ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
וְהוּא עִנְיַן הַ"קֶּשֶׁת", כִּי אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַמַּרְאֶה הוּא פֹּעַל טִבְעִי* מֵהַכָּאַת נִיצוֹץ הַשֶּׁמֶשׁ בָּאֲוִיר הַלַּח, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַל כָּרְחֵנוּ יֵשׁ לָנוּ לְהוֹדוֹת בָּזֶה לְדִבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים הַיְוָנִים, כִּי הוּא עִנְיָן מוּחָשׁ וְלֹא נוּכַל לְהַכְזִיב הַחוּשׁ, וְאִם כֵּן, יֵשׁ לִשְׁאֹל: מֶה הָיְתָה נְתִינַת הָאוֹת בָּזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, שֶׁאַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ עִנְיָן טִבְעִי, עַל כָּרְחֵנוּ רָאוּי שֶׁיִּקְרֶה כֵּן קֹדֶם הַמַּבּוּל כַּאֲשֶׁר קָרָה אַחֲרָיו, וְאִם כֵּן, אֵין זֶה אוֹת, כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה אוֹת בִּזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּבְּקָרִים [שֶׁהוּא] מְחֻיָּב לְמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם.
עניין האות בקשת
אֲבָל הַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: כִּי טֶרֶם הַמַּבּוּל הָיוּ מְעֻתָּדִים הַיְסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים לִמְשֹׁל* בַּיְסוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּבָעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר יִגְבַּר הַלַּחוּת יֵחָלֵשׁ הַיְסוֹד הָאִישִׁי הַחַם עַד שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַמַּרְאֶה הַהוּא•, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ הִשְׂגִּיבוֹ* בְּכֹחוֹ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁחִזֵּק יְסוֹד הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא* יִתְפָּעֵל מִצַּד הַיְסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים עַד שֶׁלֹּא יִתְחַדֵּשׁ [בגרסאות אחרות – עד שיתחדש] זֶה הַמַּרְאֶה מִצַּד הַכָּאַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִלּוּ הָיָה נִשְׁאָר הָעִנְיָן עַל טִבְעוֹ, הָיוּ כָּל הַיְסוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְעֻתָּדִים לָשׁוּב לְטֶבַע הַתַּחְתּוֹנִים, כִּי טֶבַע הַיְצִירָה כֵּן חִיֵּב שֶיִּמְשֹׁל הַתַּחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן וְשֶׁיְּשִׁיבֵהוּ אֵלָיו. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ פֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ"• – רָצָה לוֹמַר: שֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן זַרְעוֹ* כַּעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁהַכֹּל יִדְרְכוּ עָלָיו וּבָאַחֲרוֹנָה* יַעֲלֶה הוּא עַל דּוֹרְכוֹ וִישִׁיבֶנּוּ* אֵלָיו. וְאִם טֶבַע הַיְצִירָה חִיֵּב שֶׁאוֹתָם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים בְּטִבְעָם וְעַצְמָם יְנֻצְּחוּ וְיָשׁוּבוּ שְׁפָלִים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי זֶה בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁאֵין רָאוּי לוֹ – שֶׁיָּשׁוּב שָׁפֵל. וְנִתְבָּרֵר לְךָ בָּזֶה מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן", וּמַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן: "וְאִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַשְׁפִּילוֹ", שֶׁכֵּן רָאוּי בְּמִשְׁפְּטֵי הָאֵל הַיְשָׁרִים, וְשֶׁטֶּבַע הַיְצִירָה כֵּן חִיֵּב. וְאִם כֵּן, אֵיזֶה מִפְלָט* לָנוּ בָּזֶה.
מה כוונת חז"ל ב"מעשה בראשית"
וְהַתְּשׁוּבָה: כִּי כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְדַבְּרִים בְּ"מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" וְכָל מַה שֶּׁהֵבִינוּ בּוֹ הַחֲכָמִים כֻּלָּם אִם לֹא בַּשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי*, אֵינוֹ מִכְּלַל "מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" שֶׁחִיְּבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יוֹדְעָיו לְהַסְתִּירוֹ וּלְהַעֲלִימוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְבָאֵר, וְאִם כֵּן, חָזַר דִּבּוּרֵנוּ בָּזֶה כְּיֶתֶר הַדְּרוּשִׁים בְּעֵת הַחֲתֻנָּה וכו'. אָמְנָם עִנְיַן "מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית*" מַהוּ, צָרִיךְ בֵּאוּר רָחָב, כִּי הִנֵּה הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁ"מַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" הִיא חָכְמַת הַטֶּבַע, וְיֵשׁ בָּזֶה סְתִירוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי אֵין בְּדִבּוּרֵנוּ בַּיְסוֹדוֹת וּבַמֻּרְכָּבִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְחַיְּבוּ בּוֹ* הַהֶסְתֵּר וְהַהַעֲלָמָה. וְעוֹד, שֶׁאִם הוּא כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לֵידַע הַגְּבוּל אֲשֶׁר נַעֲמֹד בּוֹ וְלֹא נְפַרְסְמֶנּוּ לֶהָמוֹן, כִּי אֵין סָפֵק שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא בְּעִנְיַן הַטֶּבַע וּבֵאוּרוֹ, אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נֶעֱלָם וְנִסְתָּר, אֲבָל רָאוּי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם, שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁחָכְמַת הָרְפוּאָה וְחָכְמַת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וְהַמִּרְעֶה נִמְשָׁכוֹת מֵחָכְמַת הַטֶּבַע*, וְאִם כֵּן, הִנֵּה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת* דּוֹרְשִׁים תָּמִיד בְּ"מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית", וְזֶה אִם כֵּן דָּבָר מְחַדֵּשׁ מְבוּכָה וְצָרִיךְ בֵּאוּר.
___________________________________
פֹּעַל טִבְעִי – תופעה טבעית. לִמְשֹׁל וכו' – כמבואר לעיל. הִשְׂגִּיבוֹ – חיזקו. עַד שֶׁלֹּא - באופן שלא. עִנְיַן זַרְעוֹ – סופם של ישראל לגבור על האומות השולטות בהם. וּבָאַחֲרוֹנָה – בסוף, לאחר המיתה והקבורה. וִישִׁיבֶנּוּ – הגוף נעשה עפר. אֵיזֶה מִפְלָט – הר"ן חוזר לשאלתו כיצד ניתן לדרוש ב'מעשה בראשית' בפני הציבור. בַּשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי – ברוח הקודש. עִנְיַן "מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" – הנסתר, שאסור לדרוש בו בציבור. שֶׁיִּתְחַיְּבוּ בּוֹ – שישנו הכרח. חָכְמַת הַטֶּבַע – מדעי הטבע. בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת – הכפריים העובדים בעבודת האדמה ומרעה.
ביאורים
לאחר המבול אמר הקב"ה שהוא כורת ברית בינו לבין כל נפש החיה אשר על הארץ. משמעות הברית היא שלעולם לא יהיה עוד מבול אשר יחריב את העולם. הקשת היא האות שהקב"ה חקק בטבע על מנת שהברית תיזכר. אך רבים התקשו בהסבר אות זה, שהרי הקשת המרהיבה נוצרת על ידי מפגש של קרני אור השמש עם המים. אם כן, איך יתכן שזהו אות הברית המיוחד שקבע הקב"ה, והרי הקשת הייתה גם לפני המבול? הר"ן מבאר את ענין הקשת באופן ייחודי. הוא אינו מפקפק במדע האומר שיצירת הקשת היא תופעה טבעית. הר"ן מחדש שתופעה זו התאפשרה רק לאחר המבול. לפני המבול לא הייתה כלל קשת! המבול שינה את סדרי הטבע ואפשר למציאות הקשת להופיע. לפני המבול יסוד המים שלט על יסוד האש ולכן השמש, שהיא הביטוי של יסוד האש, לא נתנה קרני אור חזקים אשר יפגשו עם הלחות ויפיקו קשת נפלאה. רק לאחר המבול ה' העצים את יסוד האש, קרני השמש התחזקו וממילא יכולה הייתה הקשת להיווצר. הקשת היא תופעה ייחודית אשר מתרחשת נגד חוק הטבע שאותו הר"ן הזכיר, שכל העליונים מושפעים מהיסודות התחתונים ויורדים למטה. חוק זה בא לידי ביטוי גם בכך שהעפר שאנו דורכים עליו מלמעלה יהיה מעלינו לאחר מאה ועשרים שנה. בדבריו אלה, חותם הר"ן, את הסברו להשפלת הגאוותן, המתיימר לדבר על מעשה בראשית ואינו מבין בו כלל.
אך עדיין הקושיה, כיצד אפשר לדרוש במעשה בראשית, בעינה עומדת. הרי יתכן שהאדם ידבר בעניינים נסתרים שעלולים לגרום בלבול, מחד, או יאמר שקר וטעות מאידך.
על מנת לפתור את הדילמה הזו, יש לברר מהו 'מעשה בראשית' עליו אמרו חז"ל שאין לדרשו בציבור. הרמב"ם מסביר ש'מעשה בראשית' הוא חכמת הטבע. ביולוגיה, כימיה, פיסיקה ויתר מקצועות חקר הטבע הם 'מעשה בראשית'. הר"ן טוען שלא ניתן לומר כן. לא יתכן שזהו 'מעשה בראשית' שצריך להיות נסתר, שהרי אנו זקוקים לחכמות אלו לצורכי החיים השגרתיים. כמו כן, אם חכמה זו אסורה ללימוד בפומבי, מהם הגבולות המותרים ללמוד חוכמות אלו. נוסף לכך, אם זהו מעשה בראשית, יוצא שחקלאי פשוט עוסק כל העת במעשה בראשית, ולא יתכן לומר כן. לכן הר"ן אינו מקבל את הסבר הרמב"ם בנוגע ל'מעשה בראשית'.
הרחבות
•האם נראתה הקשת לפני המבול?
כִּי טֶרֶם הַמַּבּוּל... כַּאֲשֶׁר יִגְבַּר הַלַּחוּת יֵחָלֵשׁ הַיְסוֹד הָאִישִׁי הַחַם עַד שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַמַּרְאֶה הַהוּא. הפיכת הקשת לאות ברית מוזכרת בספר בראשית: "ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם... את קשתי נתתי בענן..." [בראשית ט, יב-יג]. מפסוקים אלה למד הר"ן כי הקשת לא נראתה כלל לפני המבול.
לעומתו, הרמב"ן ביאר את הפסוקים באופן שונה. על פיו הקשת הופיעה אף לפני המבול, אלא שאחרי המבול הקב"ה קבעה כאות ברית: "וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי 'נתתי' בענן, ולא אמר 'אני נותן' בענן... ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם" [רמב"ן בראשית ט, יב].
•מה בין עפר לכוכבים?
"וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ". בפסוק זה עם ישראל נמשל לעפר, אולם בפסוק אחר נמשל לכוכבים: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה את זרעך ככוכבי השמים"[בראשית כב, יז]. על כך אמרו חז"ל "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים" [מגילה טז, א].
שאלות לדיון
כיום ידוע כי הקשת נוצרת מקרני אור הנשברות בטיפות המים. האם זה סותר את יצירתה המחודשת של הקשת?
מדוע חשוב לפרסם את ענייני הטבע ברבים?
להצלחת חוה אסתר בת ברכה חדוה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
