ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְהָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת(פ"ג מי"ז) : וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִן תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כָּרָאוּי וְכַהֹגֶן, וְלֹא שִׁתֵּף עִם כַּוָּנָתָהּ מִכַּוָנוֹת הָעוֹלָם1, אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ, הִנֵּה זָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם*. וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא, כִּי הַמִּצְווֹת בִּהְיוֹתָם הַרְבֵּה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּחַיָּיו אַחַת מֵהֵנָּה עַל מַתְכֻּנְתָּהּ וְעַל שְׁלֵמוּתָהּ. וּבַעֲשִׂיַּת אוֹתָהּ הַמִּצְוָה תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. וּמִמַּה שֶּׁיּוֹרֶה עַל עִקָּר זֶה, מַה שֶּׁשָּׁאַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן(ע"ז יח, א) , מָה אֲנִי2 לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא? וְהֵשִׁיב הַמֵּשִׁיב כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? כְּלוֹמַר, עָשִׂיתָ מִצְוָה כַּהֹגֶן? וְהֵשִׁיב, כִּי נִזְדַּמְּנָה לוֹ מִצְוַת צְדָקָה עַל הַשְּׁלֵמוּת3, וְזָכָה בָּהּ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
מהגמרא משמע שלא כדברי הרמב"ם
וְתֵמַהּ עַל זֶה, כִּי אֵיךְ יִסְבְּלוּ דְּבָרָיו4 הָא דְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב) בְּהֶדְיָא5, דְּאֲלִּיבָּא דְּכֻלֵּי עָלְמָא6, בְּרֹב עֲבֵרוֹת7 לְיוֹם הַדִּין נִדּוֹן בַּגֵּיהִנּוֹם. וְהָתָם אַיְּרֵי8 לָעוֹלָם הַבָּא, דְּהָא קָאָמַר: צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וכו'. וְאֵיךְ יִסְתֹּר גְּמָרָא עָרוּךְ? וְאִם יֹאמַר, דְּהָא דְּאָמְרִינַן שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִצְוָה אַחַת זוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת אֲבָל לֹא עָשָׂה שׁוּם עֲבֵרָה, אִם כֵּן, אֵין כָּאן לְהַגְדִּיל שָׂכָר כְּלָל, דְּסוֹף סוֹף, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מִצְווֹת, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הַרְבֵּה חֲטָאִים, וְיִהְיוּ הַחֲטָאִים מַכְרִיעִים. וְאִם רָצָה הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּאֲשֶׁר עוֹשֶׂה מִצְוָה וְלֹא עָשָׂה שׁוּם חֵטְא כְּנֶגֶד זֶה, בְּוַדַּאי כִּדְבָרָיו כֵּן הוּא. וְדָבָר זֶה מִשְׁנָה פְּשׁוּטָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין(לט, ב) : כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְנוֹחֵל הָאָרֶץ. וְאַף עַל גַּב דְּמוֹקֵי לֵיהּ שָׁם כְּשֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת יְתֵרָה עַל מֶחֱצָה עֲווֹנוֹת, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד מִזֶּה, שֶׁאִם עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, וְלֹא עָשָׂה שׁוּם חֵטְא, שֶׁזּוֹכֶה לָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ אִם כֵּן, אֵין צָרִיךְ לְדָבָר זֶה מַה שֶּׁכָּתַב שֶׁעָשָׂה מִצְוָה אַחַת וְלֹא שִׁתֵּף עִמָּהּ כַּוָּנָה אַחֶרֶת. סוֹף סוֹף לָמַדְנוּ כִּי אֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, דִּבְמִצְוָה אַחַת זוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.
___________________________________
הרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת מכות כתב: מעיקרי האמונה בתורה היא שכשיקיים אדם מצוה מן תרי"ג מצוות כראוי וכהוגן, ולא שיתף עם כוונת המצוה כוונה אחרת שאינה מהמצוה 1[כגון: כבוד, שכר], אלא יקיים את המצוה מאהבה, כמו שביארתי, הנה זכה לחיי עולם. על זה אמר רבי חנניא כי המצוות בהיותן רבות אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהם על מתכונתה בשלמות, ובעשיית אותה מצוה תחיה נפשו מאותו מעשה. עקרון זה אנו למדים ממה ששאל רבי חנינא בן תרדיון את רבי יוסי: 2מה חלקי בעולם הבא? והשיב לו: איזה מעשה בא לידך? כלומר האם יש מצוה שעשית כהוגן? והשיב לו: כי נזדמנה לו מצות צדקה 3באופן שלם, וזכה בה לחיי העולם הבא.
דברי הרמב"ם הללו תמוהים מאוד, שהרי 4אינם מתיישבים עם הנאמר בגמרא בראש השנה, שהרי שם 5[מפורש] 6לכל הדעות 7אדם שעברותיו מרובות מהמצוות שקיים, ביום הדין נידון בגיהנום. 8ושם בגמרא המדובר על העולם הבא, שהרי ביחס לצדיקים נאמר שם שהם נכתבים לחיי העולם הבא, ואיך יכול הרמב"ם בדבריו לסתור גמרא מפורשת? ואם נאמר שכוונת הרמב"ם היא שהמדובר הוא באדם שעשה מצוה אחת אבל לא עבר שום עבירה בחייו, אם כן לא ברורים דברי רבי חנניא בן עקשיא, שהרי אין כאן ענין של הגדלת שכר בריבוי המצוות, שהרי ריבוי המצוות יכול להביא גם לרבוי חטאים, ויהיו החטאים רוב, ויכריעו לצד החובה. אם באמת כוונת הרמב"ם היא לאדם שקיים מצות עשה אחת ולא עבר שום עבירה, אכן כדבריו כן הוא אך אין בזה חידוש, שהרי זו משנה מפורשת בפרק ראשון של קידושין: כל העושה מצוה אחת מיטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. למרות ששם הגמרא מבארת שעשה מצוה אחת עודפת על עבירותיו, מכל מקום נוכל ללמוד משם בקל וחומר, שכשעשה מצוה ולא עשה כלל עבירה נוחל חיי העולם הבא. אלא שאם נבאר כך הרי דברי הרמב"ם שכתב שלא שיתף עם קיום המצוה כוונה זרה מיותרים, שהרי אף אם שיתף כוונה זרה אבל מצוותיו יתירות על עבירותיו הוא בן העולם הבא.
ביאורים
המהר"ל שאל מדוע ריבוי המצוות מהווה זכות לישראל, הרי זה מקשה עלינו וגם מגביר את הסיכויים להיכשל ולחטוא. כתשובה לכך מביא המהר"ל את דעת הרמב"ם שמסביר שכשאדם מקיים מצווה אחת באופן מיוחד, מדקדק בה ועושה אותה מאהבה, גם אם את שאר המצוות הוא מקיים ברמה נמוכה יותר, אותה מצווה מזכה אותו בשכר לעולם הבא. ואם כן, הזכות שהקב"ה מזכה את ישראל היא ריבוי האפשרויות להצליח בקיום מצווה אחת בשלמות, כיוון שעל ידי ריבוי המצוות נוצר מגוון רחב יותר של מצוות וקרוב לוודאי שכל אדם, לפי מצבו וכוחותיו, יזכה לקיים לפחות מצווה אחת האפשרית לפי מצבו, בדקדוק הראוי. זכות זו גם מצביעה על כך שה' חפץ שכל אדם מישראל יגיע לעולם הבא, וממילא מוכרח שכל אדם מישראל ראוי לעולם הבא. הרמב"ם מוכיח את דבריו ממעשה שהיה, ששאל ר' חנינא בן תרדיון את ר' יוסי בן קסמא אם יש לו שכר לעולם הבא, ושאלו ר' יוסי בן קסמא אם הוא עשה בחייו איזו מצווה מיוחדת. ענה לו ר' חנינא שהוא זכה לקיים מצות צדקה בשלמות, וענה לו ר' יוסי שאם כן ודאי יש לו חלק לעולם הבא.
המהר"ל מתקשה לקבל את דברי הרמב"ם כי בדברי חז"ל מופיע שבבית דין של מעלה דנים אדם לפי כלל מעשיו , ומכריעים את הדין על פי הרוב. אם עוונותיו מרובים מזכויותיו הוא נענש, ואם זכויותיו מרובים הוא זוכה לעולם הבא. לפי זה, מעשה אחד שעשה האדם בכוונה שלמה עדיין לא מכריע את הדין כשאת רוב המצוות הוא חיסר. אם כן, הסברו של הרמב"ם קשה כיוון שריבוי המצוות יכול לגרום להפסד במקרה שיש לאדם הרבה מצוות בהם הוא לא מדקדק ובעקבות כך הוא נידון לחובה. בהמשך יביא המהר"ל את הסברו לדרשת חז"ל זו.
הרחבות
*ביאור שיטת הרמב"ם
כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִן תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כָּרָאוּי וְכַהֹגֶן... כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי לְךָ, הִנֵּה זָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם. הרב קוק מסביר שהתורה נובעת מרצונו של הקב"ה, ורצונו של הקב"ה הוא אחד. יוצא מכך, שמצד הקב"ה יש מצווה אחת כוללת המבטאת את רצונו, אך ככל שמתרחקים ממנו המצווה מתפרטת להרבה מצוות קטנות. ניתן להמשיל זאת לשורש אחד, שככל שמתרחקים ממנו הוא מתפרט לעוד ועוד ענפים. זו המשמעות של "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" – כיוון שישראל נמצאים בעולם הגשמי המרוחק מהקב"ה, הוא הִרבה להם ענפי מצווה רבים שדרכם הם יכולים להתחבר למצווה האחת הכוללת [מאורות הראיה רי"ט-רכ"א].
שיטת הרמב"ם מבוארת לפי דברי הרב קוק ב'אורות התורה': "כל דבר ודבר מן התורה נובע מכל התורה כולה... ותלמוד התורה לשמה צריך להיות אהבת הכל (כלומר, כיוון שהתורה כוללת בתוכה את הכל, מי שמתקשר אליה מתקשר אל הכל)... האצור והגנוז בתוך זה הפרט שהאדם עסוק בו" [ד, ג]. כלומר, כל דבר מן התורה נובע מהרצון האחדותי שהזכרנו לעיל, וכאשר אדם מתחבר לפרט אחד מן התורה הוא מתחבר דרך הענף הזה אל כל התורה. זוהי כוונת הרמב"ם: מספיק שאדם יקיים מצווה אחת בשלמות, כדי שיוכל להתחבר לעץ החיים המקורי של כל התורה כולה.
שאלות לדיון
הרמב"ם כותב ש'מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיְּקַיֵּם אָדָם מִצְוָה מִן תַּרְיָ"ג מִצְווֹת כָּרָאוּי וְכַהֹגֶן... הִנֵּה זָכָה לְחַיֵּי עוֹלָם' – למה זה כל-כך יסודי?
המשנה אומרת: 'כל העושה מצווה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו...' האם אנו מקיימים מצוות לטובתנו האישית?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
