ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וּבְפֶרֶק אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה (יומא לט, א): וְנִטְמֵתֶם בָּם (ויקרא יא, מג). תַּנָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵרָה מְטַמְטֵם לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם, אַל תִּקְרָא וְנִטְמֵתֶם אֶלָּא וְנִטַּמְתֶּם בָּהֶם. הֲרֵי כִּי לֹא אָמְרוּ רַק עֲבֵרָה מְטַמְטֵם לִבּוֹ שֶׁל אָדָם. וְאָמַר, כִּי הַטִּמְטוּם הַזֶּה מִצַּד עֲבֵרָה. כִּי מִפְּנֵי שֶׁעָבַר הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר רָאוּי לָאָדָם, מִצַּד אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ אֱלֹהִית, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וּלְכָךְ הָעֲבֵרָה מְטַמְטֵם לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, אֲבָל אֵין זֶה מִצַּד הַטֶּבַע שֶׁל הַשְּׁרָצִים. וְאִם כִּי הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים מוֹלִידִים מֶזֶג רַע, אֵין זֶה טַעַם הָאִסּוּר. רַק כִּי מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה אוֹתָם, בָּזֶה נִרְאֶה כִּי הֵם דְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶם שִׁנּוּי וְיוֹצְאִים מִכְּלַל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים, שֶׁהֵם טְהוֹרִים. וּבִשְׁבִיל הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּהֶם יִמְשֹׁךְ אַחֲרֵיהֶם טֶבַע זָר מְשֻׁנֶּה גַּם כֵּן*, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ זֶה גַּם כֵּן לְמַעְלָה, אֲבָל אֵין זֶה טַעַם בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, שֶׁאִם כֵּן הָיְתָה הַתּוֹרָה סֵפֶר רְפוּאוֹת אוֹ סֵפֶר הַטֶּבַע. וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיב רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לַגּוֹי, כִּי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה עַל דֶּרֶךְ זֶה, וְהִיא כְּמוֹ פְּעֻלּוֹת הַטֶּבַע אוֹ סְגֻלָּה מִן הַסְּגֻלּוֹת, אָמְרוּ לוֹ: לְזֶה דְּחִיתוֹ בְּקָנֶה, לוֹמַר לוֹ, כִּי מִצְווֹת הַתּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ זֶה. אֲבָל אָנוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֵין מִצְווֹת הַתּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ זֶה, אִם כֵּן מָה אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ? וְהֵשִׁיב: חַיֵּיכֶם שֶׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא* וְאֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִים. פֵּרוּשׁ, כִּי אֵין בַּטֶּבַע שֶׁיִּהְיֶה הַמֵּת מְטַמֵּא, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְטַהֲרִים, שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר טִבְעִי בְּמִצְוָה זֹאת. רַק גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עָלֶיהָ.
התורה היא שכל אלוקי ולכן היא גזירה שאינה מובנת להגיון האנושי
וְהַפֵּרוּשׁ הוּא, כִּי הַכֹּל מִצַּד הַסֵּדֶר שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָנוּ מִצְוָה שִׂכְלִית1, מִתְחַיֵּב כָּךְ. וּבִשְׁבִיל כָּךְ, הַמֵּת מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם וְהַמַּיִם מְטַהֲרִים. וְהַכֹּל מְחַיֵּב הַחָכְמָה, הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם. אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה טִבְעִי, דָּבָר זֶה אֵינוֹ. רַק, כִּי כָּךְ הַסֵּדֶר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם בְּחָכְמָתוֹ. וּמִצַּד הַחֹק שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לָאָדָם, הַמֵּת מְטַמֵּא וְהַמַּיִם מְטַהֲרִים. וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין לְהַרְהֵר אַחַר זֶה, כִּי עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. כִּי אֵין הַתּוֹרָה טִבְעִית. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה הַתּוֹרָה טִבְעִית, הָיָה זֶה קַשְׁיָא מָה עִנְיַן הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה. אֲבָל אֵין זֶה דָּבָר טִבְעִי כְּלָל, רַק הוּא סֵדֶר שִׂכְלִי.
___________________________________
בפרק אמר להם הממונה שנינו: תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. חכמים הדגישו שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, ולא עצם אכילת השרצים מטמטם את לבו. טעם הדבר מפני שהאדם עבר על המצוות שהיה צריך לקיימן לפי מעלת נפשו האלוקית, וכאשר אינו מקיים אשר ראוי לו, מטמטמת העבירה את לבו. ואף אמנם שאכילת הדברים האסורים מולידה באדם תכונות שליליות, אין זה טעם איסורם. אלא מפני שהתורה אסרה אותם באכילה, מוכח שהם שונים במהותם מהמאכלים המותרים, ומפני שהם שונים, בהכרח יש בהם טבע שונה מהמאכלים המותרים, וכמו שכבר כתבנו דבר זה לעיל. אבל אין המהות השונה סיבת ההיתר והאיסור באכילת מאכלים שונים, כי אם נאמר שסיבת ההיתר והאיסור היא מפני שהם מזיקים או מועילים, תהיה התורה כספר רפואה או שמירת הטבע. כאשר רבי יוחנן השיב לגוי שמי פרה אדומה פועלים פעולה טבעית לסלק את רוח הטומאה, לא קבלו תלמידיו הסבר זה כהסבר אפשרי, ואמרו: לזה דחית בדברים בטלים, דברים שאינם אמת, אבל מה תשיב לנו? השיב להם: הטומאה אינה דבר טבעי, והמים אינם מסלקים הטומאה כתהליך טבעי. אלא הכל גזירה אלוקית שחייב האדם לציית לה.
ביאור העניין של טומאת המת וטהרת מי פרה אדומה הוא, שהקב"ה נתן לנו את המצוות על פי 1השכל האלוקי, כלומר שהדבר מוכתב על ידי הקב"ה, לכן המת מטמא והמים מטהרים. הכל מחויב המציאות מפני שכך גזרה חכמתו של הקב"ה, ודבר זה מתגלה לנו בתורה. כלפי האדם זהו חוק אלוקי, ומשום כך אין השכל האנושי יכול להרהר אחר עניין זה, כי רחוק הוא מהשכל האנושי. בודאי שאין עניין זה טבעי, כי על פי הטבע אין מקום לטומאה וטהרה, אלא עניין זה הוא עניין אלוקי.
ביאורים
חז"ל מלמדים אותנו שכאשר אדם עובר עבירה, היא משפיעה עליו ומשאירה עליו סימן רע. באופן פשוט היה מקום להבין שזו הסיבה לכך שהתורה אסרה את מעשה העבירה – כדי להציל את האדם לבל יוזק גופו במעשה העבירה.
אלא שהבנה זו נדחית על הסף. על פי הבנה זו מגיעות המצוות והעבירות כשלב שני אחר בריאת הטבע. כלומר, הטבע הוא הראשוני והעיקרי, והמצוות שמושפעות מהטבע מלמדות את האדם כיצד לחיות בעולם בלי להינזק מהטבע. האמת הפוכה לחלוטין – התורה ומצוותיה קדמו לעולם, ועל פיהן נברא העולם. כשהתורה קבעה איסור, האיסור הוטבע בעולם, עד כדי כך שכאשר אדם עובר עבירה היא משאירה סימן רע, מפני שמעשה זה איננו מתאים לעולם שנברא על פי התורה והמצוות.
לפי זה אנו מבינים שהמצוות לא ניתנו במטרה להועיל לאדם, אלא הן גזֵרה וקביעה של הקב"ה, שכתוצאה ממנה יש השפעה גם בעולם.
הרחבות
* מהות וחיצוניות
וּבִשְׁבִיל הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּהֶם יִמְשֹׁךְ אַחֲרֵיהֶם טֶבַע זָר מְשֻׁנֶּה גַּם כֵּן. המהר"ל יוצא מנקודת הנחה שהשינויים שאנו רואים כלפי חוץ, נובעים ממקום מהותי. במקומות רבים בכתבי המהר"ל מופיע הקשר בין מהות הדבר לאופן בו הוא נראה כלפי חוץ. באמצעות עיסוק במספרים, בתכונות ובכל מיני נתונים חיצוניים ושוליים לכאורה, עומד המהר"ל על מהות הנושא אליו הם מתייחסים. יסוד זה מקורו במדרש: "מלך בשר ודם בונה פלטין... דיפתראות ופינקסאות (מסמכים) יש לו, לדעת היאך הוא עושה... כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם" [בראשית רבה א, א]. העולם נברא על פי התורה, ולכן מובן מדוע שינוי דיני בין מינים שונים יתבטא כלפי חוץ [על פי דברי המהר"ל בנתיב התורה א].
* הטומאה והמוות
אֵין בַּטֶּבַע שֶׁיִּהְיֶה הַמֵּת מְטַמֵּא. ר' יהודה הלוי כותב על דיני טומאה: "כבר אמרתי לך שאין יחס בין שכלינו ובין הענין האלהי, וראוי שלא נשאף לתת טעמים לכמו אלה הדברים הגדולים. אבל אני אומר, אחר בקשת המחילה, ומבלי להחליט שהוא כן, שאפשר שיהיו הצרעת והזיבות תלויות בטמאת המת, כי המוות הוא ההפסד היותר גדול, והאיבר המצורע כמת, וכן שכבת הזרע הנפסדת, מפני שהיא בעלת רוח טבעית מוכנה להיות זרע ויתהווה ממנו אדם, ולפיכך הפסדה הפך לסגולת החיוּת והרוח" [כוזרי ב, ס]. מחד, ר' יהודה הלוי מביע הסתייגות בבואו לעסוק בטעמי תורה, ומאידך הוא מציע אפשרות לטעם.
שאלות לדיון
מתי האדם יפסיק להרגיש את 'טמטום הלב' שנגרם לו בעקבות עבֵרה שעבר?
האם יש עניין לנסות למצוא טעמים רציונאליים למצוות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
