בית המדרש
  • מדורים
  • סיפורים ותולדות צדיקים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן עזרא

לאחר מלחמת העולם הראשונה, חילות הצבא הלבן האנטי-בולשוויקיים ברוסיה השתלטו על המדינה. לראשונה מזה שנים רבות היהודים נהנו מחופש עיסוק, ורבים מהם בחרו לעסוק במסחר ביהלומים ובתכשיטים.
מדי בוקר בשעה שמונה נהג מיכאל להתייצב במשרדו בבורסת היהלומים והיה טרוד במסחרו כל היום. דרכו צלחה והוא צבר הון לא מבוטל.
בוקר אחד התכוון מיכאל להגיע למשרדו מוקדם מהרגיל, כאשר הוא נושא כהרגלו מזוודת יהלומים ותכשיטים. בעודו צועד לעבר יעדו, שמע לפתע מישהו ברחוב צועק לעברו. מיכאל סובב את ראשו, וראה אדם עומד בפתח בית כנסת קטן, ומחפש יהודים למניין. האיש שהבחין בהתעכבותו הבין מיד שהוא יהודי, וקרא גם לו לבוא ולהשלים מניין. מיכאל היה סבור שיש לו מעט זמן פנוי ונכנס כדי לזכות במצווה המזדמנת.
כאשר נכנס ראה שהיו שם רק שלושה אנשים מלבדו ומלבד האיש שקרא לו והמשיך לעמוד בפתח הדלת ולחפש "עשירי"...
"מה קורה פה?!", טען מיכאל לעברו, "אני לא עשירי, אלא חמישי. ייקח לך עוד כמה שעות טובות כדי להשיג עשרה אנשים!"
"אל תדאג", ענה האיש בביטחון, "אני מכיר את המקום היטב. יהודים רבים עוברים ברחובות האלה כל בוקר".
מיכאל הוציא ספר תהילים מארון הספרים והחל לקרוא מזמורים. כעבור עשר דקות, האיש השיג עוד אדם אחד. מיכאל הלחוץ בזמן פנה לעזוב, אך האיש התחנן בפניו: "הקשב נא, זה יארצייט (יום הזיכרון) של אבי. עליי לומר קדיש. בבקשה ממך, הישאר! אתה רואה שאני מנסה לארגן מניין במהירות".
"איני יכול להישאר עוד", מחה מיכאל כנגדו, "יש לי מה לעשות בחיים. אני חייב להיות במשרדי בבורסה בדיוק בשעה שמונה, ועכשיו כבר שמונה!"
האיש שינה את נימת קולו ואמר בתוקף: "הקשב, איני נותן לך לצאת! אני מוכרח לומר קדיש. ברגע שיהיו לי עשרה אנשים, נתפלל ותוכל ללכת לדרכך".
מיכאל לא רצה להרגיז את האיש יותר, וחזר באי רצון לאמירת התהלים, כשהוא מתמרמר בלבו על דקות הבוקר היקרות שהוא מפסיד בעבודתו.
חלפו עוד עשר דקות, והאיש הצליח להביא שני אנשים נוספים. שוב החל מיכאל להתקדם לעבר הדלת, והפעם הצביע האיש לעברו ואמר: "הקשב עכשיו: אילו היה יארצייט של אביך, היית רוצה שאני אשאר. נכון? והייתי נשאר! עכשיו אני רוצה שאתה תעשה אותו דבר בשבילי!"
לאחר ששמע מיכאל את הדברים שבקעו מן הלב, החל להשלים עם העובדה שחלק מהבוקר ומתוכניותיו במשרד ירדו לטמיון. יהיה מה שיהיה - הוא יישאר למניין.
בסביבות השעה שמונה ושלושים השיג לבסוף האיש את היהודי העשירי. מיכאל חשב שהאיש יגיד איזו משנה וקדיש בזריזות וישחרר אותם מעול המצווה, אך הוא החל לקרוא: "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, שירו לו זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו..."
מיכאל נחרד. כעת ייאלץ להמתין כל התפילה.
הוא הביט בשעונו וחשב בצער רב שייאלץ להגיע למשרדו מאוחר מאוד. הנה חשב לעשות מצווה זריזה, ובגינה הוא מושבת ומפסיד פרנסה.
כמה פעמים הסתכל סביבו לראות אולי הגיע עוד מתפלל, כך שיוכל לצאת משם ובכל זאת יישאר מניין, אך לא הגיע שום יהודי. כאשר הסתיימה התפילה לאחר שעה נוספת, הודה האיש במילים חמות למתפללים, הניח עוגה ומשקה חריף על השולחן, ואז הניח לכולם לעזוב.
מיכאל החל לעשות את דרכו למשרד בתאוצה גוברת והולכת, כשהוא נושא את מזוודתו מלאת התכשיטים. כשהגיע למרחק שני בניינים ממשרדו, אץ לעברו אדם שהכיר כשהוא מנופף בידו בבהלה: "מהר! הסתלק מכאן מיד!", צעק לעברו בבהלה, "הקומוניסטים השתלטו הבוקר על הממשל. כמה מהם באו והרגו יהודים בבורסת היהלומים, ועכשיו הם עסוקים באיסוף השלל. הימלט והצל את חייך!"
מיכאל הנדהם פנה לאחוריו ונמלט על נפשו. הוא הסתתר במשך ימים אחדים במקום מסתור עד שהצליח לצאת מרוסיה ופתח בחיים חדשים.
כל ימיו נזכר באותו יום ושאל את עצמו: מה היה עולה בגורלי אלמלא נעתרתי לאותו יהודי שביקש ממני להשלים מניין?
מתוך העיתון בשבע
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il