ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
כִּי עִקַּר הַתּוֹרָה וְגֹדֶל שְׂכָרָהּ הוּא בְּמַה שֶּׁיִּגְזְרוּ הַחֲכָמִים וִיתַקְּנוּ בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁכָּךְ הִיא הַמַּסְקָנָא בְּפֶרֶק "הַנִּזָּקִין" (גיטין ס ב), אָמְרוּ שָׁם: "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תּוֹרָה רֹב* בִּכְתָב וּמִעוּט עַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ח יב): 'אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רֹב עַל פֶּה וּמִעוּט בִּכְתָב •, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כז): 'כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה', וְהָא כְּתִיב: 'אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי'? – הַהוּא אַתְמוּהֵי* קָא מִתְמַהּ: וְכִי אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי, וַהֲלוֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ". וּבֶאֱמֶת שֶׁאֲפִלּוּ רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאָמַר שֶׁהַתּוֹרָה רֹב בִּכְתָב, לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁתּוּבַן רֻבָּהּ בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ – שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּבֵּשׁ הַמְעַיֵּן* בְּרֹב הַמִּצְווֹת אוֹ בְּכֻלָּן, אֶלָּא רָצָה לוֹמַר: שֶׁבַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן הוּא רֹב הַתּוֹרָה, וְנִכְלְלוּ בָּזֶה תַּרְיָ"ג מִצְווֹת וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, רֹב הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ רֶמֶז בִּכְתָב, וְרַבִּי יוֹחָנָן חָלַק וְאָמַר שֶׁרֹב הַתּוֹרָה עַל פֶּה, כִּי בֵּין אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהֵם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּבֵין הַתַּקָּנוֹת שֶׁעָשׂוּ חֲכָמִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, הוּא רֹב הַתּוֹרָה. וְנִרְאֶה מַסְקָנַת הַגְּמָרָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָמַר: "לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה", רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר הוּא בְּמַה שֶּׁיְּחַדְּשׁוּ הַחֲכָמִים וּבְמַה שֶּׁיְּתַקְּנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ (ע"ז לה א) רַבִּי יְהוֹשֻׁע לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁשְּׁאָלוֹ- מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת שֶׁל גּוֹיִים? וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת לוֹ טַעֲמוֹ מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַר בַּגְּמָרָא, וְאָמַר לוֹ: "הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא – 'כִּי טוֹבִים דֹדֶיךָ* מִיָּיִן' (שיר השירים א ב), אוֹ: 'כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ'", אָמַר לוֹ: "דֹּדַיִךְ", אָמַר לוֹ: "אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ* מְלַמֵּד עָלָיו: 'לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים' (שיר השירים א ג)". וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה: "וְהִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר*", רְצוֹנָם לוֹמַר: שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ טַעַם הָאִסּוּר, אֲבָל מְנָעוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁאָלֵהוּ, וְנָתַן לוֹ טַעַם לַדָּבָר*: "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן", וְרָמַז עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (ע"ז שם): "אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה •". וְזוֹ הַמֵּימְרָא יִתְחַוֵּר פֵּרוּשָׁהּ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יַסְכִּימוּ הַחֲכָמִים עַל גְּזֵרָה אַחַת תִּהְיֶה מִיָּד כְּאִלּוּ נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, בֶּאֱמֶת שֶׁרָאוּי שֶׁיְּקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל שָׂכָר גָּדוֹל עַל מַה שֶּׁיְּקַבְּלוּ הֵם בְּעַצְמָם בִּרְצוֹנָם מֵאֲשֶׁר* יְצַוֵּם ה' יִתְבָּרַךְ וְיַעֲשׂוּהוּ בְּעַל כָּרְחָם.
___________________________________
רֹב – רוב דיני התורה. אַתְמוּהֵי וכו' – הפסוק נכתב בלשון תמיהה. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּבֵּשׁ הַמְעַיֵּן – אין אפשרות להבין את התורה בלי תוספות הביאור שקיבלו ממשה מסיני (תושבע"פ). דֹדֶיךָ וכו' – האם קוראים דודֶיךָ או דודַיךְ (האם הכוונה לכנסת ישראל או לקב"ה) וענה לו דודַיךְ. חֲבֵרוֹ – הפסוק הסמוך לו מוכיח שהכוונה לקב"ה. וְהִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר וכו' – כדי לא להשיב מהו טעם האיסור בגבינת נכרים הסיט את הדיון לענין אחר, מה כוונת הפסוק "דודיך" שבשיר השירים. וְנָתַן לוֹ טַעַם לַדָּבָר – הר"ן מבאר שלא היה כאן היסט הדיון אלא תשובה בדרך הרמז. מֵאֲשֶׁר – יותר מאשר.
ביאורים
לַחלק הכתוב שבתורה, שניתן למשה מסיני, יש בודאי ערך עליון מאד – הוא ניתן ככתבו וכלשונו מאת הבורא בעצמו, כל אות ותג שבו מכוונים ומדוקדקים, ומכל אחד מהם ניתן לדרוש 'תילי תילים של הלכות'. לעומת זאת, לחלק שאינו כתוב קשה לנו לפעמים ליחס חשיבות מרובה, ובמיוחד למה שלא נכלל בהלכות שניתנו כ'הלכה למשה מסיני', אלא בתקנות ובגזרות שגזרו חכמים. אולם בדברי חז"ל מצינו שהדברים שבעל פה ואפילו תקנות חז"ל הינם חביבים מאד ובעלי מעלה עליונה.
הר"ן מביא בהקשר זה את מחלוקת החכמים, בשאלה האם רוב התורה היא בכתב או בעל פה, ומסביר שגם מי שסובר שרוב התורה היא בכתב, כוונתו לומר שרוב הדברים שבתורה מופיעים בה בפירוש, או נרמזים בה ונדרשים ממנה. לעומתו מי שחולק ואומר שרוב התורה היא תורה שבעל פה, סובר שההלכות שנאמרו למשה בעל פה וגזירות החכמים הם רוב התורה. נמצא שהחלק שאינו כתוב בתורה בפירוש, הוא החלק הגדול יותר.
עצם העובדה שבני האדם מקבלים על עצמם לעשות מעבר למה שהקב"ה חייב אותם, מבטאת את האהבה והרצון בקיום מצוות ה'. מעבר לכך, ניתן להסביר שעם ישראל זכה שהקב"ה נטע בהם נשמה אלוהית עליונה מאד, ובשעה שאדם מישראל זוכה לחדש בדברי התורה, או שחכם מחכמי ישראל זוכה לחדש תקנה חדשה, המקבלת תוקף של דברי התורה, הוא זוכה לחבר בין הנשמה האלוהית שבו לתורת ה' (עיין אורות התורה פרק א). חז"ל ראו בתקנות ערך עליון מאד, ולכן על מנת לבססן ולחזקן הם לא השאירו מקום לערער אחריהם. דוגמה לדבר ניתן למצוא בגזירה על גבינות של גויים, שם רבי יהושע לא רצה לגלות את טעם האיסור, כדי להשאיר את הגזירה כדבר נתון שלא ניתן לערער ולדון עליו כלל, בדומה לדברי התורה שבכתב שלא ניתנים לערעור גם איננו מבינים את טעמם.
הרחבות
•הסבר מחלוקת ר' אלעזר ור' יוחנן
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תּוֹרָה רֹב בִּכְתָב וּמִעוּט עַל פֶּה... רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רֹב עַל פֶּה וּמִעוּט בִּכְתָב. המבי"ט מבאר את המחלוקת. לדעת רבי אלעזר רק ההלכות שנלמדו על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, הרי הן בכלל תורה שבכתב, ורק ההלכות למשה מסיני הן בכלל תורה שבעל-פה, ואם כן תורה שבכתב היא הרוב. אולם, רבי יוחנן סובר, שרק מה שמפורש בתורה הוא תורה שבכתב, ואין כאן מחלוקת במציאות [קרית ספר בהקדמה].
•תורה שבכתב ותורה שבעל-פה
עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. במבט ראשון, התורה שבכתב עליונה מהתורה שבעל-פה, שהרי היא ניתנה לנו על ידי הקב"ה, והיא מוחלטת ואינה ניתנת לשינוי. התורה שבעל-פה היא ניסיון של האדם לתפוס בשכלו את רצון ה' וליישמו בחייו, ולכן לכאורה, היא פחותה במעלתה מתורה שבתכב שניתנה מפי הגבורה. אך באמת מטרת נתינת התורה היא גילוי רצון ה' בארץ, הנעשה על ידי חכמי ישראל באמצעות התורה שבעל-פה, כפי שמבאר הטור , שעל תורה שבעל-פה אנו מברכים "וחיי עולם נטע בתוכנו" [טור אורח חיים סימן קלט]. כלומר, מקור תורה שבעל-פה הוא החיים של עם ישראל שלומד ומגלה את התורה בעולם. יוצא אם כן, שהתורה שבעל-פה עליונה בשרשה מתורה שבכתב (עיין אורות התורה פרק א).
שאלות לדיון
מדוע רבי אלעזר ורבי יוחנן לא סופרים את כמות הדינים והגזירות ומגיעים למסקנה ברורה?
איך הסכמת חכמים הופכת הלכה חדשה לדבר שנאמר בהר-סיני? או שהיא נאמרה, או שלא!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות שטיפת כלים בשבת
קשה עליי פרידתכם
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
