ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
כִּי עִקַּר הַתּוֹרָה וְגֹדֶל שְׂכָרָהּ הוּא בְּמַה שֶּׁיִּגְזְרוּ הַחֲכָמִים וִיתַקְּנוּ בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁכָּךְ הִיא הַמַּסְקָנָא בְּפֶרֶק "הַנִּזָּקִין" (גיטין ס ב), אָמְרוּ שָׁם: "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תּוֹרָה רֹב* בִּכְתָב וּמִעוּט עַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ח יב): 'אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רֹב עַל פֶּה וּמִעוּט בִּכְתָב •, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כז): 'כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה', וְהָא כְּתִיב: 'אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי'? – הַהוּא אַתְמוּהֵי* קָא מִתְמַהּ: וְכִי אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי, וַהֲלוֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ". וּבֶאֱמֶת שֶׁאֲפִלּוּ רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאָמַר שֶׁהַתּוֹרָה רֹב בִּכְתָב, לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁתּוּבַן רֻבָּהּ בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ – שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּבֵּשׁ הַמְעַיֵּן* בְּרֹב הַמִּצְווֹת אוֹ בְּכֻלָּן, אֶלָּא רָצָה לוֹמַר: שֶׁבַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן הוּא רֹב הַתּוֹרָה, וְנִכְלְלוּ בָּזֶה תַּרְיָ"ג מִצְווֹת וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, רֹב הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ רֶמֶז בִּכְתָב, וְרַבִּי יוֹחָנָן חָלַק וְאָמַר שֶׁרֹב הַתּוֹרָה עַל פֶּה, כִּי בֵּין אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהֵם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּבֵין הַתַּקָּנוֹת שֶׁעָשׂוּ חֲכָמִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, הוּא רֹב הַתּוֹרָה. וְנִרְאֶה מַסְקָנַת הַגְּמָרָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָמַר: "לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה", רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר הוּא בְּמַה שֶּׁיְּחַדְּשׁוּ הַחֲכָמִים וּבְמַה שֶּׁיְּתַקְּנוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ (ע"ז לה א) רַבִּי יְהוֹשֻׁע לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁשְּׁאָלוֹ- מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת שֶׁל גּוֹיִים? וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת לוֹ טַעֲמוֹ מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַר בַּגְּמָרָא, וְאָמַר לוֹ: "הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא – 'כִּי טוֹבִים דֹדֶיךָ* מִיָּיִן' (שיר השירים א ב), אוֹ: 'כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ'", אָמַר לוֹ: "דֹּדַיִךְ", אָמַר לוֹ: "אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ* מְלַמֵּד עָלָיו: 'לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים' (שיר השירים א ג)". וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה: "וְהִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר*", רְצוֹנָם לוֹמַר: שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ טַעַם הָאִסּוּר, אֲבָל מְנָעוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁאָלֵהוּ, וְנָתַן לוֹ טַעַם לַדָּבָר*: "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן", וְרָמַז עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (ע"ז שם): "אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה •". וְזוֹ הַמֵּימְרָא יִתְחַוֵּר פֵּרוּשָׁהּ עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יַסְכִּימוּ הַחֲכָמִים עַל גְּזֵרָה אַחַת תִּהְיֶה מִיָּד כְּאִלּוּ נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, בֶּאֱמֶת שֶׁרָאוּי שֶׁיְּקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל שָׂכָר גָּדוֹל עַל מַה שֶּׁיְּקַבְּלוּ הֵם בְּעַצְמָם בִּרְצוֹנָם מֵאֲשֶׁר* יְצַוֵּם ה' יִתְבָּרַךְ וְיַעֲשׂוּהוּ בְּעַל כָּרְחָם.
___________________________________
רֹב – רוב דיני התורה. אַתְמוּהֵי וכו' – הפסוק נכתב בלשון תמיהה. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּבֵּשׁ הַמְעַיֵּן – אין אפשרות להבין את התורה בלי תוספות הביאור שקיבלו ממשה מסיני (תושבע"פ). דֹדֶיךָ וכו' – האם קוראים דודֶיךָ או דודַיךְ (האם הכוונה לכנסת ישראל או לקב"ה) וענה לו דודַיךְ. חֲבֵרוֹ – הפסוק הסמוך לו מוכיח שהכוונה לקב"ה. וְהִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר וכו' – כדי לא להשיב מהו טעם האיסור בגבינת נכרים הסיט את הדיון לענין אחר, מה כוונת הפסוק "דודיך" שבשיר השירים. וְנָתַן לוֹ טַעַם לַדָּבָר – הר"ן מבאר שלא היה כאן היסט הדיון אלא תשובה בדרך הרמז. מֵאֲשֶׁר – יותר מאשר.
ביאורים
לַחלק הכתוב שבתורה, שניתן למשה מסיני, יש בודאי ערך עליון מאד – הוא ניתן ככתבו וכלשונו מאת הבורא בעצמו, כל אות ותג שבו מכוונים ומדוקדקים, ומכל אחד מהם ניתן לדרוש 'תילי תילים של הלכות'. לעומת זאת, לחלק שאינו כתוב קשה לנו לפעמים ליחס חשיבות מרובה, ובמיוחד למה שלא נכלל בהלכות שניתנו כ'הלכה למשה מסיני', אלא בתקנות ובגזרות שגזרו חכמים. אולם בדברי חז"ל מצינו שהדברים שבעל פה ואפילו תקנות חז"ל הינם חביבים מאד ובעלי מעלה עליונה.
הר"ן מביא בהקשר זה את מחלוקת החכמים, בשאלה האם רוב התורה היא בכתב או בעל פה, ומסביר שגם מי שסובר שרוב התורה היא בכתב, כוונתו לומר שרוב הדברים שבתורה מופיעים בה בפירוש, או נרמזים בה ונדרשים ממנה. לעומתו מי שחולק ואומר שרוב התורה היא תורה שבעל פה, סובר שההלכות שנאמרו למשה בעל פה וגזירות החכמים הם רוב התורה. נמצא שהחלק שאינו כתוב בתורה בפירוש, הוא החלק הגדול יותר.
עצם העובדה שבני האדם מקבלים על עצמם לעשות מעבר למה שהקב"ה חייב אותם, מבטאת את האהבה והרצון בקיום מצוות ה'. מעבר לכך, ניתן להסביר שעם ישראל זכה שהקב"ה נטע בהם נשמה אלוהית עליונה מאד, ובשעה שאדם מישראל זוכה לחדש בדברי התורה, או שחכם מחכמי ישראל זוכה לחדש תקנה חדשה, המקבלת תוקף של דברי התורה, הוא זוכה לחבר בין הנשמה האלוהית שבו לתורת ה' (עיין אורות התורה פרק א). חז"ל ראו בתקנות ערך עליון מאד, ולכן על מנת לבססן ולחזקן הם לא השאירו מקום לערער אחריהם. דוגמה לדבר ניתן למצוא בגזירה על גבינות של גויים, שם רבי יהושע לא רצה לגלות את טעם האיסור, כדי להשאיר את הגזירה כדבר נתון שלא ניתן לערער ולדון עליו כלל, בדומה לדברי התורה שבכתב שלא ניתנים לערעור גם איננו מבינים את טעמם.
הרחבות
•הסבר מחלוקת ר' אלעזר ור' יוחנן
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תּוֹרָה רֹב בִּכְתָב וּמִעוּט עַל פֶּה... רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רֹב עַל פֶּה וּמִעוּט בִּכְתָב. המבי"ט מבאר את המחלוקת. לדעת רבי אלעזר רק ההלכות שנלמדו על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, הרי הן בכלל תורה שבכתב, ורק ההלכות למשה מסיני הן בכלל תורה שבעל-פה, ואם כן תורה שבכתב היא הרוב. אולם, רבי יוחנן סובר, שרק מה שמפורש בתורה הוא תורה שבכתב, ואין כאן מחלוקת במציאות [קרית ספר בהקדמה].
•תורה שבכתב ותורה שבעל-פה
עֲרֵבִים עָלַי דִּבְרֵי דוֹדִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. במבט ראשון, התורה שבכתב עליונה מהתורה שבעל-פה, שהרי היא ניתנה לנו על ידי הקב"ה, והיא מוחלטת ואינה ניתנת לשינוי. התורה שבעל-פה היא ניסיון של האדם לתפוס בשכלו את רצון ה' וליישמו בחייו, ולכן לכאורה, היא פחותה במעלתה מתורה שבתכב שניתנה מפי הגבורה. אך באמת מטרת נתינת התורה היא גילוי רצון ה' בארץ, הנעשה על ידי חכמי ישראל באמצעות התורה שבעל-פה, כפי שמבאר הטור , שעל תורה שבעל-פה אנו מברכים "וחיי עולם נטע בתוכנו" [טור אורח חיים סימן קלט]. כלומר, מקור תורה שבעל-פה הוא החיים של עם ישראל שלומד ומגלה את התורה בעולם. יוצא אם כן, שהתורה שבעל-פה עליונה בשרשה מתורה שבכתב (עיין אורות התורה פרק א).
שאלות לדיון
מדוע רבי אלעזר ורבי יוחנן לא סופרים את כמות הדינים והגזירות ומגיעים למסקנה ברורה?
איך הסכמת חכמים הופכת הלכה חדשה לדבר שנאמר בהר-סיני? או שהיא נאמרה, או שלא!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים בין סדר חברתי לתיקון עולם
אסור לפגוע בערבים או ברכושם כדי להרתיעם מלפגוע ביהודים או כדי לגרשם | אסור לשום אדם לעבור על החוק ולעשות דין לעצמו | כשהוא עושה זאת במסגרת מלחמה, חומרת מעשיו גדולה יותר | כתחליף לתרומות ולמעשרות ולמתנות העניים הורו חכמים להפריש מעשר מרווחי כל הפרנסות - כדי להחזיק את מלמדי התורה ולסייע בפרנסת העניים | הרוצה לקיים את המצווה במידה טובה, צריך להפריש חומש מרווחיו | העיסוק בחוכמות העולם אינו נחשב ביטול תורה, מפני שחוכמת הבורא מתגלה בבריאה על כל מרכיביה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ראה
מה הטעם שהכהן הגדול היה צריך לגור בירושלים גם בלילה , ואינו יכול לגור מחוץ לירושלים. מה מיוחד במצוות הצדקה אחת מתרי"ג מצוות שהיא שקולה כנגד כל המצוות. עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר - הלא באמת בתורה כתיב תְּעַשֵּׂר בשין שמאלית, ואם כן איך למדו חז"ל מזה 'בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר', שהוא בשין ימנית. מה הטעם שהציפורים של המצורע שנטהר - כשהיא שחוטה נאסרה והמשולחת שהיא חיה מותרת.
ראה פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
