלקול בחינוך של עם ישראל. לא לחינם ניסה הזקן המקולקל בחכמה יוונית להכניס חזיר דווקא לבית המקדש. כוונתו היתה לעצור את ההשפעה החינוכית של המקדש על כלל הילדים והאנשים בעם ישראל.
ידע אותו זקן את כוחו החינוכי של בית המקדש וניסה לזלזל אותו בעיני העם, כמו שעשו היוונים בתחילת דרכם בימי אנטיוכוס. על כן נקרא ניצחון החשמונאים על היוונים בבית המקדש בשם "חנוכה". כי בזכותו המשיכו הכהנים לחנך את העם, באמצעות בית המקדש.

מסילת ישרים לחינוך
בסוף מסכת סוטה שהזכרנו לעיל בעניין החכמה היוונית, מביאה הגמרא את דברי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר שאוֹמֵר כי תורה מביאה לידי זְהִירוּת. זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת וְכוּ'. על-פי המאמר הזה חיבר הרמח"ל את ספר "מסילת ישרים". ספר שכולו עוסק בחינוך עם ישראל ובייעוד שלו להביא רוח הקודש וגאולה לעולם.
בתחילתו כותב הרמח"ל כי בספר זה אין שום ידע חדש. "אָמַר הַמְחַבֵּר, הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּי לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ. כִּי כְבָר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמְצָא הַקּוֹרֵא בְּשִֹכְלוֹ חִדּוּשִׁים אַחַר קְרִיאָתוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ לִפְנֵי קְרִיאָתוֹ אֶלָּא מְעָט". ובכל זאת הספר הזה הוא אחד מעשרה הספרים הנפוצים ביותר בעם ישראל, בגלל שהוא מחנך.

חינוך מחדש ליוונים
הרמח"ל מביא את דברי הגמרא במסכת שבת (לא ע"ב) על שבח יראת ה', שהיא לבדה נקראת חכמה. ושם בגמרא לומדים זאת מהפסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה" וגו'. ולומדים זאת גם ממה שכתוב בספר איוב (כּח) "וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה" וְגוֹ'. שֶׁכֵּן בִּלְשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחַת – "הֵן".
והסביר השל"ה הקדוש (תורה שבעל פה - כלל פה קדוש) כי בכוונה שם הקב"ה בשאר לשונות מילים מלשון הקודש. וצריך לומר שדווקא בשפה היוונית הוא שם את המילה "הן", שמשמעותה אחד (היום התגלגלה המילה לאנגלית ויש לה צליל דומה, one). ולמה שתל הקב"ה את המילה הזאת, ששורשה בקודש, דווקא ביוונית? כי את הנושא הזה בדיוק היוונים צריכים ללמוד מהקודש. לדעת ש"הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה".

אורחים בחנוכה

רכבת מדליקה
"תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו ודיו" (שבת כא ע"ב). חובת ההדלקה היא רק על בית, ויש מקומות שונים להדליק בבית, לפי המצב וגובה הדירה. אמנם גם בית שכור נחשב בית לצורך הדלקה של נר חנוכה.
יש אומרים (שו"ת מהרש"ם חלק ד סימן קמו) כי מי שנסע ברכבת לילה שלם, צריך להדליק שם נר חנוכה. "הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנר חנוכה". אמנם דעת מו"ר אבינו הרב זצ"ל הייתה כדעת הפוסקים שכל התקנה להדליק נר היא רק בפתח הבית של האדם שגר בו או שכר אותו.

אור גדול בפרוטה
הגמרא (שבת כג ע"א) כותבת כי מי שמתארח בבית אחרים חייב בנר חנוכה. אלא שיש לו כמה דרכים לצאת ידי חובת ההדלקה למרות שהוא לא בביתו.
א] צריך להשתתף עם בעל הבית בפרוטות. הגמרא מספרת כי רבי זירא, בהיותו עדיין רווק ותלמיד בישיבה, התארח בבית אחרים והיה נותן פרוטה לבעל הבית שהדליק נרות חנוכה. בכך הוא הפך להיות שותף באותה הדלקה של בעל הבית שמוציא אותו ידי חובה.
ב] אם מדליקים עליו בביתו – פטור. אדם רווק שהוריו מדליקים נרות בבית ומכוונים עליו, או אדם נשוי ואשתו מדליקה בביתם בהיעדרו – יוצא ידי חובה בהדלקתם.
ג] אם הוא גר בחדר שיש לו פתח בפני עצמו – ידליק. כתב הרי"ף, שכל שפטור הוא רק כאשר אין לאורח פתח לעצמו. אבל אם יש לו פתח לעצמו - צריך להדליק משום חשד, כמו כל בית שיש לו שני פתחים. וב"שולחן ערוך" (תרעז סעיף א) הביא את ההלכה הזאת וסיים בה "ואם יש לו פתח פתוח לעצמו - צריך להדליק בפתחו".
"אע"פ שבדרך כלל אם לבית יש שני פתחים מאותו צד – לא צריך להדליק בהם כי אין חשדא. כאן ידליק בפתח הנוסף. 'משום חשדא' שיחשדו את האכסנאי שלא הדליק נר חנוכה, ואפילו אם הוא יודע שמדליקין עליו בביתו - לא מהני" (משנה ברורה).
ב"רב פעלים" (חלק ד - יורה דעה סימן מ) הביא על המדליק בשני פתחים משום חשד בשם הר"ן שלא מברך פעמיים. אמנם אם בעל הבית לא היה בביתו ובני ביתו הדליקו בפתח אחד, ולא הספיקו להדליק בפתח השני - כשמגיע בעל הבית מדליק בפתח השני בברכה. לפי זה כשמדליק האכסנאי בפתח שלו שנחשב כמו פתח שני - מדליק בברכה.

נר לאחד, נא למאה
מי שמתאכסן בבית-מלון צריך להדליק בחדרו. ואם גר בקומה גבוהה מאוד, ידליק בפתח החדר מבפנים. כך ראיתי את הרב זצ"ל נוהג בבית-מלון בקנדה לפני שנים רבות. יש בתי-מלון שלא מאפשרים הדלקת נרות בחדרים, ובמקרים כאלה האורח יכול להדליק פנסים במקום נרות, ובלבד שיהיה ניכר שהם לשם חנוכה.
יש מקומות שמדליקים בפתח המלון כאילו הוא בית אחד, וכולם אורחים של בעל המלון. במקרה זה המדליק בכניסה למלון - מדליק עבור כולם. אמנם ההדלקה בבית הכנסת של המלון לא פוטרת, כי אדם חייב להדליק גם בבית הכנסת וגם בבית שגר בו. אם מדליקים בפתח המלון לא צריך להוסיף פרוטה, כי התשלום ששילמו למלון על האוכל והמגורים - הרי הוא כחלק מהתשלום של הפרוטות עבור השמן או הנרות. אמנם אם מדליקים בפתח המלון הרבה אנשים – אם מדובר באשכנזים, שכל אחד מדליק ומברך, הרי יכולים כמה אנשים להדליק בפתח המלון ולברך. אם מדובר בספרדים, שרק אחד מדליק ומברך, רק אחד מהם מדליק בפתח המלון ומברך עבור כולם, והאחרים יכולים להדליק בלי ברכה.

הדלקה במוצאי-שבת
אדם שהתארח בשבת במלון או אצל אחרים וחוזר לביתו במוצאי-שבת – איפה ידליק? אם הוא במקום שיש לו חדר פרטי – ידליק לפני שיצא ויישאר שם חצי שעה לפחות. אם רוצה אחר כך להדליק בביתו משום חשד - ידליק בלי ברכה. שהרי מי שלא היה בביתו לא חייב להדליק שם משום חשד (אגרות משה).
אם אין לו מקום להדליק במקום שמתארח בו – ידליק בביתו כשיגיע לשם, וישתדל להגיע בזמן הדלקה או בזמן שיש אנשים ברחוב. ואם מדליק בביתו – ידליק בשעה שיש עדיין אנשים אתו, שיהיה פרסומי ניסא.

ארוחה אינה עושה מצווה
בשו"ת "משנה הלכות" (חלק ז סימן פז) נשאל על מי שהלך לבית חברו עם משפחתו לסעודת חנוכה, בשעת ההדלקה נתן פרוטה לבעל הבית שאכל שם כדי שיוציאנו בהדלקתו, ואחר האכילה חזר לביתו – הם יצא בהדלקת חברו בעל הבית, או צריך לחזור ולברך בביתו?
וכתב שם שבוודאי אם אדם ישן בביתו חייב להדליק שם, למרות שלא אכל שם ארוחה אחת. גם לדעת הפוסקים שאמרו כי מקום האכילה הוא העיקר, זה דווקא אם אוכל שם את כל הארוחות, אבל לא אם אכל בבית חברו ארוחה אחת. "גם המג"א שם סק"ז כתב במקום שאוכל היינו בקביעות אבל מי שאכל בבית חבירו באקראי צריך להדליק בביתו".
ויהי רצון שנזכה לקדש שמו של הקב"ה בעולם כולו. ויתקיים בנו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אמן ואמן.

סיפורים על הרב זצ"ל
ועשית כרובים זהב
על הפסוק "ועשית שנים כרובים זהב... ונתתה את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות" (שמות כ"ה, כ"א) היה דורש הרב זצ"ל מדברי חכמים, שהמילה "כרוב" מלשון רביא, היינו תינוק, ושואל הרב, לכאורה היה ראוי לעשות שם צורה של גאונים וצדיקים, ולמה של ילדים? ועוד, איך מקדימים את נתינת הכפורת והכרובים לנתינת הלוחות בארון, היפך הסדר? אלא ללמדך שהחשוב ביותר זה חינוך הילדים מקטנותם לתורה ולמצוות, ומיד כשמתחיל הילד לדבר מלמדו שמע ישראל וכו'. הילדים נמצאים בקודש הקודשים על הארון, ולהדגיש מעלת תורתם הקדימם הכתוב, ללמדך שמיד כשיש תורה, הילדים כבר נמצאים ומחכים לה.

חישבתי דרכי
סיפר הרב זצ"ל על חכם סלמאן מוצפי ע"ה, שהקפיד מאוד מאוד על חינוך בניו ובנותיו. כשהיו בנותיו צריכות לילך ללמוד בבית הספר "בית יעקב", הלך לפני כן לבדוק באיזו דרך ידריכן ללכת, ובדק איפה אין פרסומות וחנויות לא טובות ועקפו דרכים, ורק כך הלכו לבית הספר.
(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן-שושן)

ניצחון החשמונאים על היוונים בבית המקדש נקרא בשם "חנוכה". כי בזכותו המשיכו הכהנים לחנך את העם, באמצעות בית המקדש

זרעים של מצווה . בסניף שלנו יש ילדה שהמצב הכלכלי של משפחתה קשה. האם מותר לשלם במקומה מכספי מעשר על פעילות שוטפת לסניף?
כן, מצווה.

פלאפון מזמר . האם מותר לשמוע בפלאפון נשים וגברים ששרים ביחד, כשאני לא מכיר אותם ולא רואה אותם?
אם זו שמיעה בעת המתנה לשיחה ולא שמיעה מכוונת, אפשר להקל.


שייכרתו אויבינו . האם לכרתי, לוף, יש דין של בצל בעניין בישול עם שום או אם הוא היה חתוך במהלך הלילה?
כן.

לא חובה לשתות . מה לעשות אם בטעות שתיתי מים אחרונים?
להשתדל לשתות שאריות מים של מצווה. למשל, להשתדל לשתות אחרי הקידוש משאריות המים שמוזגים מהם לכוס הקידוש.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il