ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
כעת נבאר מתי צריך לנענע את הלולב כדי לקיים את המצווה.
בגמרא ישנם מספר מקורות ביחס לזמן שבו צריך לנענע את הלולב. מחלקם נראה שהנענועים הם בהלל, ועל פי מה שהקדמנו יוצא שקיום מצוות לולב הוא ביחד עם קריאת ההלל. מחלקם נראה שהנענועים קשורים למצווה בלי קשר להלל.
1) מקורות מהם נראה שהנענועים הם בהלל-
במשנה בדף לז: כתוב שהיו מנענעים את הלולב בהלל, בהודו לה' תחילה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא. המשנה לא מציינת זמנים נוספים שבהם צריך לנענע את הלולב.
בירושלמי (סוכה תחילת פרק ה) כתוב שאומרים את ההלל כל יום בסוכות, בגלל נענועי הלולב שיש בכל יום בהלל. נראה משם שיש קשר מהותי בין ההלל לנטילת הלולב, כאילו ההלל הוא חלק מנטילת הלולב.
2) מקורות מהם נראה שהנענועים הם בקיום מצוות הלולב, בלי קשר להלל.
במשנה בדף לח. כתוב שכל היום כשר לנטילת לולב. נראה משם, שנטילת לולב לא קשורה בהכרח לקריאת ההלל.
במשנה בדף מב. כתוב שקטן היודע לנענע חייב בלולב. נראה משם שלא צריך שהקטן ידע לקרוא את ההלל אלא רק לנענע את הלולב, כי נענוע הלולב לא קשור בהכרח לקריאת ההלל.
בגמרא במסכת ברכות דף ל. מובאת ברייתא בה נאמר שמי שהשכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע. נראה משם שמנענעים את הלולב בלי קשר לקריאת ההלל אלא בשעה שנוטל את הלולב.
שיטות הראשונים
א. הרמב"ם- (פרק ז מהלכות לולב הלכה ט והלכה י) – כותב שיצא ידי חובה כשמגביה את ארבעת המינים, אבל מצווה כהלכתה היא כשמנענע את הלולב ולא רק נוטל. אחר כך כותב הרמב"ם, והיכן מוליך (הכוונה היכן מנענע את הלולב), בהלל. הרמב"ם לא מזכיר שמנענע את הלולב בשעת הברכה אלא רק בהלל, כמו המשנה בדף לז. נראה לומר שהרמב"ם יסביר את המקורות מהם נראה שאין קשר בין המצווה להלל, כמצבים בדיעבד. המשנה בדף לח. כותבת, שכל היום כשר לנטילת לולב אם לא נטל כראוי בשעת ההלל. כמו כן, הגמרא בברכות עוסקת במי שחייב לצאת לדרך השכם בבוקר, עדיף שייטול לולב בנפרד מההלל ולא יפסיד לגמרי מצוות לולב. גם המשנה שעוסקת בקטן שיודע לנענע היא עוסקת בדין חינוך. הרמב"ם יסביר שעדיף שהקטן יתחיל לנענע, וכשילמד לקרוא את ההלל יטול לולב בסמוך להלל.
ב. התוספות (פסחים דף ז: דיבור המתחיל בעידנא) כותבים שגם אם נטל את הלולב יכול עדיין לברך, כי עדיין לא סיים את המצווה כי צריך לנענע בהלל. משמע שהנענוע בהלל הוא חלק מהמצווה. דעת תוספות דומה לדעת הרמב"ם, רק שבשיטת תוספות בפסחים ניתן לומר שגם בשעת הברכה על הלולב צריך לנענע את הלולב. התוספות במסכת סוכה (דף לז: דיבור המתחיל בהודו) כותבים שצריך לנענע בשעת הברכה, ויתכן שדברי התוספות בשני המקומות משלמים זה את זה, לשיטת תוספות מצוות נטילת לולב בנענועים מתחילה עם הברכה וממשיכה בהלל. לכן הם יסתדרו עם כל המקורות שבגמרות.
ג. הריטב"א (בפירושו על מסכת סוכה דף לז :), הראבי"ה ( הובא ברא"ש סוכה פרק ג אות כו) מאירי (בפירושו לסוכה דף לז:) כותבים שעיקר נענוע הלולב הוא בשעת הברכה, והנענוע בשעת ההלל הוא נענוע בעלמא, שתפקידו להוסיף שמחה (מאירי) או לבלבל את השטן (ראבי"ה ביחס לנענוע שבהלל). המאירי מסביר שהמשנה בדף לז: אומרת את הדין המחודש, שגם בהלל צריך לנענע את הלולב, וכל שכן שצריך לנענע את הלולב בשעת הברכה על המצווה, ששם עיקר הנטילה.
טעם מחלוקת הראשונים
ניתן לבאר את טעם המחלוקת כדלהלן:
לפי הרמב"ם, מצות נטילת הלולב היא חלק ממצוות השמחה בחג. במדרש כתוב "לפי שבר"ה באין לדין ישראל ועו"ג ואין יודעים מי יצא זכאי ומי יצא חייב, נתן הקב"ה מצוה זו לישראל, שיהיו שמחים בלולביהם כאדם היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח, והיינו דכתיב: 'אז ירננו עצי היער". מהמדרש יוצא שנטילת הלולב מבטאת את השמחה על כך שיצאנו זכאים בדין, לכן עיקר המצווה היא בהלל שהוא חלק משמחת החג. המדרש מביא את הפסוק "אז ירננו עצי היער". התוספות ( דף לז: דיבור המתחיל בהודו) מבארים שהכוונה לנענועי הלולב, אז ירננו בעצי היער. לפי רמב"ם ניתן לומר שהנענועים הם מין ריקוד של שמחה על הביטחון שיצאנו זכאים בדין. להסבר זה ניתן להוסיף שגם הנענוע בשעת הברכה (לדעת התוספות) הוא כהקדמה להלל.
לעומת זאת, לפי הראבי"ה והריטב"א, מצות נטילת לולב היא חלק מתפילה לעתיד על המים. כפי שכתוב בגמרא בדף לז: "מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים". לכן עיקר הנענוע הוא בשעת המצווה בלי קשר לקריאת ההלל. אם כן, מדוע מנענעים את הלולב בהלל? המאירי מבאר שזו תוספת שמחה. הראבי"ה מבאר שנטילת הלולב היא כדי לנענע כוחו של קטגור (כנראה בענייני גשמים, שהרי בחג סוכות נידונים על המים). הנענועים שבהלל נועדו כדי לערבב את השטן, והנענועים העיקריים הם בשעת הברכה.
נפקא מינות למחלוקת הראשונים
כפי שהקדמנו עיקר מצות נטילת לולב היא בשעה שמנענע את הלולב. לכן קיום המצווה תלוי בזמן שמנענע את הלולב. לכך יש השלכות הלכתיות
1. הרב צבי פסח פרנק (חידושי הר צבי על הש"ס סוכה דף לז: על המשנה) מביא את המנהגים השונים לגבי זמן נטילת לולב. לפי השולחן ערוך (או"ח סימן תרנב סעיף א) עיקר מצות נטילת לולב היא בשעת ההלל. לפי השל"ה ( הובא במגן אברהם סימן תרנב אות ג) נוטלים לולב בסוכה לפני התפילה, כי מרוויחים את הנטילה דווקא בסוכה, וגם מקדימים לקיים את המצווה. הרב פרנק מבאר שהשולחן ערוך סובר כרמב"ם וכתוספות, לכן צריך שנטילת הלולב תהיה סמוכה להלל, כי נטילת הלולב היא חלק מהשמחה שבקריאת ההלל. השל"ה סובר כראבי"ה וכריטב"א, לכן העדיף לקיים את המצווה בהידור הרב ביותר בלי קשר לקריאת ההלל.
2. הרב יוסף דב סולבייצ'יק ( הררי קדם חלק א סימן קלג) מבאר שההלכה היא שביום הראשון צריך ליטול לולב ששייך לאדם ולא לולב שאול. לרמב"ם, גם בשעת ההלל הלולב צריך להיות בבעלותו של האדם. לראבי"ה ולריטב"א, אחרי שברך ונטל את הלולב , לא צריך שהלולב יהיה שלו.
סיכום
מצוות נטילת לולב מתקיימת לכתחילה כשמנענע את הלולב.
במשנה כתוב שצריך לנענע את הלולב בהלל, ממקורות אחרים נראה שגם אם נטל את הלולב בלי קשר להלל צריך לנענע אותו.
הרמב"ם- מצוות הנענוע לכתחילה היא בשעת ההלל.
תוספות- יש לנענע גם בשעת הברכה וגם הנענוע בהלל הוא חלק ממצות נטילת לולב.
ראבי"ה וריטב"א- מצות נטילת לולב לא קשורה להלל, לכן יש לנענע בשעת הברכה. הנענוע בהלל הוא מסיבות אחרות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
