ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1. חליצה – כתוב במפורש " ושלפה נעלו מעל רגלו".
2. טלטול בשבת – אסור לטלטל ברשות הרבים, אך פרטי לבוש שלובשם אינם בכלל האיסור. לכן מה שמוגדר כמנעל, אין איסור לצאת בו לרשות הרבים, אך מה שאינו מוגדר כמנעל, ייתכן שייאסר לצאת בו לרשות הרבים.
ישנם שני טעמים להגבלת האיסור של נעילת הסנדל ביום כיפור למנעל של עור:
1. מנעל העשוי מעור הוא נוח.
2. בגמרא ביבמות (קב ע"ב) מובאים סימוכין מפסוקים שנעל של חליצה היא מעור. אם נעתיק את אותה ההגדרה גם להלכות יום כיפור, רק מנעל העשוי מעור ייאסר.
ההשלכה בין שני הטעמים הוא מנעל שאינו עשוי מעור אך הוא נוח כמו עור. לפי הטעם הראשון יהיה אסור לנעול אותו ביום כיפור, ואילו לטעם השני יהיה מותר.
נפרט בתחילה את המקורות השונים בגמרא לגבי שאלה זו.
1) בתחילת הסוגיה ביומא (עח ע"א) מובאים מעשים ממספר אמוראים שיצאו ביום הכיפור עם מנעלים או סנדלים שלא עשויים מעור.
2) בגמרא במסכת יבמות (קב ע"ב) מובאות שתי ברייתות. באחת כתוב שאסור לטייל באנפילא (סוג של מנעל) ביום כיפור, ובשנייה כתוב שמטייל אדם באנפילא בתוך ביתו (בירושלמי יומא פרק ח הלכה א מבואר שההיתר ללכת באנפיליה הוא כללי ולא רק בתוך ביתו). רבא מתרץ: "לא קשיא כאן באנפילא של בגד כאן באנפילא של עור". גם מגמרא זו עולה שאיסור נעילת הסנדל נאמר רק במנעל של עור.
3) בהמשך הסוגיה ביומא (עח ע"ב): "הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ורבי יוסי אוסר. ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים". מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר היא לעניין טלטול בשבת, ובברייתא כתוב שביום כיפור אין מחלוקת ביניהם שיש איסור נעילה, למרות שקב הקיטע עשוי מעץ. האמוראים נחלקו בהסבר המשנה והברייתא. אביי מפרש שהקב שנאסר ביום כיפור הוא עם חתיכות בגדים בתוכו ולכן נאסר ביום כיפור (בגלל נוחות ולא בגלל איסור נעילת הסנדל), אך קב של עץ לא יאסר משום מנעל. רבא מפרש שאין מחלוקת בין רבי יוסי לרבי מאיר שקב נחשב מנעל למרות שאינו מעור. מחלוקתם היא לעניין חשש שהקיטע יוריד את הקב בשבת ויטלטל אותו. יוצא שלשיטת רבא בסוגיא ביומא מנעל הוא לאו דווקא מעור.
4) כפי שאמרנו הגדרת נעל חשובה גם לדיני חליצה. במשנה ביבמות (קא ע"א) נאמר: "חלצה במנעל חליצתה כשרה, באנפיליא חליצתה פסולה... חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצה כשרה". מהמשנה רואים שיש הבדל בין אנפיליא (שכפי שהוזכר לעיל היא עשויה מבד) שאינה נחשבת מנעל לסנדל של עץ שנחשב מנעל. בגמרא (יבמות קג ע"ב) נחלקו האמוראים בהסבר המשנה. שמואל מפרש שהמשנה מדברת על סנדל של עץ, והתנא הוא רבי מאיר שהתיר לקיטע לצאת בקב שלו בשבת (נראה ששמואל אינו סובר כרבא בסוגיה ביומא. לפי רבא, רבי מאיר ורבי יוסי לא נחלקו בשאלה האם קב הוא מנעל או לא, ואילו לפי שמואל, רק רבי מאיר סובר שקב מעץ הוא מנעל, כי העמיד את המשנה כרבי מאיר). אולם אביו של שמואל מפרש שמדובר בסנדל של עץ שמחופה בעור, ולכן נחשב כמנעל לכל שיטות התנאים, אבל מנעל העשוי רק מעץ איננו מנעל.
סיכום המקורות בגמרא : במקורות 1 ו-2 נכתב שמנעל הוא רק מעור ולא משעם, בגד, וחומרים אחרים שנזכרו בסוגיה. ממקורות 3 ו-4 רואים שיש שיטות שקב מעץ או סנדל מעץ נחשבים כמנעל. השאלה האם לשיטות האלו רק מנעלים מעץ נאסרו כי הם נוחים להליכה כעור או שגם מנעלים מחומרים בהם מרגישים את הקרקע בהליכה נאסרו.
הר"ן על הרי"ף במסכת יומא (ב ע"ב) מסכם את שיטות הראשונים:
רש"י : מנעל הוא מעץ או מעור כי לא מרגישים בהם את הקרקע, אך אם עשוי מבד וכדומה שכן מרגישים את הקרקע מותר.
בעל המאור : כל מנעל נאסר.
רי"ף : כל מנעל שלא עשוי מעור לא נחשב מנעל (אינו מפורש ברי"ף אך כך פירש הר"ן את דבריו).
נוסיף לכך את שיטת הרמב"ם:
רמב"ם (שביתת עשור ג, ז): התיר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי, ומוסיף נימוק- שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. מדבריו נראה גם כן שמנעל נוח כמו עור יאסר.
להלכה:
השולחן ערוך (אורח חיים תריד, ב) אסר לנעול מנעל של עור וכן של עץ ומחופה עור אבל של גמי קש ובגד התיר. מדבריו משמע שגם מנעל של עץ מותר כי אסר רק עץ מחופה עור. כך מפורש בדבריו בהלכות תשעה באב (אורח חיים תקנד, טז): "אבל של בגד או של עץ או של שעם וגמי מותר".
הב"ח החמיר ללכת יחף כל היום. החת"ס (הגהות חתם סופר על שולחן ערוך סימן תריד) הביא את הפרי מגדים שאמר ללכת בנעלים שמרגיש דרכם את הקרקע, כי כך משמע מלשון הרמב"ם, והסכים עימו.
המשנה ברורה (תריד ס"ק ה) ביחס למנעל של עץ או של לבד שמגן כעור, כתב שאי אפשר למחות במקלים בגלל דברי השו"ע, אבל מי שאפשר לו נכון להחמיר לנעול דווקא מנעל של בגד וכדומה.
הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה תנינא ב סימן נג אות ג) פסק לאסור מנעל שנראה ממש כמנעל עור משום מראית עין.
סיכום: מפורש בגמרא ביומא שהאמוראים הלכו ביום כיפור במנעלים של קש, שעם וכדומה.
ישנם אמוראים שאסרו לצאת ביום כיפור בקב של קיטע מעץ.
בראשונים, שיטה אחת אוסרת כל סוג של מנעל. שיטה שניה אוסרת מנעל מעור או מעץ, ובפשטות כל מנעל שמגן כמו עור גם אסור. שיטה שלישית, כל מנעל שאיננו מעור מותר ביום כיפור.
להלכה, השו"ע התיר לנעול כל מנעל שאיננו מעור. המשנה ברורה כתב אין למחות במקילים, אך מי שיכול ראוי להחמיר ללכת במנעל של בד וכדומה שמרגישים דרכו את הקרקע.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מי צריך את הערבה?
מסירות או התמסרות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה ללמוד גמרא?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
