ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
וְהוּא עִנְיַן הַ"קֶּשֶׁת", כִּי אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַמַּרְאֶה הוּא פֹּעַל טִבְעִי* מֵהַכָּאַת נִיצוֹץ הַשֶּׁמֶשׁ בָּאֲוִיר הַלַּח, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַל כָּרְחֵנוּ יֵשׁ לָנוּ לְהוֹדוֹת בָּזֶה לְדִבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים הַיְוָנִים, כִּי הוּא עִנְיָן מוּחָשׁ וְלֹא נוּכַל לְהַכְזִיב הַחוּשׁ, וְאִם כֵּן, יֵשׁ לִשְׁאֹל: מֶה הָיְתָה נְתִינַת הָאוֹת בָּזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, שֶׁאַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ עִנְיָן טִבְעִי, עַל כָּרְחֵנוּ רָאוּי שֶׁיִּקְרֶה כֵּן קֹדֶם הַמַּבּוּל כַּאֲשֶׁר קָרָה אַחֲרָיו, וְאִם כֵּן, אֵין זֶה אוֹת, כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה אוֹת בִּזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּבְּקָרִים [שֶׁהוּא] מְחֻיָּב לְמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם.
עניין האות בקשת
אֲבָל הַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: כִּי טֶרֶם הַמַּבּוּל הָיוּ מְעֻתָּדִים הַיְסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים לִמְשֹׁל* בַּיְסוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּבָעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר יִגְבַּר הַלַּחוּת יֵחָלֵשׁ הַיְסוֹד הָאִישִׁי הַחַם עַד שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַמַּרְאֶה הַהוּא•, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ הִשְׂגִּיבוֹ* בְּכֹחוֹ, רְצוֹנִי לוֹמַר: שֶׁחִזֵּק יְסוֹד הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא* יִתְפָּעֵל מִצַּד הַיְסוֹדוֹת הַתַּחְתּוֹנִים עַד שֶׁלֹּא יִתְחַדֵּשׁ [בגרסאות אחרות – עד שיתחדש] זֶה הַמַּרְאֶה מִצַּד הַכָּאַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִלּוּ הָיָה נִשְׁאָר הָעִנְיָן עַל טִבְעוֹ, הָיוּ כָּל הַיְסוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְעֻתָּדִים לָשׁוּב לְטֶבַע הַתַּחְתּוֹנִים, כִּי טֶבַע הַיְצִירָה כֵּן חִיֵּב שֶיִּמְשֹׁל הַתַּחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן וְשֶׁיְּשִׁיבֵהוּ אֵלָיו. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ פֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ"• – רָצָה לוֹמַר: שֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן זַרְעוֹ* כַּעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁהַכֹּל יִדְרְכוּ עָלָיו וּבָאַחֲרוֹנָה* יַעֲלֶה הוּא עַל דּוֹרְכוֹ וִישִׁיבֶנּוּ* אֵלָיו. וְאִם טֶבַע הַיְצִירָה חִיֵּב שֶׁאוֹתָם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים בְּטִבְעָם וְעַצְמָם יְנֻצְּחוּ וְיָשׁוּבוּ שְׁפָלִים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי זֶה בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁאֵין רָאוּי לוֹ – שֶׁיָּשׁוּב שָׁפֵל. וְנִתְבָּרֵר לְךָ בָּזֶה מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן", וּמַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן: "וְאִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַשְׁפִּילוֹ", שֶׁכֵּן רָאוּי בְּמִשְׁפְּטֵי הָאֵל הַיְשָׁרִים, וְשֶׁטֶּבַע הַיְצִירָה כֵּן חִיֵּב. וְאִם כֵּן, אֵיזֶה מִפְלָט* לָנוּ בָּזֶה.
מה כוונת חז"ל ב"מעשה בראשית"
וְהַתְּשׁוּבָה: כִּי כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְדַבְּרִים בְּ"מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" וְכָל מַה שֶּׁהֵבִינוּ בּוֹ הַחֲכָמִים כֻּלָּם אִם לֹא בַּשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי*, אֵינוֹ מִכְּלַל "מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" שֶׁחִיְּבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יוֹדְעָיו לְהַסְתִּירוֹ וּלְהַעֲלִימוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְבָאֵר, וְאִם כֵּן, חָזַר דִּבּוּרֵנוּ בָּזֶה כְּיֶתֶר הַדְּרוּשִׁים בְּעֵת הַחֲתֻנָּה וכו'. אָמְנָם עִנְיַן "מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית*" מַהוּ, צָרִיךְ בֵּאוּר רָחָב, כִּי הִנֵּה הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁ"מַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" הִיא חָכְמַת הַטֶּבַע, וְיֵשׁ בָּזֶה סְתִירוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי אֵין בְּדִבּוּרֵנוּ בַּיְסוֹדוֹת וּבַמֻּרְכָּבִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְחַיְּבוּ בּוֹ* הַהֶסְתֵּר וְהַהַעֲלָמָה. וְעוֹד, שֶׁאִם הוּא כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לֵידַע הַגְּבוּל אֲשֶׁר נַעֲמֹד בּוֹ וְלֹא נְפַרְסְמֶנּוּ לֶהָמוֹן, כִּי אֵין סָפֵק שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא בְּעִנְיַן הַטֶּבַע וּבֵאוּרוֹ, אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נֶעֱלָם וְנִסְתָּר, אֲבָל רָאוּי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם, שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁחָכְמַת הָרְפוּאָה וְחָכְמַת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וְהַמִּרְעֶה נִמְשָׁכוֹת מֵחָכְמַת הַטֶּבַע*, וְאִם כֵּן, הִנֵּה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת* דּוֹרְשִׁים תָּמִיד בְּ"מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית", וְזֶה אִם כֵּן דָּבָר מְחַדֵּשׁ מְבוּכָה וְצָרִיךְ בֵּאוּר.
___________________________________
פֹּעַל טִבְעִי – תופעה טבעית. לִמְשֹׁל וכו' – כמבואר לעיל. הִשְׂגִּיבוֹ – חיזקו. עַד שֶׁלֹּא - באופן שלא. עִנְיַן זַרְעוֹ – סופם של ישראל לגבור על האומות השולטות בהם. וּבָאַחֲרוֹנָה – בסוף, לאחר המיתה והקבורה. וִישִׁיבֶנּוּ – הגוף נעשה עפר. אֵיזֶה מִפְלָט – הר"ן חוזר לשאלתו כיצד ניתן לדרוש ב'מעשה בראשית' בפני הציבור. בַּשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי – ברוח הקודש. עִנְיַן "מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" – הנסתר, שאסור לדרוש בו בציבור. שֶׁיִּתְחַיְּבוּ בּוֹ – שישנו הכרח. חָכְמַת הַטֶּבַע – מדעי הטבע. בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת – הכפריים העובדים בעבודת האדמה ומרעה.
ביאורים
לאחר המבול אמר הקב"ה שהוא כורת ברית בינו לבין כל נפש החיה אשר על הארץ. משמעות הברית היא שלעולם לא יהיה עוד מבול אשר יחריב את העולם. הקשת היא האות שהקב"ה חקק בטבע על מנת שהברית תיזכר. אך רבים התקשו בהסבר אות זה, שהרי הקשת המרהיבה נוצרת על ידי מפגש של קרני אור השמש עם המים. אם כן, איך יתכן שזהו אות הברית המיוחד שקבע הקב"ה, והרי הקשת הייתה גם לפני המבול? הר"ן מבאר את ענין הקשת באופן ייחודי. הוא אינו מפקפק במדע האומר שיצירת הקשת היא תופעה טבעית. הר"ן מחדש שתופעה זו התאפשרה רק לאחר המבול. לפני המבול לא הייתה כלל קשת! המבול שינה את סדרי הטבע ואפשר למציאות הקשת להופיע. לפני המבול יסוד המים שלט על יסוד האש ולכן השמש, שהיא הביטוי של יסוד האש, לא נתנה קרני אור חזקים אשר יפגשו עם הלחות ויפיקו קשת נפלאה. רק לאחר המבול ה' העצים את יסוד האש, קרני השמש התחזקו וממילא יכולה הייתה הקשת להיווצר. הקשת היא תופעה ייחודית אשר מתרחשת נגד חוק הטבע שאותו הר"ן הזכיר, שכל העליונים מושפעים מהיסודות התחתונים ויורדים למטה. חוק זה בא לידי ביטוי גם בכך שהעפר שאנו דורכים עליו מלמעלה יהיה מעלינו לאחר מאה ועשרים שנה. בדבריו אלה, חותם הר"ן, את הסברו להשפלת הגאוותן, המתיימר לדבר על מעשה בראשית ואינו מבין בו כלל.
אך עדיין הקושיה, כיצד אפשר לדרוש במעשה בראשית, בעינה עומדת. הרי יתכן שהאדם ידבר בעניינים נסתרים שעלולים לגרום בלבול, מחד, או יאמר שקר וטעות מאידך.
על מנת לפתור את הדילמה הזו, יש לברר מהו 'מעשה בראשית' עליו אמרו חז"ל שאין לדרשו בציבור. הרמב"ם מסביר ש'מעשה בראשית' הוא חכמת הטבע. ביולוגיה, כימיה, פיסיקה ויתר מקצועות חקר הטבע הם 'מעשה בראשית'. הר"ן טוען שלא ניתן לומר כן. לא יתכן שזהו 'מעשה בראשית' שצריך להיות נסתר, שהרי אנו זקוקים לחכמות אלו לצורכי החיים השגרתיים. כמו כן, אם חכמה זו אסורה ללימוד בפומבי, מהם הגבולות המותרים ללמוד חוכמות אלו. נוסף לכך, אם זהו מעשה בראשית, יוצא שחקלאי פשוט עוסק כל העת במעשה בראשית, ולא יתכן לומר כן. לכן הר"ן אינו מקבל את הסבר הרמב"ם בנוגע ל'מעשה בראשית'.
הרחבות
•האם נראתה הקשת לפני המבול?
כִּי טֶרֶם הַמַּבּוּל... כַּאֲשֶׁר יִגְבַּר הַלַּחוּת יֵחָלֵשׁ הַיְסוֹד הָאִישִׁי הַחַם עַד שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הַמַּרְאֶה הַהוּא. הפיכת הקשת לאות ברית מוזכרת בספר בראשית: "ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם... את קשתי נתתי בענן..." [בראשית ט, יב-יג]. מפסוקים אלה למד הר"ן כי הקשת לא נראתה כלל לפני המבול.
לעומתו, הרמב"ן ביאר את הפסוקים באופן שונה. על פיו הקשת הופיעה אף לפני המבול, אלא שאחרי המבול הקב"ה קבעה כאות ברית: "וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי 'נתתי' בענן, ולא אמר 'אני נותן' בענן... ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם" [רמב"ן בראשית ט, יב].
•מה בין עפר לכוכבים?
"וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ". בפסוק זה עם ישראל נמשל לעפר, אולם בפסוק אחר נמשל לכוכבים: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה את זרעך ככוכבי השמים"[בראשית כב, יז]. על כך אמרו חז"ל "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים" [מגילה טז, א].
שאלות לדיון
כיום ידוע כי הקשת נוצרת מקרני אור הנשברות בטיפות המים. האם זה סותר את יצירתה המחודשת של הקשת?
מדוע חשוב לפרסם את ענייני הטבע ברבים?
להצלחת חוה אסתר בת ברכה חדוה הי"ו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תיקון ימי השובבי"ם
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
נס חנוכה בעולם שכלי ?
איך עושים קידוש?
רמב"ם וכוזרי
למה לשמור על הקדושה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
